ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

אנחנו נשארים בארץ: אנשים שמעולם לא טסו לחו"ל

עונת התיירות בשיאה, ורבבות מאזרחי ישראל נמלטים מהקיץ הלוהט ליעדים שונים ברחבי העולם. אולם ישנם כאלה שהמושגים צ'ק-אין, דיוטי-פרי, ביקורת דרכונים או "ארזת לבד?" לא אומרים להם דבר. חמישה סיפורים על אנשים שמכירים את פריז ולונדון רק דרך הטלוויזיה

דון אבני מעדיף את מצפה רמון על פני פריז ולונדון. ואם מתחשק לו מדי פעם להרגיש חו"ל, הוא נוסע לתל אביב

שם: דון אבני, בן 59.
מקצוע: משווק צימרים ורכבי שטח.
מצב משפחתי: גרוש ואב לשלושה ילדים.
מגורים: מצפה רמון.

רבים במצפה רמון מכנים את דון אבני "שר התיירות" של מצפה, ויש לכך סיבות טובות. כל מי שרוצה לדעת מה קורה בתחום התיירות בעיירה הקטנה והסימפטית מרים טלפון לדון ומקבל חדשות חמות וטריות. אולם למרבה הפלא, "שר התיירות"

אבני מעולם לא ביקר באף מדינה בחו"ל, והוא אינו מפנטז על טיסה לאי בודד או על מסע שופינג במנהטן. אבני מסתפק במועט וטוב לו בחיים. עבורו מצפה רמון היא המקום היפה והמרתק בעולם. נוף שאין לו תחליף ושקט ושלווה שערכם לא יסולא בפז.

למה בעצם לא טסת מעולם לחוץ לארץ?

"מה יש לי לחפש שם? שום דבר לא מושך אותי בחו"ל. כל מה שאני צריך יש לי בארץ. נשים יפות, מסעדות ובתי קפה, נופים משגעים, חופי רחצה מהיפים בעולם. מי שגר במצפה לא רוצה לעזוב את המקום. אתה מתמכר אליו. מצפה זה המקום הכי יפה בעולם, אז מה אני צריך לטוס לפריז, לונדון או לניו-יורק".

אז מה אתה עושה כשאתה רוצה להתנתק קצת ממצפה רמון וליהנות מנוף אחר?

"אני נוסע תל אביב, שם זה חו"ל אמיתי. יש שם ים, אוכל טוב, חיים טובים, אווירה של חופש אמיתי. תל אביב זה משהו מיוחד. כשאני מגיע לעיר הזו טוב לי בה. יש את שוק לוינסקי עם הריחות המשגעים שלו, יש רעש, זו עיר סואנת שמזכירה כל עיר גדולה אחרת בחו"ל. חוץ מזה, עדיף לבזבז את הכסף בתל אביב כדי שתהיה פרנסה לסוחרים שלנו".

ובכל זאת, אם היית יכול לטוס איזה יעד היית בוחר?

"הולנד ושוויץ, שמזכירות לי את מצפה רמון. שקט שם, אין מלחמות. יש פרות, אנשים מנומסים, נחמדים, רגועים, לא ממהרים לשום מקום, כאילו שהזמן אצלם עמד מלכת. אבל עזוב, הכי טוב בבית. פה יש כל יום אקשן. אני אוהב את המדינה, למרות הקשיים והביורוקרטיה. יש פה אנשים נהדרים שלא תמצא בשום מקום אחר בכדור הארץ".

יוסי גלר מבאר שבע חולם לעשות מסע שורשים בין פולין, אוקראינה ומצרים, אבל העלויות הכספיות משאירות אותו בארץ

שם: יוסי גלר, בן 52
מקצוע: עובד עירייה
מצב משפחתי: נשוי, אב לארבעה, סב לאחד
מגורים: באר שבע

בחלומותיו הרבים, יוסי גלר ביקר כבר במדינות רבות עולם. הוא עשה סקי בשוייץ, טיפס על ההרים המושגים בצרפת, חצה נחלים בהולנד ואולי אף זכה להשתזף באחד מחופיה הקסומים של ריו דה ז'נרו.

כל זה, כאמור, קרה רק בחלום, משום שבמציאות גלר מעולם לא עזב את הארץ. "גם אני וגם אשתי אורלי מעולם לא היינו בחו"ל", מתוודה גלר. "האמת היא שאנו מפנטזים על תאילנד, אבל העלויות הכספיות של הטיסה והשהות הן מעבר ליכולותינו, ולכן אנו נשארים בארץ בינתיים".

יש לכם לפחות דרכון?

"לא, אין לנו. כאשר נוכל לממן טיסה לחו"ל, נוציא דרכונים. ברוך השם, לא חסר לנו כלום, אולם הטיסה לחו"ל אינה בעדיפות כרגע. אני חושב שאנו צריכים לדאוג ראשית לחינוך של הילדים. אחרי שהילדים יהיו מסודרים, נחשבו על חו"ל, בינתיים אנו יוצאים לחופשות בבתי מלון בישראל".

זה בכלל מושך אותך לטוס לחו"ל?

"ודאי שזה מושך אותי. כל החברים שלי טסים ומספרים לי מה קורה שם".

והילדים שלך טסו?

"כן, הילדים טסו במסגרת משלחות שייצגו את באר שבע וגם באופן פרטי. הם טסו לארצות הברית ולהודו אחרי השחרור. אני שמח שהם נהנים, זה כמו שאשתי ואני נהנים".

אם היית מקבל כרטיס חינם לטוס לחו"ל, איזה יעד היית בוחר?

"הייתי טס למסע שורשים, שיתחיל בפולין במחנות הריכוז, שם נולד אבי המנוח, ושם נרצחו רוב בני משפחתו. לאחר מכן הייתי חוזר לאוקראינה, שם קבורה סבתי, וחוזר לישראל דרך מצרים, שם נולדה אמי. טיול השורשים הזה יושב לי בראש הרבה שנים, אולם בינתיים אין לי אפשרות לממן אותו. ברוך השם אין לי תלונות, אבל קודם כל אני רוצה שהילדים והנכדים שלי יצליחו".

כשג'קי מייקה רואה מטוס הוא נתקף בהתקפי חרדה וקשיים בנשימה. אחרת, הוא מזמן היה טס לארצות הברית

שם: ג'קי מייקה, בן 55
מקצוע: זמר ויוצר
מצב משפחתי: נשוי, אב לשלושה
מגורים: ירושלים

"אני לא מוכן לעלות על מטוס בשום מקרה", מכריז מייקה, העובד בימים אלה עובד בימים אלה על אלבום הקאברים "קלאסיקה ישראלית", עם שירים כמו "הכניסי תחת כנפך", " צ'רלי וחצי", "אולי על שפת הים", "שושנת פלאים" ועוד.

ניסית למצוא הסבר רציונלי לזה?

"אין לי הסבר לזה. אני פשוט לא מאמין במטוסים. משהו לא עובר לי בעניין הזה. אני לא איזה פחדן, אבל במקרה של המטוס זה משהו יוצא דופן. אמרו לי 'קח כדורים, לך לפסיכולוג', אבל אני פשוט לא רוצה. אני נתקף בהתקפי חרדה. קשיים בנשימה, מתח נפשי והרגשה שהולך לקרות לי משהו בכל רגע".

ניסית לטפל בזה?

"לא. מראש ויתרתי, כי אין לי עניין ממילא לטוס לחו"ל. יש כאלה שנוסעים כל יומיים. לי תתנו את אילת". אנשים חוזרים עם מטען של חוויות מרחבי העולם. זה לא משפיע עליך? "אני רואה בסרטים מה זה חו"ל. הבנתי: בניינים גבוהים, קצת יותר ים. גם פה יש לנו ים, בתי מלון, עצים ומוזיאונים. מה יש לי לראות שם שאין כאן? זה פשוט לא עושה לי כלום. כנראה שיש חיבור בין שני הדברים: העזיבה את הארץ והפחד מפני העלייה למטוס".

אלמלא הפחד, לאן בכל זאת היית רוצה לנסוע?

"אומרים שלפני שמתים צריך לראות את אמריקה. אי אפשר לדעת, אולי לשם הייתי נוסע". אשתך לא מתבאסת מזה? "כמובן שכן, אבל היא טסה חופשי. אין לה בעיה. כשאנחנו נוסעים לאילת אני בא בתחבורה ציבורית או ברכב והיא בטיסה, אין לה עצבים לכל הנסיעה הזאת".

בחייו של עודד גמליאל לא היו אנשים שרצו לנסוע לחו"ל, והוא אינו מוכן לעשות זאת לבד. בינתיים, הוא חולם על המזרח הרחוק, ומסתפק בדליית אל כרמל

שם: עודד גמליאל, בן 40
מקצוע: איש מכירות בתחום הדלתות
מצב משפחתי: רווק
מגורים: נס ציונה

אם שואלים את עודד גמליאל, חופשה זה כמו מילואים. "בעיני הכל עניין של האנשים שאתה נוסע איתם" הוא אומר. "אתה יכול ליהנות מהחופשה או לסבול בה, וזה לא משנה היכן אתה נמצא".

אז למה לא טסת אף פעם?

"ברמה העקרונית אני מעדיף את החופשה שלי בישראל אבל מעולם לא היתה לי הזדמנות חברתית ממשית לנסוע לחוץ לארץ. החבר'ה שלי אף פעם לא אירגנו טיול מחוץ למדינה ואני לא רואה את עצמי נוסע לשם לבד, כי זה משעמם. לא היו יותר מדי אנשים בחיים שלי שרצו לנסוע לחו"ל ובנוסף לזה, אני יכול לראות ולהגיע לכל מקום היום דרך האינטרנט, כך שבשבילי הכל תלוי בעם מי נוסעים. היות ולא היה לי עם מי לנסוע, וגם לא מאוד רציתי, לא נסעתי".

ומה לגבי טיול בחו"ל עם בת זוג?

"אף פעם לא הגעתי למצב רציני כל כך במערכת יחסים, כמו ירח דבש לדוגמא, שבגללו נסעתי. יותר מזה, לא היה לי אף פעם ויכוח על זה עם בנות הזוג שלי. זה לא שהן רצו ממש לנסוע ואני לא הסכמתי, אלא פשוט לא הגענו לשאיפה כזו".

ובכל זאת, לאיזה יעד היית חולם להגיע אם וכאשר?

"לא חשבתי על זה אף פעם. אני מניח שלמזרח הרחוק. תאילנד, הודו, סינגפור. יש שם דברים כל כך שונים ממה שאנחנו מכירים, וזה נראה לי מעניין. מצד שני אם אני רוצה לחוות ולטעום משהו אחר, אני יכול לנסוע לדליית אל כרמל".

על פי ההלכה, מותר לצאת מהארץ לחו"ל רק בשל שלוש סיבות: לצורך פרנסה, למציאת בן זוג ולימוד תורה. לחנה גרינברג יש כבר את הכל כאן

שם: חנה גרינברג, בת 38
מקצוע: מורה לאנגלית
מצב משפחתי: נשואה, אם לשישה
מגורים: עמונה

"יש שיר של זרובבל גלעד, בו הוא מתאר תמונת נוף שבאה מבחוץ פנימה אל תוך בקעת הירדן, אל חדר האוכל בקיבוץ. השיר מסתיים בצעקה: 'משה משה, איך בכית על ראש הר נבו כשנאמר לך: ושמה לא תבוא'", מצטטת חנה גרינברג. "אני מצאתי את האהבה הגדולה שלי מבחינת המקום ואני לא מחפשת שום דבר אחר. יש בי התרגשות כל בוקר: אני מסתכלת מהחלון ורואה את ירדן. זו הארץ המובטחת, לכאן הם רוצים להיכנס.

כל בוקר מחדש אני קמה והולכת על האדמה הזו שבה הם רצו לחיות. אני נזכרת תמיד בסיפור שסיפרו לי על ירושלמים, ששאלו אותם איך זה שהם אף פעם לא ממהרים לשום מקום. התשובה היתה:'לאן למהר? אנחנו כבר כאן'. כל העולם שואף לכאן: זה מרכז העולם, המקום הכי קדוש והכי מעורר השראה בעולם ופה אני רוצה להיות".

כך, מצוידת באידיאולוגיה מוצקה ובעיקר בתחושות בטן, ממאנת גרינברג לעלות על מטוס: "יש כמובן את העניין ההלכתי. בגדול, אני יודעת שמותר לצאת מהארץ רק בשל שלוש סיבות: לצורך פרנסה, למציאת בן זוג ולימוד תורה, במידה ואין מרכזי תורה בארץ, כפי שהיה בעבר. כיום, בדרך כלל אפשר למצוא פרנסה בארץ ובן זוג, ומרכז לימוד התורה כאן בארץ. בפועל נראה לי שעל פניו לא יכולה להיות לי סיבה משלוש הסיבות האלה לקום ולצאת. ברוך השם אני מתפרנסת פה בארץ, מצאתי כאן את בן זוגי ויש מרכזי לימוד תורה".

ומה מעבר להלכה?

"זה כמו בתולים. אם אתה יוצא פעם אחת, זה לא חוזר להיות אותו דבר אף פעם. זו תחושה אישית שלי ולכן מאוד קשה לי לצאת מהארץ. זה רק עניין של הרגשה. אני לא יכולה להשוות את זה לשום דבר אחר, אבל אני מרגישה שיש פה אור מיוחד וחשיבה מיוחדת. אני מפחדת שאם אצא מהארץ זה יעכיר במובן מסוים את הראייה הרוחנית והנפשית שלי".

לא עלו התלבטויות?

"היו לי התלבטויות בשלב מסוים. הוריי הגיעו שניהם מארצות הברית, מה שאומר שיש לנו המון קרובים בחו"ל. בד"כ אין בעיה. הם באים לבקר אותנו באופן קבוע וזה לא מטריד אותם. אבל לפני כמה שנים, כשסבתא שלי היתה ממש חולה והבנתי שהיא כבר לא תגיע לארץ, והיא מאוד רצתה לראות אותי, סיפרתי לה על ההתלבטויות שלי והיא אמרה לי פשוט לא לבוא".

ובכל זאת, לאיזה יעד בעולם היית רוצה לטוס?

"באמת שאין שום מקום שמעניין אותי, ארץ ישראל מבחינתי זה הסיפור".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...