עם לבדד ישכון: עיירות הרפאים של רוסיה
בכפר מולודושקובו מתגוררים ארבעה אנשים, אוכלוסייתה של ברנובו, מספר קילומטרים משם, מונה שלושה מבוגרים ושש עיזים. התושבת האחרונה של הכפר טימנובו הלכה לעולמה ב-1 בינואר. רוסיה הענקית מנסה להתמודד עם הצטמקות האוכלוסיה ועם 6,000 עיירות הרפאים שנשכחו מאחור
מפורטוגל ועד יפן, הקיפאון הדמוגרפי הוא סיפור מוכר במדינות המפותחות. אולם התופעה של הצטמקות האוכלוסיה היא חמורה במיוחד ברוסיה, ומחוז פסקוב, שבו נמצא מולודושקובו, הוא אחד האזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר.
לפי נתונים מקדמיים ממפקד האוכלוסין שנערך ברוסיה בשנה שעברה, האוכלוסייה של פסקוב התכווצה בקרוב למיליון בני אדם במהלך שמונה השנים האחרונות - ומדובר בירידה של 11.5 אחוז. האוכלוסיה של רוסיה כולה, לשם השוואה, הצטמקה ב-1.6 אחוז.
ברשימת 83 המחוזות ברוסיה, לפי הצטמקות האוכלוסיה, מדורגת פסקוב במקום השלישי אחרי מגדן, האיזור בצפון-מזרח הרחוק של המדינה שבו הוקמו מחנות הכפייה הסובייטיים, והרפובליקה הקווקזית אינגושטיה, שהיא מוקד של אלימות כבר עשרות שנים. וזה רק הופך את בעייתה של פסקוב לעוד יותר חמורה. שכן למחוז הזה אין "תירוצים", כמו לשניים שמקדימים אותו ברשימה המפוקפקת. ממש לא. אולי ההפך הוא הנכון. שכן פסקוב לא נמצא במקום שכוח אל, אלא במערב רוסיה, על הגבול עם האיחוד האירופי.
יתרה מזו, מדובר במחוז עם היסטוריה רוסית מפוארת. עיר הבירה של המחוז, שגם היא נקראת פסקוב, הוקמה בשנת 903 ויש בה ציורי קיר ביזנטיים מרהיבים. ואם מריצים את ההיסטוריה קדימה, מגלים שבעיר הזו חתם הצאר האחרון של רוסיה על התפטרותו בשנת 1917.
בנסיון לנצל את המיקום הגיאוגרפי ואת ההיסטוריה הארוכה, הדביקה מחלקת התיירות המחוזית על האוטובוסים את הכרזה "מחוז פסקוב - רוסיה מתחילה כאן". הבעיה היא שבמולודושקובו בקושי רואים אוטובוסים. הכפר עצמו מחובר לעיירה במרכז המחוז, במרחק של כעשרים קילומטר, על ידי אוטובוס אחד שנוסע פעם בחודש(!).
אבל הכפר הזה לא תמיד היה חצי נטוש. בתמונה שצולמה בתחילת המאה העשרים - כאשר ניקולאס השני היה הצאר ולנין הגה את רעיונותיו הסוציאל-דמוקרטיים בעליית גג בלונדון - רואים את הכפר ביום של פסטיבל. בתמונה רואים לא פחות מ-16 אנשים, צעירים ומבוגרים, וברקע נצפה בית בן שתי קומות. היו ימים.
כיום, משבעת הבתים הנטושים בכפר בזזו כל מה שהיה לו מעט ערך. מה שנשאר אלו צנצנות ריקות וכלי עבודה חקלאיים ישנים, שזרוקים בתוך האשפה המפוזרת על הרצפה, בשעה שווילונות לבנים מטונפים מתנופפים ברוח.
את המכה הראשונה ספגה האוכלוסיה באיזור הזה במלחמת העולם השניה. מ-1.5 מיליון תושבים שחיו במחוז לפני המלחמה, נותרו רק חצי מיליון כאשר הגרמנים נסוגו בשנת 1944. פסקוב הייתה העיר הסובייטית האחרונה ששוחררה מהכיבוש הנאצי.
אבל הצטמקות האוכלוסיה ברוסיה כולה החלה בעקבות נפילת הקומוניזם. בשנת 1992, בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השניה, מספר המתים במדינה היה גבוה ממספר הלידות. מאז, שורה של גורמים תרמו לירידה התלולה בגודל האוכלוסיה באיזורים הכפריים. מחלות כרוניות, עוני (23 מיליון רוסים מתקיימים מפחות מ-231 דולר בחודש), אלימות והתמכרות לאלכוהול ולסיגריות, העלו את שיעורי התמותה בשעה ששיעורי הילודה נותרו נמוכים. תוחלת החיים של הגבר הרוסי היא 61.8 שנים , ושל האישה הרוסיה 74.2 שנה.
התמוטטות הכלכלה המתוכננת הסובייטית בתחילת
מקור המקורב למושל פסקוב, שביקש להישאר בעילום שם, אומר שהמצב אופייני לרוסיה כולה. שכן, בעוד שברית המועצות יכלה לכפות על אנשים לעבוד במקום מסוים, רוסיה המודרנית לא יכולה לנהוג כך.
"כמובן שזה רע כאשר יש אדמה ואין תושבים", הוא אומר. "הבעיה היא שהחקלאות מתפוררת, או שאנשים פשוט לא רוצים לעסוק בחקלאות. אנשים רוצים לחיות בצורה המודרנית - לשבת מול מחשבים, ללכת לסופרמרקט, לקבל משכורת וליהנות ממנה. הם לא רוצים לעבוד בעבודה פיזית".
הוא מצביע על הגידול באוכלוסיית סנט פטרסבורג ואומר: "אנו לא מתים כאן בפסקוב משום שהכל נורא, אלא מכיוון שהדשא ירוק יותר בצד השני של השדה".
נינה אנטונובנה מתגוררת בברנובו, עוד עיירת רפאים, הנמצאת מספר קילומטרים ממולודושקובו. אוכלוסייתה מונה שלושה מבוגרים ושש עיזים. בעלה של נינה, ניקולאי אנטונוב, מספר שאביו התגור בכפר סמוך נוסף, טימנובו. התושבת האחרונה של טימנובו, מריה איבנובה, הלכה לעולמה ב-1 בינואר. נדרשה קבוצה של אנשים כדי לחלץ את גופתה בעזרת טרקטור ולהסיע אותה לבית הקברות בשלג הכבד.
יש מעט מאוד ישובים באזורים הכפריים ברוסיה שאין בהם בתים נטושים. ברחבי רוסיה כולה יש כ-6,000 "עיירות רפאים" כמו טימנובו, בהן לא מתגורר אף אחד.
רבים מתארים את הבעיה הדמוגרפית של רוסיה כמשבר. בדוח שפרסם מכון ברלין לאוכלוסיה ופיתוח בחודש אפריל, הוא צופה שאוכלוסיית רוסיה תתכווץ בעוד 24 מיליון בני אדם עד שנת 2050, ובכך היא תידרדר למקום ה-14 ברשימת המדינות המאוכלסות ביותר בתבל, מקום אחד מעל ויטנאם.
הצטמקות האוכלוסיה היא בעיה שמעסיקה את מנהיגי רוסיה, מילצין ועד פוטין ומדבדב. ב-20 באפריל הבטיח פוטין בנאום בקונגרס שהוא מקציב 52.5 מיליארד דולר ל"פרויקטים דמוגרפים".
ובחזרה לפסקוב. בנסיון למשוך תושבים בחזרה לאיזור, הולכים במחוז על תיירות. איוון צטסרסקי, ראש העיר, מנסה להפוך לנכס את מה שאין לעיר. "אין לנו תעשיה כבדה או תעשיה כימית", הוא אומר.
מה שיש למחוז זה נופים כפריים ושרידים של האימפריה הרוסית. פעם היישתה פסקוב פארק השעשועים של האליטה הצארית מסנט פטרסבורג, שבנתה כאן בתי כפר מרהיבים. אפילו למשורר הרוסי המפורסם ביותר, אלכסנדר פושקין, היתה כאן אחוזה, אליה גורש בעקבות שירה חתרנית שפירסם.
בכפרים ברחבי המחוז, הבתים המודרנים הזולים, עשויים מלבנים אפורות ומעץ, מתגמדים ליד הריסות של אחוזות וכנסיות. ומה שנותר מהגנים העצומים של פעם אלה סמטאות עם עצים, בריכות מזוהמות ומזרקות שלא פעלו כבר עשרות שנים. "בדירוג של התנאים הסביבתיים הטובים ביותר בעולם, פסקוב נמצאת במקום הרביעי", מתגאה ראש העיר.
מי יודע, אולי הריקנות של פסקוב תחזיר אליה אנשים, לפחות לסוף שבוע ארוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם