כבוד אנסי: ביקור בוונציה של האלפים
במשך שנים עברה העיר אנסי, ונציה של האלפים, משליטה איטלקית לצרפתית - ולהפך. היום, תחת דגל הטריקולור, היא משלבת בכיף בין הרומנטיקה לשמחת החיים של השכנים ממזרח
בילינו שם ימים אחדים ונוכחנו שוב שאנסי אינה זקוקה לוונציה כדי לפתות תיירים לבוא לבלות בה. יש לה אוצרות ויתרונות משלה. היינו שם בשלהי האביב, אך העיר שבה ועלתה בזיכרוננו שבועות אחדים לאחר שובנו משם, כאשר צפינו במרוץ האופניים הגדול מכולם, הטור דה פראנס, בקטעי הסיום המכריעים שלו בהרי האלפים.
אנסי אינה רחוקה משם. היא ממוקמת 64 ק"מ מדרום לז'נבה ובמרחק של כמאה ק"מ נהיגה לשאמוני למרגלות המון בלאן. אגם אנסי, שהעיר יושבת בפינתו הצפונית, מוקף מכל עבריו בהרים, שהגבוה שבהם מתנשא לגובה 2,350 מטר.
הנוף מגוון: פסגות סלעיות חדות ופסגות מעוגלות ורכות, כחול האגם מול הירוק של היערות וכתמי השלג שנותרו בקיץ על ראשי ההרים. הקשר ה"ונציאני" של אנסי מקורו בנהר תיו
(Canal du Thiou), שאורכו 3.5 ק"מ והוא נחשב לנהר הקצר בצרפת.
התיו, המתפצל לשתי תעלות בתוככי העיר, מקשר בין האגם לנהר לה פייר (Le Fier) שבסופו של דבר מתנקז לרון. תעלות התיו ותעלה קצרה נוספת המקבילה לו (קנאל דו ואסה) חובקות את החלק העתיק של העיר אנסי ומעניקות לה את הממד הוונציאני.
אולם בניגוד לעיר האיטלקית, המנותקת מסביבתה, אנסי העיר מחוברת לאגם ולאטרקציות הגלומות בו כמו גם להרים סביבו. מאז המאה ה-19 מתייחסים לאנסי כאל אתר תיירות, והשלטונות המקומיים משמרים את הסביבה למען רווחת התושבים והתיירים כאחד. האגם עצמו, הממוקם בגובה של כ-450 מטר מעל פני הים, נחשב כאחד הנקיים בעולם.
אנסי היא חלק מחבל ארץ הגובל בשווייץ ובאיטליה. שייכותו לצרפת הוכרעה סופית ב-1860, אך אופיו נשאב מן הסביבה ההררית ואין זה משנה מי שלט שם.
אנסי וחבל סבוי הספיקו להיות תחת שלטונם של מלכי סיציליה, ספרד, סרדיניה ואוסטריה. עם הסתפחותם של בני סבוי לצרפת חולק החבל לשני מחוזות: סבוי וסבוי עילית, כששאמברי ואנסי בהתאמה הוכרזו כבירותיהם. התושב המפורסם ביותר של אנסי היה ז'אן ז'ק רוסו, שכבר בהיותו בן 16 זכה לחסות בחיק מאהבתו בת ה-29, הגבירה דה וארן.
העיר אכן משדרת אווירה רומנטית ובצדה הרבה שמחת חיים. באנו אל העיר בשעת צהריים שמשית. מן הגשר הרחב שעל נהר תיו, המנקז את כלי הרכב שחוצים את העיר וממוקם עשרות מטרים מנקודת המפגש של הנהר עם האגם,
הבניין, שבעבר שימש כבית משפט ובית כלא גם יחד, היה למוזיאון היסטורי הניצב כמשולש בין שתי תעלות ומהווה את סמלה המצולם של אנסי. בקרבת הגשר עוגנות ספינות הטיולים היוצאות ממעגן הנהר להפלגות טיול באגם. מן העבר האחר של הנהר ניצב בית העיריה ולידו גן אירופה (ז'רדן דה ל'אירופ) עם עצי סקויה ענקיים. משם לכיוון אחד (שמאלה) מעבר לתעלת דו ואסה מצויה מדשאה ענקית, ובהמשכה טיילת. מן הצד האחר (ימינה), לכיוון שכונת מרקיזה, מוליכה טיילת חוף מרשימה העוברת דרך מרכז ספורט ימי וחופי רחצה מדושאים.
זכינו להכיר את הטיילת היטב כי בחרנו ללון בהוטל דה מרקיזה (Marquisats Hotel des), המרוחק כ-20 דקות הליכה מן העיר העתיקה. אל קיר המבוא שלו הוצמד שלט בולט המספר כי בימי מלחמת העולם השנייה, תחת משטר וישי, רוכזו בבניין זה משפחות של יהודים תושבי העיר. כעבור זמן מה הורו הגרמנים לשלוח אותם למחנות ההשמדה. 20 מהם, ובהם חמישה ילדים, לא חזרו משם. לאחר המלחמה שב הבניין לשמש כבית מלון. הוא בעל שלושה כוכבים ועונה על דרישותיו של כל תייר.
מן החלון של חדרנו צפינו אל האגם ורכסי ההרים שמעברו האחר. קולותיה של העיר הגיעו מבעד לחלון הפתוח. העיר העתיקה של אנסי (ville Le vieille, ואין להתבלבל עם העיירה השכנה Annecy le Vieux), תוססת בסופי השבוע של האביב והקיץ.
בשעות אחר הצהריים היו מדרכות הרציפים שלאורך התעלות עמוסות בשולחנות של בתי הקפה והמסעדות. לא היה כיסא פנוי, והשולחנות היו מכוסים בצפיפות בכוסות ובבקבוקי יין ובירה. המוסדות הללו, לצד חנויות המזכרות, תופסים גם את הסמטאות הצרות והמעברים המקורים שמתחת למבנים הניצבים כאן מאות שנים. כן, החדווה השורה בכל עושה את השהות באנסי לחוויה משמחת.
לקראת ערב תופסים את מקומן של החבורות של יושבי השולחנות זוגות ומשפחות הנערכים לקראת ארוחת הערב. המגוון רב, וכך גם סקאלת המחירים, ולמרות זאת בולטת ההשפעה של השכנים האיטלקים. קשה לא להבחין בכמות הנכבדה של מסעדות הפיצה.
בין כוס יין של אחר צהריים לארוחת הערב, משוטטים אורחיה של העיר ותושביה לצד התעלות, מאתרים פה ושם בתים ייחודיים או חנויות מעניינות. מי שמוכן לאמץ שרירים מעפיל בסמטה הצרה העולה מן הרציף שעל הגדה הדרומית של התיו לעבר הטירה, שהוקמה לראשונה במאה ה-11 וחולשת על העיר העתיקה. היא שימשה כמשכנו של ענף ממשפחת סבוי המלכותית. כיום מארח המבנה המשופץ את ה"מוזיאון של השאטו" עם אוספים מגוונים של חפצי אמנות וחפצים היסטוריים, לצד תערוכה על הגאוגרפיה של האלפים ומצפה כוכבים.
מן הטירה אפשר לרדת תוך עקיפת סמטאות העיר העתיקה, בכיוון תחנת הרכבת. במסלול זה הרחובות רחבים יותר ויש בהם מגוון רחב של חנויות. לעניין זה חפשו את הרחוב המסחרי הראשי, רו קארנו.
צעידה לשפת האגם בבוקרו של יום שמש אביבי היא חוויה שונה ומשכרת. מראה מי האגם הצלולים והכחולים יחד עם המדשאות וים הפרחים, עצי הערמונים והערבות הבוכיות השולחות זרועות למימיו הצוננים, נמהל בשירת ציפורים ענוגה.
השביל נושק למים, שם שטים בנחת אמא אווזה ותריסר אפרוחיה. לא הרחק מהם ברבור צחור מותח צוואר לעבר השמים הכחולים. השביל מוביל אל המרינה. בעל סירה מקומי מברך ב"בונז'ור" ומבקש סיוע בהשקת היכטה שלו למים. המנוף להפעלה עצמית מופעל ו-ג', שותפי למסע, מושך בחבל ומכוון את הסירה היישר למי הקריסטל של האגם. הצרפתי מסתפק ב"מרסי" וממשיך בענייניו, כאילו ידע שגם התייר שאב הנאה מן המהלך.
חופשה באנסי מאפשרת, כאמור, גם טיול בסביבותיה. את סיורי הספינות באגם כבר הזכרנו. נוסיף לכך שיש אפשרות לגלות את מכמניו באמצעות אופניים. היקפו של האגם הוא כ-40 ק"מ, ובצדו המערבי נסלל מסלול ייחודי לאופניים.
חובבי רכיבה בהרים ישמחו לדעת שנסללו שם שבילים ייעודיים לאופניים ולהולכי רגל. יער קרה דו מור שמדרום לעיר משופע בנתיבי הליכה, אך מי שחובב טבע אמיתי יעדיף את שמורות הטבע בו דו לאק (Bout du Lac) בקצהו הדרומי של האגם, ורוק דה שר (Chere Roc de) על החוף המזרחי. לא מיותר לציין כי מסביב לאגם יש אפשרות לעסוק במגוון מקצועות ספורט המים.
יעד פופולרי נוסף הוא פסגת הר טורנט, המתנשא לכ-2,350 מטר בצדו המזרחי של האגם. כמובן שיש מסלולי רכיבה והליכה גם בצד המערבי של האגם, שם מצוי רכס הרי סומנה. עשרה קילומטרים מאנסי מצוי קניון הנהר לה פייר עם גשר להולכי רגל בגובה של כ-30 מטר. בקרבת הקניון ממוקמת טירת מונרוטייה. בלשכת המודיעין המקומית מצאנו חוברות עם מסלולי נסיעה בני יום אחד סביב העיר, בכפרים ובאתרי נוף הסמוכים.
במרחק של 50 ק"מ מדרום לאנסי נמצאת בירת חבל סבוי, שאמברי (Chambery). העיר, השוכנת במרכז עמק, מתגאה ברובע עתיק. לא בכדי, בין המאות ה-13 ל-16 היא שימשה כבירת דוכסות סבוי.
טירת הדוכס של סבוי ניצבת במרכז העיר.
שאמברי נמצאת על נתיב הנסיעה לגרנובל ולאתרי סקי מפורסמים כמריבל, קורשבל, אלפ דואז, לה דס-אלפ וגם מעבר ההרים קול דה גליבייר, ברום של 2,646 מטר.
אל מעבר זה העפילו רוכבי הטור דה פראנס 2011 פעמיים, בכל פעם מכיוון אחר, לציון מאה שנים לפעם הראשונה שהמעלה הזה נכלל במסלול הטור. המאמץ הכביר שלהם ביום שמש מגיר זיעה ריגש אותנו מול המרקע. לא בכדי משתתפי הטור נחשבים לסופרמנים.
נסיעה מזרחה מאנסי תוביל לאתרי סקי אחרים בלה טרואה ואלה (שלושת העמקים) ובהמשך לשאמוני ולמרגלות המון-בלאן. שאמוני, כאנסי, היא אתר תיירות לכל ימות השנה, אולם כיוון ששאמוני שוכנת בעמק מוקף בפסגות נישאות, ובהן זאת של ההר הגבוה באירופה, לצד קניונים ונקיקים, היא - יותר מערים אחרות - אפופת הוד. העובדה שבין שאמוני לאנסי מחברת אוטוסטרדה- 96 ק"מ אורכה - מאפשרת לדלג בימי קיץ בין נופי האגם לפסגות המושלגות ב-70 דקות נסיעה ובלי להזיע בכלל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם