אלוהה, מיקי: ביקור במלון דיסני בהוואי
אימפריית דיסני התנחלה גם בהוואי. לא, אין מדובר בפארק הרפתקאות אלא באתר נופש וספא עם נגיעות המזכירות את דיסנילנד. רק שבאתר לחוף האוקינוס השקט לא הכל כלול במחיר
אם כך, חייבים לשאול את השאלה - מי בכלל צריך כאן דיסני? החלטתי לנסות למצוא תשובה לשאלה הזו. וכך, אשתי ננסי, בתנו האנה בת ה-11 ואנוכי יצאנו לנפוש באתר דיסני החדש בהוואי, כדי לנסות לברר אם מיקי, מיני והחבר'ה יכולים לשפר מקום שהוא גם ככה מושלם.
>>> בדיסני מנסים להחזיר עטרה ליושנה
"אאולני-דיסני-ריזורט" מנסה להחליף קלישאות תיירותיות בהיסטוריה, באגדות ובתרבויות של הוואי, בצירוף מעט מאבק הפיות המפורסם של דיסני. בגדול, אפשר לומר שזה מצליח. האתר הזה שנבנה בהשקעה של 800 מיליון דולר, בהחלט ממלא את הציפיות שמעלה המותג דיסני ומספק את הסחורה.
דיסני-אאולני (Aulani) ממוקם בחוף המערבי של האי אואהו, השלישי בגודלו באיי הוואי והמאוכלס שבהם עם הבירה הונולולו. הוא נפתח בסוף חודש אוגוסט 2011, משתרע על פני 85 דונם והוא כולל 359 חדרי מלון יקרים ו-460 יחידות
דיסני-אאולני נמצא במרחק של חצי שעה נסיעה בלבד מוואיקיקי, הרובע שלחוף הים של הונולולו המשופע בבתי מלון ומפורסם בגולשיו, אך מבחינת המראה, ההרגשה והאווירה, אתה כאילו נמצא במרחק שנות אור משם. "זה נראה כאילו אנו נמצאים באי אחר, למרות שאנו עדיין באי אואהו", אומרת מישל בלייק, שהגיעה עם משפחתה לאאולני מוואיפהו הסמוכה.
כאשר מגיעים לאאולני רואים שלוש בקתות עם גגות סכך יחד עם שני מגדלים, וזה נראה כמו פירוש מודרני לכפר דייגים בהוואי. קורות בגודל עמודי טלפון תומכות בתקרה המקומרת של הלובי שמזכירה קתדרלה. בתוך החדר שקיבלנו, ששטחו 35 מ"ר, מצאנו הרבה נגיעות מוזרות, ובכלל זה כיסוי מיטה בנושא אננס, כאשר בין הפירות מסתתרים להם מיקי מאוסים; מוטיבים בצורת סירת קאנו הבולטים מהלוח למראשות המטה; וחכות ענקיות בגילוף יד שמשמשות מסגרת למראה על הקיר. על שולחן טואלט עם שש מגירות, שבתוכו מוסתר מיני-בר, היו מוצבים מסך טלוויזיה שטוח עם נגן בלו ריי (אפשר להשכיר בחדר הקהילה למטה קלטות וידיאו) וחיבור למשחק וידיאו.
על שולחן קטן לשניים ניצב האיזכור הבולט היחיד לדיסני בחדר: מנורה עם דמות של מיקי מאוס מנגן ביוקלילי. באמבטיה יש כיור ומעליו מראה עם מסגרת בצורת גלים וקונכיות. אמנות מקומית על הקירות וכריות עם הדפסי פרחים הוסיפו אווירה של 'אלוהה'.
אחרי שהתמקמנו, הגיע הזמן לצאת ולחקור את הסביבה. בדיוק כמו החיים הרגילים בהוואי, גם כאן מים ומשחקי המים ממלאים תפקיד מרכזי, במתקנים כמו בריכת פארק המים, הג'קוזי, השנורקלינג בבריכת המים המלוחים ומכוני הספא, למבוגרים ולנוער. האטרקציה המרכזית של הבריכה באאולני היא גבעה דמויית הר געש, אבל מעשה ידי אדם, שבתוך סלע הלבה שלו חצובים סרטנים, תמנונים וטריגונים. מגלשות המים - אחת שעוברת בתוך מנהרה חשוכה והאחרת שנהנית מהאויר הפתוח - מתחילות בראש הגבעה. החלק האהוב על בתנו האנה מתוך קומפלקס הבריכות היה ה'נהר העצל' שאורכו כ-300 מטר. אבל הייתה לה תלונה אחת: "הנהר עצל מידי", היא אמרה, מבלי לדעת שזו בעצם המשמעות של מה שנקרא 'זמן האי'.
לגונת השנורקלינג במים מלוחים, שהיא בריכה בעומק של כמעט שלושה מטרים ושוחים בה כ-1,000 דגים עוצרי נשימה, הייתה החלק הכי מעניין באזור הבריכות. האנה אחזה חזק בזרועי כשחקרנו את הנקיקים והריפים בהר הגעש המלאכותי בעוד דגים שוחים סביבנו. זאת הייתה הזדמנות נהדרת למי שעושה שנורקלינג בפעם הראשונה כמו האנה, או בפעם השניה, כמוני. כרטיס לכל היום (20 דולר למבוגר, 10 דולרים לילדים) כולל את אפשרות השימוש בציוד הצלילה במפרץ המוגן מאחורי החוף של אאולני.
>>> 40 שנה לדיסניוורלד
ננסי ציפתה לבילוי ב"ספא-לניוואני" של אתר הנופש, ובחרה את כרטיס ה-45 דולר. התחנה הראשונה שלה היתה סאונה חמה ריחנית, שהתבררה כקצת יותר מידי מלאת אדים. בחוץ, בגינה היא ניסתה את בריכות האצות והאקליפטוס, סגולה לחיוניות. אחר כך היא דגמה את שש "מקלחות הגשם", כל אחת עם זרם שונה. המועדפת עליה היתה מקלחת האדים עם זרמי מים מלמטה למעלה.
בהוואי קיבלה האנה את העיסוי הראשון שלה, בספא הצעירים "שמיים מצויירים", ובחרה עיסוי בישיבה במשך 25 דקות. "היא עשתה לי מסאג' בפנים, בזרועות, ברגליים ואפילו באצבעות כפות הרגליים", האנה אמרה. "זה היה נהדר".
מה שהיה פחות נהדר מבחינתה של האנה זה שהיא לא התאימה לחברת הנערים או הילדים הצעירים יותר. הגיל של הבאים ל"בית החוף של הדודה", מועדון ילדים עם מארח שעושה הפעלות כמו שיעורי הולה ויצירה של אמנות טיפוסית לאיים, היה מקסימום עשר, ובתור בת 11 היא הרגישה קצת מבוגרת מדי לקהל הזה. היא העדיפה את ספא השמיים המצוירים, שהיה גם מקום לצעירים וגם הציע סרטים בלילה, מסיבות בריכה וחוף, צפיה בכוכבים ועוד פעילויות. המארחים של דיסני קיבלו אותה בחום בשני המקומות.
>>> בתי המלון הטובים בארץ
באולם שליד הבריכה קיבלנו טלפון נייד ששימש גם כג'י-פי-אס עבור מסלול ההרפתקאות של מנהונה, משחק בסגנון חפש את המטמון שבו אורחי המלון מחפשי אחרי מנהונה, האנשים הקטנים השובבים שהם חלק מהמיתולוגיה של הוואי. באתר הנופש מפוזרים כ-300 פסלים של מנהונה, וגילויים הפך להיות העיסוק המועדף על האנה. במסלול המנהונה, נעזרנו ברמזים כדי להגיע אליהם. דיבור בטלפון המותאם למשחק גורם למנהונים לקפוץ מאחורי סלעים, לנשוף לתוך קונכיות ואפילו להדליק מדורה בעזרה מעט קסם של דיסני. אקט הסיום שלח אותנו לתוך נקיק חשוך שבו התחילה לזרום לבה וולקנית (על מסך LCD מוסווה בחוכמה).
בצד כל הדברים הטובים באאולני, יש גם כמה שקצת פחות. דיסני לא הלכו על הרבה תיאטרליות, אבל מסיבת בריכה אחר הצהריים היוותה אירוע יוצא דופן. עובד של דיסני עודד במערכת הכריזה את הרוחצים לצרוח, להשפריץ ולעלות על משטח עץ לצורך תחרות הולה-הופ. אוירת ה"אגאדו", שאיפיינה את מועדוני הים התיכון, ניפצה את השלווה וגרמה לי להתכווץ. הייתי פוטר את זה כהגזמה חד פעמית, לולא אירוע הערב המרכזי.
כדי להימנע מן הריקודים הפולינזיים המסורתיים שנפוצים בהרבה אזורי נופש, דיסני הפיקו מופע עשיר במסורת שמצדיע למסורת של הוואי, לאנשיה ולמינהגיה. בסופו של המופע, קפץ מפעיל נוער צעיר על הבמה וקרא לכל הדמויות של דיסני, אחת לאחת לעלות לבמה. המופע הפך למעין דיסקו, כשהדמויות מובילות את הקהל. הייתי קצת בהלם אבל החלטתי לקפוץ ולרקוד קצת עם האנה. לילדה, לעומת זאת, ממש לא היה אכפת מהיעדר הרצף והעיקביות הנושאיים.
סוגיה מרגיזה אחרת היתה המסעדות. הן היו יקרות ומוגבלות. בערב הראשון שלנו ניסינו את 'אמה, אמה', מסעדת הדגל של חוף אאולני. ארוחה לשלושה קוקטיילים עלתה 200 דולרים, לפני טיפ, עבור מה שהיה אוכל טיפוסי של בית מלון. לארוחת צהריים, הבחירות שלנו היו או 'אמה, אמה' היקרה או אוכל ליד הבריכה, עם סנדוויצ'ים ב-19 דולרים והמבורגרים ב-21 דולרים. בערב השני שלנו הזמנו מקום ב'מקהיקי בופה', במה שהיה הארוחה האהובה עלינו באאולני, למרות שב-43 דולר לאדם היא הייתה יותר יקרה מכל מסעדת מזנון חופשי שאי פעם ניסינו. האנה שילמה מחיר מלא כי ארוחת הילדים שעלתה 21 דולר היא רק עד גיל תשע.
בלילה האחרון שלנו באאולני, האנה צפתה ב"שודדי הקריביים - קללת הפנינה השחורה" מתחת לשמיים זרועי כוכבים, בזמן שננסי ואני הלכנו לפאב שהיה אמנם הוואיני באופיו אך לא במחיריו. מה שאאולני צריך זה מסעדה לא מחייבת, קז'ואלית. בסופו של דבר אאולני היה די דומה לביקור בדיסנילנד: זאת ארץ פנטזיה מלאת כיף, שמתבררת כהרבה יותר יקרה ממה שמצפים. אבל כן חזרנו הביתה עם זכרונות שיחזיקו לכל החיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם