סלובקיה שלנו: מסע בעקבות יהדות סלובקיה

מסע מרגש בין בתי כנסת לקברו של החת"ם סופר, בעקבות קורותיה של יהדות סלובקיה הנעלמת, מהמאה ה-11 ועד ימינו אנו

מאיר בלייך | 10/9/2011 7:41

תגיות: סלובקיה,בית כנסת,יהדות סלובקיה

בילדותי שמעתי את השפה הפולנית ולמדתי לבטא את המסובכות במילים, ואל יקל בעיניכם הדבר, מכיוון שפולנית כידוע לכל מכריה של בז'ז'ינה היא שפה קשה להגייה. באחרונה, כאשר התוודעתי לראשונה לעריה השונות של סלובקיה, שכנתה הדרומית של ארץ לידתי, רבה הייתה הפתעתי כשהתקשיתי לקרוא להן בשמותיהן. כנראה שסלובקית היא שפה פתלתלה יותר מפולנית.

נסענו לסלובקיה לימים אחדים בהזמנת ממשלתה כדי להכיר את "דרך המורשת היהודית". למעלה מ-130 אלף חברי הקהילה התרכזו לפני השואה סביב 105 בתי כנסת בשטחי סלובקיה. בתקופת הכיבוש הנאצי וגם תחת השלטון הקומוניסטי לא מעטים מהם נהרסו. בשנים האחרונות נעשה מאמץ לשמר מבנים ששימשו בתי כנסת ולאור העובדה שבמדינה זאת חיים כיום רק כ-3,000 יהודים, ברור שהדרך להצליח במשימת השימור היא לשתף פעולה עם הרשויות ו/או יזמים פרטיים ולצקת בבניינים הללו, לאחר שיקומם, תוכן תרבותי. לצד הצגתם של אתרים אחדים ב"דרך המורשת היהודית" נציג גם את שהצלחנו לראות ולחוות במדינה מרכז אירופית נעימה ומפתיעה זאת, שיצאה לעצמאות בשנת 1993 לאחר פרידתה מהרפובליקה הצ'כית.

בעברה של סלובקיה אין הרבה שנות עצמאות. מאז המאה ה-11 היא הייתה נתונה במרבית השנים לשליטתם של מושליה של הונגריה. כאשר כבשו העותמאנים את בודפשט עברו מלכיה של הונגריה לשבת בברטיסלבה - בירתה של סלובקיה כיום. במאה ה-19 הייתה סלובקיה חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית ואז גם נעשה ניסיון לכפות את השפה ההונגרית על בני העם הסלובקי. בתום מלחמת העולם הראשונה ועם פירוק הקיסרות, חוברו סלובקיה, מורביה ובוהמיה לישות אחת - צ'כוסלובקיה.

המדינה המאוחדת לא האריכה שנים רבות. ב-1938 סופח חבל הסודטים לרייך השלישי ובמרס 1939 גדל תיאבונו של היטלר והנאצים כבשו את פראג הבירה. במקביל, הכריזו הסלובקים על מדינה עצמאית בראשות מנהיג "מפלגת העם" הלאומנית יוזף טיסו. סלובקיה הייתה למדינת הלוויין הראשונה של גרמניה ההיטלרית וכוחותיה לקחו חלק בכיבוש פולין עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר תבוסת הגרמנים קמה צ'כוסלובקיה לתחייה ולאחר פרק זמן קצר נכבש השלטון בידי המפלגה הקומוניסטית. הללו סולקו במהפכת הקטיפה ב-1989 וארבע שנים אחר כך נפרדו צ' כיה וסלובקיה בידידות. מאז 2004 חברה סלובקיה בקהילה האירופית והמטבע שלה הוא האירו.

טירת העיר ברטיסלבה מאיר בלייך

דרך המורשת היהודית

ברטיסלבה, בירתה של סלובקיה, מרוחקת אך 50 ק"מ מוינה ושתיהן יושבות על גדות נהר הדנובה. טירתה של העיר חולשת על מבואותיה ועל הרובע העתיק שלה. הבניין הלבן והרבוע, בעל הצריחים ועצום הממדים, בולט למרחוק וראינו אותו לראשונה עוד בהיותנו באוסטריה, שם נחתנו.

לצד הטירה כובש את קו הרקיע של ברטיסלבה המגדל שהוקם על הגשר החדש ובראשו מרפסת תצפית עגולה. העיר הישנה של ברטיסלבה משתרעת לאורך הגדה הצפונית של הדנובה, ממזרח לגשר החדש. מרבית הבניינים שם נבנו במאה ה-18 והם בסגנון הבארוק. חלקים מן העיר העתיקה סגורים לתנועת כלי רכב וכבכל עיר מרכז אירופאית מצויים שם שפע של בתי קפה מודרניים, חנויות בוטיק, מועדונים ומסעדות, שהתמקמו בבניינים ששופצו זה מקרוב.

הבניין הבולט והמרשים הוא בית העיריה המורכב ממבנים אחדים וביניהם חצרות ואכסדרות. בעיר כנסיות רבות והמפורסמת מכולן היא קתדרלת סנט מרטין, שבה נערכו טקסי

הכתרתם של אחדים ממלכי הונגריה, שנאלצו לגלות בשל הכיבוש העותמאני. בחלק הצפוני של העיר העתיקה מצוי שער מיכאל, היחיד שנותר מחומת העיר שנבנתה בימי הביניים. בקרבתו ניצב בית הדואר המרכזי, המרשים עד כדי כך שביקשנו להציץ לחצרו. "אסור לצלם", הודיע השוער כאילו מדובר במפקדת השב"כ המקומי. כאשר סימנו לו שנסתפק במראה עיניים, חייך ורמז לנו ללכת בעקבותיו.

השוער נטש את עמדתו כדי שלא נחמיץ את יופיו של האולם, שם משרתים פקידים חמורי סבר את הקהל. תפאורת הארט-נובו שלו נותרה כפי שהייתה בתחילת המאה. מול בית הדואר ניצבת אנדרטת זיכרון למפגינים נגד הפלישה הסובייטית ב-1968. נושק לאחוריו של בניין הדואר מלון הבוטיק ארקדיה, שבו רק 34 חדרים. כולם צופים אל החלל הפנימי המואר של המבנה שנבנה במאה ה-11. בתקופת הקומוניסטים הוא שימש כבית דירות רגיל. כיום יעלה חדר רגיל 180 אירו ללילה ויש גם סוויטה ב-450 אירו.

אנדרטה לזכר אירועי 1968 בברטיסלבה מאיר בלייך

סטטוס קוו בסלובקיה

העדויות על קיומה של קהילה יהודית בעיר מרחיקות גם הן עד למאה ה-11. הרובע היהודי היה ממוקם בפאתי העיר הישנה וחלק ממנו נהרס בידי הסלובקים לצורכי בנייתו של הגשר חדש. ממערב לכביש המוליך לגשר ולמרגלות הטירה, ברחוב היהודים, הוקם מוזיאון התרבות היהודית האוצר תשמישי קדושה ומסמכים. אולם גולת הכותרת של האתרים היהודיים בעיר הוא קברו של חת"ם סופר, הממוקם גם הוא בפאתי גבעת הטירה לשפת הדנובה, מול מלון קמפינסקי המודרני והמפואר, שהספא שלו בקומה ה-11 משקיף על הנהר.

תחנת הטראם ליד המתחם נושאת את שמו של חת"ם סופר, הוא הרב משה שרייבר (סופר), מחבר "חידושי תורת משה". הרב פעל בראשית המאה ה-19 ונחשב לאחד מאבות היהדות האורתודוקסית. מצבת קברו, ולצדה 22 מצבות נוספות, הן חלק מאתר תפילה תת קרקעי מרשים שאליו מוליך נתיב צר שנחצב בתוך גושים מסותתים של שיש שחור. אופיו של האתר הוכתב בידי נסיבות הקמתה של מנהרה ב-1943 על מתחם בית העלמין היהודי הישן.

הרחוב המקביל לדנובה מוביל אל הכביש המהיר המוליך לברנו שבצ'כיה, לוינה, לבודפשט וכמובן גם לערים סלובקיות שכנות, שאירחו, עד שנת 1940, קהילות יהודיות. 24 אתרים, חלקם הארי בתי כנסת ויתרם בתי עלמין, כלולים ב"דרך המורשת היהודית". רק בתי כנסת מעטים משמשים כיום כבית תפילה, אחרים מארחים מופעי תרבות ותערוכות וחלק נוסף מצוי בשלבי שיקום. זה המקום לציין את פועלו של חבר הקהילה מארוש בורסקי, שהוא הרוח החיה בפרויקט זה.

בית הכנסת העתיק מכולם, שהוקם ב-1803, מצוי בעיירה סטופבה (Stupava) לא הרחק מברטיסלבה. ייחודו הוא בארבעת העמודים הניצבים במרכזו. העמודים יוצרים תשע כיפות, כשתחת המרכזית שבהן ניצבה הבמה. בית הכנסת הזה שימש כמחסן עד לשנת 2006 עת רופא צעיר, ד"ר תומס שטרן, רכש את המבנה (ללא זכויות בקרקע) תמורת קרונה אחת ומאז הוא משקמו באיטיות. תחילה טופלו קירותיו החיצוניים, אחר כך הוצבו חלונות ודלתות, וכאשר ביקרנו במקום עבודת השחזור של העיטורים בתוכו הייתה בשיאה מאחר שהד"ר, שהיה לאיש עסקים, תכנן להתחתן בטקס בניהולו של רבה של ברטיסלבה בסוף חודש אוגוסט.

בית הכנסת בעיר מלקי, סלובקיה מאיר בלייך

אם בית הכנסת בסטופבה מפעים באולם התפילה המהודר שלו, אז זה שבעיר מלקי (Malacky), גם היא לא הרחק מעיר הבירה, מרשים מבחוץ. בית הכנסת ממוקם ליד מחלף הכניסה לעיר לצד מגרשי חנייה וסופרמרקטים (רשתות "לידל" הגרמנית, "בילה" האוסטרית ו"טסקו" הבריטית הן הנפוצות בסלובקיה). כשמבחינים בו, וקשה לא לראותו, שואלים כיצד זה נחת במרכז אירופה מבנה בסגנון מורי שקירותיו עטורי פסים חומים וצהובים בגוון כנף ברבור, עם קשתות בחזיתו ועל שני מגדליו נישאות שתי כיפות כדוריות ובראשן מגן דוד.

בית הכנסת הוקם במחצית השניה של המאה ה-19 לשימושה של הקהילה הניאולוגית. מדובר בתנועה רפורמית שצמחה אז בהונגריה ואפשר להשוותה כיום לזרם הקונסרבטיבי בארצות הברית. היא הקימה מוסדות עצמאיים לאור ההתנגדות המוחלטת לשינויים של היהדות האורתודוקסית. המבנה במלקי שוקם בידי הרשות המקומית שהציבה אותו כסמל לאתרי התיירות שבעיר. בימי חול הוא משמש כסדנה אמנותית לתלמידי בתי הספר המקומיים. בקומתו השנייה, שם הייתה בעבר עזרת הנשים, מתקיימים מופעים ואת עינו של התייר כובשת תקרת העץ הצבעונית.

גם העיר טרנבה (Trnava) ממוקמת במערבה של סלובקיה. בעיר זאת, הידועה כ"רומא של סלובקיה" בזכות שפע צריחי הכנסיות שבה, היו שני בתי כנסת. בתווך, בין היהדות האורתודוקסית לתנועת הניאולוג, ניצב זרם נוסף שכונה סטטוס קוו. בית הכנסת הגדול בטרבנה היה של זרם הסטטוס קוו. משקמי בית הכנסת בחרו להותיר חלקים ממנו כפי שהיו לאחר מלחמת העולם השנייה לזכר הימים הנוראים ההם. בחצרו הוקמה אנדרטה לזכר הנספים בשואה. כיום משמש המבנה בית לגלריה לאמנות וביציע עזרת הנשים יש תצוגה של פריטי יודאיקה.

לא הרחק ממנו שוקם לחלוטין בית הכנסת האורתודוקסי, הקטן יותר. המבנה נרכש בידי משקיע פרטי שהחליט לייעד את הבניין להקמתה של גלריה אופנתית לאמנות. הארכיטקטורה של בית הכנסת האורתודוקסי לשעבר בטרבנה מייחדת אותו בהשוואה לבניינים האחרים ברחוב ומשקמיו, כמו באתרים האחרים שביקרנו בהם, הותירו את כל הסממנים היהודיים. המפעל של דרך המורשת היהודית בסלובקיה מעורר השתאות לצד מחשבות נוגות ביודענו את גורלן של הקהילות היהודיות באירופה. כמי שאינם יוצאים ובאים לעתים תכופות בבתי כנסת, הביקור באתרים ששימשו כבתי תפילה, עורר בנו רגשות עזים והבהיר עד כמה היו החיים היהודיים עשירים ומגוונים. השחזור והשימוש שנעשה כיום במבנים הללו משמר את זכרם.