ראש השנה, הגרסה הרטובה: פסטיבל מים בסין
ראש השנה בפתח, אבל בעוד אנחנו נחגוג עם תפוח בדבש, בחבל שישואנגבאנה בדרום מערב סין, מצאו המקומיים דרך פעילה יותר לחגוג את ראש השנה שלהם, ראש השנה הבודהיסטית

פסטיבל התזת המים השנתי מסמל את חגיגות ראש השנה הבודהיסטית הנערכות במדינות דרום מזרח אסיה. בסין, הפסטיבל הוא חגם של בני מיעוט הדאי, מיעוט שמבחינה אתנית קרוב לעם התאילנדי וחוגג את ראש השנה ביחד עם העם התאילנדי, הלאוסי, הבורמזי והקמבודי. בני הדאי מיושבים ברובם בחבל שישואנגבאנה בדרום מחוז יונאן בסין, חבל שמבחינה טופוגרפית ואקלימית מהווה חלק בלתי נפרד מדרום מזרח אסיה.
חבל שישואנגבאנה (באנה בפי המקומיים) הינו חבל אוטונומי של המיעוט הדאי, הממוקם בדרום-מערב חבל יונאן וגובל בבורמה ובלאוס מדרום. השם
בני הדאי הם בודהיסטים השייכים לזרם ההיניאנה של הבודהיזם, אך בשל העובדה שהם היו אנימיסטים עד המאה ה-16, עד היום ישנם מספר אלמנטים אנימיסטיים בדתם, ואמונתם ברוחות הנמצאות בטבע עדיין קיימת. מקדשים בודהיסטיים נפוצים מאוד באזור וניתן למצוא מקדש כמעט בכל כפר. שפת בני הדאי היא שפה הייחודית רק להם ומערכת הכתב של השפה נמצאת בשימוש עד היום. בנוסף, למיעוט הדאי יש תלבושות, מנהגים ומאכלים ייחודיים.
לא משנה מהיכן בסין מגיעים לשישואנגבאנה, עם ההגעה לג'ינגהונג, בירת החבל, מרגישים מיד את השינוי באוויר. החבל הוא אומנם חלק בלתי נפרד מסין, אך האווירה היא דרום מזרח אסייתית לכל דבר.
ישנם מספר גורמים לאווירה המיוחדת הזאת. ראשית, האנשים. תושבי המקום חייכנים, נינוחים ורגועים ונדמה כי הם נמצאים במין סייסטה תמידית. הסייסטה אכן קיימת בבאנה, כאשר בתי עסק רבים סוגרים את עסקיהם בשעות הצהריים למספר שעות, ובמיוחד נכון הדבר לגבי המסעדות המקומיות, שניסיון להזמין בהן בשעות הצהריים יענה בחיוך ובהזמנה לשוב מאוחר יותר.
שנית, מזג האוויר. חובבי מזג האוויר החם יתענגו על מגז האוויר הטרופי ששורר באזור. בזמן שרוב סין קופאת בחורף הקר, הטמפרטורה הממוצעת בבאנה נעה בין 15-20 מעלות, בהחלט אידיאלי. הגורם השלישי הוא הסביבה. אם זה בערים המלאות עצי דקל, בניינים נמוכים וצבעוניים המעוצבים בסגנון דאי ובעיקר חסרות בניינים מפלצתיים האופייניים והמכערים כל כך את הערים הסיניות הטיפוסיות, ואם זה באזורים הכפריים המלאים מטעי בננות, אננסים וקוקוסים, ללא אזורי תעשייה או מפעלי ענק באופק.
הגרסה הסינית של הפסטיבל כוללת שלושה של ימים של חגיגות, כאשר ביומיים הראשונים נערכים טקסים דתיים ופעילויות חברתיות שונות וביום השלישי מתרחשת מלחמת המים הענקית. מנהג התזת המים הוא לא רק דרך לצנן אחד את השני בחום, אלא מכיל בתוכו גם אלמנט דתי חשוב: מים הם בעלי משמעות סימבולית לבני הדאי, ומסמלים טוהר דתי ורצון טוב. לכן, התזת מים על אדם במהלך הפסטיבל - בין אם זה קרוב משפחה, חבר, שכן או אף אדם זר לחלוטין - היא ביטוי לאיחולי מזל טוב, אושר ושגשוג לאותו אדם.

הגעתי לג'ינגהונג יום לפני היום הגדול. ג'ינגהונג לבשה חג. קישוטים מילאו את רחובות העיר, בני ובנות הדאי, לבושים במיטב בגדיהם, צעדו ברחובות לצד פילים ומשאיות והובילו בשירה ובריקודים תהלוכות צבעוניות, נהר המקונג המרשים החוצה את העיר אירח מרוץ מסורתי של סירות דרקון ובלילה גדותיו הוארו בעששיות מים צפות ששלחו המקומיים. מנהג שליחת עששיות המים לנהר הוא מסורת סינית עתיקה הנשמרת גם כיום בערים ובכפרים השונים. משמעות המנהג היא סילוק המזל הרע והבאת ברכה ושגשוג.
עם הגעתי לגסטהאוס חברתי לשני ישראלים שהגיעו גם הם להצטרף לחגיגות המים ויחד שמענו מבעל הגסטהאוס תיאורים נלהבים על מה שעתיד להתרחש מחר. הוא דיבר על מאות אלפי אנשים משפריצים זה על זה, ומלחמת מים ברמה כזאת שיום המים נשמע לידה כמו משחקי בריכה בקאנטרי קלאב. אנחנו, כיאה לחיילי צה"ל ממושמעים במיל', שמענו מלחמה והחלטנו להתכונן למלחמת המים כמבצע לכל דבר ועניין.
השלב הראשון היה רכישת אמצעי לחימה. הגענו לחנות צעצועים קטנה בה סקרנו את כל הארסנל הרלוונטי, אך מהרגע הראשון צדו את עינינו רובי מים שהזכירו לנו מעט את הווסט הצה"לי בשל בלון המים הנישא המחובר לרובה. רק יום מאוחר יותר, כאשר רובי ענק בעלי שישה קנים טווחו בנו ללא הכרה, הבנו שמדובר ברובה של ילדים, או יותר נכון, ילדות. חזרנו לגסטהאוס מרוצים מהנשק החדיש והמשוכלל שלנו וכאשר פגשנו בלובי את הבעלים הצגנו בפניו את הרכש והצענו לו לחבור אלינו מחר במלחמת המים, אך הוא רק גיחך והוסיף בחיוך כי הולכים להכות בנו מחר שוק על ירך.

היום הגדול הגיע. חמושים ברובי מים ובציפיות גבוהות יצאנו לדרך, אך לא האמנו כי את ההיתקלות הראשונה שלנו נחווה כבר בירידה במדרגות הגסטהאוס, שם נדרשנו להפגין את יכולות הלחימה שלנו בשטח בנוי מול חוליית ילדים שארבה לנו מאחורי גרם המדרגות. צלחנו את הקרב הראשון ויצאנו לרחוב מוכנים ומזומנים לקרבות הבאים.
המראה שנגלה לעינינו ברחוב היה מדהים. המונים זרמו לרחובות, מחזיקים בידיהם רובי מים, אקדחי מים, סירים, מחבתות, בקבוקים, קערות, בלונים או כל כלי השפרצה ייעודי אחר, משפריצים ושופכים זה על זה. צלפי מים חמושים בדליים ובשקיות עמדו מוכנים על הגגות וצלפו בהולכי רגל חסרי אונים. טנדרים פילסו דרכם בין האנשים אשר מילאו את הרחובות, מרססים במים את מי שעוד נשאר יבש. אספקת המים לא היוותה בעיה כלל וכלל, שכן כל הברזים הציבוריים היו פתוחים לרווחה.
אחרי שחטפנו מקלחת מרעננת באדיבות צלפי המים שהבחינו בנו חשופים, התפנינו לקרבות הרחוב הראשונים שלנו. סיכום הקרבות: הירטבות קלה של היריב, הירטבות מוחלטת וקרעים חלקיים ברשתית העין לכוחותינו. ההסבר פשוט: נחשפנו לראשונה לרובים מפלצתיים בעלי שש קנים אשר טווחו בנו מטווח אפס. לאחר שעוד ועוד מקומיים הלמו בנו באמצעות רובים, קערות ומה לא, הבנו פתאום את סירובו של בעל הגסטהאוס להצטרף אלינו למלחמה.
אם ניתן היה לדרג את סופגי ההשפרצות העיקריים לפי קטגוריות, אין ספק שהזרים, או ה"לאו וואי" בפי הסינים היו עומדים בראש הרשימה, שכן כל מפגש שלנו עם מקומיים כלל הסתערות שלהם לעברנו, נחושים לצחקק קצת על הזרים ולהרטיב כל פיסת עור ובגד אשר נשארה יבשה. בחורות ניצבות במקום השני בדירוג, וכך כל בחורה שעברה ברחוב זכתה לטיפול הוגן.

שמחים, רטובים עד שד עצמותינו ועם עיניים כואבות מעט המשכנו בדרכנו, וכאשר חשבנו שמכות המים הקשות כבר מאחורינו, נתקלנו לראשונה בלוחמי הסמטאות. מדובר בחבורות ערמומיות במיוחד הנוקטות בטקטיקה ייחודית: אדם או שניים נשלחים לפתח סמטה ושם מתגרים בעוברים ושבים על ידי השפרצת מים כמובן. עוברי האורח חושבים בתמימות שיש להם יתרון מספרי ומיד מתחילים במרדף אחר לוחם הסמטא, שמצדו בורח לתוך הסמטא אשר מתחברת לחצר פנימית, בה מחכים לקורבנות עשרות אנשים עם צינורות ומיכלי מים ענקיים. לאחר שנפלנו גם למלכודת הזו, ביצענו הערכת מצב והחלטנו שאם אי אפשר לנצח אותם, נצטרף אליהם.
כך מצאנו עצמנו על טנדר עם מספר סינים שהגיעו כל הדרך מבייג'ינג כדי להשתתף בחגיגות. לחימת המים הרכובה היוותה את החלק המהנה ביותר של היום. נוסעים לנהר כדי למלא את החלק האחורי של הטנדר במים ובדרך חזרה משפריצים על כל מה שזז, עם עדיפות לנהגים אשר נוסעים עם חלון פתוח. לאחר שנפרדנו מחברינו החדשים לנשק, זרמנו יחד עם ההמונים לכיכר הראשית של ג'ינגהונג, הנקראת- כמה מפתיע- כיכר התזת המים, כדי להשתתף בשיא החגיגות.
מאות אלפי חוגגים התנקזו לכיכר, ותחת קריאותיו הנלהבות של הכרוז על הבמה המרכזית השפריצו והתיזו, ילדים כמבוגרים, נשים כגברים, שמחים, מאושרים. רסיסי מים עפו אל על, וכל הכיכר דמתה למזרקה אנושית ענקית.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות החלו החוגגים להתפזר. המקומיים חזרו לבתיהם, התיירים הסינים שהגיעו להשתתף באירוע חזרו להוסטלים ולמלונות, וחוץ מכמה ילדים שסירבו להשלים עם הפסקת האש, הרחובות התרוקנו מאדם. חגיגת המים הגדולה ביותר בעולם הסתיימה. פסטיבל שכולו שמחה טהורה, אופטימיות ותקווה.