צ'יינה גירל: ראיון עם יפעת קושניר
בשנים האחרונות הספיקה יפעת קושניר להקים את רשת האופנה חביבת הסלבס +A, לעזוב אותה לטובת הקמת בוטיק TWO2TWO עם בן זוגה, לפרוש מהבוטיק בעקבות התרסקות הזוגיות, לעבור לסין עם בנה בן השמונה ולהפוך לקניינית אופנה בינלאומית. סיפורה של אושיית סטייל בלתי נלאית
קושניר היא אושיה מוכרת בנוף האופנה המקומי. בתחילת שנות התשעים היא הייתה סטייליסטית עסוקה, עיתונאית אופנה ובת זוגו של נתי רנגינגד, אז הבעלים של אופנת בגדי הגברים "מרסל", במשך שבע שנים. הם חיו כמה שנים בלונדון, וכשחזרו לישראל ב-1999 נבחרה קושניר על ידי "קסטרו" להקים את ליין האביזרים של החברה. היא עיצבה את האקססוריז לנשים במשך שלוש שנים, ואת ליין האביזרים לגברים של קסטרו מן במשך שבע שנים תמימות. בין לבין הספיקה להיפרד מרנגינגד, לפגוש את האמן עידו שמי, להינשא לו לאחר חצי שנת היכרות ולהביא עמו ילד לעולם. השניים התגרשו לאחר 5 שנים.
את רשת +A קושניר ורנגינגד הקימו יחד, וחלקו את ניהולה במשך ארבע שנים מוצלחות. כשקושניר הכירה את יונתן לוין, אז יחצן מועדונים, שצעיר ממנה בשבע שנים, היא החליטה לעזוב את העסק הגדול שהרימה עם רנגינגד, ולפתוח יחד עם אהובה הטרי בוטיק חדש לגמרי.
"יונתן התאהב בעולם שלי, ואני התאהבתי בו", היא מספרת. "באותו זמן אני ונתי היינו בשיא העבודה ב-+A , והייתי נוסעת המון להונג קונג. הייתה לי שם דירה, וכשהייתי מתעוררת בבוקר לא הצלחתי להיזכר איפה אני. זה היה לי מאוד קשה, היה לי את הילד שלי פה, שהיה כבר בן שמונה ונזקק לי יותר, ואת הבן זוג שלי, ונמאס לי מהחיים האלה, רציתי שקט. לי ולנתי היו אז גם המון מריבות מקצועיות, וחשבתי שאולי אחרי 15 שנה שאנחנו עובדים יחד, הגיע הזמן ללכת לדרך אחרת".
קושניר עזבה את השותפות, ופתחה עם יונתן את TWO2TWO ברחוב בוגרשוב בתל אביב. היא המשיכה לנסוע ולהביא בגדים מאסיה, בעיקר מסין ולפעמים גם מלונדון. אבל הקסם שעבד ב-+A לא עבד כאן, והחנות לדבריה לא התרוממה. "היה לי רצון לפתוח משהו שקשור לזוגיות. באתי מאהבה. הציעו לי הצעות אחרות, הצעות ענק. הייתה לי הצעה לפתוח רשת בחו"ל, וסירבתי. אני הולכת עם הלב שלי, תמיד, ולפעמים זה בעוכרי. זה היה המקום הלא נכון בזמן הלא נכון עם הבן אדם הלא נכון. זה היה מאוד מהיר. פתחנו את העסק באוגוסט, ובמרס, ביומולדת שלי, הייתי כבר בחוץ".
הסיבה לפירוק השותפות והזוגיות, לפי חרושת השמועות בתעשיית האופנה, היא רומן של לוין עם אחת מהקולגות שלהם, בעלת בוטיק אופנה. קושניר לא מכחישה, אבל
איך התגברת?
"אחרי שהכל קרה, ישבתי חודש בים. הייתי שבורה, נכנסתי לתקופה של כאוס. אחרי שהייתי בעשייה כל כך הרבה שנים, פתאום מצאתי את עצמי בלי כלום. יום יום הייתי קמה בבוקר והולכת לים, או לבד, או עם חברים או עם הילד שלי. הייתי בצהריים בבית, הכנתי אוכל לילד שלי, דווקא היה כיף. ואז נתי התקשר והתחלנו לדבר. בתקופה שלא הייתי ב-+A , דברים השתנו גם שם, ולא לטובה. נסגרו שני סניפים, הייתה פחות תנועה בחנויות. אמרתי לו שאני לא חוזרת כשותפה, אבל מוכנה לעשות לו קניינות לחודש. לא רציתי להתחייב יותר מזה. חתמנו על חוזה לשלושים יום, לא הייתי מוכנה ליותר. די, לא רוצה יותר לא בוס ולא שותף.
"היום אני עצמאית, אני מוציאה חשבוניות וחיה הכי טוב שאפשר. אני לא אהיה שותפה שלו יותר. אני צריכה את האוויר שלי. אני היום אחראית על המשכורת שלי, על הזמן שלי ועל הפרנסה של הילד שלי. הלקוחות של +A חזרו איך שחזרתי, בלי שפרסמתי ובלי כלום. נהיה דיבור בעיר, ופתאום בוסט מטורף של לקוחות. אני פשוט יודעת מה הן אוהבות ומביאה להן את זה, אין אפס. אפרת גוש אמרה לי: 'אני הולכת לאן שאת הולכת. לא משנה לאן, אני אבוא אחרייך'".
מי עוד נאמנה לך?
"יש המון. דנה עדיני, לירן כוהנר קונה הרבה אצלי, ימית סול, מאיה בוסקילה, עמית מכטינגר ושירי מימון. דנה פרימן מתה על הסטייל שלי, היא קונה והיא גם באה ולוקחת לי מהארון".
הן מקבלות חינם?
"לא, ממש לא. הן מקבלות הנחת סלבס, אין אצלי חינם".
החלטה נועזת נוספת שעשתה קושניר בעקבות הסיפור היא להפסיק לחיות על הקו ולעבור לחיות בסין, יחד עם בנה ליאם, היום בן תשע. היא גרה בגונז'ו, בירת מפעלי האופנה של סין, מרחק שלוש שעות נסיעה ברכבת מהונג קונג. "זו בעצם שרשרת ערים של כמה מיליוני בני אדם, וכולם כמעט מתעסקים שם בייצור טקסטיל. זו עיר מאוד מערבית, וכמות העשירים שחיים בה היא אסטרונומית. יש שם המון מערביים, והמון מערביים מתחום האופנה, זה מאוד כיף. יש לי שם את כל הפסיליטיז. יש לי מכון כושר מדהים עם מאמן פרטי סיני, יש את כל מה שבא לי לאכול - אם זה מערבי, סיני או תאילנדי. זה הרבה יותר מלונדון וניו יורק, ובעיני גם יותר מהונג קונג. הונג קונג היא עיר מפלסטיק, גונז'ו באה מקומוניזם, המערב לא היה שם בשביל לחנך אותם והם משהו אחר לגמרי, הרבה יותר אותנטיים".
התמונות באייפון שלה מתעדות את מגדל המגורים היוקרתי שבו היא מתגוררת. חמישים קומות. על הגג יש בריכה חיצונית ענקית. בפארק ליד הבית, מאות אנשים מתרגלים טאי צ'י על הבוקר לפני שהם הולכים לעבודה. מי שלא, נושא כלב מפונפן וגזעי מאוד. סטייל.
ומה עם ליאם? איך הוא הסתגל?
"לליאם נורא קל. הוא היה איתי מלא בהונג קונג, והוא תמיד רצה לחזור לשם. רשמתי אותו עכשיו לבית ספר קנדי שם, שהלימודים בו עולים יותר ממאה אלף שקל בשנה. הלימודים שם נורא יקרים, ככה זה עולה, ואני צריכה לעבוד מאוד קשה בשביל הסכום הזה, אבל אלה בתי ספר מדהימים. את צריכה לראות איך הם נראים, יש שם בריכה אולימפית ומסלולי ריצה, ומחשב נייד לכל ילד, וארוחות ויום לימודים ארוך, וזה והמורים הכי טובים שמביאים אותם מחו"ל. בארץ אין מקומות כאלה של מצוינות. ליאם ילד גאון כזה, והדבר הראשון שהוא בדק זה איפה המעבדה. הדבר השני שהוא בדק זה איך נראים המדים. רציתי לרשום אותו גם לבית ספר אחר, של מנהיגות ומודעות חברתית ואקולוגית, ואחרי שהוא ראה שהמדים שלהם זה טרנינגים, דווקא מגניבים מאוד בעיני, הוא לא הסכים שאני ארשום אותו לשם. בבית הספר הזה יש חליפה נורא נורא יפה, ממש חליפה, וזה מצא חן בעיניו, כי הוא מת על חליפות".
החיים בגונז'ו, כשסביבה עוד המון אנשי תעשייה, הולידו עוד הרבה עבודה, פרויקטים שקושניר לוקחת על עצמה כעצמאית. האחרון הוא עבודה עבור אתר האופנה הבריטי ASOS, שחביב גם על הישראליות, בזכות הבגדים היפים שמוצעים בו במחירים סבירים למדי והעובדה שהמשלוח חינם. "נהייתה לי שגרת חיים סוף סוף, אחרי שנים שלא הייתה לי, וככה הכרתי המון אנשים חדשים שפתחו לי המון אפשרויות. החיים התחילו להתמלא, ונהיה לי פנאי לזהות הזדמנויות. עם אסוס יצרתי קשר דרך חבר שלי, שהוא עורך דין שגר בלונדון בכלל. התקשרתי אליו וסיפרתי לו שאני בפרשת דרכים ואולי אני אבוא לבקר אותו, והוא אמר לי 'חכי רגע, אני עושה טלפון", ויומיים אחר כך הם התקשרו. הם ביקשו שאני אטפל להם בקניינות בסין, והתחלתי".
למה הם צריכים דווקא אותך? בטח יש המון בריטיות מצוינות.
"הישראלים עובדים אחרת, וזה מתחיל למצוא חן בעיני העולם. האירופאים עובדים בסין בדרך כלל דרך סוכנים. הסוכנים יוצרים קשר עם המפעל, וכמובן ירוויחו עמלה. אז במקום שהחולצה תעלה דולר וחצי זה יעלה עוד שלושים סנט. לא אכפת להם לשלם את זה, כי הם יודעים שהם יקבלו עבור זה שירות מהיר, וגם בדרך כלל הקפדה יותר גבוהה. הישראלים כמובן רוצים לחסוך את זה, ולא עובדים עם סוכנים. אני דווקא היום מבינה שללקוחה לא מפריע לספוג את העוד שלושים שקל האלה, שאני אגבה, אם היא תקבל איכות גבוהה. כמובן שאני לא הקניינית היחידה של אסוס בסין, יש עוד המון, זו חברה שמזמינה 4,000 חתיכות מדגם, אבל אני הישראלית היחידה".
יש לך שם עוד חברים ישראליים?
"לא. אבל יש לי שם המון חברים, וגם השכנים הם חברים שלי, והם כולם מהעולם הזה. אנחנו נפגשים באמת, לא בפייסבוק. בסין אין פייסבוק ואין טוויטר, גם לא יוטיוב. הכל חסום ובשליטת הממשלה. יש רק את ה'קיו-קיו', שזו המקבילה הסינית לפייסבוק, ויש שם 'רק' כמה מיליארדים של חברים. הם מסתדרים מאוד יפה גם בלי הפייסבוק. יש לי שכנה בבניין שמעצבת לטופשופ, ויש עוד כמה יצרני נעליים, סוכני אופנה, כל מיני. את התצוגה האחרונה של קסטרו ששודרה בלייב ברשת, ראינו ארבעה אנשים בארבע לפנות בוקר אצלי בדירה. הייתה שם המעצבת של טופשופ, חברה שלי מאסוס, ושכן שלי, יצרן הנעליים של הקו של ג'סיקה סימפסון. הם נפלו מהתצוגה, ממש התלהבו מהבגדים".
בשביל מי את עוד עובדת?
"בשביל עוד הרבה מאוד חברות, גם רשתות ישראליות מוכרות מאוד שלא ממש מתות שאני אספר על זה. לא רק קניינות, אני עושה גם ייצור של ממש לכל מיני חברות בארץ ובחו"ל, ועכשיו אני מפתחת ליין משלי שיימכר ב-+A . זה יהיה ליין מוגן, שזה אומר שבוטיקים אחרים לא יוכלו להביא את אותם הדגמים. היום הרבה דברים שאני מביאה, מגיעים גם לבוטיקים אחרים פה, באיחור של חודשיים. הלקוחות שלי מתעצבנות. הן לא מבינות שחודשיים זה המון זמן, ומה שהן מקבלות זה להיות מובילות טרנדים. עכשיו אני מנסה להתרחק מזה".
ספרי על שופינג בגונז'ו. שווה לבוא?
"חבל על הזמן. קודם כל יש שם מלא יצרנים של מעצבים מאוד נחשבים, ואת הקטנים, לא מארק ג'ייקובס וכאלה, לא מחקים. אז את יכולה להיות בטוחה שאת קונה את המקור, ובהרבה הרבה פחות מבחנויות המותג. בחנויות עצמן נורא יקר, אבל אני מכירה אנשים, וקונה ממש בזול. יש לי 400 זוגות נעליים לדעתי, וזה באמת כבר מוגזם".
מה עם אהבה?
"אני מאמינה שמחשבה בוראת מציאות, ומה שאתה מייחל לעצמך, קורה לך. אני בחודשים האחרונים, אחרי שנגמר הסיפור עם יונתן ואחרי שהיה לי סיפור עם גבר צעיר אחר, אמרתי לעצמי: נמאס לי, אני רוצה בחור בגילי, גרוש עם ילדים. אני בת ארבעים, ואת יכולה להכניס את זה מאה פעמים בכתבה, ואני לא רוצה להתנצל יותר שאני מעדיפה להישאר בבית עם הילד החולה שלי, מאשר לשבת באיזה בר. אין בשבילי פרש-סטארט, די, אני עם ילד וזה מי שאני. והנה עכשיו הגיע טד, שהוא בגילי, גרוש עם שני ילדים, והכי טוב לי בעולם, זו אהבה מטורפת".
איך הכרתם?
"הייתי בים בחוף הגולשים עם חברים שלי, כולנו גולשים. אני ילדת ים כזו. מעבר לכל השיק וההיי-אנד, אני רק רוצה לגלוש ולהתפלש בחול. אם אני בים, אני בחיים לא יושבת על כיסא. יש לי מטקות, גלשן ואת האייפון שלי, ואני לא צריכה יותר מזה. בקיצור, ישבתי על החוף, ופתאום יוצא מהמים החתיך הזה, מטר תשעים גובה, שחום, משהו מדהים. אמרתי 'מה זה הדבר הזה?' ופתאום הוא ניגש לחברים שלי ומתחיל לדבר אנגלית במבטא צרפתי. מסתבר שהוא מכיר אותם, הוא יהודי צרפתי שעשה לפני כמה שנים עלייה לארץ ועדיין עובד בפריז. הילד שלו שם והילדה שלו, שהיא בת 17, עברה לגור איתו עכשיו בארץ. מהר מאוד הוא אמר לי שהוא לא מתעניין בצעירות, ואני זה בדיוק מה שהוא מחפש. איזה סטייל יש עליו. ביום הראשון שיצאנו הוא בא עם חולצת וינטג' של מארק ג'ייקובס, הכי שיק. זה מאוד חשוב לי אצל גבר, והוא צרפתי. הוא נולד עם זה, הוא הלך לבולנז'רי כשהוא היה קטן. כשאנחנו מדברים על אופנה אנחנו מדברים על איזבל מארה, לא על בוניטה".
ומה יהיה עכשיו? את עברת לסין והוא בארץ.
"למרות שאנחנו רק חודשיים ביחד, הוא כבר אומר לי 'בואי נגור ביחד' ו'בואי נעשה עסקים ביחד', ואני נורא נלחצת. אני למדתי שהכי טוב שכל אחד עושה את הדבר שלו, ואין סיכוי שאני אערבב שוב זוגיות ועסקים. לא רוצה להיות פאואר קאפל. לי ולנתי קוראים פאואר קאפל בתעשייה, למרות שאנחנו בכלל לא קאפל. היינו זוג שבע שנים, וכבר 12 שנה שאנחנו לא, אנחנו הרבה יותר מזה. אנחנו צוות מנצח, ואנחנו משפחה. הוא לגמרי המשפחה שלי, כמו אח. אין חג שאנחנו לא חוגגים יחד. כשאנחנו נפרדים, אנחנו נכשלים. והוא עדיין רווק, דרך אגב, עוד מעט בן חמישים. יש לך מישהי להכיר לו? הוא בטח יתחתן עם סינית בסוף, הן חולות עליו. אם אני וטד נעשה משהו יחד זה לא יהיה עסק, זה יהיה פרויקט. כרגע הוא עדיין בישראל, אבל הוא אומר שהוא יבוא אחרי לכל מקום".
ולסיום: בתור אחת שרואה הכל לפנינו, מה לקנות עכשיו?
"דברים רומנטיים עם טוויסט פאנקיסטי, כמו שיפון עם קשירות, או פרחוני עם ניטים, או עם כריות כתפיים מודגשות כמו ליידי גאגא, והדפסי חיות, כמו הפילים של מארק ג'ייקובס. גם לי יש כבר פילים בחנות, אני טיק טק עושה אדפטציה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם