לקרוא, להתפלל, לאהוב: למות כמו שצריך
אהבה, מוות ונצחיות נשזרים יחד ומבקשים שנוותר על כל מה שאנחנו יודעים על המוות, על כל מה שסיפרו לנו עליו - תיאוריות על גלגולים, גני עדן וגיהינומים. דורית בר בעקבות "הרשו לי לדבר אתכם על מוות" של בארי לונג
כך נפתח ספרו של בארי לונג "הרשו לי לדבר אתכם על מוות", ספר נועז שמפנה את תשומת לבו של הקורא לעבר עובדת המוות הסופית והחד משמעית. הספר מאפשר חקירה עמוקה ושיטתית לתוך תפיסות, הנחות מוקדמות ואמונות מסורתיות ומבקש להותיר את תודעתו של הקורא עירומה וחשופה למפגש ישיר עם המוות עצמו.
בארי לונג נולד באוסטרליה בשנת 1926. הוא ניהל חיים שגרתיים כבעל משפחה ועורך עיתון, עד שבגיל שלושים החל לשאול את השאלות הגדולות של החיים והתמסר לגילוי עצמיותו העמוקה ביותר. הוא עזב את משפחתו ונסע להודו. הוא לא חיפש אחר גורו ומעולם לא השתייך לתנועה רוחנית. הוא התמקד בגילוי העצמאי של האמת כחוויה ישירה ולא כרעיון שנמסר לו מידי אחרים.
מאוחר יותר עבר ללונדון ובמקביל לעבודתו כעורך החל לכתוב וללמד. ספריו תורגמו ל-15 שפות והוא התפרסם בעולם ביכולתו לחולל שינוי יסודי בתודעתם של המקשיבים. ב-1998 נאלץ לחדול מנסיעותיו בעולם לאחר שנתגלתה בו מחלה ממארת. הפרק האחרון בספרו 'הרשו לי לדבר אתכם על מוות' נכתב זמן קצר לפני מותו ב-2003 וכולל מכתבים שכתב תוך כדי תהליך המוות שלו עצמו.
הייתי בת 26 כשאמי מתה, היא נהרגה בתאונת דרכים. זה היה המפגש הראשון שלי עם מוות. עד אז חייתי ללא הידיעה הבסיסית שיש מוות, היום אני יודעת שמסיבה זו חיי היו חלקיים עד לאותה נקודה בזמן. כשאני קוראת ומעמיקה לתוך דבריו של בארי לונג אני יודעת שהוא דובר אמת אוניברסלית, שמבקשת להרחיב את תפיסת העולם של הקורא ולהעמיק אותה דווקא בזכות מה שבדרך כלל נחשב לנורא מכל.
מותה של אמי היה אירוע חשוב ומשמעותי בחיי, ובזכותו למעשה התחלתי לחיות. ביום ההוא כל כך הרבה תובנות וידיעות נפתחו בפניי – הבנתי שאני רוצה לחיות את החיים במלאות ובטוטאליות ושאין בכוונתי להסתפק ברבדים הבינוניים והמתפשרים של הקיום; הבנתי שעליי לבטא באופן ישיר ואינטימי את אהבתי לקרובים אליי ולא להניח שהם יהיו כאן גם מחר; חוויתי את המלאות והמסתורין הבו זמניים של החיים עצמם וידעתי שיש רק אחדות ושאני היא האחדות הזאת.
בזכות
"האם הבחנת שהאהבה הולכת ונעלמת מן העולם?... האם הבחנת כי בעת שהקדמה הופכת את החיים לנוחים יותר, קשה יותר ויותר למצוא אהבה? אהבה שתוכל לסמוך עליה, אהבה שבאמת אכפת לה, שבאמת שייכת; אהבה שבאמת איתך? האם שמת לב שיותר ויותר אתה צריך להבליג על שכחתם של אלה האוהבים אותך ולעתים להתעלם מחוסר האהבה שלך עצמך? לא ייאמן, אבל זוהי התוצאה של ההתנתקות מהמוות – מהלא מודע".
המילים הללו אינן קלות לעיכול, ועדיין מדויקות להפליא. "המוות הוא מסע אל מעבר לאהבה בת התמותה. כדי ללוות את ההולכים למות נדרשת אהבה עמוקה יותר, אהבה נטולת עצמיות – אהבה בת אלמוות. מי יעניק אהבה שכזו לגוועים? מי ייתן אותה לאהוביך? מי אם לא אתה... אם תחליט בנחישות, בזה הרגע, להכניס את הבנת המוות אל תוך חייך, זוהי האהבה האנושית הנעלה ביותר. לכן היא כל כך נדירה".
לונג מסביר שישנה תכלית לסבל ולמצוקה שאנו חשים בזמן הפרידה מאהובינו והיא לגרום לנו להבין שאין מוות. נכון, גופו של האדם מת, נספג אל תוך האדמה, חוזר אליה. אולם הוא עצמו, כהוויה, כאיכות, כמהות – נצחי. "אהובך חי באהבה שאתם רוחשים זה לזה...עליך להבין את ההבדל שבין אהבה לרגש. אהבתך לאדם שגופו מת היא יציבה, אין בה שינוי, הלא כן? אבל הכאב הרגשי שאתה חש אינו יציב. הוא מופיע ונעלם. הוא מופיע כאשר אינך אוהב, כלומר כאשר אתה חי בעבר... אתה מוכרח לוותר על המחשבה שאהובך מת. ברגע שתעשה זאת, הכאב ייעלם".
אהבה, מוות ונצחיות נשזרים יחדיו ומבקשים שנוותר על כל מה שאנחנו יודעים על המוות, כל מה שסיפרו לנו - תיאוריות על גלגולים, גני עדן וגיהינומים - ושנסכים לפגוש את הפשטות הבלתי נתפסת של מחזוריות החיים החומרית לצד נצחיות הרוח האינסופית.
לונג מעז לדרוש מהורים שידברו עם ילדיהם על מוות; הוא פונה אל הנוטים למות ועוטף אותם באהבתו ובחוכמתו, מלווה אותם מתוך מודעות ותבונה במסע החוצה את הידוע אל עבר הלא ידוע; הוא פונה לקרוביהם של אלה העומדים למות ופורש בפניהם נתיב להתעוררותה של אהבה עזה בלבם – כזו שתיוותר איתנה ונוכחת גם כשיקיריהם יעברו מן העולם.
"כולם מפחדים מהמוות. אצל אחדים הפחד גלוי יותר ואצל אחרים כלל לא ניתן להבחין בו. איך לכל הרוחות אנו אמורים לחיות איתו? אנו פשוט מתעלמים ממנו. כולנו מתכוננים להמשיך לחיות.. כל גוף מת. אבל כולם מעדיפים לשכוח שכל גוף מת. אנשים פוחדים מהמוות רק משום שאינם נחשפים לקיומו. אנו מתעלמים מהמוות; וזוהי הבערות הגדולה ביותר.. התייצבות נוכח עובדת המוות הופכת אותך לנבון.. כאשר מדובר במותם של אנשים, עלינו להראות לילדים שמושא אהבתם הוא החיים הבלתי נראים שבגוף – הרוח.. ושלא כמו הגוף, האהבה הזו, הרוח הזו, החיים האלה שהם אנחנו – לעולם לא ימותו".
בארי לונג מצטרף לשורה ארוכה של מורים רוחניים גדולים שהתייחסו לעובדת המוות כסוד החשוב ביותר של הקיום. למעשה, המוות הוא שער להתמזגות עם הנצח, אולם לשם כך יהיה עלינו ללמוד למות בעודנו בחיים. כלומר, כל עוד אנחנו נאחזים בהזדהות המתמדת עם גופנו, מחשבותינו ורגשותינו – אנחנו מתעלמים מהרובד המסתורי, האינסופי, החלול של עצמיותנו. הגות במוות בעודנו בחיים היא שער והכנה לרגע החשוב מכל – רגע המוות.
כמה חודשים לפני מותו כתב: "מכיוון שכל גוף מת, גם גופי חייב למות. זהו הצדק שבמוות. אבל אני חופשי. שופע חיים. לעולם לא אמות".
בארי לונג פרש מהעולם הזה ב-6 בדצמבר 2003. לפני מותו אמר: "אל תבכו אותי, אל תחגגו אותי – פשוט היו דוממים ודעו כי אהבתכם אותי היא אהבתכם את אלוהים. שהרי בתודעה, בסופו של דבר, כל אהבה היא אהבת אלוהים".
"הרשו לי לדבר אתכם על מוות", 2008, הוצאת מדף. תרגום: ניצן מיכאלי
לאתר של דורית בר - אימון אישי
לפגוש את הדממה שבתוכנו – קורס מדיטציה בהנחיית דורית בר ייפתח בתל אביב ב-23 בנובמבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם