לקרוא, להתפלל, לאהוב: עבור המחפשים שבינינו
האם אנחנו מוכנים לקחת אחריות מלאה על חיינו? האם נסכים לקבל על עצמנו את ההבנה שגדולתנו מתגלה במוכנות להתמודד עם המציאות בדיוק כפי שהיא? דורית בר בעקבות "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל
הפער בין האופן שבו אנו חיים בפועל לבין הפוטנציאלים האינסופיים החבויים בנו הוא עצום
Hamed Masoumi, cc-by
"ד"ר פרנקל, פסיכיאטר וסופר, שואל לפעמים את המטופלים שלו, הסובלים ממכאובים רבים, גדולים וקטנים: 'מדוע אינך מתאבד?'. על פי תשובותיהם הוא מוצא לעתים קרובות קו מנחה לפסיכותראפיה שלו: אחד קשור באהבה לילדו; אחר – כשרון שגנוז בו מצפה להתגלות; שלישי – זיכרונות רחוקים שבלבו ראויים להישמר" (גורדון ו' אולפורט מתוך ההקדמה לספר 'האדם מחפש משמעות' מאת ויקטור פראנקל).
בספרו 'האדם מחפש משמעות' כותב ויקטור פרנקל (1905-1997) על חייו במחנה השמדה נאצי במלחמת העולם השנייה. הספר הוא מבוא לגישה פילוסופית ותרפויטית שיצר וקרא לה בשם לוגותרפיה. הנחת היסוד שלה היא שהנתיב המאפשר לאדם להתחבר לעצמו ולכוחות היצירה וההתמודדות
שלו הוא דרך הגילוי שלו עצמו את משמעות חייו. היופי העמוק של תורתו נגלה דווקא משום שנחצבה מתוך סבלו, מתוך שנים של עבודת פרך, רעב מתמיד, התעללות נפשית קשה וסכנת חיים מתמדת.
"ד"ר פרנקל מסביר בספר זה את החוויות שהביאוהו לידי גילוי הלוגותרפיה. בשנות ישיבתו במחנות ריכוז שטניים מצא את עצמו מעורטל מכל, עד כי נותר בהווייתו העירומה בלבד. אביו, אמו, אחיו ואשתו מתו במחנות או שולחו אל תנורי הגז, וחוץ מאחות אחת נספו במחנות אלה כל בני משפחתו. נשאלת השאלה: אדם זה שאבד לו כל אשר לו, שנהרסו כל ערכיו, שהתענה ברעב, בקור ובאכזריות, שהיה צפוי שעה-שעה להשמדה – איך יכול למצוא טעם בחיים ולשמרם?" (מתוך ההקדמה).
בזכות הדחף לכתוב
החיפוש אחר משמעות החיים טבוע בחוויה האנושית. "פשר החיים שונה בכל אדם ואדם, בכל יום ויום, בכל שעה ושעה. לכן העיקר אינו בפשר החיים באופן כללי אלא בפשר הייחודי של חיי אדם ברגע נתון", כותב פרנקל בספרו.
בעידן הנוכחי רובנו מתנהלים ללא התעמקות מיוחדת בשאלת משמעות החיים עטיפת הספר
בעידן הנוכחי רובנו מתנהלים ללא התעמקות מיוחדת בשאלת משמעות החיים. רדיפה אחר עונג והימנעות מכאב מכתיבים את בחירותינו, ומבלי משים החיים חולפים על פנינו בעודנו נמשכים למה שעושה לנו נעים ומתרחקים באובססיביות מכל מה שאינו נעים. הפער בין האופן שבו אנו חיים בפועל לבין הפוטנציאלים האינסופיים החבויים בנו הוא עצום והיחידים שיכולים לקחת עליו אחריות ולהגשים אותו הם אנחנו.
הקריאה בספר אינה קלה. היא מפגישה את הקורא עם רגשות ותחושות של אסיר הנלחם כדי לשמור על אצילות נפשו בתנאים בלתי אפשריים. קורא רגיש יחוש דרך המילים את הכאב העמוק, הייאוש, האימה המתמדת מפני המוות ובעיקר מפני הלא ידוע, העלבון וההשפלה שחשו כל אלה שחיו באותם מחנות השמדה.
"כולנו היינו פעם, או ראינו את עצמנו פעם, כ'מישהו'. עכשיו נהגו בנו כאפסים גמורים (הכרתו של אדם בערכו הפנימי מעוגנת בעניינים נעלים, רוחניים יותר, ואין בכוחם של חיי המחנה לזעזעם. אך כמה אנשים בני חורין, ולא כל שכן אסירים, יש בהם הכרה זו?). האסיר הממוצע, גם אם לא היה חושב על זה ביודעין, חש את עצמו מושפל עד עפר".
פרנקל חוקר בספרו את הדפוסים הרגשיים והמחשבתיים שאפיינו אסירים במחנה, אנשים שברובם אבדה תקוותם, ומסיק מתוך כך מסקנות לגבי בני אדם באשר הם. טענתו המרכזית מסתכמת במילותיו של ניטשה, "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לסבול כמעט כל 'איך'".
ד"ר פרנקל רוצה לדעת כיצד ניתן להעניק לבני אדם את היכולת הזו להתעלות מעל נסיבות חייהם. באמצעות סיפורו האישי הוא מדגים את האופן שבו שרד את תלאות המחנה, בזכות הדחף העמוק לכתוב ולחלוק עם העולם את ראייתו המדעית לגבי נפש האדם. למרות שלא ידע אם ישרוד, הוא כתב על פתקים עשויים מנייר פסולת את רעיונותיו, ופעולה זו העניקה משמעות לחייו ולסבלו.
"ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירה. מצויות דוגמאות רבות, מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו כי אפשר היה לגבור על האפתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה של עקה נפשית וגופנית.
"אנחנו שחיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם של אחרים, כדי לפרוס מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח כי אפשר ליטול מן האדם הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבחור את דרכו".
פרנקל מרחיב ומסביר את הפרספקטיבה לפיה האדם צריך להעניק משמעות לסבלו "אין שלמות לחיים בלי סבל. הדרך שבה אדם מקבל עליו את גורלו ואת כל הסבל הכרוך בו, הדרך שבה הוא נושא את צלבו, נותנת לו הזדמנויות למכביר – אף בתנאים הקשים ביותר – להוסיף לחייו משמעות עמוקה יותר. אפשר שיעמדו בו אומץ רוחו, הדרת כבודו ואהבת הבריות שבו. ואפשר שבמלחמת הקיום המרה ישכח את הדרת כבודו כאדם וייהפך לחיה, כך ייקבע האם ראוי הוא לסבלו או אינו ראוי".
ריק קיומי
נראה לי שנוכל להסכים על כך שפעמים רבות אנו חשים שאתגרי החיים גדולים מאתנו, שאיננו יכולים להם. ברגעים כאלה אני רואה אל מול עיניי את האדם הזה, שעוצמותיו הנפשיות והרוחניות עמדו לו בתנאים לא סבירים, לא אנושיים וקשים מנשוא.
להתעלות מעל נסיבות החיים. ויקטור פרנקל ארכיון
המסר העמוק ביותר שניתן לגזור מספרו של פרנקל היא ההבנה שנועדנו לגדולה, שיש לנו היכולת והאחריות להיות יותר – יותר מתחושותינו הגופניות, יותר מנסיבות חיינו, יותר מתשוקותינו ומצרכינו הרגשיים. וכאשר אנו נענים לקריאה להיוולד כבני אדם אמיתיים – ברגעים האלה ממש אנו זוכים בידיעה הפנימית שמשמעות חיינו היא נגזרת של מידת האחריות אותה אנו מגלמים.
"מה שהיה דרוש באמת היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על ידי החיים – יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור – אלא בפעולה נכונה. חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובות על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד".
האם אנחנו מוכנים לקחת אחריות מלאה על חיינו? האם נסכים לקבל על עצמנו את ההבנה שגדולתנו מתגלה במוכנות להיפגש עם המציאות ולהתמודד איתה בדיוק כפי שהיא, ומתוך כך אנו צומחים להיות אנשים?
פרנקל מסביר שבריאות נפשית "מבוססת על מידת מה של מתיחות" בין "הווייתו של אדם ובין מה שראוי הוא להיות". הוא מסביר שמתיחות זו בין "הפשר שיש להגשימו" לבין "האדם שעליו תפקיד הגשמת הפשר" חשובה כדי שהאדם יתאמץ וישאף להגשים מטרה ראויה.
הוא ממשיך ומצביע על התופעה הנפוצה של ריק קיומי, אותה תחושת ריקנות פנימית המאפיינת בני אדם רבים המתבטאת בעיקר בשעמום. אותו שעמום הוא כמו ריאקציה פסיבית לאותה מתיחות אינהרנטית המאפיינת את החוויה האנושית.
הקריאה בספר 'האדם מחפש משמעות' מותירה את הקורא עם שאלות גדולות וחשובות הדורשות בחינה פנימית ולקיחת אחריות מלאה על התשובות שיתקבלו. פרנקל מבהיר באופן חד משמעי שבידינו לבחור כיצד לפעול ולהגיב למציאות חיינו ושבחירות נבונות הן שיאפשרו לנו להיוולד כאנשים גדולים באמת הראויים לכינוי 'אדם'.
אני מרשה לעצמי להוסיף ידיעה בהירה שעולה מתוכי – שאנו האחראים הבלעדיים לא רק על חיינו האישיים כי אם על עתיד האנושות כולה. והרי, אם התעוררה בי היכולת להביט החוצה ולראות את מצב הפלנטה, אני יודעת שהיא זקוקה לי – שאתגבר, שאתרחב, שאגלם חיים שופעים ומוגשמים, שאהגה בקשר שביני לבין כל מה שמסביבי ושאקדיש את חיי ללקיחת אחריות על הכל.
ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות – מבוא ללוגותרפיה, הוצאת דביר, תרגום: חיים איזק, 2001
לגלות את היעוד שלך – סדנה להגשמה עצמית בהנחיית דורית בר תתקיים בתל אביב בתאריכים 6-7 בינואר.
לאתר של דורית בר אימון אישי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם