ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

אני יותר יפה מכולן: פנינה רוזנבלום על שער "את"

ניקול ראידמן ולאה שנירר? 'אני לא אחת שיושבת בבית רגל על רגל'. בר רפאלי ואסתי גינזבורג? 'כדי להצליח כמוני הן יצטרכו לעשות עוד דברים בחיים'. ליהיא גרינר? נו באמת. בגיל 57 פנינה רוזנבלום דוהרת פול גז ולא רואה אף אחת ממטר

איפה אתן, בנות? לא שמעתן? לא ידעתן? מוצרי הטואלט והקוסמטיקה של פנינה רוזנבלום הם הלהיט התורן! כל המי ומי משתמשים בהם! אוצו רוצו אל המשביר! מוצרי הטואלט והקוסמטיקה של פנינה רוזנבלום הם הסוד הכמוס של ההיי סוסיאטי!

זה, בגדול, המסר שפנינה רוזנבלום רוצה להעביר פה. נכון, קצת קשה להבין איך זה קשור לשנת 2012, אבל רוזנבלום נשמעת ממש בטוחה בעצמה, נראית ממש טוב והמחשוף שלה ממש מנומר, כך שאין ברירה אלא להנהן ולהמהם 'וואלה?'. 'כן, וואלה', היא אומרת בנימה של איך-אתה-בכלל-מעז-להתפלא. 'אין ילדה שלא משתמשת במוצרים שלי. איפה אתה חי? כל אלה שהיו בנות 20 בזמן שהמוצרים שלי יצאו, הן היום בנות 40 והבנות שלהן משתמשות במוצרים שלי. זה עובר מאמא לבת. מה, אתה לא יודע? תגיד, אם כבר מדברים, מה איתך? אתה משתמש במשהו שלי?'.

אה... לא חושב. מצטער.
'באמת? כלום? שום דבר? לא יכול להיות'.

רגע, בעצם אני חושב שהיה לי פעם איזה ג'ל שלך, שקניתי בדיוטי.
'ומה עם דאודורנט שלי? מה עם סבון שלי? מה עם שמפו שלי? מה איתך, תגיד לי? תתחיל לקנות רק פנינה רוזנבלום, אתה שומע? יש לי מוצרים נהדרים. שופרסל, קו אופ – כל מקום שתלך, תראה את זה'.

טוב, אני רק מקווה שאצליח להשתחל בין עשרות הילדות שמסתערות שם על המדפים ומחפשות שאריות מהקולקציה שלך עם רוני סופרסטאר.
'תקשיב לי ותקשיב לי טוב: אני מודה, זה היה כישלון אחד גדול, אבל זה היה בגלל השם שלה, לא שלי. קרה שם דבר מאוד פשוט: כשהתחלתי לייצר את המוצרים האלה, היא הייתה בשיא שלה, וכשסיימתי לייצר אותם היא כבר הייתה בדרך למטה'.

אה, זו הסיבה. פשוט אמרת פעם שהחלטת לצאת מהעסק מפני שהיא איחרה להשקות או משהו.
'נכון, היא לא נתנה לזה שום תמיכה, ובסוף רצו לזרוק את כל המוצרים שלי מהמדפים, אז כן, אמרתי 'די, נגמר' וסגרתי את הבסטה. את השם שלי היא לא תקלקל'.

'שטויות במיץ עגבניות'. זה מה שיש לרוזנבלום (57) לומר על הטענה הרווחת בנוגע למותג שלה. כלומר, שהוא קצת – ולא, למרבה הצער אין דרך אחרת לומר זאת – פאסה. ואכן, בסרט שהיא מככבת בו בימים אלה (לצד צביקה פיק), היא אשת עסקים מצליחה, נערת זוהר נחשקת ומושא הערצתה הבלעדי של כל אם ובת בישראל.

היו שנתיים קשות לביזנס, חנויות נסגרו, נכסים מושכנו, מיליוני שקלים התאדו, אבל אין מצב לראות את זה עליה. לפחות לא כאן - בסלון דירתה המפוארת, בת שלוש הקומות, שברמת אביב - ובטח לא עכשיו, שלושה ימים אחרי סופשבוע מפנק עם בעלה בלונדון ויומיים אחרי פתיחת חנות חדשה בדיזנגוף סנטר. היא לא מרגישה, ובוודאי שלא נראית, במצוקה כלשהי. ראשה מורם בגאווה כתמול שלשום. הילת זוהר דמיונית עדיין מאירה סביבה, טון דיבורה חד והחלטי.

בכל משפט שהיא מוציאה מהפה יש לפחות אלמנט אחד של האדרה עצמית. פעמים רבות, בלהט השיחה, היא מרשה לעצמה להתפרע עם זה לגמרי. למשל, כשהיא נשאלת האם, לדעתה, יש הבדל כלשהו בין הדימוי הריקני שדבק בה כ'נערת זוהר' בסבנטיז, לפני שהייתה אשת עסקים וזמרת ועיתונאית וח"כית וכאלה, לזה שמאפיין כיום בוגרי ריאליטי בנוסח ליהיא גרינר ודוגמניות עכשוויות כמו אסתי גינזבורג.

'קודם כול, אני יותר יפה מכולן', היא מסבירה, 'גם היום, בצניעותי, אני יפה, אבל בגיל 20 הייתי פצצה עולמית. היום, כל הפצצות שאתה רואה, 90 אחוז

מהן זה או ניתוח ציצי או ניתוח אף, או הרמה פה או הרמה שם. יש יפות, אני לא אומרת שלא, אבל בתקופה שלי זה היה יופי טבעי לחלוטין. לא הייתה כל הטכניקה הזאת שעוזרת לכל הצעירות האלה להיות יפות יותר. כל אחת שהייתה יפה אז, הייתה טבעית לחלוטין. או שהיית יפה או שלא היית יפה. אני אומרת לך: הייתי נדירה. מאוד נדירה. כאילו, מבחינת הלוק, אבל גם מבחינת ה... אתה יודע, פרסונליטי, הייתי נדירה. אני, כבר בגיל 20 הייתי קוראת את הטיים מגזין והפייננינשל טיימז. הייתי מאוד אינטליגנטית ומאוד סקרנית. כשהיו יושבים סביב שולחן, הייתי הבחורה היחידה שמדברת על תוכניות של הסנאט ועל חברות שקמו ונסגרו'.

במובנים רבים, רוזנבלום צודקת. באמת אין מקום להשוואה בין ימי הזוהר שלה בלונדון, ניו יורק ואל-איי לאלה של 99 אחוז מהסלבס המקומיות כיום. האירועים שרוזנבלום נכחה בהם אז, בין אמצע שנות ה-70 לסופם, היו באמת זוהרים. לאנשים שהיו איתה שם, ולעתים גם עשו איתה שם יותר מזה, היו שמות נוצצים בקנה מידה בינלאומי כמו סר צ'ארלס קלור (כן, הנדבן היהודי המולטי-מיליונר שעל שמו קרוי הפארק בטיילת), טד קנדי (אחיו הצעיר של ג'ון), ויקטור לאונדס (מי שהיה מנהל המועדון היוקרתי פלייבוי בלונדון), סר אריק מילר, רומן פולנסקי, רוד סטיוארט, גארי גליטר, יו הפנר, פרנק רוס, רוברט דה נירו, וורן בייטי, פיטר סלרס, גרגורי פק וסלבדור פאקינג דאלי.

הז'ורנלים ומדורי הרכילות בארץ עפו עליה לגמרי באותה תקופה, סיקרו כל צעד שלה וציטטו בהדגשה כל רסיס מידע שפיזרה אודות חוויותיה האקסקלוסיביות בניכר. וכן, פעמים רבות הועלתה גם התהייה בנוגע לפשר יחסיה עם שועי העולם למיניהם ולדרך שבה הכירה אותם. פה ושם, היו גם פרסומים שהרחיקו לכת וחשדו בכך שמדובר בסיפורים של מה שנהוג היה לכנות אז 'אסקורט גירל'.

המסע ההיפנוטי שהיא עוברת בריאיון הזה אל סוף הסבנטיז מאלץ אותה לחזור, בין השאר, גם לתשובות שהיא נתנה אז לשאלות הפולניות ההן. 'אוי, חוצפה של אנשים', היא מסננת, 'איזה רוע לב, איזו קנאה, איזה אסקורט גירל ואיזה נעליים. אני בן אדם בזכות עצמו, וכל החיים שלי הייתי כזאת. אני לא צריכה שאף אחד ייקח אותי, אני לוקחת את עצמי. מה אני אגיד לך? העיתונות הייתה אז מאוד צהובה ומאוד מגעילה, והיא עשתה לי הרבה נזק באותה תקופה, אבל לא עשיתי חשבון. ידעתי שכולם נורא מקנאים בי. זה היה ברור, כי תמיד בלטתי בכל מקום וגנבתי את ההצגה'.

אומרים שהיית הכי סקסית.
'מה זה 'היית'? מה, היום אני לא? טוב, אני אחרי יום עבודה, עזוב. די, נו, תהיה רציני רגע: הצורה שלי כזאת, מה לעשות. אלוהים נתן לי מתנה (פנינה עושה הפסקה קלה בשטף הדיבור לצורך מבט מעריך על גופה). סליחה, כמה מתנות'.

שפתחו לך כמה דלתות שוות בחיים.
'בוא נגיד ככה: תמיד ראיתי ביופי שלי אמצעי לפתוח דלתות, אבל גם ידעתי שזה לא מספיק, כי אחרי שאת פותחת דלת את חייבת שיהיה לך הרבה יותר מזה. את צריכה להיות מעניינת ומסקרנת ואינטליגנטית. נורא לא אהבתי את מה שאמרו עליי אז, כשהייתי בחו"ל, כי הייתי בחורה רצינית. זה שתמיד הייתי הכי יפה והכי בולטת והכי הכול, זה לא אומר שצריך להתייחס אליי ככה. הייתי בת 20, הייתי סקרנית, כולם אמרו לי שהמדינה קטנה עליי, אז נסעתי ללונדון. בסופו של דבר, זה העשיר אותי, לימד אותי, בנה אותי ופתח לי את הראש. אחרי שבוע וחצי שם כבר היה לי חוזה בסוכנות דוגמנות וחוזה הקלטות'.

גם את חוזה ההקלטות השגת בזכות היופי?
'באתי לריאיון עבודה כמזכירה בחברת תקליטים די גדולה, אמרתי שאני גם יודעת לשיר, אז הבוס של החברה החתים אותי על חוזה הקלטות'.

אני מניח שלא כל אחד שאמר לו שהוא יודע לשיר מיד קיבל ממנו חוזה הקלטות.
'תבין דבר אחד, מתוק: לא כל אחד הוא פנינה רוזנבלום. טוב, אתה מוביל אותי להיות קצת לא צנועה, אבל אין מה לעשות: יש כל מיני דברים שאלוהים נתן לי, ואין אותם לכל אחד'.

מה, למשל?
 'קודם כול יופי, אחר כך חינניות, אחר כך סקס אפיל ואחר כך חוכמה'.

וגם ביטחון עצמי, כמובן.
'כן, נכון, ביטחון עצמי זה דבר שנולדתי איתו, והוא עזר לי לעבור כברת דרך גדולה מאוד בחיים. אתה יודע מה זה להישאר במודעות הישראלית יותר מ-40 שנה? מי חוץ ממני עשה את זה? אריק איינשטיין, שלמה ארצי, גילה אלמגור – מעט מאוד אנשים מצליחים לעניין ולסקרן במשך כל כך הרבה שנים. בר רפאלי ואסתי גינזבורג מצליחות בעולם, כל הכבוד להן, ואני באמת מאחלת להן להמשיך לעניין את התקשורת גם בגיל 57, אבל בשביל זה הן יצטרכו לעשות עוד דברים'.

כנראה שזה נכון, אבל עד שרוזנבלום עצמה התחילה לעשות עוד דברים (כמו הקמת חברת קוסמטיקה, השתתפות בקדם אירוויזיון, כניסה לפוליטיקה, כתיבת ספר, פתיחת בית ספר לאיפור ועוד ועוד), היא עניינה את התקשורת בעיקר בזכות עוד ועוד גברים. שלושה מהם – חברה הרציני הראשון יובל ('אהבת הילדות שלי, מושבניק בלי גרוש'), בעלה הראשון והשני משה חיים (הם התחתנו, התגרשו, התחתנו בשנית ושוב התגרשו), ובעלה הנוכחי, איש העסקים רוני סימנוביץ – חלקו עמה חיים. האחרים התמקדו בלעשות לה גוד טיים.

'יכולתי להתחתן עם איזה מיליונר', היא חוזרת על הטיעון ששימש אותה גם אז, בימי הזוהר. 'באמת שיכולתי, אבל לא התחתנתי עם אחד כזה, כי רציתי להצליח בזכות עצמי. בחיים לא הייתי מתחתנת עם בחור שאני לא אוהבת. הכרתי את כל שועי העולם והסתובבתי בסביבה של מחזרים שהיה להם כסף, אבל לא עניין אותי אף פעם להתחתן עם אחד כזה. לא עניין אותי להתעורר בבוקר עם מישהו שאני לא מאוהבת בו'.

ובאמת לא התעוררת אף פעם בבוקר עם מישהו שלא היית מאוהבת בו?
'בסדר, זה קרה לי עם מחזרים ודברים כאלה, אבל בחיים לא הייתי מתחתנת עם אחד כזה. לא רציתי לקום בבוקר ולהגיד לגבר שלי 'שמע, אתה יכול להשאיר לי אלף שקל על השולחן, אני רוצה לקנות בגדים''.

הם נתנו לך את זה גם בלי שביקשת.
'מה זאת אומרת 'נתנו לי'? אם היה לי חבר באותו זמן, והוא הזמין אותי, נאמר, לטיסה במטוס פרטי, זה לגיטימי, לא? אם אני יוצאת עם מישהו והוא רוצה להזמין אותי למסעדה הכי יוקרתית בניו יורק, זה לא בסדר? זה הכי טבעי, מה. תראה, חמוד, אני לא אשמה בזה שבכל מקום שנכנסתי אליו הייתי צריכה לגרש מחזרים. בכל פעם שהייתי נכנסת למסעדה, היו שולחים לי שמפניות ופרחים ומה לא. לא יודעת למה. כנראה יש בי משהו מעבר ליופי. זה האישיות, זה הפרסונליטי, זה הסקס אפיל'.

קרה לך פעם שרצית מישהו והוא לא רצה אותך?
'אולי, אבל לא מתוך אי רצון'.

סורי, לא הבנתי.
'אוי, אתה חמוד. איך אמרת קוראים לך?'.

רועי.
'יופי, אז תקשיב, רועי: אני אף פעם לא ניגשת לגבר ואומרת לו 'מה אתה עושה מחר בערב?', הם תמיד באים אליי. אתה לא מבין, אה? אתה פשוט לא מבין. גם כשהייתי רווקה, פרודה או גרושה, תמיד היו פונים אליי. אני יכולה להסתכל על בן אדם, אבל אני אף פעם לא פונה אליו. אני לא מסכימה עם הגישה הליברלית שיש היום בקשר לזה. אני גם חושבת, אגב, שהגבר תמיד צריך לשלם על האישה, אלא אם כן אין לו כסף. אם אין לו כסף, שיתחלקו חצי-חצי. אחרת, שלא ייצאו. זה לא מכובד שאישה משלמת על הגבר שלה – ולא משנה כמה כסף יש לה. פעם, בכלל, היו נורמות אחרות בכל הדברים האלה. 80 אחוז מהגברים שניסו להתעסק איתי, הייתי יכולה להכניס אותם היום לכלא על הטרדה מינית'.

את מספרת שהיית בקשר עם כל מיני גברים ממש שווים, אבל את גם יודעת שאף אחד לא ינסה להצליב את המידע הזה איתם.
'תדע לך, רועי, שאחד הדברים שעליו בניתי את השם שלי זה יושר ואמינות. אל תערער על היושר שלי. אני מאוד מדייקת בפרטים'.

למי אכפת. אנחנו ממילא פה בשביל הלג'נד, ורוזנבלום ממילא עדיין חיה את הלג'נד הזה ומשתדלת מאוד לא לתת ל'נערות זוהר' חדשות ופעורות, כמו למשל ניקול ראידמן ולאה שנירר, לנגוס במעמדה המיוחד.  '90 אחוז מהשמות ב'גיא פינס' אני לא מכירה ולא מזהה", היא טוענת, "אני לא הולכת לכל ההשקות האלה. אני לא צריכה. אני מספיק מפורסמת. מותק, אני האישה הכי מתוקשרת בארץ כבר 40 שנה. אני תמיד כוכבת, אני לא סלב-השקות. אני גם לא כמו כל אלה מהתוכנית ההיא, 'מעושרות', שיושבות בבית עם רגל על רגל. זה לא שיש לי איזה אוליגרך שמחזיק אותי. כל הגברים שלי תמיד היו צעירים ממני. אני בן אדם סקרן שאוהב עומק. בגיל 18 הייתי יוצאת רק עם אינטלקטואלים. בן אדם שלא היה אינטלקטואל לא עניין אותי. בעצם, בהתחלה זה היה רק יפים, אחר כך אינטלקטואלים ואחר כך מסודרים".

מה שהכי חשוב, כאמור, זה שרוזנבלום עדיין מרגישה בטופ של הטופ של עולם הבידור, ושל העולם, בכלל. כן, למרות העובדה שעסקיה מקרטעים בשנתיים האחרונות, שכחלק מהמשבר הכלכלי שאליו היא נקלעה היא נאלצה לפטר עשרות עובדות בעיצומה של מחאה חברתית זועמת ושהיא עפה בסיבוב הראשון של 'רוקדים עם כוכבים'. 'במשך 40 שנה אני לא מתקשרת אף פעם לעיתונאים', היא מתגאה, 'הם תמיד מתקשרים אליי. ערוץ 10 הזמינו אותי להגיש איזו פינה ביום שישי בלילה, פריים טיים, אחר כך הזמינו אותי להשתתף ב'טי-אל-וי' – אבל לא תמיד אני נענית לזה. באמת, לא תמיד. יכולתי להשתתף ב'הישרדות וי-איי-פי' וב'האח הגדול וי-איי-פי' – להכול הוזמנתי, אבל זה לא בשבילי. אני לא מחפשת להיות מפורסמת לשנה-שנתיים, כמו הכוכבים האלה, של היום'.

האמת היא שבזמן האחרון התקשורת התעסקה בעיקר בקשיים הכלכליים שנקלעת אליהם.
'נו באמת, לא נקלעתי לשום דבר. אז מתוך 22 שנה היו לי שנתיים קצת קשות, כי לקחתי החלטות שגויות. בסדר, כל בן אדם טועה לפעמים - ואם הוא לא טועה הוא לא מצליח. יש לי חיים נהדרים, עסק משגשג ואנשים שאוהבים אותי. עשיתי טעויות ושילמתי את המחיר, אבל בינתיים, כשאני קוראת על כל הטייקונים שחייבים מיליארדים, אני שמחה שאני לא חייבת לאף אחד שקל, ששילמתי את כל מה שהייתי חייבת. אבל מה? קוראים לי פנינה לרוזנבלום, אז כל דבר שקורה לי מיד עושה כותרות, לטוב ולרע'.

ואיך זה משפיע על החיים שלך בבית, עם בעלך והילדים?
'קודם כול, אני עדיין חיה ברמת חיים מאוד גבוהה. זה קודם כול. דבר שני, אין לי בעיה עם זה בחיים האישיים, כי יש הבדלה מאוד גדולה בין פנינה רוזנבלום אשת העסקים ופנינה רוזנבלום האישה. בבית אני אישה אחרת לגמרי, אני ממש לא בוסית כזאת, בחיים לא. אני הילדה הקטנה של בעלי, אני אוהבת חום וכל מיני דברים כאלה. בעסק אני קשוחה והכול, כי אין ברירה, אחרת לא הייתי מצליחה, אבל בבית אני בן אדם. מה, אני בן אדם מאוד מגוון שמסוגל לעשות הרבה דברים'.

ואת עדיין זוכרת איך זה מרגיש להיות נערת זוהר מקצועית?
'מה זה נערת זוהר? אני לא מבינה מה זה. אני רק יודעת שהדברים שאנשים מייחסים למושג הזה נמצאים אצלי באופן טבעי'.

סטיילינג: ראובן כהן, איפור: נאור אפל, שיער: שגיא דהרי, ע' סטיילינג: לירון שטיינמץ, תודה מיוחדת לבועז מונוס.

על הגברים של פנינה רוזנבלום תוכלו לקרוא בגיליון "את" שיוצא היום למכירה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...