איירון אופנה: הסטייל הנצחי של מרגרט תאצ'ר
20 שנה אחרי תום שלטונה הנוקשה, כבר לא טרנדי לשנוא את מרגרט תאצ'ר. עכשיו עפים על הסטייל נטול הפשרות שלה. הסרט החדש על "אשת הברזל" מציג אשת אופנה ששלטה באמנות הפיתוי, המציאה את המושג To handbag וידעה להתאים ל"פאוור סוט" את הפריט המדויק שיעניק לה מגע של רוך דמגוגי
משפחתה וקרוביה לא אוהבים, בלשון המעטה, את הדיוקן שיצרה סטריפ בסרט, ואף ניהלה מאבקים נגדו. העובדה שהוא שנוי במחלוקת, בדיוק כמו תאצ'ר עצמה, הופך כמובן את כל העניין להרבה יותר מרתק. מה שבטוח הוא שגם אם פוליטיקה בריטית לא מעניינת אתכם, חובה לצפות בו, ולו רק כדי לכוונן את מצפן הטרנדים.
תאצ'ר הייתה ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1990-1979 במשך שלוש קדנציות, ועשתה את הלא ייאמן כאשה הראשונה והיחידה בבריטניה שהגיעה אי פעם למעמד כזה. זה לא מנע ממנה להותיר בסיום כהונתה אדמה חרוכה והרבה תחושות קשות בממלכה. מוריסי הפליא אז לתאר את תחושות הנתינים בשיר "מרגרט על הגיליוטינה", מתוך אלבום הסולו הראשון שלו Viva Hate, מ-1988. בבלדה מוריסי טוען שאנשים כמוה גורמים לו להרגיש עייף וזקן. הפזמון שואל בפשטות "מתי תמותי?" במעין התרסה מרירה.
כיום, קצת יותר מ-20 שנה אחרי עזיבתה את רחוב דאונינג 10, אנשים מסוגלים סוף סוף להסתכל אחורה בערגה ולהודות בפה מלא שתאצ'ר היא על זמנית. בעבר, כשהוזכר שמה, חשבו על הדימוי שלה כ"אשת הברזל מרסקת הביצים" וראו אותה רק דרך הפריזמה של התסכול והסיוטים, אך כיום דמותה עולה שוב כאייקון אופנה
אם נשים לרגע בצד את דיעותיה השמרניות ונביט בתמונות ארכיון ישנות שלה, טרום כהונתה כראש ממשלה, מי שנולדה כמרגרט הילדה רוברטס היא אשה נאה בעלת סטייל, מאובזרת למשעי, שכל צעד בהופעתה היה מחושב לפרטי פרטים. תאצ'ר נלחמה בעולם הגברי בנשק שכל אשה מכירה: הלוק שלה. ככימאית מצטיינת בהכשרתה, היא הצליחה ליצור פורמולה מושלמת של פיתוי בזכות סקס אפיל טבעי. "שפתיים של מרילין מונרו ועיניים של קליגולה", כתב עליה בזיכרונותיו נשיא צרפת לשעבר, פרנסואה מיטראן, לאחר הנאום המפורסם שנשאה ב-1984 בארצו. היא הצליחה ליצור דמות של אשה חזקה וסקסית בו זמנית, נוסחה שעד היום נדירה בפוליטיקה.
מובן שעולם האופנה לא יכול היה להתעלם מההזדמנות לקפוץ על המוזה החדשה/ישנה, ובספטמבר
האחרון המגזין "הארפר'ז באזאר" הקדיש לה הפקת אופנה נרחבת שהצדיעה לסגנונה של תאצ'ר, המגולמת שם על ידי הדוגמנית ג'ורג'יה מיי ג'אגר (בתו של מיק), שמעידה על עצמה שהיא מעריצה שרופה. הצלם הוא טרי ריצ'רדסון הפרובוקטיבי, כך שהצוות הנפיק צילומים הומוריסטיים על גבול הגרוטסקה, שרק מחזקים את מעמדה של תאצ'ר בהיכל התהילה של השיק. לצילומים נלווה ציטוט של תאצ'ר עצמה: "מה שאת עושה זה לקבל החלטה על הבגדים שאת מרגישה בהם נוח. את חייבת להרגיש בנוח. לעולם לא מנצנצת מדי, רק לבושה כמו שצריך, בבגדים מחויטים היטב, וזה לא בלתי נשי להתלבש בצורה מחויטת היטב".
הפריטים מקולקציות החורף הנוכחי שבהם השתמשה ההפקה, מוכיחים שגם מעצבי העל קיבלו העונה השראה מסגנונה. היו שם ז'קטי "power suit" של אוסקר דה לה רנטה, מוסקינו וראלף לורן, מעילים שמרניים של גוצ'י, ולנטינו ובוטגה ונטה, שמלה בצבע תכלת של קרולינה הררה ושמלה כחולה של מיו מיו, תיק סטייטמנט של ליידי מהוגנת מבית פראדה, ונעלי עקב של אלכסנדר וואנג, סלבטורה פרגאמו ומנולו בלאניק.
תיאורטית, כל הנ"ל יכלו בכיף להימצא בארונה המקורי. העונה יש לפריטים הללו אינסוף חיקויים ברשתות האופנה השונות, וסביר להניח שלא תוכלו לצאת כרגע משום רשת אופנה מבלי להיתקל בחולצת כפתורים עם עניבת צוואר בקשירת חתול (pussy bow) - סימן ההיכר של תאצ'ר, שהמציאה אותו. בהפקה היו חולצות כאלו של דרק לם, ראלף לורן, ניקול מילר, אטרו ומוסקינו.
אך למרות הסטייל, מעצבים בריטים רבים התנגדו נחרצות לתאצ'ריזם בזמן אמת. אחת מהם הייתה קתרין האמנט, שבשנת 1984 הפכה לשם דבר בזכות מפגשה החפוז עם תאצ'ר, שהזמינה למסיבת אופנה במעונה נבחרת מעצבים אנגלים על מנת לקדם אותם ולתמוך בתחום. היא עצמה לבשה למפגש שמלת קטיפה ארוכה שהשתרכה על השטיח, ומעליה סרט משי עם הדפס בקשירת חתול. שערה הבלונדיני עוצב בתסרוקת הקסדה המפורסמת.
תאצ'ר בחרה לשוחח עם האמנט, שהייתה היחידה שמשכה באירוע את תשומת לבה. למרבה הדיסוננס,
האמנט הגיעה לבושה בחולצת טוניקה אוברסייזד שעליה הודפס בגדול "58%Don't Want Pershing", הצהרה פוליטית מתוכננת כנגד מסע החימוש של טילים גרעיניים בארצות-הברית. האמנט צירפה לחולצה נעלי ספורט מהוהות שנראו לא קשורות כלל לשטיח הפרחוני היוקרתי ולמעמד, ותועדה כך בפריים שהפך לקלאסיקה (את דמותה של האמנט מגלם בהפקה המעצב הצעיר אלכסנדר וואנג, סוג של הומור הפנימי).
המעצבת ויויאן ווסטווד החליטה לעשות מחווה לדמותה של תאצ'ר בצורה לא פחות פרובוקטיבית. היא צולמה על ידי מייקל רוברטס לשער המגזין "טאטלר" באפריל 1989 בדמותה של תאצ'ר, כשמתחת לדיוקנה הכיתוב (בפונטים המזוהים עם הסגנון הפאנקי של המעצבת) "האשה הזו הייתה פעם פאנק". ווסטווד לבשה בצילום בגדים של אקווסקוטום - מותג אנגלי מסורתי נוסח ברברי (שלאחרונה עשה קאמבק מפואר). זה הלייבל האהוב על תאצ'ר, שלבשה, לדוגמה, שמלה ורודה שלו למפגש פסגה עם רונלד רייגן בשנת 1988, בו הצמד השנוי במחלוקת הונצח רוקד ריקודיים סלוניים. אבל ווסטווד לא הייתה במצב רוח ורוד כשהצהירה שם על תאצ'ר ש"פגשתי אותה פעם אחת, זה סיפק את סקרנותי. היא הייתה יותר נוראית ממה שיכולתי לדמיין".
קונסולאטה בוייל, מעצבת התלבושות של הסרט "אשת הברזל", שהייתה מועמדת בעבר לאוסקר על הסרט "המלכה", טוענת שהדיעות הפוליטיות שלה מנוגדות לאלו של תאצ'ר, אבל שהאימג' שלה מרתק. היא ביצעה תחקיר מעמיק ופירקה לגורמים בגדי אקווסקוטום ובגדים של המעצבת הבריטית ז'אן מור, שתאצ'ר חיבבה מאוד, בשל הקו המתאים לאשה בוגרת שנעולה על סגנונה, ללא קשר לגיל, היעדר ההדפסים והוויב האלגנטי, המאופק והמודרני.
תאצ'ר היא אשה מדור שבו נשים אולפו להיראות בדרך מסוימת: תסרוקת מושלמת, מנופחת ומפוצצת בספריי, חליפות חצאית תפורות היטב בחייטות בהתאמה אישית, כובעים, תיקים, כפפות, נעליים - הכל מתוקתק, ממש כמו אצל בטי דרייפר ב"מד מן". הבגדים היוו שריון הגנה, שחיפה על הסערה הפנימית.
תאצ'ר גדלה בגרנטהאם, בבית שמוקם מול שתי חנויות המכולת של אביה, ואומנה כבר מגיל צעיר מאוד במשמעת קשוחה שכפתה עליה להתלבש באופן לא פחות ממושלם ורשמי, לעולם לא לגעת במכנסיים. לכן כשהגיעה לתפקידה הרם, היא לא ראתה כל פסול במלתחה נאותה. למעשה, את חיבתה לבגדים גילתה בגיל צעיר דרך אמה ביאטריס, שעיצבה ותפרה עבורה ועבור אחותה מיוריאל את כל מלבושיהן. אבל רק ברגע שפגשה את בעלה דניס, איש עסקים אמיד, מגי יכלה להרשות לעצמה להתלבש באמת.
עוד בתחילת כהונתה כחברת פרלמנט צעירה, בשנת 1959, נצצה תאצ'ר בלבוש מתוחכם, והייתה בלתי נשכחת. בארסנל שלה כיכבו אז חליפות צבעוניות קלאסיות נוסח שאנל. היא גם העזה לחשוף את זרועותיה בשמלות ללא שרוול, ולא פחדה משמלות משיפון אוורירי, נשיות ועדינות. ב-1976 היא נאמה בבית העיר נאום מיתולוגי שבו תקפה את ברית המועצות, בטענה שהיא מנסה להשתלט על העולם בכוח ובאלימות. לאחר מכן פורסם בעיתון מאמר מטעם שר ההגנה הרוסי, "הכוכב האדום", שבו כונתה לראשונה "אשת הברזל". היא נהנתה מהכינוי שהלם את הדימוי שעליו עמלה, ויצאה מיד לאחר מכן לנאום נוסף מול תומכיה השמרנים, בו אמרה: "אני ניצבת בפניכם הלילה בשמלת הערב שלי, העשויה שיפון, פני מאופרות ברכות ושערי מסולסל בצורה גלית עדינה, אשת הברזל של העולם המערבי". אחר כך שאלה את הקהל המריע "האם אני כל הדברים שנאמרו עלי?". הקהל צעק "לא!", והיא ענתה "כן, כן. אני אשת הברזל".
אבל הרנסאנס האופנתי האמיתי שלה החל ב-1983, אז שוכלל הלוק של "אשת הברזל" לשלמות. זו הייתה "מגי" בשיאה עם ה"פאוור סוט" שלה, בצבעים בהירים שהגיחו מתוך צבעים כהים, ע"ע השמלה שלבשה במסיבת האופנה שארגנה במעונה ב-1984, כשסרט הצוואר דמוי פפיון ענק "שבר" את הצבע השחור. הצבע המועדף עליה והמזוהה עימה היה כחול על כל גווניו. דרך הכחול-רויאל החביב עליה, המזוהה כצבע השמרני ביותר, שידרה מסר חד משמעי. מול המצלמות נעמדה בפרופיל חזק, ועל הכל ניצחה תסרוקת הקסדה, שהעניקה לה מראה עם אפיל מאיים של מלכת סאדו, שגרם לאנשים להעריץ או לתעב אותה.
כדי להבהיר שלא כדאי להתעסק איתה, תאצ'ר השתמשה גם בכלי נשק מסוג מסוים מאוד: תיקים בצורת קופסאות. התיקים הללו נתנו לה טאץ' כשל המלכה אליזבת, והנודע מכולם היה זה השחור של חברת היוקרה הוותיקה "אספרי", עליו אמרה: "זהו המקום הבטוח היחידי ברחוב דאונינג".
אותו תיק נמכר לאחרונה במכירה פומבית של בית כריסטי'ס (שהכנסותיה נתרמו לצדקה), ב-25 אלף ליש"ט, ונשמר, למרבה התדהמה, בשלמות. תאצ'ר, שלא הגיעה ממשפחה מהמעמד הגבוה, תמיד ידעה להעריך חפצים יוקרתיים ולשמור עליהם לנצח, אפילו כראש ממשלת בריטניה. היא ידעה, כמובן, מה ערכו של הנשק המטאפורי שלה, ובמכירה הדגישה בתה לקהל: "אני מקווה שמי שיהמר על הסכום הגבוה ביותר, יודע שיש לו נשק עם רקורד די רציני. אחרי הכל, אמי המציאה את המושג 'To handbag'".
בעוד את כניסתה למעון ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 עשתה בחליפת שני חלקים בצבע כחול רויאל, את פרישתה תאצ'ר הפכה לסצינה במחזה יווני (שמופיעה בצורה מדויקת בסרט). הפעם זו הייתה חליפה באדום-בורדו עם ורדים אדומים, שכמו אמרה: "אני הולכת כמנצחת, ואתם עוד תצטערו על לכתי". האשה שלבשה כמעט תמיד כחול, בחרה לרדת מכס המלכות שלה בצבע תשוקתי של פאם פטאל. מרגרט תאצ'ר אכן הייתה כזו לאורך כל הדרך. אלה אנחנו שלא שמנו לב אליה בזמן אמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם