ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

סיפור קצרצר: האם בגיל 57 אפשר ללבוש מכנסונים ולהישאר בחיים?

אפרופו השורטס של פנינה רמון באחד מאירועי ההשקה, האם המכנסונים מהווים גבול תחתון במלתחה? ענו על הסקר

ליאורה שוסטר, תמי שמש קריץ | 4/1/2012 17:31

תגיות: פנינה רמון

לא ולא: חמישים הוא לא ה-17 החדש // תמי שמש-קריץ

סורי, מכנסונים לא נראים טוב על אשה מעל גיל חמישים. גיל הוא סוג של מעמד, והמעמד מחייב. הוא מחייב אותך להתלבש בהתאם. אשה מבוגרת בשורטס משולה לאדם שמגיע לאירוע רשמי בג'ינס וסנדלים. זה פשוט לא מתאים. יש עת לכל דבר, וגיל חמישים ומעלה הוא לא הזמן ללבוש מכנסונים. או ג'ינס קרוע. או קוקיות. או כל דבר אחר שרק מדגיש את העובדה שאת כבר לא ילדה.

נחמד להיות מבוגרת עם נפש צעירה, אבל בכל מה שנוגע ללבוש, אשה שמתלבשת כאילו היא עדיין נערה, נראית קצת מגוחכת. וזה לא משנה אם יש לך גוף כמו של נערה, זה עדיין לא נראה טוב. ממש כמו לשמוע מבוגרת עם קול מתיילד. הניסיון להיאחז בנעורים משדר חוסר השלמה עם הגיל. כולם אומרים לך שאת לא נראית בגילך, אבל יש גיל שבו גם אם זה נכון, את אמורה להבין שאת כבר מבוגרת. יש גיל שבו אם מישהו קורא לך גברת, את לא אמורה להסתובב לחפש

אל מי מדברים. מדברים אלייך, גברת! אומרים לך, סליחה, שכחת משהו. שכחת שאת כבר לא ילדה. הגיע הזמן שתפנימי את זה, וכדאי שגם תחציני את זה.

אם את מתלבשת כנערה, אל תצפי שייקחו אותך ברצינות. את יכולה לטעון עד מחר שזה בסדר, את מוכנה שיתייחסו אלייך בקלילות כי את נורא מגניבה, אבל בחייאת, לא הגיע הזמן להודות שעברת כבר מחצית מחייך ושיש דברים שהם כבר לא בשבילך? את אשה בשלה, ואת מדהימה, תחגגי את זה! עם בגדים של אשה, לא של ילדה. עם כל הכבוד לאופנת הקוגריות, ויש כבוד, את הרי לא תצאי עכשיו לדייט עם נער בן 17, אז למה ללבוש מכנסונים של נערה בגיל הזה?

עכשיו, יש סיכוי שגם אני לא תמיד מתלבשת בהתאם ל-48 שנותי, ומכאן, אולי, הנחרצות: אם יש משהו שמפחיד אותי, זה להיראות פתטית, וכשאני רואה אשה מבוגרת במכנסונים, אני מיד נותנת לעצמי בראש: לא, ולא ולא.

פנינה רמון. מהממת או מוגזמת? אביב חופי

כן ועוד איך: לחשוב מחוץ לקופסה // ליאורה שוסטר

באביב האחרון נקלעתי לסוג של חגיגת שבועות בחברת הורי היקרים. לכבוד החג האהוב לבשתי את המדים הקיציים שלי: בגד גוף שחור של אמריקן אפרל וג'ינס קצרים עם קו מותן גבוה שקניתי בחנות הווינטג' האהובה עלי. השילוב הזה הוא כה טריוויאלי (שלא לומר נדוש) עבורי, שלא הקדשתי להופעתי כל משקל או חשיבות. אך כששבנו הביתה, הסתבר כי הורי מזועזעים. כל כך מזועזעים, עד ששניהם התפרצו והטיחו בי כי אני צריכה להפסיק להתלבש בצורה "פרובוקטיבית".

נזכרתי באירוע הזה השבוע כאשר הבטתי בצילום של פנינה רמון. מה שראיתי לפני היה אשה נאה שהתלבשה בסטייל ובטעם טוב. אהבתי את האופן שבו כרכה את הצעיף סביב צווארה. אהבתי את העובדה שרוב הפריטים בלוק היו מבתי אופנה יוקרתיים, אבל החולצה דווקא מקסטרו. אהבתי את השילוב של הגוונים המונוכרומטיים. ולא - לא הייתה לי שום בעיה עם המכנסיים הקצרים של גוצ'י. לא היה בהם שום דבר פרובוקטיבי בעיני, מה גם שהרגליים כוסו בקפידה בגרבונים שחורים. אני נשבעת בכל היקר לי שלא הבנתי בכלל שיש כאן דבר-מה יוצא דופן. רק כאשר ראיתי שאנשים מסביבי מזדעזעים ומצקצקים, הבנתי ששוב נתקלתי במקרה מז'אנר "מה היא חושבת לעצמה, היא כבר בת X, אבל עדיין מתנהגת כמו Y".

בחברה שלנו אנשים נורא אוהבים לקטלג ולשים דברים בקופסאות. זה מעניק להם תחושת ביטחון בסדר המופתי שלפיו מתנהלים החיים. לכן, כאשר מישהו חורג מהקופסה שיועדה עבורו, הוא מעורר מהומה. יש לי חברה בת 43, פאשניסטה שמתלבשת מדהים, ומחצית מהטוקבקים על כתבותיה עוסקים בכמה היא "פאתטית" ומתי היא כבר "תתלבש בהתאם לגילה" (מיותר לציין שדבר בלבושה של חברתי המהממת לא השתנה). אנה דלו רוסו, עורכת האופנה של ווג יפן, היא בת 50. היא לובשת אאוטפיטים מופרכים וכובעים בצורת ביצה ונהנית מכל רגע. פנינה רמון היא בת 57, והיא לובשת מכנסיים קצרים ונראית מקסים. מדוע זה כואב לכם? תעזבו אותה, ותעזבו את כולנו, הנשים שרוצות לחגוג את היותן מהממות. לוח השנה שאתם מנהלים בראשכם פשוט לא מעניין אותנו. תנו לנו להתלבש בשקט.