מרבד הקסמים: ראג אנד בון הוא אחד המותגים הקוליים בעולם
מרכוס ויינרייט, אחד מצמד מעצבי הלייבל הנחשק "ראג אנד בון", שחביב על שרה ג'סיקה פרקר ובראד פיט, מסביר בראיון בלעדי ל"סגנון" איך עושים את זה בלי שום רקע בעיצוב אופנה
אחרי כל אלה, מדהים לגלות שמרכוס ויינרייט ודיוויד נוויל, צמד מעצבי המותג, מעולם לא למדו אופנה או עיצוב, ולא השתלמו בסטודיו של שום מעצב על. זה לא מפריע להם לכהן כאחד הצמדים המבטיחים בעולם האופנה האמריקאי, ולגרוף שלל פרסים. שניהם בשנות ה-30 לחייהם, שניהם בריטים, שניהם מתגוררים בניו יורק, ושניהם עובדים יחד כבר שנים בצורה מעוררת קנאה, כאשר ויינרייט הוא האחראי לעיצוב ונוויל לצד העסקי.
ראג אנד בון (תרגום חופשי לאלטע זאכן, או למי שאוספים דברים שאחרים לא רוצים) יצא לדרך באופן הכי טריוויאלי שיש: ויינרייט, צעיר בריטי שהגיע לניו יורק בעקבות האהבה, פשוט לא הצליח למצוא זוג מכנסי ג'ינס שהוא רצה ללבוש. אז הוא עיצב אותם לעצמו. "זה היה בטעות", הוא מספר בראיון טלפוני על תחילתה של הקריירה המסחררת שלו. "גרתי בניו יורק ולא היה לי מה לעשות, לא הייתה לי עבודה, והחלטתי לנסות ליצור זוג מכנסי ג'ינס. לא היה אפשר אז למצוא מכנסי ג'ינס שלא היו קרועים, משופשפים לגמרי או דהויים. כל הג'ינסים נראו נורא מזויפים, והאופציות היחידות היו ליווי'ס או דיזל. לא הייתה לי הכשרה באופנה. לא הייתה לי מטרה להקים חברה, אלא לנסות וליצור משהו".
לפני עשר שנים ויינרייט מצא מפעל קטן לתפירת ג'ינסים, והתחיל למכור. מאז הצטרפו אליו שני שותפים - נוויל, ונייתן בוגל - מי שהיה דוגמן וידוע גם בתור בן זוגה לשעבר של נטלי פורטמן, שהספיק לעזוב את העסק ב-2006 עקב "חילוקי דיעות מקצועיים". המותג הקטן הפך חיש מהר לשם דבר בקרב מביני דבר בתחום האופנה וסלבריטאים. "מצאנו מפעל בקנטאקי שייצר ג'ינס במשך 50 שנה", הוא מספר. "זו הייתה פריצת דרך עבורנו, לראות את הנשים עם המיומנות המדהימה הזו, תופרות את הג'ינסים שעיצבנו וציירנו. הן ייצרו את הליין הראשון, שמכרנו לשלוש חנויות. זה היה לפני שמונה שנים".
למה דווקא ג'ינס?
"זה היה במקרה. אף פעם לא היינו מותג ג'ינס, ויצא שאנשים תמיד מדברים על זה. בכל אופן, זה פריט
לבוש מאוד מעניין. אם תחשבי על זה, אם מישהו היה ממציא היום ג'ינס מאפס, וזה היה משהו שלא ראו לפני כן - אף אחד לא היה קונה את זה. בד כחול עבה עם תפרים בצהוב או כתום? אף אחד לא היה לובש את זה. והיופי פה זה שבמקור הוא היה מעוצב כבגד עבודה, ומעולם לא התעתד להיות אייטם שהוא אייקון אופנתי. וזה מה שעושה אותו מדהים. חוץ מזה, בד הדנים מתיישן בצורה מאוד מיוחדת, ושום בד אחר לא משתווה לו. אולי רק עור".
האם העובדה שאין לכם ניסיון ורקע באופנה היא יתרון בעיניכם?
"זה נתן לנו את האפשרות לגשת לכל תהליך העיצוב בדרך שהיא מאוד שונה מזו של הקולגות שלנו למקצוע. יש לנו דרך מיוחדת להסתכל על בגדים ולעצב בגדים. אנחנו מסתכלים על זה מהצד של האיכות קודם, ולאו דווקא מהצד האופנתי. אני חושב שהיה בשוק מחסור בבגדים שתפורים היטב ואינם מאוד יקרים".
הופתעת מכך שהפכת למעצב אופנה מצליח?
"כן", הוא צוחק. "עבדנו מאוד קשה, ואנחנו באופן קבוע קצת מופתעים מההצלחה. עשינו את הטעויות שלנו ולמדנו מהן, וזה היה תהליך ארוך".
באביב 2004 הציגו ראג אנד בון קולקציית בגדי גברים ראשונה, ובסתיו 2005 - קולקציית בגדי נשים. ההצלחה הגיעה במהירות. ב-2006 הם היו מועמדים לפרס "המעצב הצעיר" של ארגון מעצבי האופנה האמריקאים (CFDA), ב-2007 הם כבר זכו בו, וב-2010 זכו בפרס קולקציית הגברים הטובה ביותר מטעם הארגון, פרס שנחשב לאוסקר של עולם האופנה (באותה השנה, אגב, זכה מארק ג'ייקובס על קולקציית בגדי הנשים - זה מה שנקרא "להיות בחברה טובה"). לפי הסיפורים, בסטודיו שלהם עומד הפסלון על אדן החלון, בהמשך לקו ה"אנחנו בכלל לא מתרגשים ממה שקורה סביבנו" הנונשלנטי, שבו הם דבקים מהיום הראשון.
שבע החנויות שלהם (חמש בניו
השפעת האופנה הבריטית על השניים נובעת מימיהם כתלמידים בפנימייה בריטית מסורתית. "זו הייתה פנימיה מאוד ותיקה ומאוד מיושנת, ומהחוויה הזו מגיעה ההסתכלות שלנו על בגדים. אנחנו עושים הרבה פריטים מחויטים ובגדים צבאיים רשמיים", אומר ויינרייט.
מצד שני, ברור כי ההשפעה המרכזית של המותג היא ניו יורקית. "אנחנו מעצבים עם New York state of mind", מכריז ויינרייט.
"הגעתי לגור פה במקרה, וזה התברר כמקום הכי טוב בעולם. זו אולי קלישאה, אבל ניו יורק זו דרך שונה לחשוב על החיים. אמריקה היא מאוד שונה מניו יורק, האופנה היא אחרת. אנשים מחברים את האופנה באמריקה עם מראה יותר preppy (לוק מחויט מפנימייה יוקרתית, נ.ח), וזה מאוד לא ניו יורק. בניו יורק הבנות מתלבשות באופן מאוד אקלקטי, ואני חושב שזו הדרך של נשים להתלבש בכל העולם עכשיו: שילוב של בגדי מעצבים עם רשתות אופנה ועם וינטג'. פעם אנשים היו לבושים באיב סן לורן מכף רגל ועד ראש, או היו קונים קולקציות שלמות של מעצבים. אנשים כבר לא מתלבשים ככה היום. שאנל נלבש עם זארה, אין חוקים יותר לגבי הלבוש.
"בניו יורק יש המון אזורים שהם מאוד שונים מבחינת הלבוש - האפר ווסט והאפר איסט וברוקלין, וצ'לסי, והניו יורקרית הממוצעת משלבת את כל ההשפעות האלה. אנחנו מנסים לעצב עם הדבר הזה ברקע. אנחנו מנסים לעצב פריטים שאנשים ירצו ללבוש, לא קולקציה שתהיה אמירה אופנתית בלבד. הקולקציה צריכה לייצג סטייל שאנשים ירצו לשאוף אליו".
מהי ההשראה שלכם?
"ניו יורק מלאה בהשראה. חוץ מזה אני מושפע מהרבה דברים - מהחיים שלי ומהסרטים שראיתי והספרים שקראתי ותמונות שהתבוננתי בהן. אצלנו, אולי בגלל שאין לנו השכלה או ידע קודם בעיצוב, אני מושפע מהחיים שחייתי קודם ומאלה שאני חי כיום".
בניגוד לכל המותגים האחרים בסביבה, שרק מחפשים היכן לקצץ בעלויות, בראג אנד בון דווקא מתעקשים לייצר בארה"ב את רוב המוצרים, ואף שההחלטה הזו מייקרת את מחירי הפריטים שלהם בכמה עשרות, שלא לומר מאות אחוזים (אפילו ב"סאמפל סייל" שלהם, הלא היא מכירת הסאמפלים ללקוחות מובחרים, מעילים יעלו 350 דולר ומעלה, וחולצות בסביבות המאה דולר) - הקהל המקומי דווקא מעריך את זה, וכנראה מוכן לשלם. הם עובדים בין היתר עם מפעלים שהם מהוותיקים והמוכרים ביותר בארה"ב, כמו בולמן - מפעל הכובעים הוותיק באמריקה, מרטין גרינפלד - חייט ידוע ובעל מפעל לחליפות מחויטות בעבודת יד, ומפעל הכפתורים ווטרבורי בן ה-200 שנה.
למה אתם מתעקשים לייצר בארה"ב?
"האג'נדה שלנו היא לתמוך בעובדים המקומיים ובכלכלה האמריקאית. אנחנו בוחרים לייצר בגדים במפעלים שמייצרים בגדים הרבה מאוד שנים, וזוכרים איך היו מייצרים בגדים לפני שהמחיר הפך להיות העיקר וביטל כל אספקט אחר בייצור בגדים. האתגר העיקרי בלייצר בארה"ב, הוא למצוא מספיק מפעלים שעדיין פתוחים. אבל אם אתה מוצא אחד טוב, אתה יכול לייצר בגדים באיכות מעולה".
איך נראה תהליך העיצוב שלכם?
"מההתחלה אנחנו יושבים ומנסים למצוא קונספט - מה מעניין אותנו, מה למדנו מהעונה הקודמת. הבסיס של מה שאנחנו עושים הוא תמיד דומה: קצת חייטות, קצת השפעה צבאית, בגדי עבודה, בגדים יותר פונקציונליים. אבל לכל עונה, לקולקציית המסלול, יש השראה משלה - אם זה הודו, או קובה, או סרט, או ציור. הבסיס הוא לשבת ולחשוב על כיוון כללי, ומשם מתחילים להסתכל בספרים ובסרטים, לעשות מחקר, לבחור בדים וסקיצות. התהליך הזה נמשך די הרבה זמן - כשישה חודשים".
מהי ההשראה שלכם לקולקציה הבאה?
"קולקציית סתיו 2012 שלנו היא בהשראת האריסטוקרטיה הבריטית ונפילתה של האימפריה הבריטית, במיוחד בהודו - הייתי בטיול בהודו כדי למצוא השראה. ויש גם שילוב של המינימליזם של 'מלחמת הכוכבים', את צריכה לראות כדי להבין איך זה מתחבר. אני בטוח שזה יהיה בסדר", הוא צוחק.
מהו פריט חובה בארון בעיניך?
"אני מעדיף פריטים שהם על זמניים ושמשתבחים עם הזמן, כמו ז'קט עור. כל אחד צריך ג'ינס אחד טוב, כי אפשר ללבוש ג'ינס בכל מקום, זה הבגד האולטימטיבי - ג'ינס בעל חמישה כיסים. גם שמלה שחורה זה טוב, אבל בעיני פריט עור הוא חובה".
ויינרייט ונוויל הם חובבי מוזיקה מושבעים - הם מעידים על עצמם שלוקח להם כחצי שנה לבחור מוזיקה לתצוגת האופנה שלהם. אף שהם יכולים להרשות לעצמם מודעה ב"ווג", הם משיגים פרסום דווקא בשיתופי פעולה עם להקות צעירות, מחתרתיות ולא מוכרות. הקמפיין המחתרתי הידוע והמדובר ביותר כיום, זה שכולם רוצים לחקות, הוא קמפיין DIY של ראג אנד בון, שבמסגרתו בחרו במותג לתת לדוגמניות האהובות עליהם, כמו מירנדה קר, קרולינה קורקובה, מינה שין, אבי לי קרשאו, קרוליין מרפי ועוד - זוג מכנסי ג'ינס, פריטים מהקולקציה של העונה ומצלמה, ואלו הצטלמו בעצמן למעין בלוג בבגדי המותג בלוקיישנים שונים, שבהם הן נמצאות "בלי סטייליסט, בלי איפור ועיצוב שיער, בלי תאורה מיוחדת. רק הבחורה והמצלמה שלה, והג'ינס של ראג אנד בון", נכתב באתר החברה.
איך נולד קמפיין ה-DIY?
"ישבנו וחשבנו מה צריך להיות בקמפיין של ג'ינס. לא רצינו לעשות קמפיין יקר שבו שוכרים צלם וסטייליסט וסט מושלם עם תאורה, כי כולם עושים את זה, אז מה הטעם? החלטנו לעשות את ההפך: לקחת את אותן הבחורות שהן תמיד במודעות האלה, תמיד בשאנל ובגוצ'י ובכל עמוד ב'ווג', ולהפוך את זה. שלחנו להן שקית עם בגדים ומצלמה ואמרנו להן, 'הפעם, במקום שמישהו אחר יגיד לכן מה לעשות, למה שלא אתן תחליטו איך ללבוש את הבגדים ואיך להצטלם, תשלחו לנו תמונות שלכן ואנחנו נעשה את השאר'. זה זכה להדים רבים".
שני מעצבי המותג נשואים והורים לילדים: ויינרייט נשוי לגלנה, דוגמנית, ונוויל נשוי לגוצ'י ווסטמן,
מאפרת ידועה וכיום בכירה בחברת רבלון, שמאפרת בין היתר את דרו ברימור, נטלי פורטמן וגווינת' פאלטרו. האם יש סיכוי לראג אנד בון לקטנטנים? "הבעיה בבגדי ילדים היא שהעלות היא זהה כשמכינים ז'קט לילד וז'קט למבוגר", אומר ויינרייט, "ואלא אם ההורים יהיו מוכנים לשלם הרבה כסף, אנחנו צריכים למצוא דרך לעשות את זה במחיר סביר. אבל זה יקרה. אנחנו כרגע תופרים רק לילדים שלנו".
חשבת להגיע לבקר בישראל?
"דווקא הייתי בישראל לפני הרבה שנים, הרבה לפני שהייתי באופנה, בהופעה של רדיוהד בקיסריה. זו הייתה דווקא חוויה מעניינת, חוץ מחוויית הטיסה באל-על, שהיא לא כל כך נעימה למי שהוא לא ישראלי. מפרקים לך את כל החיים לפני שעלית על הטיסה. הרגשתי קצת חדירה לפרטיות שלי", הוא צוחק.
יש סיכוי לחנות של ראג אנד בון בישראל?
"לא בעתיד הקרוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם