יוצאת לאור: המשך הטיול לאלבניה
האלפים האלבנים, הכפרים הציוריים שאט אט מיישרים קו עם העולם המודרני, ההיסטוריה הארכיטקטונית והנופים שקשה לשבוע מהם. סיור באלבניה, חלק ב'
הטיול באלבניה מתחיל בדרך כלל בנחיתה בטיראנה (Tirana), בנמל התעופה על שם האמא תרזה, כלת פרס נובל לשלום, שמשמשת כמושא גאווה לאומי. האם, שנודעה בעולם כולו כמופת לחמלה, נולדה למשפחה אלבנית בעיר המקדונית סקופיה ודיוקנה מופיע במקומות רבים בכל רחבי המדינה.
אין הרבה מה לראות בטיראנה. למעט המוזיאון הלאומי, ישנו מסגד צבעוני וכמובן מקום בו ניצב פעם פסלו של הרודן חוג'ה,
האטרקציה העיקרית בעיר הוא ההר Dajti, המזדקר לגובה יחסי של למעלה מ-1,000 מ'. העלייה ברכבל מהיר, שנקרא Dajti Ekspres, מזמנת למבקר אפשרות לצפות בעיר ובסביבתה ממעוף הציפור ממש.
ככל שמתרחקים מהבירה טיראנה, הדרכים הופכות משובשות ומלאות מהמורות. שירותים ציבוריים אין כמעט בנמצא והבודדים שקיימים מתוחזקים במצב גרוע והדלות ניכרת במקומות רבים. הדרך לאזורים ההרריים שבצפון המדינה, סמוך לגבול עם המדינות החדשות מונטנגרו וקוסובו, הוא מסע בזמן העובר דרך ארכיטקטורה סובייטית מכוערת לצד בנייה איטלקית, זכר לימי הכיבוש בשנות ה-30 של המאה ה-.20 גם צורת החיים נעצרה אי-שם באמצע המאה הקודמת, כשהניגודים הבולטים הראשונים הם בין כלי הרכב החדישים לעגלות רתומות לסוסים, שחולקים את אותן דרכים משובשות.
לצד הכבישים הראשיים ניכרת תנופת בנייה. בדרכים הצדדיות עדיין תקועים בעידן הקומוניסטי. בתים רבים ננטשו לטובת בתים בבמרכז ובדרום או לטובת עבודה בחו"ל. קל להבחין בין הבתים המיושבים, על ידי גדר עץ מתוחזקת, עשן העולה מהארובה, עזים או פרות שמשוטטות בקרבת מקום וברז דולף. משהו בנופים האלה ובאנשים האלה נוגע ישר בלב.
התחנה הראשונה בדרך צפונה היא קרויה (Kruja), אחת הערים היפות באלבניה. זוהי עיר שוק הבנויה כגבב של בתים סביב מצודה. בלב המצודה מוזיאון קטן, המוקדש, איך לא, לסקנדרבג ומבוך של סמטאות ציוריות עמוסות בכל טוב. זהו בזאר מזרחי במובן הטוב של המילה, ססגוני ומלא שמחת חיים. אחד המוכרים בשוק מתגאה בכך שסבו הוא חסיד אומות העולם, אחרי שהציל כמה יהודים בעליית הגג שלו מפני הנאצים. בגאווה גדולה ובהתרגשות הוא הציג את ההקדשה ואת התעודה מ"יד ושם" שמנציחה את סבו.
הסיוע יוצא הדופן לו זכו היהודים באלבניה מקורו בבֶּסָה - קוד "הכבוד" - שמהווה עד היום הערך העליון במדינה. בֶּסָה פירושו "לקיים הבטחה". אדם המקיים את הבֶּסָה הנו אדם העומד בדברתו, חייו וחיי משפחתו ישמרו בדברתו. האלבניים יצאו מגדרם להציל יהודים ואף התחרו ביניהם על הזכות להציל.
המסע אל הצפון ההררי עובר דרך העיר לז'ה, שם נמצא המאוזוליאום של סקנדרבג, דרך שקודרה, שרוב תושביה נוצרים קתולים, בניגוד לערים האחרות, המוסלמיות. העיר, אחת הגדולות באלבניה, שוכנת לגדת אגם שקודרה, מאגר המים הגדול ביותר במדינה. תצפית מרהיבה על העיר אפשר לקבל ממצודת רוזפה, שנמצאת דרומית־מערבית לעיר.
משם, מתחיל הפרק האטרקטיבי ביותר של הטיול, מסע אל לב ליבם של האלפים הדינאריים. בדרך אנו חולפים על פניהם של כמה מקומיים בשגרת יומם – איכר זקן המעמיס גזעי עץ על חמורו או רועת עזים שסורגת תוך כדי הליכה תחרה לבנה ועדינה להפליא.
בכפר ההררי רמזה (Ramza) הוקם לאחרונה מלון מפנק המציע חדרים נוחים, ספא, בריכת שחייה מחוממת ומסעדה משובחת. לצד המלון, בתים כפריים מסורתיים, שדומה ולקוחים מעולם אחר. הכפר נמצא בלב אזור קרסטי המאפשר טיולים רגליים לנקודות תצפית ולמערות שהמים המיסו בסלע הגיר. שיראזי, היזם ובעל המלון לקח אותנו לסיור בג'יפ שלו, טיפס עימנו לנקודות גבוהות מהן אפשר לראות את הפסגות המושלגות והזחיל אותנו במערות, בגאווה ובמומחיות של בן המקום. בהתלהבות של נער גרר אותנו לנקודת תצפית על הר וולצ'יק (Veleḉik), ממנה רואים את הרי מונטה נגרו, את אגם שקודרה ועוד.
איידה, זוגתו של שיראזי הדוברת אנגלית רהוטה, מנהלת פרויקט תיירותי גדול באלפים האלבניים, שם חיים צאצאי האילירים עד ימינו. הם מוגדרים כ"נשמתה של אלבניה". ישבנו לצדה ערב ארוך, כשאנו סועדים ממטעמי המטבח המקומי ומיין משובח ושמענו סיפורים על חייה, אותם היא מחלקת לשניים: נעוריה במשטר הקומוניסטי ולידתה מחדש, עם פתיחתה של אלבניה לעולם ולדמוקרטיה.
אחד הטיולים המרהיבים שהאזור יכול להציע הוא הכפר תט (Teth). הדרך עוברת בנופים הרריים עוצרי נשימה והביקור בכפר, הבנוי בעמק קרסטי, הוא פנינה ארכיטקטונית ונופית. משם אפשר ללכת ברגל, מהלך של יומיים, אל הכפר ההררי ולבונה (Ealbone).
חלופה אחרת היא מעבורת באגם המלאכותי קומאני (Komani), שמקצרת את המסע לשלוש שעות ומעניקה למטייל חוויה של שייט באגם נהדר ששלוחותיו הכחולות אל ההרים הזקופים מזכירה לעיתים פיורד נורווגי. העיירה הענייה באירם צורי (Bajram Curri) שוכנת באזור נידח ביותר והררי בסמוך לגבול עם קוסובו, חבל ארץ שהכריז על עצמאותו מסרביה רק לאחרונה, אחרי מלחמת אזרחים קשה.
העיירה קיבלה את שמה בשנות ה-50 משמו של לאומן שלחם נגד הטורקים בתחילת המאה ה-,20 והיא משמשת מרכז לאיכרי האזור. אפשרויות הטיול באזור הן כמעט בלתי מוגבלות. מומלץ פשוט להמשיך לנסוע, תוך עצירות רבות במעלה הנהר המרהיב וולבונה (Velbone), שזורם בין פסגות הרים סלעיות שמגיעות לגובה של יותר מ-2,000 מטר, אל הכפרים וולבון ודרגובי.
מכאן, אפשר כמובן ללכת רגלית, במשך יומיים, במסלול מרהיב עד תט, או לשוב לביירם צ'ורי, ממנה ניתן לחזור בנהיגה ארוכה, עשר שעות אל טיראנה, או לחצות את הגבול לקוסובו, על חזותה העות'מנית ומנזריה האורתודוכסים המכוסים בתמשיחי קיר מרהיבים. במרחק של שלוש שעות נסיעה מכאן, נמצא דצ'אני (Decani), היפה במנזרי הבלקן.
אזור זה מזמן למטייל חוויה שונה בתכלית. פחות אלפינית, יותר ים תיכונית. יש בו נופים הרריים פראיים, קניוני ענק, מצודות ועיירות הבנויות בסגנון ימי הביניים. מאגם פרספה (Prespe) המקדוני, על כפרי הדייגים והכנסיות העתיקות שלחופו, נסענו בנוף מרהיב, בדרך משובשת, ההולכת ונסללת עד Korḉa. חשיבותה העיקרית היא כמרכז לטיולים באזור. כך למשל, נסענו בנוף הררי מוריק, אל הכפר Voskopjë.
מחוץ לכפר, מעבר לגיא העמוק, צופה אליו, כנסיית סנט ג'ורג', שמיקומה מרהיב. ממנה הלכנו, בין עדרי צאן ובקר, אל כנסיית סנט מריה של הדורמציון. הכנסייה גדולה ומרשימה ביחס לבתי הכפר שבו היא בנויה שום דבר אינו מאורגן. צריך להתרוצץ בין אנשי הכפר, כדי למצוא את המפתח, כדי להתבונן בתמשיחי הקיר המרהיבים המכסים את הקירות בצבעים עזים.
בדרך ל-Përmet. תצפיות מרהיבות אל קניונים מרשימים וכפרים ציוריים. כל קניון כזה מאפשר עשרות נקודות מבט אל הקירות הזקורים הנופלים בתלילות מטה ואל פס המים הכחול המתפתל למרגלותיהם. זהו אחד מקטעי הנסיעה היפים ביותר באלבניה.
חבר של חבר הפנה אותנו לאיש עסקים מקומי המתמודד לקראת הבחירות וזה חיבר אותנו לנהג שלקח אותנו שוב, לתצפיות עוצרות נשימה. באחד המצפורים פסענו על המצוק, תלויים בין שמים וארץ, מתקשים לעכל את העצמה.
לאחר התצפיות המסחררות, תרתי משמע, הגענו לג'ירוקסטה (Gjirokastra). זוהי עיר מדיבייאלית הבנויה על מצוק תלול. אינני אוהב את הביטוי "הזמן עצר מלכת", הגם שנעשה שחוק מרוב שימוש, אבל הרחובות המתפתלים, הסמטאות העיוורות, קירות האבן המכוסים במטפסים ותריסי העץ הישנים, מעניקים תחושה של עולם אחר, שונה ומרוחק, במרחב ובזמן.
סרנדה היא עיר מיושנת מעט, עם בתי מלון פשוטים, טיילת בעלת חזות לוונטינית, מצודה מרהיבה שממנה נשקפת העיר כאילו ממעוף הציפור וחופים בסגנון יווני. יש בה מבצר מרשים ושרידי בית כנסת מהמאה ה-5 ובו פסיפסים שבהם סימנים יהודיים מוכרים כמו מנורה ושופר. הטיול הפופולרי ביותר באזור הוא האתר הקלאסי בוטריניט (Butrinit), שסוד קסמו אינו רק בממצאים הארכיאולוגיים אלא בעיקר במיקום שלהם בתוך היער ולחוף הים.
שביל מסומן לוקח את המטיילים מהתיאטרון, דרך מרחצאות, בזיליקה, בפטיסטריום מרשים עד לתצפית מדהימה. מהאקרופוליס נשקפת מראש האתר תצפית מרהיבה על המפרץ שלחופו הוא שוכן. סמוך לבוטריניט אי קטן ועליו מבצר. שם חי, כך מספרים, עלי פאשה, השליט המטורף של יוון, שכונה "הארי מיואנינה". ביוון מרבים לתאר את אכזריותו, את הפרובוקציות שלו, שטופות הזימה כלפי נערותיהם של בניו. כאן מדגישים דווקא את לחימתו בטורקים. כבר נאמר שאין היסטוריה אחת אלא כמה, הכל תלוי בנקודת המבט וכאן בבלקן, אין גבול לנרטיבים.
סרנדה היא בסיס מצוין לביקור בכמה חופים יפהפיים של הים היווני, עם חול בוהק בלובנו ומים כחולים שרוגעים. מעל הכפר צ'פרו (Qeparo), מתפתלת דרך צרה ותלולה אל הכפר Qeparo Kala. כפר ציורי להפליא בראש ההר. מרבית בתיו של הכפר נטושים. הצעירים יצאו לחפש פרנסה ומזל טוב יותר בערים הגדולות או מעבר לים. מי יודע, אולי ישובו בעוד שני עשורים, עייפים ועשירים, כדי להגשים את החלום המערבי של שיבה אל הכפר.
שוטטנו בסמטאות של מה שנראה כעיר רפאים, צפינו בעמקים שלמרגלות המצוק ואל כרמי הזיתים הנטועים שם בצפיפות. מאחד הבתים הגיחה זקנה שדומה וננטשה מאחור, או שביכרה להיצמד לאבנים ולזיכרונות. לו הבנו את שפתה, היתה יכולה לספר לנו מעט ממה שעברה, אם כי דומה והקמטים החרושים בפניה, הייטיבו לספר את הסיפור בדרכם השותקת.
דרך החוף מטפסת עד לגובה של 1,027 מ' וצופה על נוף מרהיב של צוקים נופלים בתלילות אל הים. המקום נקרא Llogora. ממנו רואים את מרחבי הים היווני עד קורפו. בראט (Berat) היא עיירה מדיוויאלית קסומה, המכונה "עיר אלף החלונות". מהיפות שיש באלבניה. לא היינו זקוקים ליותר מדי זמן כדי להבין שהגענו למקום מיוחד. חצינו את הגשר העתיק (Gorica Bridge) אל רובע גוריצ'ה
(Gorica) המדיוויאלי.
במקום בתי הארחה סימפטיים להפליא. אידיאלי לתרמילאים, הבאים להחליף כוח ולספוג אווירה שונה להפליא. טיפוס של חצי שעה, בשביל תלול את השרידים הארכיאולוגיים שמדרום לעיר, לתצפית מרשימה על העיר. שעות הצהרים, כשהשמש בגבנו היטיבו עם מראה העיירה שהיתה פרושה לגדותיו של הנהר.
הסקרנות הסיעה אותנו דרומה, לאורך הרכס טומורי הגירני האדמדם, בדרך מרשימה, עד צ'רובודה
(Ḉorobode). זאימי, בעל ג'יפ מקומי, שלמרבה הפתעה דיבר אנגלית, לקח אותנו לסיור בקניוני הסביבה. צפינו באחד הקניונים מגשר עץ קטן, בקרנו במקאם, קבר בו קבור חכם בקטאשי - מיסטיקן מוסלמי מקומי. הבקטשיה היא זרם צופי וככזה, היא בעלת מכנה משותף רב עם תנועות מיסטיות אחרות באיסלם, כמו הצורך במנהיג רוחני מנוסה - שנקרא "באבא". המיסטיקה, אהבת האל והדבקות שהתפתחו בבלקן השפיעו כנראה גם על משיח השקר שבתאי צבי, שנאסר באלבניה ונקבר במונטנגרו השכנה.
למחרת, בדרך הביתה עצרנו באתרים הרומאיים ובראשם האמפיתיאטרון ההרוס שליד דורס, חזרה לטיראנה. תם ולא נשלם. עוד עשור או שניים, הכבישים, כך אני מקווה יהיו סלולים, המצב הכלכלי מן הסתם ישתפר, היצע בתי המלון יהיה גדול יותר, בתי השימוש בסגנון בול קליעה ייעלמו מן הנוף, אך יחד עם אלו תיעלם גם התמימות, זו שעושה את אלבניה לכל כך מיוחדת.
אבל אפשר למצוא נחמה פורתא בכך שמה שלא משתנה באלבניה, לא ישתנה גם בעתיד: החורש הים תיכוני, הקניונים העמוקים, העמקים הקרסטיים ומימיו של הצלולים של הים האדריאטי, מה שיותר עמוק יותר כחול.
תודתי לרונן, גולן וצוות 'אקו טיולי שטח', ששלחו אותי להכין את המסע ואמלא עזרתם, טיול זה לא היה יוצא לפועל
לאתר הבית של גילי חסקין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם