לא חו"ל, חולון: לקחנו אוטובוס לחולון
לא חייבים לנסוע רחוק ולהוציא מאות שקלים כדי לטייל, אפשר גם לעלות על אוטובוס ולגלות עולם חדש ומעניין בעיר הסמוכה למקום מגוריכם. סדרת כתבות חדשה
הקו: 89, עד לא מזמן היה קו אגד והוחלף ברפורמת התחבורה החדשה לקו מבית היוצר של חברת דן.
מחיר: 6.60 שקל.
מרחק: בין 10-20 דקות מתל אביב, הכל תלוי פקקים.
כשהייתי קטנה, הייתי בטוחה שאם מישהו בדיוק חזר או נוסע לחו"ל, הוא בעצם מתכוון לחולון. כן, מתברר שעד כדי כך העיר במרכז הייתה רחוקה מהווי החיים בעיר רחובות. רק כשגדלתי קצת ועברתי באחת הנסיעות הראשונות שלי לבד באוטובוס בעיר המעט אפרורית,
בשנים האחרונות העיר חולון עוברת תנופת בנייה, אבל במבט ראשון, לפחות ברחובות בהם עובר הקו, נראה כאילו היא זקוקה לשיפוץ רציני. היא מלאה בכיכרות, שהמפורסמת שבהן היא כיכר הדמעות (שנקראת כך על שום כמות מבחני הנהיגה שכשלו בעקבות כניסה לכיכר הבלתי אפשרית הזאת), הבניינים נראים כאילו לא נגעו בהם 30 שנה וגם החנויות רחוקות מלהיראות חדשניות. אבל דווקא התחושה המעט מיושנת שמשדרים רחובותיה הראשיים של העיר עוררה בי משב רוח נוסטלגי, בייחוד כשצפיתי במבני בתי הקולנוע הישנים שהעיר משופעת בהם.
תחנה ראשונה: קולנוע רינה.
מיקום: צומת הרחובות שדרות קוגל וסוקולוב.
כיום עומד במקום סופרמרקט, אבל השלט, שתלוי שם מאז שנת 1965 עדיין נוכח (כמעט) בשלמותו, כך שכל מי שמרים מעט את הראש למעלה, יכול להיזרק באופן מידי לימים שבהם כרטיס לסרט עלה פחות מ-20 שקל. מקולנוע רינה ממשיכים במרחק הליכה קצר לקולנוע ארמון, הנמצא בפינת הרחובות שנקר ושפרינצק. בית הקולנוע, שנשרף בדצמבר האחרון, יומיים אחרי שהודיעו על מכירתו ליזם שיבנה על שטחו מגדל מגורים, נותר ללא גג. בחזית הבניין עומדת חנות, אבל במאמץ קל ניתן עדיין להציץ באולם הקולנוע הישן והשרוף מבפנים, ולדמיין את הסרטים שהציגו בו פעם.
תחנה שנייה: "פיטרו 1954".
מיקום: רחוב שנקר 47.
אחרי שחזרנו בזמן עם קולנוע ארמון, כדאי לחזור כמה צעדים לאחור ולשבת על כוס קפה ועוגה ב"פיטרו", בית הקפה שהוקם בשנת 1954 בידי הקונדיטור גדליהו פיטרו. זה עלה לארץ מרומניה ופתח מקום לממכר מיני תופינים והפך עם השנים לבית קפה וקונדיטוריה עם ויטרינה מפתה במיוחד.
ביקשתי מהנכדה של גדליהו, מלי, להמליץ לי על משהו עם מרציפן וזכיתי לטעום גליל מרציפן ממולא בשוקולד ואגוזים שהיה מרחק נגיעה מגן עדן. לאלו שפחות מתלהבים מקרם שקדים מרגש, מומלץ לטעום את אחד מכדורי השוקולד המופלאים, ואם אתם יותר בקטע של מלוח, לכו על הבורקסים. המקום מוכר עוגות ללא סוכר שנראו טעימות מאוד, אבל כל עוד הסוכרת המשפחתית טרם הגיעה גם אליי - אני נמנעת.
תחנה שלישית: גן הרצל.
מיקום: רחוב חומה ומגדל פינת וייצמן.
אחרי עצירת קפה ועוגה הכרחיים, המשכתי לחלק העיקרי של המסלול. חולון ממותגת כידוע כעיר הילדים, מיתוג מוצדק שהתגלה לי כבר בהליכה נעימה בגן הרצל. מתקני שעשועים, ספסלים, מזרקות משעשעות ופסלים צבעוניים ומפתים, מוכיחים שחולון היא אכן עיר לילדים, ולא רק בגלל המוזיאון המוכר.
תחנה רביעית: מוזיאון הקריקטורה והקומיקס.
מיקום: וייצמן 61.
פסלי הקומיקס שברחבת המוזיאון ימשכו את הילדים להיכנס פנימה, וגם אותי. צפיתי בתערוכה "גיבורים" שמציגה את העבודות של ג'ו, אדם ואנדי קיוברט עם דמויות מוכרות כמו טרזן, סופרמן ובטמן, שמציגות במקום לצד עבודות פחות מוכרות אך מסקרנות הרבה יותר.
ממוזיאון הקומיקס ניתן להמשיך לאחד מ-33 גני הסיפור בעיר, שממחישים סיפורי ילדים מוכרים עם פסלים סביבתיים. מי שממשיך על קו 89 יכול לנסוע מרחוב שנקר עד לקניון חולון ושם, בשדרות גולדה מאיר 11, נמצא גן סיפור "הביצה שהתחפשה".
מי שממשיך ברגל, בדרך למדיטק, יכול לעבור בהופיין פינת ויצמן ב"גן העץ הנדיב". עיקר הגנים ממוקמים במתחם גני הסיפור בקרית פנחס אילון שנמצאת מאחורי המדיטק. שני האחרונים, גן "מה לעשות עם חתולה שכזאת", הממוקם ברחוב שנקר 18 וגן "האוצר של צ'מבלו", ברחוב הגליל 7 נחנכו לפני פחות משנה.
תחנה חמישית: מוזיאון הילדים.
מיקום: מפרץ שלמה 1.
ממתחם גני הסיפור כדאי לעלות שוב על קו 89 ולרדת בתחנת מוזיאון הילדים, שם תוכלו ליהנות ממגוון סיורים והדרכות שמותאמים לילדים ומשני הסיורים המוכרים שמתאימים גם למבוגרים "דיאלוג בחשיכה" הוותיק ו"הזמנה לשקט", שנערכים בקבוצות בתיאום מראש. במרחק הליכה מהמוזיאון, אם יש לילדים עוד כוח, אפשר להמשיך למוזיאון "אגד" וליהנות מנוסטלגיה תחבורתית, ברוח קו 89.
תחנה שישית: המדיטק ומוזיאון העיצוב.
מיקום: רחוב גולדה מאיר 6.
אבל לפני שעולים חזרה על האוטובוס, מומלץ מאוד להיכנס למתחם המדיטק שנמצא מול הקניון. בשעות היום אפשר לקפוץ ולבקר בספריה, ובערב לעשות גיחה לסינמטק או לתיאטרון המדיטק לילדים שמשלבים תרבות וילדים יחד. באותו מתחם מוזיאון העיצוב איתו בחרתי לסיים את הסיור.
המוזיאון, שנפתח במרץ 2010, מצליח גם הוא, בדיוק כמו מוזיאון הילדים ומוזיאון הקומיקס לחשוב מחוץ לקופסה. התערוכה השישית מאז שנחנך, נקראת "די-קוד: חוויות עיצוב דיגיטלי", מאפשרת חוויה אסתטית אינטראקטיבית מיוחדת שמתאימה למבוגרים וילדים כאחד.
בין העבודות המעניינות בתערוכה ניתן למנות את עבודתו של סימון הייג'דֶנס, "עץ" (2005) שמציג עץ שמוקרן על מסך בגלריה ונע על סמך חיישנים המצויים על גג הבניין. כך שבעוד שהתחוללה מיני סופה בחוץ, יכולתי לקבל ביטוי חזותי למזג האוויר בפנים. או עבודתו של רוס פיליפס, "רשת וידיאו" (2009) שמצלמת את המבקרים בתערוכה למשך רגע אחד, כך שכל מבקר חדש יכול ליצור אינטראקציה עם ההתנסויות של הצופים הקודמים ולראות גם את עצמו בעבודה.
לכל מי שחייבת (או חייב – אין כאן הדרה) שופינג כשהוא מבקר בעיר אחרת, אפשר לקנח את המסלול בקניון חולון (הסטנדרטי למדי), או לעלות שוב על האוטובוס, הפעם לכיוון תל אביב ולהגיע לתחילת המסלול של קו 89 שמשתרך מעתידים בתל אביב ועד לקרית שרת בחולון. בבית טפר, שנמצא בקו התפר שבין שתי הערים, תמצאו עודפי בגדי מעצבים של רונן חן, חגית טסה, סיגל דקל ועוד רבים וטובים אחרים, במחירים שעושים חשק לעוד.
שחר גבע, חולוני מבטן ומלידה: "שווה לבקר בשטח הדיונות הגדולות שבגבול חולון-ראשון. עדיין לא נגעו בו ואפשר למצוא בו מחילות של כל מיני בעלי חיים אמיתיים שעוד אין להם פרופיל בפייסבוק. כיף להסתובב שם בשבת בבוקר, לראות אשכולות של ברל'ה תלויים על גבעולי שיחים ולתפוס קצת שקט קרוב". גבע מזהיר שבאזור יש גם אתר נקודתי לזריקת פסולת ועליו שלט עם סימן רדיואקטיבי. "אבל סתם שמו אותו שם. נראה לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם