חיים במגזין: מדריך להכרת מגזיני האופנה
ב-1959 ביקשה מיצי ניוהאוס מבעלה שיקנה לה עותק של "ווג". במקום זה הוא רכש את "קונדה נאסט", המו"ל של המגזין. כיום, בזכות 20 מגזינים לאופנה, לייף סטייל וצרכנות, 27 אתרי אינטרנט ו-50 אפליקציות, זו אימפריית תקשורת האופנה הגדולה בעולם. כך היא מתנהלת
ווג ארצות הברית: דיאנה ורילנד הייתה העורכת החמישית של "ווג" האמריקאי, ומי ששינתה את פני האופנה לנצח. היא החלה את דרכה ב-1937 ב"הארפר'ז באזאר", ובשנות השישים, אחת התקופות המשמעותית ביותר באופנה הפכה לעורכת "ווג" ונשארה שם שמונה שנים.
- עורכי האופנה הופכים לאייקונים
כיום אין ספק כי האישה החזקה והמשפיעה ביותר בתעשיית האופנה העולמית היא עורכת "ווג" הנוכחית אנה ווינטור. היא החלה את דרכה בווג הבריטי, ומאז 1988 מנצחת על הגרסה האמריקאית והפכה לדמות שעל פיה ישק דבר בכל תחומי תעשיית האופנה.
ווג פריז: עמנואל אלט ירשה את מקומה של קארין רויטפלד לאחר פיטוריה ב-2010, אחרי שהיתה יד ימינה.
ווג איטליה: פרנקה סוזאני החלה את דרכה ב"ווג במביני", ומאז 1988 היא העורכת הראשית של "ווג" האיטלקי, ומשמשת גם כעורכת הראשית של "קונדה נאסט" באיטליה. אנה דלו רוסו בעלת ההופעה האקסצנטרית שעבדה 18 שנה ב"ווג איטליה" וב"ווג גברים" הפכה לדמות מוכרת רק עם מינויה לעורכת ב"ווג יפן".
ווג בריטניה: עורכת "ווג" הבריטי מזה עשרים שנה היא אלכסנדרה שולמן, שהחלה את דרכה במגזין "טאטלר" ב-1982, ובמקביל עבדה גם ב"סאנדיי טלגרף", ב"ווג" וב-GQ. באחרון שימשה גם כעורכת.
גם ליסה ארמסטרונג, עורכת האופנה של TIMES הלונדוני ב-12 השנה האחרונות החלה את דרכה ככתבת צעירה ב"ווג" הבריטי, ובהמשך שימשה כעורכת וכתבת ב"ווג" ב"דיילי טלגרף" ובמגזינים רבים נוספים. בנוסף הוציאה לאור ארבעה ספרי אופנה.
ווג גברים: את הגרסה הגברית של ווג האיטלקי עורכת ג'יובאנה בטלייה, דוגמנית לשעבר ובת זוגו של ולדימיר רסטוין-רויטפלד בנה של קארין. את המהדורה הבינלאומית לגברים עורך אוליבייה ללאן, מאז 2006.
המקבילה הגברית ל"ווג", מאז 1931, שנוצר כחלק מהמגזין "אסקווייר" וב-1980 נרכש על ידי קונדה נאסט. ארט קופר ערך את GQ קרוב ל-20 שנה עד שנת 2003, מת מדום לב מספר ימים לאחר שהוחלף מתפקידו, בגיל 65, במהלך ארוחת צהריים עם עורך מדור הבריאות של המגזין.
עורך "אסקווייר" הנוכחי, דיוויד גריינג'ר, מונה לתפקיד ב-1997 אחרי שעזב את GQ, בו שימש כעורך אחראי תחת קופר. ג'ים נלסון, עורך GQ הנוכחי, החל את דרכו כעורך אחראי במגזין, ובהמשך מונה להחליף את קופר כעורך ראשי.
אלור: מגזין אופנה, יופי ובריאות, שהקימה לינדה וולס ב-1991 ועורכת אותו עד היום.
גלאמור: מגזין המוקדש לנשים אמריקאיות שעורכת סינתייה ליב. ליב עזבה את המגזין למספר שנים לטובת הקמת המגזין SELF, ולאחר מכן שבה לתפקידה.
הניו יורקר: מגזין שמוקדש לחיי התרבות בניו יורק. מייקל רוברטס, צלם, עיתונאי ועורך החל את דרכו ב"ווג" הבריטי וב"טאטלר" ובהמשך כמנהל עיצובי וקריאטיבי ב"הניו יורקר". מאז 2006, רוברטס הוא עורך האופנה של מגזין התרבות והאופנה הפופולרי "ואניטי פייר".
טאטלר גלגולו הראשון של המגזין הבריטי ראה אור כבר במאה ה-18 וכיום מתמקד בחיים הנוצצים של המעמד העליון. טינה בראון מונתה לעורכת הראשית של "טאטלר" בגיל 25 בלבד והצלחתה הביאה למכירת המגזין ל"קונדה נאסט" ב-1983. בהמשך שימשה כעורכת ה"ואניטי פייר", "הניו יורקר", וב-2008 הקימה את מגזין "הדיילי ביסט", שהתאחד ב-2010 עם "ניוזוויק". בראון עורכת כיום את שני המגזינים, וכתבה ביוגרפיה רבת מכר על הנסיכה דיאנה.
העורכת של "טאטלר" כיום היא קייט רירדון, שהחלה את דרכה כאסיסטנטית ב"ווג" האמריקאי וב-1989 כשהיא רק בת 21 התמנתה כעורכת האופנה הצעירה ביותר במגזין.
מדמואזל: ראה אור לראשונה ב-1935 וב-2001 בעקבות אסון התאומים נקלע למשבר כלכלי ונסגר. ב-1952 פרסמה הסופרת הצעירה סילביה פלאת' סיפור קצר במגזין וזכתה בפרס של 500 דולר. בשנת 1953היתה פלאת' עורכת-אורחת במגזין, וחוויותה היו ההשראה לכתיבת יצירת המופת "פעמון הזכוכית".
Fairchild Fashion Media: ב-1892 קנה הסוחר אדמונד פיירצ'יילד את השליטה בעיתון קטן וכושל שסיקר אופנת גברים. פיירצ'יילד הוסיף אליו גם סיקור אופנת נשים, וכשזה הלך וגדל הפך אותו פיירצ'יילד למגזין נשים עצמאי, וייסד מגזיני לייף סטייל רבים נוספים. ב-1968 נמכרה ההוצאה לחברה שנקנתה בהמשך על ידי דיסני, ודיסני מכרה את פיירצ'יילד ל"קונדה נאסט" תמורת 650 מליון דולר במזומן ב-1999.
מי שעוד החלה את דרכה ב-WWD היא נטלי מסאנה, שחלמה להיות עורכת אופנה והפכה לכתבת. בהמשך עבר למגזין "טאטלר" תחת עורכת האופנה האגדית איזבלה בלואו. בשנת 2000 מאסה מסאנה בקריירה העיתונאית והקימה את חנות האונליין המצליחה "נט א פורטה", ששוויו מוערך כיום ב-350 מיליון פאונד, עם 300 מיליון גולשים בחודש ב-170 מדינות, וכיום עובדים בחברה 750 עובדים. מסאנה מכרה את השליטה באתר תמורת 50 מליון פאונד, ובשנה שעברה הקימה את אתר אופנת הגברים המצליח "מיסטר פורטה".
W: המגזין ראה אור לראשונה ב-1971, והודפס כמגזין כרומו גדול מימדים שנועד לשמש כאח למגזין היומי WWD. מ-1997 ניהל קריאטיבית את שני המגזינים פטריק מקארתי, ולפני כשנתיים פוטר על ידי "קונדה נאסט". העורך הנוכחי הוא סטפנו טונצ'י, שנכנס ב-2010 לנעליו של מקארתי. טונצ'י הוא מייסד מגזין הסטייל של "ניו יורק טיימס" אותו ערך מאז 2004. בעבר ניהל קריאטיבית גם את "אסקווייר" ו"לומו ווג".
האתר הוקם בשנת 2000 על ידי "קונדה נאסט", ובתחילת דרכו שימש כפלטפורמת האונליין של "ווג" ו-W. בהמשך הפך לאתר חדשות אופנה עצמאי, והוא נחשב כיום לאתר האופנה החינמי המשפיע ביותר, עם סיקורים נרחבים מתצוגות, סיקורי טרנדים, קניות, שטיח האדום ואופנת סלבריטאים. הוא זוכה לכארבעה מיליון כניסות משתמשים מדי חודש.
ב-2006 התמנה דרק בלסברג לעורך סטייל.קום, ונחשב למי שהפך את האתר למותג המצליח שהוא. בלסברג, כתב אופנה ועורך שהחל את דרכו כאסיסנטנט ב"ווג", יצר סערה כשדרש 2,500 דולר מ-YSL תמורת סיקור, וכשדרש מוצרי יוקרה בחינם תמורת ציוצי טוויטר חיוביים. על אף ש"קונדה נאסט" לא פרסמה הודעה רשמית על פיטוריו, ב-2010 עזב את האתר וכיום הוא משמש כעורך ב"הארפר'ז באזאר" ובמגזין V. בשנה שעברה הוציא לאור ספר עצות סטייל לנשים שהפך לרב מכר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם