לא תחנת מעבר: יש מה לעשות בטורונטו
פארק רחב ידיים, שוק אוכל ססגוני וגלריות, טורונטו הקנדית מצליחה לשמש כעיר גדולה ועדיין לשמור על שקט ורוגע
למרות שהיו פה כמה ימים קרים לאחרונה, אין בישראל חורף של ממש. כשרחוב קינג ג'ורג' התל-אביבי מתמלא בשלוליות ענק בגודל של הכינרת, אני נזכר במחילות החמימות של טורונטו, העיר שערוכה לכל מזג אוויר.
נדמה לי שלמטיילים בצפון אמריקה, טורונטו היא סוג של תחנת מעבר. האחות הפחות סקסית של מונטריאול וקוויבק, ממוקמת בסמוך למפלי הניאגרה. בסתיו,
על ביקור בבניין הסי.אן, ששימש בעבר לשידורי תקשורת וכיום הוא בעיקר תצפית מפורסמת, החלטתי לוותר מראש, דיילים אחרים ידעו לספר שמחיר כרטיס הכניסה לתצפית גבוה מדי, ושאפשר בהחלט לדלג על סימון הוי הזה. אטרקציה אחרת שעליה לא הייתי מוותר דווקא, היא האי של טורונטו. מדי חצי שעה לערך יוצאת מעבורת מדרום העיר לעבר האי, שהוא למעשה פארק רחב ידיים מרוצף בשבילים. תושבי טורונטו באים לכאן לטייל, לרכוב על אופניים ואפילו לדוג. בקיץ האי הזה שוקק חיים, אך בעונה הקרה יותר הוא שומם למדי.
כמו הבוקריה בברצלונה, או שוק האוכל המפונפן בנמל תל אביב, גם טורונטו מתהדרת בשוק אוכל מוצלח, שנמצא ברחוב Javis, לא רחוק ממקום היציאה של המעבורת. בין דגים טריים, בשר, פירות, ירקות ופיצ'פקס למטבח, מצאנו בשולי השוק דוכן דגים ופירות ים, המוגשים בתוספת ירקות טריים, סלט קולסלואו או צ'יפס - אחלה אופציה לארוחת צהרים. בכל מקרה, אם אתם רעבים בטורונטו, אני ממליץ בחום להתרחק מהאזור התיירותי של רחוב יונג, וללכת אל חלקו המערבי והמוכר של רחוב קווין, שזהו רחוב צעיר ותוסס, המתהדר בבתים נמוכים וצבעוניים, מסעדות טובות, פאבים הומים וחנויות בוטיק קטנות.
לא רחוק מחלק זה של קווין נמצאת ה–AGO – הגלריה לאמנות של אונטריו. כניסה לסטודנט עולה 11 דולר קנדי בלבד ולמבוגר 19 דולר, לא זול במיוחד. כשביקרתי במקום צפיתי בתערוכה מוצלחת של האמן הקנדי דיוויד בלקווד. מהקומה העליונה של הגלריה נשקף נופה היפה של העיר. סמוך לגלריה נמצאת הצ'יינה טאון של טורונטו, אבל אם כבר ביקרתם במזרח, אפשר בהחלט לדלג על הביקור שם.
וכמו הבדיחה העגומה שטוענת כי הדבר הטוב ביותר בחיפה הוא הכביש המהיר לת"א, כך גם אנחנו מצאנו את היציאה מהעיר על הכביש המהיר כדבר הכי מוצלח שיש לטורונטו להציע. שכרנו רכב ובעזרת הג'י-פי-אס ניווטנו את דרכנו אל מפלי ניאגרה, שנמצאים במרחק נסיעה של שעה וקצת מהעיר.
הדרך אל המפלים, שידועה כאזור פורה של כרמים ויקבים, הייתה לא פחות מעניינת מהמפלים עצמם. ירדנו מהכביש המהיר בעקבות השילוט הברור המכוון אל היקבים הרבים שבדרך, ועצרנו בשלושה יקבים, שכולם התגלו כפינות חמד מהן נשקף נוף יפיפה של שדות וכרמים. העובדה שאנחנו לא מומחים גדולים ביין, לא הפריעה לנו להשתעשע בסיבוב נונשלנטי של הכוס ובהרחה של היין, טרם גרגורו.
לפני שהגענו למפלים עשינו עצירה אחרונה ב-Niagara on the lake, עיירה תיירותית להחריד, שעשתה לה שם בזכות קרבתה למפלים. על אף היותה תיירותית עד מאוד, לא הייתי מוותר על העצירה כאן להתרעננות, בעיקר משום שהאזור שליד המפלים תיירותי עוד יותר. המפלים עצמם, שחלקם נמצאים בשטחה של קנדה וחלקם בשטח ארה"ב (דבר שהוליד ויכוח עתיק יומין על איזה צד יפה יותר), יפים ומרשימים. דיילים בוגרי מסלול החומוס של דרום אמריקה קבעו מיד שמפלי האיגוואסו בברזיל מרשימים יותר.
לא מזמן פגשתי בארץ חברת ילדות שעברה עם משפחתה לטורונטו כשהייתה נערה. בעודה מנסה להיזכר בעברית שלה, אמרה שהיא לא מבינה איך אנשים בתל-אביב יוצאים לבלות בשעות מאוחרות במהלך השבוע ועוד מצליחים לקום למחרת בבוקר מוקדם לעבודה. כנראה ששקט קנדי נטול בעיות לכאורה הוא ממכר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם