ארבעה פילים וגעגוע: טיול בתאילנד שלא הכרתם
כשהתייר הממוצע מגיע לתאילנד הוא בוחר לרוב במסלול קבוע: טיסה לפוקט, הפלגה לאיים וקניות בבנגקוק. אם מחליטים להתרחק מהמקומות הסואנים אפשר לגלות מדינה אחרת, בתולית, רומנטית ושונה
האמת, בהתחלה חששתי מעט עד שהתברר כי הטיסה דרך ירדן נוחה הרבה יותר. עצירה קצרה בעמאן, השלמות בדיוטי פרי, כוס קפה וקרואסון לדרך וממריאים שוב מזרחה. בניגוד לכל השמועות, המטוס לא עובר מעל איראן או עיראק, כך שהטיסה בטוחה יחסית. תוסיפו את העובדה שמרבית הנוסעים ישראלים, כמוני, שעושים דרכם למזרח, כך שהאווירה לא הייתה שונה בהרבה מטיסות ישראליות רבות אחרות.
עם הנחיתה בבנגקוק, אפשר היה להציץ מהחלון ולראות שוב את הטבע גובר על האדם. שטחים נרחבים סביב העיר הוצפו במים, למרות ניסיונות של ממשלת תאילנד לבלום את השיטפונות שסחפו כפרים שלמים, גשרים, כבישים, מפעלים ושכונות.
בתוך העיר רחובות שלמים כוסו בשקי חול שהיו אמורים לשמש כמחסומים מפני הזרמים, אבל היא נותרה יבשה.
על פי נתוני משרד התיירות המקומי, למעלה מ-140 אלף ישראלים ביקרו בתאילנד בשנה החולפת, שהם אפילו לא אחוז אחד מסך המבקרים במדינה לאורך השנה. למרות זאת, ההשפעה של התייר הישראלי על התיירות המקומית רבה.
הסיבה: הישראלים מבזבזים באטים יותר מכל אחד אחר. זו הסיבה מדוע החליט שר התיירות התאילנדי, סורפין סוטסרני, לפנות שעה מזמנו כדי לפגוש את המשלחת של אנשי התקשורת והתיירות שהגיעה לביקור מישראל.
"רק ארבעה אחוזים מאתרי התיירות בתאילנד נפגעו בשיטפונות, אבל הם משרתים את השוק
המסע שלנו לתאילנד הוא במתכונת שאינה מוכרת לרוב לתייר הישראלי. השילוב של "טוס וסע ברחבי תאילנד" לא הפך לאפשרות המועדפת על התייר, שבוחר לעצמו לרוב את היעדים המוכרים: גיחה לצפון, טיסה לפוקט, הפלגה לאיים וחזרה לשופינג בבנגקוק.
אנחנו הגענו למדינה במסגרת "תאילנד הירוקה". ארבע מכוניות של חברת הרץ המתינו לנו ביציאה משדה התעופה בפוקט. האמת, חששתי להתיישב מאחורי ההגה של הטויוטה החדשה - בכל זאת ההגה בצדה הימני של המכונית.
לאחר כמה דקות נסיעה המתח התפוגג. השד לא נורא כל כך ואפילו משעשע. נסענו בשיירה, כך שהחוכמה היא להיצמד במרחק בטוח לרכב שנוסע לפניך ולוודא שהבא שומר מרחק מאחור.
היעד שלנו הוא מלון "מרידיאן" בקאולאק.
מעטים הישראלים המגיעים לכאן. קאולאק הוא מפרץ מרהיב ביופיו, בעל חופים מוזהבים וים בצבע אזמרגד. המקום לזוגות בירח דבש, או כאלה שרוצים רומנטיקה אין קץ. החדרים טובלים במדשאות אין סופיות המסתיימות בחול הזהוב וסביב מסעדות ובריכות שחייה.
יצאנו לארוחת ערב על החוף שכללה הופעה מקומית. לקראת חצות גילו מרבית חברי הקבוצה שהעייפות לא ממש מורגשת והחליטו לקפוץ למים. בתוך שניות האורחים מגרמניה, שוויץ, בלגיה וארה"ב הבינו שהישראלים הגיעו.
איי סימילאן מורכבים מרצף של תשעה איים, שרק אחד מהם מיושב. היעד הראשון של הסירה היה אי מספר שמונה, רצועת חוף קטנה שנחשבת לשמורת טבע. אגב, אסור לתיירים לעלות על רצועת החול, וזאת כדי למנוע פגיעה באוכלוסיית הצבים המטילים ביצים במקום.
לאחר שהצטיידנו בשנורקל ובמשקפת קפצנו מהסירה. המראה היה מרהיב. לאחר כשעה עברנו ליעד הבא - אי מספר תשע. מדובר במקום שמופיע על התמונות המשווקות את תאילנד. מפרץ עם חול זהוב, מים כחולים וצמחיית יער פראית ירוקה ומרשימה.
כבר אמרנו שתאילנד היא גן עדן ושאין אתרים רבים ברחבי העולם שיכולים לזכות בתואר הזה שבו התנסו רק אדם וחווה. ביום השלישי ביקרנו בשמורת הטבע קאוסוק - הדבר הקרוב ביותר למקום התנ"כי.
לאחר נסיעה של 80 ק"מ הגענו למעגן כדי לעלות על סירות ארוכות זנב. בהתחלה כולם חששו, אבל מהר מאוד הבנו שאין ממה. מדובר באגם המוקף ביערות גשם בתוליים, לצדם מצוקים גבוהים של סלעי גיר. לרגע משיט הסירה האט את המהירות כדי שנוכל להביט בנוף. אחד האנשים שוב הציג את הספונטניות הישראלית וקפץ למים.
לאחר הפלגה של כמה דקות מגיעים למזח קטן בלב יער הגשם והאגם. במקום כמה עשרות צימרים הבנויים על בקתות עץ. אפשר לכנות את המקום כרומנטי ביותר בתאילנד. בקצה המזח מסעדת דייגים. המנה: דג מטוגן ותפריט תאילנדי. האמת, זהו הדג הכי טוב שניתן לאכול במדינה.
לאחר הארוחה יצאנו לטראק בג'ונגל שעל אחת מגדות האגם. מדובר ביער גשם, שעל פי ההערכות גילו כ-160 מיליון שנה. במקום 311 סוגים של יונקים, 48 מינים של ציפורים ולא פחות מ-38 מיני עטלפי פירות, אבל הכל בטל לעומת העובדה שבג'ונגל צומח הרפלסיה, הפרח הגדול בעולם, שקוטרו כ-90 ס "מ ומשקלו שבעה קילוגרמים.
משם הגענו לחוות הפילים, המקום שבו האוהל היה שונה מכל מה שהכרתי בעברי הצבאי. סביב בד ברזנט בצבע חאקי, אבל בתוכו אבזור השמור למלון חמישה כוכבים: מיטה אורטופדית, מאווררים ומזגן, בר משקאות וכמובן מקלחת ושירותים צמודים. מי שמעוניין לגור באוהל ברמת פינוק יוקרתית, זה המקום.
המחנה עצמו, הנמצא בלב שמורת טבע, משלב פעילות למשפחות עם ילדים מגיל ארבע ומעלה. במהלך הלילה התגלע ויכוח בקבוצה, מי יוצא לטראק באחד מיערות הגשם ומי יוצא למסע טיפול בעדר הפילים שבחווה. הלב שלי נטה לטראק, אבל הלחץ הקבוצתי הכריע לטיפול בפילים. האמת, שהבחירה הייתה מוצלחת במיוחד. אחרי סדנת מאסטר שף, שכללה הכנת ארוחה לארבעת הפילים, הגיע הזמן להאכילם וכמובן לשטוף את אחד מהם במים וסבון.
אחד המקומות האותנטיים שאליהם הגענו היה מחוז צ'ומפון, המונה כ-55 אלף תושבים. הוא מרוחק כ-500 ק"מ דרומית לבנגקוק. העיר צ'ומפון שבמרכז המחוז מהווה צומת דרכים, ממנו ניתן לצאת ליעדים כמו פוקט, סורטאני או הואה הין וכמובן בנגקוק. האמת, שהעיר הזו עדיין לא הפכה לתיירותית. היא מקום טוב ושקט לבילוי לילה במהלך המסע.
בבוקר זכינו לפעילות די מהנה - מסע אופניים לאורך כמה קילומטרים בין חוף הים לכפר דייגים סמוך שהיה עוצר נשימה. שיא החוויה הגיע בדמות ביקור בגן הילדים המקומי.
ההפתעה שקיבלנו מהילדים הייתה בלתי נשכחת. כדאי לאנשי מערכת החינוך בישראל לבקר באי וללמוד איך הופכים ילדים קטנים לאזרחים טובים יותר. החינוך הקפדני והנימוסים התאילנדים מתחילים בגיל שלוש: תלבושת אחידה, הכוללת חולצה, מכנסיים ואפילו גרביים ונעליים תואמות.
כל ילד שקיבל שקית במפגש איתנו קד קידה והודה בתאילנדית "קאפונקא". אין סיכוי שצבר ינהג כך, גם לא בכיתה י"ב, ודאי שלא בגן. במשך שעות התקשו בקבוצה לעכל את המראות במערכת החינוך של התאילנדים.
היעד הבא במסע היה האי באנג-ספאהן. זהו אי פרטי של משפחת דייגים שהפכה אותו לאתר תיירותי עם בית מלון קטן, כמה סירות וכמובן פעילות ימית מיוחדת.
את האי עוזבים בבוקר, לא לפני שיוצאים לצלילה. בחודש שעבר חגגו בתאילנד את יום הולדתו ה-80 של המלך ובעלי האי החליטו לצאת במבצע שתילת 80 אלף אלמוגים. כל אחד מאיתנו קיבל אלמוג שאותו שתל במים. גם כאן הדגה מדהימה.
בדרך לבנגקוק הספקנו לעצור ללילה נוסף בעיר הוא-אין. יש בה כמעט כל מה שניתן למצוא בבנגקוק עצמה: שווקי לילה, חיי תרבות ומסחר, אבל גם את מלון "אנטרה", אחד היפים בתאילנד, ובמזרח אסיה כולה. המלון מוקף ב-14 ק"מ רבועים של גנים מטופחים, בריכות שחייה, מזרקות, אגמי לוטוס מלאכותיים, מכון ספא מהמפוארים שבתאילנד, מגרשי טניס וכדורסל, חדרי כושר, ועוד. במלון שורה ארוכה של חדרי אירוח וסוויטות מפנקות, בהתאם ליכולת הכספית של הלקוח.
מנהלי המלון מספרים כי ישנם 187 סוגים שונים של חדרים, כך שכל תייר יכול למצוא חדר המתאים לו. אין ספק, שגולת הכותרת היא וילת ירח הדבש הפונה למפרץ הכחול וכוללת שני חדרים ענקיים, מטבח מאובזר, סלון עם טלוויזיה, חדר אמבטיה וג'קוזי ומרפסת עם בריכת שחייה פרטית.
המסע הסתיים בנמל התעופה של בנגקוק, שם החזרנו את כלי הרכב. האמת, אחרי כ-1,000 ק"מ של נהיגה כבר התרגלנו לנסוע בצד הימני של הכביש והחשש שהתעורר בנו הוא איך נוהגים שוב בצד השני.
כדי לא ליפול ישר לשגרה הישראלית, בחרנו לעצור לתחנת ביניים נוספת בבנגקוק - קצת קניות בעיר הגדולה. כמה שעות לפני הטיסה הגענו לאחד המקומות היותר יפים בעיר, המסעדה של "ביג מאמא" שהפכה לאחד המוסדות הקולינריים של בנגקוק.
במקרה או לא, המסעדה מנוהלת על ידי ישראלי שהיגר לתאילנד. שני מטבחים, איטלקי ותאילנדי, כך שהסועדים יכולים לשלב בין אוכל מקומי למערבי. רגע לפני הטיסה לישראל הזמנו לצד מרק הקוקוס והדג החריף גם פיצה ורביולי כדי לחזור לשגרה. עם בטן מלאה יצאנו לישראל, כשלפי הסטטיסטיקה של שר התיירות התאילנדי, רוב הסיכויים שנשוב לטיול נוסף.
הכותב היה אורח של משרד התיירות התאילנדי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם