ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

אנקת גבהים: מיכאלה ברקו לא מתגעגעת לדוגמנות

מיכאלה ברקו מביטה על העולם ממרום 185 סנטימטריה וממליצה שלא תקנאו בה. בראיון חשוף היא מדברת על תסביך הגובה, על בעיות המשקל, על השריטות ועל הביטול העצמי. יש לכם מושג מה זה כשכל היום אומרים לך, "את דומה למיכאלה ברקו, רק פחות יפה"?

לא קל להיות מיכאלה ברקו. קחו למשל את המשבר שפקד אותה לא מזמן, כשגילתה שהיא גבוהה אפילו יותר מ-1.82 המטר שחשבה שיש לה. "כשהיינו בלוס אנג'לס הייתי אצל רופא ספורט שהחליט שהוא גם רוצה לבדוק את הגובה שלי. הוא אמר שהוא מתערב איתי שאני יותר מ-1.82 מטר. הוא בדק אותי, אמר שאני 1.85 מטר ואני נכנסתי לדיכאון עמוק. בדרך חזרה הביתה עם הילדים באוטו לא הוצאתי מילה מהפה. אני זוכרת שהילדים שאלו אותי, אמא, הכל בסדר? הם רגילים שאני מדברת הרבה אז הם גם השתתקו. אף אחד לא דיבר באוטו. זה היה נורא קשה".

למה זה כל כך מפריע לך?
"הגובה זה נושא מאוד רגיש אצלי. כשבעלי הכיר אותי, הוא אמר לי שבחיים הוא לא ייצא עם גובה כזה. כשאנשים מתסכלים עלי ברחוב, אני מיד בטוחה שזה לא בגלל שהם זיהו אותי או כי אני יפה, אלא כי הם מסתכלים על הגובה שלי. אני מתביישת בגובה שלי, ואני לא יכולה להתפלח משום מקום, מיד רואים שאני שם. הייתי מעדיפה להיות פחות".

לא מזמן חזרה ברקו, 42, עם בעלה זה 15 שנה, איש העסקים רון צוקרמן, וארבעת ילדיהם משהות בת שלוש שנים בלוס אנג'לס. "בעלי רצה לנסות לגור בחו"ל", אומרת ברקו, "זה משהו שרצינו לסמן עליו וי. נסענו בגלל העבודה של בעלי ורכבנו על הסוס הזה. לי זה היה קשה מאוד, בכיתי לילות שלמים. אני אוהבת אנשים, ושם היינו רק התא המשפחתי. למרות זאת, יצא משהו טוב מזה, התחלתי להדליק שם נרות שבת".

אז אפשר לתת כותרת, "מיכאלה ברקו מתחזקת"?
"בגלל שחייתי הרבה בחו"ל, כל העניין של חגים, ימי השישי ומסורת תופסים ממד אחר ומקבלים משמעות גדולה יותר. אני מאמינה שיש משהו שנקרא אלוהים, אבל אני לא מתעכבת על זה. חוץ מנרות בשישי, צום ביום כיפור ושמירה על כשרות בפסח אני לא עושה דבר שקשור לדת".

מאז שחזרה היא מתמקדת בעבודתה כדרמה-תרפיסטית, ובמקביל

מנסה להתמודד עם כמה שריטות פרטיות. "זה נותן לי המון סיפוק", היא אומרת, "אבל אני לא יכולה לומר שאני מסכימה עם האמרה הפסיכולוגיסטית שאומרת שאת לא יכולה לאהוב אחרים אם את לא אוהבת את עצמך. האמת היא שאני לא ממש מאוהבת בי ומאוד ביקורתית כלפי עצמי. אני יכולה לכתוב לך ספר ענק של ירידות על עצמי".

יש לי זמן.
"אני זייפנית נוראית, שרה זוועות. בעלי אומר שעל כל משפט אני חוזרת ארבע פעמים, שאני חופרת, שכואב לו הראש מרוב שאני מדברת, שאני מדברת אפילו מתוך שינה. המשפחה שלי מתפדחת מהצחוק שלי כי אני מביכה אותם. אני גם עצבנית ומתחממת בקלות".

הלכת לטיפול?
"הרגשתי שאני צריכה הכוונה כאמא. אני מאמינה שהכי קשה ללכת לפסיכולוג ילדים, כי בעצם ההליכה אני מודה שכאמא יש לי כמה שריטות".

למשל?
"אני יודעת שיש לי תקיעות בדברים מסוימים. אני חושבת שאני מנתחת יותר מדי, רגישה מדי, לא מספיק מעגלת פינות, לא זורמת. אותה תקיעות באה לידי ביטוי לא רק עם הילדים אלא גם עם חברים. לכן פניתי לאדם שלמד את התחום והוא אובייקטיבי ואני פותחת בפניו את הקישקעס. כשאני מדברת על הילדים פתאום אני מבינה כמה שריטות העברתי להם.

"בכלל, בגלל שאני נשואה למישהו מאוד שפוי, כל ניואנס הכי קטן אצלך בולט יותר. אני בוכה כל שנייה ומכל דבר, אפילו מסרט פרסומת על נייר טואלט. אני בכיינית סדרתית. אצלי בבית מתביישים לקחת אותי למקומות. מכינים אותי מראש ואומרים לי, היום את מתנהגת יפה, שמעת? שלא נראה דמעה אחת".

אפשר להבין את בעלה של ברקו כשהוא מדבר על הדברת האינסופית של רעייתו: בבית הקפה הסמוך לביתה שבצהלה היא מדברת ללא הרף ובקולניות, מברכת כל אחד לשלום, לא לפני שהיא מספרת בפרוטרוט על ההיסטוריה המשותפת שלהם, חולקת מחמאות ובעיקר צוחקת הרבה, ובקול רם. "אני נורא אוהבת לצחוק בקול רם, אם לא שמת לב".

דווקא שמתי לב. סליחה על הפסיכולוגיה בשקל, אבל כל פרצי הצחוק המטורפים האלה לא מסתירים בעצם חרדות?
"יש לי חרדות מכל דבר, ממחלות, מטיסות, פעם אחת התפוצץ מנוע בטיסה וקפצתי קפיצת חירום במגלשה הצהובה. אני גם מפחדת ממעליות כי פעם נתקעתי במעלית לבד ומאז לא הסכמתי להיכנס לתוכן. הפסיכולוגית שלי לקחה אותי איתה למעלית בעזריאלי ואני זוכרת שמרוב פחד הגוף שלי קפא ובפעם הראשונה שתקתי ולא הוצאתי מילה. בטיסות נתנו לי כדורים אבל פחדתי לקחת אותם שמא יקרה משהו ואני אישן".

כשהיא מבקשת סליחה כדי לדבר בטלפון, מבקשים ממנה בשולחן הסמוך שתנמיך את קולה. "לא, זה השיא", היא אומרת, "אני מבינה שזה מפריע אבל שיעברו למקום אחר, אני לא מתכוונת ללחוש עכשיו", היא אומרת בלחישה. עוד מישהו חולף על פני השולחן, הפעם קבצן. גם איתו היא פותחת בשיחה. "מותק", היא אומרת, "לא ראיתי אותך הרבה זמן! חכה, יש לי מזומן".

גם בעלך קשקשן כמוך?
"בעלי אדם סגור וביישן. אני זאת שמביאה גימיקים כאלה ליום הנישואים - בלונים, פרחים, פעם אחת הבאתי לו שתי בובות פילים ששרות וכל הבית היה בעננים. התחתנו בחתונה של 20 איש בבית שלי, הרבי חיתן אותנו וזהו, נגמרה החתונה. אני עוד זוכרת שאמא שלי אמרה שצריך להגיש משהו, בכל זאת, חתונה, מוזמנים, היא עשתה כמה פטיפורים יבשים והייתה שמפניה וזהו. לא רצינו שהתקשורת תגלה. במהלך השנים הייתה תקופה שהתבאסתי שלא לבשתי שמלת כלולות, אבל היום, כשאני מסתכלת על זה, אני מבינה שזה ממש לא חשוב".

אחרי 15 שנה עם אותו גבר, לא מתחשק לפעמים לפתוח בפרק ב' עם גבר אחר, כמקובל בתעשייה?
"השתגעת? חס וחלילה. בחיי זוגיות צריך ללמוד להתפשר, הבעיה מתחילה ברגע שאתה מתחיל למנות את הפשרות והוויתורים שעשית. זה לא דבר טבעי, לשים שני אנשים שונים באותו בית. אבל אני מאוהבת, אני מתגעגעת ועדיין יש לי פרפרים. יש זוגות שבוגדים ואפילו מקבלים את זה, יש גם זוגות שיש להם חוזים לא כתובים שכל צד עושה מה שמתאים לו. אם בעלי יבגוד זה נגמר, אני לא אעבור על זה לסדר היום. אני מקנאה לו בטירוף".

איך הוא בתור אבא?
"לדעתי, הוא אבא יותר טוב ממה שאני אמא. הוא יותר שפוי ורגוע ממני. אני היסטרית ונודניקית. אני תמיד מנדנדת להם שהם לא אוכלים או שותים מספיק. בעלי אומר לי שאעזוב אותם בשקט. יש לי הרגשה כשאני לא בסביבה ובעלי איתם הכל מתנהל על מי מנוחות".

לפתע חולפת לידנו בעלת בית הקפה ומיכאלה עוצרת אותה ופוצחת עמה בשיחה ממושכת. "אני אוהבת לדבר. גם המאמן האישי שלי אומר לי שהוא כל היום רץ עם אנשים, אבל שאני היחידה שגורמת לאנשים לעצור שעות ולדבר איתי. כנראה זה קשור לחסך שלי כבת יחידה שתמיד רצתה צומי ואנשים סביבה. כל אחד אני מנכסת לעצמי, שיהיה כמו בן משפחה שלי. זאת אולי גם הסיבה שהבאתי ארבעה ילדים".

אז את עושה ספורט. לפחות לא תספרי לי שאת מאלה שלא צריכים.
"אני חייבת, אין לי ברירה. יש כאלה שמספרים שהם נהנים מזה, שאם הם לא עושים ספורט הם עצבנים. לי משום מה זה לא קרה מעולם. כשהמדריך אומר לי שהוא צריך לבטל שיעור אני חושבת שזה יום חג הכי גדול בעולם. לקראת כל אימון אני שואלת את עצמי איזה תירוץ אני אמציא היום ומנסה להיזכר אם לא השתמשתי בו כבר".

אז למה להתאמן בכלל?
"אני עושה ספורט בסופו של דבר, כי יש לי נטייה נוראית להשמנה. בכל הריון עליתי 40 קילו, ואיכשהו צריך גם להוריד את זה. בכל לידה לקח לי שנתיים להוריד את המשקל של ההריון. 40 קילו זה חתיכת משקל, שנה אחרי הלידה אנשים עוד שאלו אותי ברחוב מתי אני אמורה ללדת. בעלי היה בשוק, הוא הכיר דוגמנית חתיכה ופתאום יש לו מישהי עם ממדים עצומים כמו איזה מתאבק סומו. אני זוכרת שהייתי מסתכלת על המיטה כשקמתי ממנה ואומרת וואללה, הקפיצים מתרוממים אחרי".

מה עם ניתוחים פלסטיים? בא בחשבון?
"אני לא נגד זה, אבל לעצמי אני עושה רק טיפולים קוסמטיים לפנים. אפילו השפתיים שלי הן שלי ולא סיליקון, ולראיה הילדים שלי, שקיבלו את אותן שפתיים. גם כמעט לא תראי אותי עם איפור, בעלי שונא את זה. אבל יש לי את הבעיות שלי, טוסיק גדול למשל".

אז היום את מקפידה על תזונה?
"כן. המזל שלי הוא שאני לא שותה בכלל אלכוהול. לפני שנה בלוס אנג'לס ניסיתי פעם ראשונה, שתיתי שלושה שלוקים מיין וכל הלילה ביליתי בשירותים, על ארבע. למרות שזאת גם דרך מצוינת לרזות, זה ניקה לי את כל הקיבה.

"סבתא שלי, שהייתה כבר בת 90 ודקיקה כזאת, אמרה לי יום אחד, אחרי ששוב עליתי 40 קילו בהריון, שאני לא יכולה להגיע לכאלה ממדים כי מה יגיד בעלי. היא אמרה לי, 'תקשיבי, מיכאלה, אישה גם צריכה להיראות אישה. אין סיבה שתיראי ככה'. היא האדם שהכי חסר לי בחיי. היא גידלה אותי. היא הייתה אישיות. כל מה שהיה חשוב לה היה שאני אקרא ספרים, אצא לאופרות, אאזין למוזיקה קלאסית. היא היחידה שהצליחה להרגיע את הילדים שלי כשהיו רבים ביניהם. כשהיו תינוקות הייתה מדברת איתם שעות בסבלנות, מלטפת אותם, כמו מלאך".

ברקו התגלתה בגיל 13 על ידי הצלם מנחם עוז. "הייתי הכי גבוהה בבית הספר, משכתי את אמא שלי לסוכנות דוגמנות וככה הכל התחיל", היא מספרת. לאחר מכן זכתה להצלחה בינלאומית מסחררת: בין השאר התנוססו תמונותיה על שערי "ווג" (ברקו כיכבה על שער אחד הגיליונות המפורסמים ביותר, הראשון של אנה ווינטור כעורכת המגזין), "קוסמופוליטן", "גלאמור", "מדמואזל" ו"סנדיי טיימס", ושימשה כפרזנטורית של המותגים המובילים בעולם, בהם רבלון, לוריאל, ולנטינו, רושאס, קלווין קליין, תיירי מוגלר, רוק ואחרים, וגם כיכבה ב"ספורטס אילוסטרייטד".

כדרכן של דוגמניות, גם ברקו שלחה ידה במשחק, השתתפה בטלנובלה "בובות" ושיחקה ב"דרקולה" של פרנסיס פורד קופולה. "בזמני היו כמה נישות לדוגמניות. כשאני התחלתי לדגמן לפני 20 שנה הייתי קאבר גירל, עשיתי שערים, הרווחתי 200 דולר ליום וכקאבר גירל זכיתי בקמפיינים נחשקים. אבל הייתי תמימה, לא ידעתי כמעט כלום, מי המושכים בחוטים בתעשייה. דברים לא היו נגישים כמו היום, עם האינטרנט".

יש כאב באובדן התהילה?
"עד היום רבים מזהים אותי ברחוב ואומרים לי, יווו, את דומה למיכאלה ברקו אבל פחות יפה. אני חושבת שהילדים רוצים שאהיה אמא שלהם ולא מיכאלה ברקו. כיום, אגב, אני מיכאלה צוקרמן. צריך לקחת הצלחה ופרסום בפרופורציות. דוגמנות זאת חוויה נהדרת, לא נשאר לי ממנה טעם רע, אבל זה לא עלה לי לראש יותר מדי וזה לא הפריע לי ללמוד לשני תארים. אני ממש לא מתגעגעת לדוגמנות ולכל מה שכרוך בזה. יש לי זיכרונות מאז ושמרתי את כל התמונות והכתבות עלי באלבומים מסודרים, ופעם ב-, כשהבת שלי רוצה לראות, אני מוציאה אותם. היום אני במקום אחר".

במקביל לעבודתה כדרמה-תרפיסטית מפתחת ברקו את האתר החדש שלה ובו המלצות לייף סטייל. "זה התחיל מזה שיש לי יומן שהולך איתי שנים, עוד מימי הדוגמנות, ומפוצץ במידע. לאט לאט אנשים שמו לב שאני תמיד בוחנת דברים לפני שאני משתמשת בהם, והתחילו לפנות אלי כדי לקבל חוות דעת על חוגים, פעילויות ומה לא. בסופו של דבר החלטתי לפתוח את האתר. אני ממליצה שם למשל על איש מקררים שהוא לפני הכל בן אדם מקסים. ושתביני שלפני כן לא הבנתי כלום במחשבים. ביקשתי מהבן שלי שיסביר לי על פייסבוק, על החיה הזאת".

אם לא היית דוגמנית, מה היית?
"רציתי להיות דיילת כי אני דוברת מלא שפות - רומנית, הונגרית, צרפתית, אנגלית. ואולי אחות מיילדת או רופאת ילדים. אני מתה על זה, אבל אני לא מספיק חכמה".

עוד משהו, לפני סיום?
"כן. אני רושמת לך כאן המלצות למתקשרת, מטפלת בתטא הילינג, מפעילת ג'ימבורי ופיזיותרפיסט, שיכולים מאוד לעזור לך".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...