אישה יפה, הבגדים פחות: הסטייל של ג'וליה רוברטס
חרף היותה אחת הנשים היפות בעולם, לג'וליה רוברטס מעולם לא היה סטייל כשזה נגע למלתחה שלה. עד שהגיע "מראה מראה". אבולוציה אופנתית
לאחר שסיימה תיכון הגיעה רוברטס לניו יורק ונרשמה לקורס משחק. כבר אז התגלתה חיבתה העמוקה לחליפות, ולהן היא נשארה נאמנה עד ימינו אנו. שערה הגלי בגוון ערמוני, גופה הדקיק והארוך וגבותיה המלאות והכהות הבדילו אותה מיד מכל בלונדינית מצויה. היא הופיעה בכמה סדרות טלוויזיה בתפקידים אורחים, גנבה את ההצגה בסרט האינדי החביב "מיסטיק פיצה" ועם מפנה העשור קיבלה את המועמדות
בשלב זה רוברטס עדיין הרשתה לעצמה להופיע בציבור בסוודרים, בטי-שירטס, במכנסונים, בשיער טבעי ובפנים נטולי איפור. היא נראתה לרוב כמו תיכוניסטית שלא קולטת כמה היא יפה.
היציאה לאקרנים של "אישה יפה", הסרט האהוב על נשות העולם באשר הן, שינה את היחס בהוליווד כלפי רוברטס. ההימור על תפקיד הזונה המתוחכמת שהופכת לסינדרלה - תפקיד שנדחה על ידי כוכבות רבות - השתלם. ובענק. לא זו בלבד שהסרט הפך לשובר קופות ענקי, הוא גם הכניס כמה פריטי לבוש ומשפטי מפתח לפנתיאון הנשי. ללא רוברטס, איך היינו מתייחסות למגפי עור שחורים שמגיעים עד אמצע הירך?
בסוף 1990 היא קיצרה את התלתלים הנפלאים והחליקה אותם, מה שנתן את האות לסדרה של שינויים בשיער, בין התלתלים המוכרים לחלק, קצר וארוך. היא הופיעה ב"לישון עם האויב" וב"בחירתה של אהבה"; היא שיחקה את טינקרבל ב"הוק", העיבוד הכושל של סטיבן שפילברג ל"פיטר פן", ומיד לאחר מכן שקעה בשנתיים של שקט תעשייתי. עד כדי כך שקט, שב-1993 הקדיש לה מגזין כתבה בשם "מה קרה לג'וליה רוברטס?".
מאוחר יותר באותה שנה היא כבר כיכבה ב"תיק שקנאי", הפתיעה ב"משהו ללבוש" של רוברט אלטמן, הצחיקה ב"כולם אומרים אני אוהב אותך" של וודי אלן ושברה קופות ב"תיאוריית הקשר" לצד מל גיבסון. בנוסף להם, היא גם הפציעה בפרק של "חברים" בזמן שניהלה מערכת יחסים עם כוכב הסדרה מתיו "צ'נדלר בינג" פרי. למרות הקריירה המשגשגת, רוברטס לא סיגלה למלתחה שלה גינוני כוכבות והמשיכה ללכת בפרהסיה בחולצות בטן ובמכנסיים משונים או בכריות ענק בכתפיים שעבר זמנן.
המראה המוצלח ביותר שלה באותו עשור נרשם ב-1993, כשלבשה חליפה שחורה מעוטרת בפסים לבנים דקים והפגינה שיער אדום מבריק וחלק. כל ניסיון שלה ללבוש שמלה הוכתר ככישלון.
בתחילת העשור רוברטס קיבלה לבסוף את האוסקר המיוחל על תפקידה הנהדר ב"ארין ברוקוביץ'" של סטיבן סודרברג. רוברטס הוכיחה שהיא לא חייבת לשחק נסיכה כדי לשכנע, ואפילו הצליח לה עם השמלה בטקס פרסי האקדמיה. היא לבשה שמלת מקסי שחורה בעלת מפתח חזה מעניין בלבן ושכבה עליונה של טול שחור מקולקציית 1992 של ולנטינו. היא היתה אלגנטית ומרשימה מבלי לנצנץ, והשלימה את המראה הרענן בנאום אקסטטי שכלל פרצי צחוק מקסימים.
בשלב הזה, לאחר שביססה את מעמדה כשחקנית איכותית בעלת יופי ייחודי, היא החלה לעשות כיף חיים. היא שיחקה ב"אושן 11" וב"אושן 12", ושיתפה פעולה עם חברה הטוב בראד פיט ב"המקסיקני". בשנים האחרונות רוברטס ניסתה את מזלה בתיאטרון ולא כל כך הלך לה, דיבבה שני סרטים והפכה לפרזנטורית של חברות קוסמטיקה, כנראה משום שנשים רבות בנות גילה חושקות באיכות הסמוקה וברעננות הטבעית שאפיינו אותה תמיד.
אף על פי שרוברטס צולחת את השנים בכבוד ומצליחה לשמר משהו מהקסם הנערי שייחד אותה, היא חייבת לשכור סטייליסט. רוב ההופעות שלה, בעיקר אלה שלא כוללות שמלה שחורה קלאסית, הן כישלון מהדהד. בדים נוזליים שנחתכים במקומות לא מחמיאים, אפליקציות צעקניות ותסרוקות משונות. גם ייחודו של השיער האדמוני, שעם השנים התבהר עד שהפך לבלונדיני, הועם.
עצוב ומפחיד לומר, אבל נראה שאפילו רוברטס הגיעה לגיל שבו שחקנית לוהטת מתחילה לשחק אמא של שחקנית לוהטת וצעירה בהרבה. מה שכן, בדרך שלה היתה הרבה קלאסה: רוברטס לקחה על עצמה את תפקיד האם החורגת המרשעת של שלגייה ב"מראה מראה - הסיפור האמיתי" בכיכובה של לילי קולינס החיוורת. והנה, תודה לאל, סוף סוף מישהו חנט אותה במגוון שמלות מחוך עתירות חצאית. אמנם סידור השיער ושפע התכשיטים משווים לה מראה זקן מעט, אך היא עדיין מרשימה למדי. מה גם שתכלס הגיע הזמן שהיא תשחק את הרעה. לטקסים ולפרמיירות, אגב, היא עדיין מגיעה בעיקר בחליפות.
- מה אתם חושבים על הסטייל של ג'וליה? ספרו לנו בפייסבוק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם