תודה לך, צלוליט: שרה בלייקלי היא אימפריה מחטבת
קריזה מול המראה וגרבונים מעצבנים שחויבה לגרוב לעבודה, הפכו את שרה בלייקלי למיליארדרית הצעירה הראשונה שעשתה את הונה בעצמה. לא פלא שמי שהמציאה את המחטב המודרני והבעלים של "ספאנקס", נכנסה עכשיו לרשימת מאה המשפיעים של מגזין "טיים"
ליין המחטבים של "ספאנקס", שהחל מפריט פלא אחד שבלייקלי הגתה ושיווקה מדירת הסטודיו שלה, הוא "מאסט האב" של כל חובבת אופנה - מוצר פרקטי שגורם לנשים להרגיש טוב ומכונה בתקשורת "הסוד הכי גדול של הוליווד". סלבס חטובות מהשורה הראשונה, ע"ע גווינת פאלטרו, ביונסה וג'ניפר לופז, הודו שאינן יוצאות מהבית בלי הספאנקס שלהן; קים קרדשיאן מרבה לחשוף את שולי הספאנקס על גופה כטיזינג בפני המצלמה; וזוכת האוסקר אוקטביה ספנסר ("העזרה") סיפרה כי לבשה שלוש שכבות של ספאנקס כדי להיכנס לשמלת האוסקר.
"ספאנקס" הפך משם מותג מסחרי לשם גנרי כללי למחטבי גוף, כפי ש"קלינקס" היא מילה נרדפת לממחטות נייר. השנה, על פי הערכות אנליסטים ומגזין "פורבס", שווי החברה הגיע לשיא של מיליארד דולר. היא שייכת, כאמור, לאשה אחת, שגאה בעובדה שיש לה אפס חובות ושמעולם לא השקיעה אגורה בפרסום.
השבוע נכנסה בלייקלי לרשימת מאה המשפיעים של מגזין "טיים", ובחודש שעבר, בגיל 41, הפכה לאשה הצעירה ביותר שזכתה להיכלל ברשימת המיליארדרים של "פורבס", ללא עזרה מבעלה, מכספי ירושה או ממשקיעים זרים. היא נכנסה למועדון מצומצם ואקסקלוסיבי של נשים אמריקאיות כאופרה ווינפרי ומנכ"ל HP, מג וויטמן, שבבעלותן הון בן עשר ספרות שאותו עשו בעשר אצבעות. הממציאה והבעלים של אימפריית מחטבי הגוף "ספאנקס" היא יפהפייה בלונדינית שחיוכה כובש וצחור, והיא מצוידת באנרגיה בלתי נדלית.
אלו משרתים אותה היטב: בלייקלי מהווה את כרזת הפרסום של החברה מיומה הראשון. היא מעורבת לחלוטין בפרטי הפרטים האזוטריים ביותר של מוצריה. מספרים שהיא לא מהססת לעמוד טופלס בחדר הישיבות במטה החברה באטלנטה, פושטת חזייה ומנסה דגם שנמצא בפיתוח. בכלל, היא מתערטלת (להדגמת המוצר) בציבור כבר יותר מעשור.
"ספאנקס" התחיל כבייבי של בלייקלי. בשנים הראשונות התדפקה בעצמה על כל דלת אפשרית, נעזרת אך ורק בתמונות מוגדלות של "לפני ואחרי" כשהיא לובשת את מחטב הפלא שלה, מנסה לשכנע את כולם שהיא בעלת הפטנט המודרני והמתוחכם לפיסול הגוף ללא עבודה בחדר הכושר, אלא הודות ללייקרה דקיקה ואוורירית, סרוגה ללא תפרים, נוחה ללבישה, היוצרת אשליה ויזואלית של צללית גוף חלקה וארוכה במיוחד מתחת לבגדים צמודים.
במהלך השנתיים
האימפולסיביות הזאת עושה את העבודה. "נשים מזהות אותה ברחוב, בחנויות, בשדות תעופה, ולאות נאמנות הן מרימות את חולצותיהן וחושפות בפניה בגאווה את חזיית הספאנקס שלהן", מספר בעלה, ג'סי איצלר, 43. איצלר, השותף של בלייקלי, מתייחס להישגיה בפליאה, הערכה ושעשוע. "היא 50% לוסיל בול ו-50% אלברט איינשטיין. כל כך ספונטנית, זורמת ולא לוקחת את עצמה ברצינות", הוא מוסיף בהערצה בראיון ל"ניו יורקר".
הוא מספר שפעם, כשישבו בלימוזינה שעשתה דרכה לנשף של פרסי גילדת שחקני הקולנוע, בלייקלי שמה לב ששכחה את תכשיטיה במלון. במקום לחזור, ביקשה מהנהג לעצור בחנות ממתקים ואבזרה את שמלתה בשרשראות וצמידים מממתקים.
לבלייקלי תמיד היה כישרון לעסקים. היא בתם של עורך דין ואמנית שגדלה בעיר החוף קלירווטר, פלורידה, ומילדותה תמיד חיפשה דרכים לעשות כסף. כילדה היא בנתה בית "רדוף רוחות" בחג ליל כל הקדושים וגבתה דמי כניסה מהשכנים, ובתיכון התבלטה כמעודדת פופולרית של קבוצת הפוטבול בבית ספרה, וכחברה מעולה בצוות דיון תחרותי.
אבל היו טרגדיות שהאפילו על ילדותה. בעת שרכבה על אופניים בשכונה, בלייקלי הייתה עדה למות חברתה הטובה ביותר מפגיעת מכונית. "אני חושבת שכשאת עדה למוות בגיל 16, מתחדדת בתוכך תחושה של דחיפות להשיג ולהספיק בחיים", אמרה בראיון למגזין "פורבס", "הבנתי שבכל רגע יכול להגיע תורך".
באותה שנה הוריה נפרדו. זמן לא רב לאחר מכן, שני הנערים שהיו הדייטים שלה לנשף סיום התיכון מתו בנסיבות טראגיות. היא חיפשה נחמה בקלטות של ווין דאייר, שנחשב לאבי המוטיבציה והפיתוח העצמי, ושיננה את עשרת הכרכים שבהם הוא מטיף על הצורך לקחת אחריות אישית לעשייה ולפרוץ מעבר למחסומים שמונעים מאיתנו השגת יעדים. בלייקלי כה הושפעה, וצעדה למשרדו של מנהל התיכון שלה והציעה לכלול את הקלטות בתוכנית הלימודים.
ב-1990 היא פתחה מועדונית לילדים על חוף מלון הילטון בקלירווטר, וגבתה שמונה דולר לילד לכמה שעות שמרטפות, בעוד הוריהם השתזפו על החוף. היא רק סיימה תיכון, ולא היה לה ניסיון בהדרכה או בעזרה ראשונה, וכמובן שהיא פעלה ללא ביטוח. היא יצאה מזה בשלום במשך שלושה קיצים, והצליחה אפילו לגנוב לקוחות מתוכניות הקיץ לילדים של בתי המלון בסביבה.
לאחר שסיימה תואר בתקשורת, ניסתה מספר פעמים להתקבל ללימודי משפטים ונכשלה. מתוסכלת, נסעה לאורלנדו להיבחן לעבודה בדיסניוורלד, ובילתה שמונה שעות ביום בחגירת מבקרים אל מקומותיהם במסלול הנע בפארק אפקוט. לאחר שלושה חודשי סבל, בילתה את שבע השנים הבאות במכירת מכשירי פקס מדלת לדלת. כך צברה ניסיון בשיווק דל תקציב וביצירת קשר עם לקוחות.
"נתנו לי שולחן, טלפון וארבעה מחוזות בפלורידה, ואמרו לי 'אנחנו מצפים למכירות של 20 אלף דולר בחודש'. עם הרבה כריזמה, בלייקלי הפכה בגיל 25 למאמנת המכירות הראשית של החברה.
כמו חברות סטארט-אפ רבות, "ספאנקס" הוקמה כפתרון לבעיה מעצבנת. גרבי הניילון שבלייקלי נאלצה לגרוב לעבודה היו לא נוחים ומיושנים, והיא שנאה שתפר הבוהן בלט בסנדלים פתוחים. אבל היא הבחינה שהגרבונים עם הקונטרול-טופ (שלהם שכבה עבה ואלסטית של לייקרה באזור הבטן) משטיחים את הבטן והישבן, מחליקים את סימני התחתונים הנראים מבעד לבגד ומעניקים לגוף מראה מחוטב ומוצק.
ערב אחד רצתה ללבוש מכנסיים חדשים בצבע שמנת, אך ההתבוננות במראה הרתיחה אותה; מבעד לבד הדקיק בלטו סימני החיתוך של התחתונים, הגומי האלסטי דחס את עודפי השומן במותניים והבליט את הצלוליט בירכיים - מראה לא מחמיא. ואז, כמו כל הממציאים הגדולים, לבלייקלי היה "אאוריקה". היא גרבה את גרבי הניילון בעלי התמיכה האלסטית בבטן, גזרה מהם את כיסוי כף הרגל ולבשה מעליהם את המכנסיים.
זה עבד. גזרת הגוף לפתע נראתה מושלמת וחלקה. אך הגרביים התקפלו והתגלגלו על הרגל, ובלייקלי הייתה חייבת למצוא מענה לבעיה. "הייתי זקוקה לבגד תחתון שלא היה קיים", סיפרה לאופרה.
בגיל 27, בלייקלי עברה לאטלנטה ובעזרת כל חסכונותיה - 5,000 דולר - בילתה את השנתיים הבאות בתכנון השקת המוצר שלה, ובינתיים החזיקה ב"דיי ג'וב" שלה. היא בילתה בספריית האוניברסיטה, וחקרה כל פטנט שהוגש אי פעם לייצור גרבי ניילון והלבשה תחתונה. היא ביקרה בחנויות מיוחדות לטקסטיל, וחיפשה בתי מלאכה ומטוויות שמייצרים גרבונים. בהיותה חסינה לדחיות, החליטה להופיע במפעל "היילנד" לסריגת בדים להלבשה תחתונה בשארלוט, צפון קרוליינה; היא נדחתה על הסף וקיבלה שיחה ממנכ"ל החברה, שבועיים לאחר מכן. בנותיו, אמר, לא אפשרו לו לוותר על ההמצאה הגאונית שלה.
בכדי לחסוך 3,000 דולר להגשת בקשה לפטנט, בלייקלי מילאה לבדה את הטפסים מתוך ספר לימוד, שילמה אגרה של 150 דולר והייתה צריכה לפתוח חברה לשם כך, אבל התקשתה לבחור שם. לבסוף נפל הפור על Spanks (פליקים בישבן). ברגע האחרון החליטה לשנות את האותיות המסיימות של המילה ל-X, משום שקראה כי שמות בדויים נמכרים טוב יותר. "ספאנקס" היא מילה מצחיקה עם קונוטציה מעט מינית, חשבה. זה הצחיק אנשים. הם לא שכחו אותה.
בקיץ של שנת 2000 בילתה בערבים בניסיון לעצב אריזה למוצר. היא בחרה באריזה בצבע אדום-דובדבן, ובעזרת אמה יצרה מודל קריקטורה של בלונדינית עם קוקו ארוך - האנימציה של האלטר אגו של שרה בלייקלי. באותה שנה טסה לדאלאס להיפגש עם הקניינים של רשת הכלבו היוקרתית "ניימן מרקוס". המנכ"ל התרשם מהמאמץ שלה לפתור את הבעיה עתיקת היומין של נשים בצורה מודרנית. "היא שבתה אותנו מההתחלה", אמר. כעת בלייקלי הייתה משוכנעת ששאר בתי הכלבו היוקרתים יפתחו את שעריהם למוצר שלה.
היא שמרה בסודיות מוחלטת על העסק החדש שלה. בלילות שלחה טופסי הזמנות במעטפות לבנות שקנתה ב"אופיס דיפו". היא שימשה כשירות לקוחות 24/7. החבר שלה דאז טיפל במשלוח הסחורה.
מחוסר יכולת לשלם, לקחה על עצמה את השיווק ויחסי הציבור. היא צלצלה לעיתונאים, והשתלטה על ישיבות צוות הבוקר בחנויות כלבו בכדי להראות למה "ספאנקס" חייב להיות מוצג ליד הבגדים והנעליים. כשזה לא עבד, היא התגנבה והניחה את האריזות ליד הקופות.
תוכנית פעולה גאונית נתנה לה את הפוש: היא שלחה דוגמאות של מחטבי "ספאנקס" לאנדרה וולקר, הסטייליסט של אופרה ווינפרי. לפתע כולם דיברו על כך שאופרה נראתה רזה יותר בעשרה ק"ג. בנובמבר 2000 ווינפרי הכריזה כי "ספאנקס" הוא המוצר האהוב עליה השנה. לבלייקלי נודע על כך שבועיים לפני התוכנית, והיא התבקשה להכין תמיכה לאתר האינטרנט שלה. היה ברור שהוא יקרוס לאחר השידור.
ל"ספאנקס" לא היה אז אתר בית. בלייקלי סרקה את העטיפה של הגרבונים והעלתה אותה לאתר חובבני שרכשה ב-18 דולר לחודש. אז גם התפטרה מעבודת היום שלה.
חברת ספאנקס הייתה רווחית מהיום הראשון, וגרפה בשנה הראשונה ארבעה מיליון דולר ובשנייה 10 מיליון דולר. בשנתיים הבאות בלייקלי נסעה כל הזמן להדגמות בחנויות, ולהופעות בכל ערוץ תקשורת שהזמין אותה. ב-2001 היא זכתה בעסקה נחשקת לתוכנית יומית בערוץ הקניות, שדחה אותה עד ליום שמגזין "פורבס" תיאר אותה כמביאה ישועה אופנתית לאשה המודרנית. ספאנקס נמכר ברשתות יוקרתיות כמו ברגדורף-גודמן, אך מבלי לוותר על הדרכים הצדדיות (כמו ערוץ הקניות). התוצאה: נשים מכל מעמד חברתי קנו כמו משוגעות.
"שרה הייתה שם לאורך כל הדרך, כשהיא מענטזת בכדי למכור", אומרת לורי-אן גולדמן, מנכ"ל "ספאנקס", שהייתה העובדת החמישית שבלייקלי שכרה ל"משרדה" - המטבח בדירתה באטלנטה. "רציתי לנהל את 'ספאנקס' כמו חברה ציבורית מלכתחילה. ידעתי שאנחנו הולכים להיות גדולים", אמרה לפורבס.
בזמן הזה, בלייקלי נתנה גז באגף היח"צ. אחרי שישה אודישנים היא לוהקה ל"המיליארדר הפרוע", תוכנית הריאליטי של ריצ'רד ברנסון, הטייקון והבעלים של "וירג'ין אטלנטיק", ששודרה בערוץ פוקס בשנת 2004. עורכי דינה ואביה התחננו בפניה לא לעשות זאת, אבל בלייקלי אמרה שהיא רוצה ללמוד מהיזם הלא שגרתי הזה. במשך שלושה חודשים זכתה במשימה אחרי משימה, כשהיא משאירה את חברי הצוות שלה פעורי פה.
"לוהקתי לתפקיד הבחורה שתישבר ראשונה ותצא מדעתה מפחד גבהים", סיפרה ל"ווג". בלייקלי טסה בכדור פורח בגובה חמשת אלפים רגל, וטיפסה על סולם חבלים שאורכו כגובה בניין בן 17 קומות. "שרה הייתה המתחרה השנייה הכי טובה בתוכנית", אומר ברנסון. "לא הענקתי לה את פרס הניצחון, משום שהיא כבר הייתה אשת עסקים מצליחה". במקום זאת, העניק לה המחאה אישית על סך 750 אלף דולר בכדי לייסד קרן צדקה.
בלייקלי ו"ספאנקס" תרמו 17.5 מיליון דולר לקרן שנועדה בעיקר לתמיכה בנערות ונשים: הענקת מלגות לימודים בדרום אפריקה, דירות לאמהות חד הוריות, ומענקי תמיכה והעצמה לנשים יזמיות.
בעלה והיא הם זוג פוטוגני שחי את החיים הטובים עם גדוד של עוזרים, נהגים, שפים אישיים, ועם שישה בתים - שניים באטלנטה, דירה באפר ווסט סייד במנהטן, בית קיץ בקונטיקט, אחוזה בלה הויה, קליפורניה, ובית בקלירווטר. שניהם נמצאים הרבה בדרכים, אך מקפידים שאחד מהם בדרך כלל יישאר עם בנם, לייזר, בן השנתיים.
איצלר, שבילה מספר שנים כזמר ראפ וכותב ג'ינגלים, הגה בגיל 27 את הרעיון לאפשר לנוסעים לחכור זמן טיסה במטוסים פרטיים, והיום הוא בעליה של חברת "ג'ט מרקיז". הוא ובלייקלי נפגשו לפני שש שנים, כאשר החברה שבבעלותו ארגנה טורניר פוקר לקליינטים הסלבריטאים שלה. מישהו הציע לו להזמין את בלייקלי, והוא גיגל אותה והתלהב. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, אף ששניהם היו קשורים לבני זוג אחרים. לפני חתונתם, בלייקלי ישבה עמו במסעדה ואמרה ש"אני לא בטוחה שאתה באמת יודע כמה אני עשירה וכמה ספאנקס מרוויחה". היא סיפרה שהיא מושכת לחשבונה כמה מאות מיליוני דולרים בשנה. הם נישאו ב-2008 בפלורידה בנוכחות וורן באפט, ריצ'רד ברנסון, אדם סנדלר, לברון ג'יימס, ג'יזל בונדשן וטום בריידי. אוליביה ניוטון ג'ון הנעימה לאורחים מלהיטי "גריז".
"אני מרגישה שכסף מחדד את מי שאתה באמת", היא אמרה ל"ווג". "אם אתה אידיוט, אתה נעשה אידיוט גדול יותר. אם אתה נחמד, אתה הופך ליותר נחמד. כסף - כיף לעשות, כיף לבזבז וכיף לתת".
"ספאנקס" לא עוצרת. בלייקלי מנסה לכבוש את השוק הקשה באסיה, שם הנשים לא אובססיביות לגזרתן. היא רוצה לפתוח חנויות עצמאיות, מריצה קו מוזל ומוסיפה קטגוריות חדשות כמו בגדי ים, בגדי ספורט, ותחתונים וגופיות מחטבים לגברים. "אני עדיין צובטת את עצמי, לאחר יותר מעשור", אמרה לתוכנית הבוקר של CNN במבט לאחור, 5,000 דולר מעולם לא נראו כמו השקעה טובה יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם