הרצל פינת ויצמן: סיור תיירותי ברחובות
רעות ענבר בילתה לילה ברחובות וניסתה לגלות אחת ולתמיד האם יש משהו שאפשר לעשות בעיר שידועה בעיקר במוסדות המחקר והמדע. היא חזרה מלאת הפתעות ושמחת חיים. בערך
כשחושבים חופשה בארץ, אם לא מתכוונים לאילת, עולה לרוב תמונה של מורדות מוריקים מנוקדים כבשים. למיטיבי לכת ולרוכבי שטח עולות אולי ואדיות חול שביניהן מציץ ים המלח. בהתחשב בטבעו הנופי של הדימוי, הרמת גבה על ההצעה לטייל ברחובות היא יותר ממובנת.
'רחובות חיכתה לזה 121 שנה, אך ההמתנה הייתה שווה', מכריז מגזין המלון של לאונרדו בוטיק בפארק המדע. קצת יומרני, אין ספק, עבור עיר שלא חיכתה לשום דבר ואף אחד והוקמה כדי לאפשר אופציית התיישבות שאינה תלויה בכספי הברון דה רוטשילד. רחובות חברה בפורום 15 הערים הגדולות במדינה וידועה בעיקר בכך שהיא מהווה בית למרכז המדע והקדמה הישראלי, מכון ויצמן.
כל זה טוב ויפה, אבל האם יש מה לעשות ברחובות? מתברר שכמה וכמה דברים. מכון ויצמן, למשל, אם כבר הזכרנו אותו, הוא לא למדענים בלבד. אם לרוב הורים יגעים היו לוקחים את ילדיהם לחיפה כדי לספוג קצת מדע ולאחר מכן קצת הוויה בהאית, אולי שווה לשקול את רחובות כיעד מגניב לא פחות. במכון הירוק והמטופח יש מוזיאון פתוח למדע שבו יותר מ-80 מתקנים תחת כיפת השמים שמסבירים תופעות שונות ומשונות שאתם לא יכולים להסביר עליהן שום דבר לאף אחד וגן יפה ונעים. בית ויצמן, אחד מאותם מוזיאונים פריקיים שמשמרים את ביתה של אישיות חשובה משל עדיין התהלכה בינינו, הוא אופציה לא רעה לחובבי ז'אנר הפורמלין.
למעשה רחובות היא כמו כל עיר בארץ – בניינים, עוד קצת בניינים, ועוד קצת. מהסוג שרוב המדינה חוזרת הביתה לישון בהם בסופו של יום עבודה ולימודים. אבל המועצה לשימור אתרים עשתה מעשה נאה למען ההיסטוריה והגאווה המקומית וסימנה מסלול שנקרא למרבה השעשוע 'רחובות הקטנה'.
המסלול המדובר לוקח את ההולכים בו לאורך העיר. רחוב הרצל, רחוב מנוחה ונחלה, שנקרא על שם הקבוצה הוורשאית שהקימה את היישוב, ונקודות ציון חמודות ונוסטלגיות: בית הכנסת הראשון, גן הילדים הראשון, ועוד מיני דברים ראשונים שכל יישוב בתחילת דרכו צריך. המסלול כולו משולט ובעיקר נחמד לראות קצת מעבר לנקודות ציון תיירותיות וקניונים. פשוט עוד עיר בארץ.
אבל אם כבר בקניונים עסקינן, מה עושה אדם שרוצה להשביע את האלמנט הצרכני שקיים בכל חופשה ראויה?
בזאר בסגנון הטיילת של אילת אין פה, תודה לאל. אבל יש כמה חנויות שדווקא שווה מאוד לפקוד.
קפריצ'יו, למשל, הוא בוטיק מוצלח מאוד של יבוא איטלקי ותוצרת מקומית שממוקם בבית פרטי סמוך לרחוב הרצל, ללא שום צורך להוסיף את המילים 'יחסית לזה שהוא לא בתל אביב', אגב.
חובבות היד שנייה ימצאו את עצמן מרוצות למדי בפיל הלבן. מי שמאסה בבגדים שנראים יד שנייה, אבל למעשה הנם יד ראשונה מסיני ועולים
מי שמתכנן על טיול ברדיוס קצת רחב יותר יכול לקפוץ למשק לין, בכפר ביל"ו הסמוך. כל התיירים שוחרי המזון צריכים ללמוד שאין לפסוח על עניין הדבורים, הגיע הזמן לצאת מהתחושה שכל תפוקת המזון הישראלית מקורה בהרים רוויי מים מהצפון. במשק לין מציעים פעילות ממוקדת לילדים או למבוגרים. ולא, פעילות דבש למבוגרים לא כוללת שום דבר מגונה לצערכם. מהרו, לפני שהדבורים יחלפו מן העולם.
לרחובות מגיעים די בקלות, עם מעט עזרה מרכבת ישראל, שהופכת את המשפט השקרי שנמכר לכל יושבי המרכז, 'עשרים דקות מתל אביב!', לדי מדויק. ממש ביציאה מתחנת הרכבת ניצב לו המלון המדובר. יחד עם מכונות השיקוף של הרכבת נוצרת קצת תחושה של שדה תעופה. 'החדר שלך בקומה שמונה, את צריכה כרטיס כדי להשתמש במעלית, ארוחת בוקר עד עשר. למה שלחו אותך לרחובות?', תוהה ליאן, פקידת קבלה מלאת סטייל ותושבת לא כל כך גאה של העיר. 'זה פרויקט תיירות פנים', אני עונה, 'יש המלצות על מסעדות?'. 'יש. יש מסעדת בשר ממש מעולה, ויש גם בר יין, אבל זה לא תל אביב'. טוב, למה הכול צריך להיות תל אביב, בעצם.
המלון מעוצב בצבעים כהים ומעוטר בציורים של לאונרדו דה וינצ'י. הכול מאוד הייטק, מסכים דקים, מכונת אספרסו, אמבטיה מרוצפת באריחי פסיפס זהובים, ואם המונח 'שירותי דת' אומר לכם משהו משמעותי, אז למלון יש כל מה שאתם צריכים כדי לוודא שהחופשה שלכם כשרה.
מהקומה השמינית עדיין שומעים את מערכת הכריזה של הרכבת. האמת שזה אחלה מלון, ואני היחידה בו שלא מגיעה מחו"ל ולא לובשת חליפה. מעניין מי בא לכאן חוץ ממשקיעים זרים. אולי מי שמחפש למנף את הפסקת הצהריים עם מישהו מהמשרד, או מכור לעבודה שהבטיח למשפחה שלו שהפסח הזה נלך למלון אמיתי.
מאחורי המלון יש שלט ענקי שמצביע על כך שברחובות יש באולינג וסנוקר! הידד! בשלב מסוים קובי המלצר הודיע לנו ש'אני יוצא להפסקה, אז אם תצטרכו משהו בדקות הקרובות, חבל', והגניב לנו צ'ייסרים של וודקה אספרסו. חמישה צ'ייסרים ושתי כוסות יין לאחר מכן אני מוכנה לקחת את ישבני המובס לדאון טאון של רחובות, הלוא הוא רחוב הרצל.
יחסית לעיר שינה רחובות די תוססת. סטודנטים מהמכון, מהפקולטה לחקלאות של העברית ואולי גם מספיר מציפים את הרחוב שמשני צדיו פזורות אופציות קולינאריות ואלכוהוליות לרוב. מו ומו, מסעדת בשר שמושכת אנשים מרחבי האזור, וינונה, בר יין מקסים, וגם מא, מסעדה ששאלה את שמה מעולם המושגים היפני, מגישה אחלה קלמארי ואוחזת במרפסת רומנטית עטופת עצים שכמעט מצליחים להסתיר את מגרש המכוניות הסמוך. אי אפשר להתעלם מזה שיקר יותר לשתות ולאכול בפריפריה וזה מקומם. למה הרחובותים צריכים לשלם יותר על האפיקורסיות שלהם?
טוב, הלאה. אני כבר די מסופקת, אבל החובה העיתונאית מובילה לבר הרצל שחזיתו מכוסה בתמונה ענקית של האיש שהמציא את הקונספט שבתוכו כולנו חיים. ברחוב שקרוי על שם חוזה המדינה בלתי נמנע שנשב במרפסת. בריזת קיץ נעימה ביותר מתלווה לכל השירים הישראליים שכיף לשמוע כששיכורים. תכל'ס, ממש נחמד פה. מעניין עוד כמה ערים בארץ יכולות להוות יעד ללילה רומנטי רחוק מהבית או להרפתקת היכרות ולי אין מושג עליהן.
איך יכול להיות שכולם משתוקקים כל כך לתור כל נקודה בהודו או באיטליה וכל כך הרבה מאזרחי ישראל מעולם לא ביקרו ברחובות? אפילו המשפט הזה, 'חופשה ברחובות', ודאי נשמע קצת מצחיק. אז חופשה של שלושה ימים ברחובות עשויה אולי להיות קפיצה מעל הפופיק, אבל כיעד ביניים בדרך לנקודה דרומית או צפונית יותר היא בהחלט שווה קפיצה.
ואם נמאס לכם מעיר השינה שלכם, ובא לכם סתם לעלות על כלי תחבורה ציבורי ולרדת איפשהו שאתם לא מכירים, רחובות לא תאכזב אתכם. מה גם שלילה אחד במלון מתוקתק שבחובו מסעדת שף כשרה יכול להוות אופציה כיפית, בת השגה ומשמחת, וזה בהחלט עוזר שיש לאן לצאת מהמלון אם רוצים איזה דרינק בערב. גם העובדה שיש אמבטיה ויש קצף אמבטיה בחדר לא מזיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם