אי ירוק בים: ביקור באי קרפאתוס ביוון
עשרות חופים ומפרצים ובהם מי טורקיז צלולים, נופי פרא בראשיתיים של צוקים נישאים והרים המשתפלים לים, דרכים צרות ומפותלות החולפות בין טחנות רוח, יערות אורן ושרידים עתיקים. אולי תמצאו אוצר מטבעות אבוד של שודדי ים. קרפאתוס – סיפור אהבה
מפרץ דיאפני, כפר דייגים ציורי למרגלות הר האולימפוס, הוא מסוג המקומות שגורמים לך להבין בדיוק כיצד חשו גיבורות סרטים בסגנון 'תחת שמש טוסקנה' שהחליטו לנטוש הכול מאחוריהן ולעקור לכפר מרוחק מכל המוכר להן ששבה את לבן בקסמו.
המפרץ ובו מי התכלת הצלולים התחומים בצוקי פרא רבי הוד כבש אותי ביופיו ובשלווה המופלאה האופפת אותו. הייתי נשארת כאן ימים רבים לו היה בי האומץ להתנתק מהכול, כמו שהיה, למשל, לגבריאלה, בעלת בית הקפה
במטבחה הזעיר שבירכתי בית הקפה, תוך שהיא שוקדת על הכנת קפה איטלקי משובח, היא חולקת עימי את סיפור חייה המרתק: כיצד התגלגלה עד הלום, האהבה הגדולה שהתנפצה על רקע חבלי ההתאקלמות במקום זר ועסק חדש, החיים בכפר כשייכת־לא שייכת וחלומה על היום שבו אהובה לואיג'י ישוב אליה ויחלוק עימה את חייה בעיירת החוף המנומנמת.
על קו החוף, שתי פסיעות מבית הקפה, מתנוסס פסלה של אשת הספן המשקיפה אל עבר האופק בהמתנה לאהובה שישוב מן המרחקים ומעיד כי ציפייה זו היא מנת חלקן של רבות מבנות המקום.
דיאפני היא רק אחת מפינות החמד הקסומות הצפונות באי היווני קרפאתוס, הממוקם בלב הים הקרפאטי בין רודוס לכרתים.
>> מתכון מוצלח למוסקה
>> מפריטים את יוון
>> ביקור בקסה דוריה
עשרות חופים ומפרצים שבהם מי טורקיז צלולים ורוגעים, נופי פרא בראשיתיים של צוקים נישאים והרים המשתפלים אל הים, דרכים צרות ומפותלות החולפות בין טחנות רוח, יערות אורן ושרידים עתיקים, כפרים ציוריים הנחבאים בין רכסי ההרים, שבחלקם הזמן כמו עמד מלכת, וחופים בתוליים שבהם עדיין אפשר להתבודד ללא נפש חיה באזור. רק אתם ומפרץ הטורקיז המשגע.
המבקר באי הקסום, הפשוט והשלו הזה יתקשה להעלות בדמיונו את סערות העבר שידע המקום, הקרבות העקובים מדם בין מדינות ופולשים על השליטה בו ופשיטות שודדי הים, שרבים מהם חיו כאן והפכו את האי למעוזם. למן המאה ה-10 לפנה"ס שליטים באו והלכו: שבטים דוריים, בני ספרטה, הביזנטים, האימפריה הרומית, הפיראטים ברשות ברברוסה, הטורקים, האיטלקים ולזמן קצר גם הגרמנים. חלקם תרמו לשגשוג ולפריחה, וחלקם זרעו הרס, אולם יופיו של האי ואופיו המיוחד נותרו כשהיו.
מכל אלו נותרו כעת רק שרידים אילמים של מבני אבן עתיקים הפזורים ברחבי האי האוצרים בקרבם סיפורם של חיים עשירים שהתנהלו כאן בצל המתקפות והכיבושים השונים שידע המקום. הקברים ההלניסטיים החצובים בסלע ושרידי הקיר ההלניסטי בוורקונדה, כנסייה מהמאה ה-5 לפנה"ס ושרידי העיר העתיקה בארקסה, כנסיית אבן ביזנטית מרשימה במנטס, שרידי הטירות העתיקות בוולאדה ושרידי העיר הקדומה בנמל פיגדיה – אלה רק חלק מהמבנים המרתקים שאפשר לראות באי. רמזים דוממים לחיים שלמים שהתנהלו כאן.
את שהותי באי אני פותחת בפעילות המענגת והפופולארית ביותר כאן, שעיקרה רביצה בחופים הקסומים, ארוחה טובה בטברנה מקומית, שחייה במפרצי הטורקיז הצלולים וחוזר חלילה.
שיט קצר ומהנה מביא אותי לחוף Apella, אחד החופים היפים באי. שלוש פסיעות פנימה ומי המפרץ הקרירים והעמוקים כבר עוטפים אותי עד לגובה המותניים. אני פוסעת על חלוקי הנחל, משתרעת על המיטות הפזורות תחת השמשיות על החוף, בוהה בצוקי הפרא התוחמים את המפרץ ובצבעם המהפנט של המים, המורכב מגוונים של ירקרק וטורקיז ועד כחול עמוק, בהתאם לעומקם המשתנה. אם תשאלו אותי – לא צריך הרבה יותר מכך בחיים. הדרך הנוחה ביותר להגיע לכאן היא בסירה. הדרך היבשתית ברובה אינה סלולה ומלאה במהמורות, ו-18 הק"מ לכאן מפיגדיה יארכו כמעט שעה.
קשה להתנתק מכאן, אבל כדי לגוון אני שבה לסירה וממשיכה לחוף יפהפה נוסף: קירה פאנאיה (Kyra Panagia). הכנסייה הציורית המשקיפה עליו ומערות הסלע החצובות בצוקים הגולשים סביבו אל הים מוסיפות משנה קסם, כמו גם הפעמון העתיק של הכנסייה המתנוסס מעל החוף. האגדה המקומית מספרת כי בפעמון זה מצלצלים רק כאשר עולה מן המים בתולת ים. עשרות שנים הוא ניצב דומם. לפחות עד שהגעתי לכאן. אלו מביניכם המחפשים מעט אקשן יוכלו להצטרף כאן לטיפוס צוקים.
המפרץ לרגלי המצוק הסמוך לכנסייה הוא אחד המקומות הטובים ביותר באי לשנירקול וצלילה. חוף מומלץ נוסף לצלילה תמצאו באמופי. אבל אני כרגע עדיין במוד של בטלה ומסתפקת בשיטוט קצר בסמטאות הציוריות ובכוס משקה חם בבית הקפה הקטן הצופה אל כל היופי המרהיב שמסביב.
אם אתם בעניין תמצאו בסמוך חוף שבו בגד הים הוא פריט מיותר לחלוטין. חופי נודיסטים נוספים - סליחה, נטורליסטים - פזורים בכמה מקומות באי, הפופולארי שבהם מצוי בחוף אמופי, סמוך למלון Lakki Beach.
מעט דרומית מכאן מצוי אחד החופים הקסומים והשלווים באי, חוף אחאטה (Achata), שבו תוכלו לשחות למערות הסלע בים. בין שני החופים הללו אפשר למצוא מפרצונים בתוליים ולגונות חבויות שבהם תוכלו להתבודד מן העולם. רק אתם וכל היופי הזה האופף אתכם מכל עבר. אם יתמזל מזלכם, אולי אף תזכו לראות את כלבי הים השוחים בין מערות הסלע באזור.
מכאן אפשר לפסוע לאורך השבילים לאפרי, הבירה הקדומה של האי. כפר זה, שנבנה בימי הביניים, מוקף בעצי זית וכרמי ענבים מבכירים ונחשב כיום לאחד הכפרים העשירים ביוון. מצדי סמטאותיו מבנים מרשימים, כנסיות ונופים מרהיבים הטובלים בירוק.
הלאה משם, בקצה הדרומי של האי, מצויים כמה חופים שהם גן עדן של ממש לחובבי גלשני הרוח, בשל משטר הרוחות במקום. מתברר שכאשר הומרוס תיאר את קרפאתוס בכתביו כ'סחופת רוחות' הוא ידע על מה הוא מדבר. הטובים שבהם הם חופי אפיארטי, אגריאו לָאֻופוָטָאמוֹ, דיאקופטי וצ'יקן ביי, שבמועדון המקצועי הנמצא בתחומו אפשר לשכור את כל הציוד הדרוש. ברבים מהחופים באזור יש חול רך ונעים, מים שקטים ולעתים רדודים יותר – מה שהופך אותם לאידיאליים עבור משפחות עם ילדים קטנים – ובריזה מבורכת במיוחד בחום יולי-אוגוסט.
בדרך מומלץ מאוד לא להחמיץ ביקור במנטס ובאמופי ועצירה לארוחת צהריים בפיניקי (Finiki), כפר דייגים שלו הידוע בטברנות הדגים המשובחות שלו. אחת המוצלחות שבהן היא המסעדה של מרינה. בצלע ההר הסמוך אפשר להבחין בדלת כבדה הסוגרת על פתחה הקמור של מערה החצובה בהר. כאן הוחזקו בשבי אותם אומללים שנפלו בידיהם של סוחרי העבדים.
ביום אחר אני שמה פעמיי לאולימפוס (אולימבוס), הכפר הציורי והמרתק ביותר באי. הדרך המפותלת המטפסת אל ההר משקיפה אל נופים מרהיבים של מצוקים הגולשים בתלילות אל הים, שרידי מבני אבן עתיקים, כנסיות כפריות ציוריות וטחנות רוח שחלקן עדיין פעילות ומשמשות עד היום את התושבים בהפקת הקמח.
התיישבויות קדומות שכנו באזור למן המאה ה-15 לפנה"ס, וברבות השנים, כאשר הערבים ושודדי הים השתלטו על ערי החוף ותקפו באכזריות את יושביהן, מיקומו הנסתר והבלתי נגיש של הכפר במרומי ההר היה מקום מפלט אידיאלי לתושבים, שהעתיקו לכאן את ביתם.
דומה כי בכפר זה, הנחבא בין רכסי ההרים, הזמן כמעט קפא מלכת. במשך מאות בשנים שכנו כאן תושביו כשהם מבודדים, מתפקדים כמשק אוטרקי סגור, המספק לעצמו את כל צרכיו, ומנותקים מציוויליזציה. עד לפני כשלושה עשורים עדיין לא היו כאן חשמל או מים זורמים ועד עתה נוהגות חלק מנשות הכפר לכבס את בגדיהן בשוקת האבן שבקצה הכפר ולאפות לחמים ומאפים ריחניים באחד מתנורי האבן המשותפים הפזורים בסמטאות.
אנשי אולימבוס שומרים באדיקות על המסורת וסגנון החיים אותו ניהלו אבות אבותיהם ועל הטקסים הייחודיים למקום. כאן עדיין מדברים בדיאלקט דורי, אחת השפות היווניות העתיקות ביותר שכבר נכחדה מן העולם, שריד להתיישבות השבטים הדוריים מאות שנים לפני הספירה. אפילו המוזיקה המקומית שונה מזו היוונית הטיפוסית ולא תשמעו כמותה בשום חלק אחר של יוון.
היא בוקעת ממעמקי הנשמה ומספרת על קשיי החיים ועל תלאותיהם של אנשי ההרים. את שירתם מלווים צלילי הוויולינה וה-tsambouna – מעין חמת חלילים בגרסה מקומית שמורכבת משק גדול העשוי עור עז, שאותו אוחזים מתחת לבית השחי.
שיטוט בסמטאות האבן של הכפר כמוהו כחזרה אחורה בזמן אל ימים רחוקים ואל תרבויות שהולכות ונעלמות מן העולם. בפתחי הבתים יושבות נשים בתלבושות מסורתיות ססגוניות הנראות כשייכות לזמנים אחרים, אורגות בנול ומעטרות ברקמותיהן בגדים וכלי מיטה. אחרות לבושות שחורים, עדות לאלמנותן.
באחת הסמטאות שוקד הנפח המקומי על מלאכתו בשיטות ובכלים מסורתיים עתיקי יומין, ובסמטה אחרת אני פוגשת את יאניס, השוקד בחנותו הקטנה על הכנת המגפיים המסורתיים, שמשמשים את בני הכפר עד עצם היום הזה, העשויים עור עזים להגנה מפני הכשת נחשים (שלא ממש סובלים את הריח) וסוליות מיוחדות שעשויות מצמיגים לאחיזה מוצקה יותר במדרונות התלולים של האזור.
שמות הנשים החקוקים מעל מפתני הבתים העתיקים משקפים את שרידי העקרונות המטריארכליים על פיהם מתנהל הכפר: כאן האישה היא היורשת ובתורה מורישה את נכסי המשפחה לבתה הבכורה.
רבים מגברי הכפר חיים בנכר על מנת לתמוך בכלכלת המשפחה והנשים עושות כאן כמעט הכול, כולל תפקידים שמסורתית נחשבים לגבריים יותר, כגון עיבוד השדות, נהיגה ברכבים כבדים המותאמים לתנאי האזור, השטת סירות ואף עבודות בנייה, נוסף, כמובן, לשאר מלאכות משק הבית המסורתיות.
ביקור בביתו של כומר הכפר ובבתים נוספים של המקומיים מספק הצצה למראהו של בית קרפאתי טיפוסי, הנראה כמוזיאון פולקלור בזעיר אנפין.
הבית בנוי כחלל אחד, הכולל סלון שבקצהו מעין במת עץ מוגבהת המשמשת ללינה משותפת של כל בני המשפחה, ובירכתיה דלת המובילה למזווה שבו מאוחסנים גרגרי חיטה ושומשום. רהיטי העץ המגולפים, המדפים והקירות גדושים בתמונות רבות של בני המשפחה, שפע עבודות יד, מפות ואריגים רקומים, צלחות נוי מעוטרות, כדים וכלי חרס שלוקטו על ידי בני המשפחה במסעות השיט במהלך הדורות. בקצה החדר תיבת עץ גדולה המכילה את הנדוניה של הבת הבכורה: מפות, רדידים, שמיכות ומצעים רקומים.
בקצה הסמטה ניצבת הכנסייה המקומית, שצפנה במשך דורות בין כתליה סוד עתיק יומין: בימי מתקפות שודדי הים על האזור צבעו המקומיים את אוצרותיה ופיתוחי הזהב העשירים המעטרים אותה בצבעים דמויי חמר ועץ בניסיון להסוותם ולהגן עליהם מפני ביזה.
במשך מאות שנים נשמר הסוד באדיקות רבה, וכך אירע שכאשר אחרון יודעי הדבר הלך לעולמו הוא נטל עמו את הרז הנצור לקברו. רק מקץ שנים רבות, כאשר הארכיבישוף המקומי החליט כי הגיעה העת לבצע שיפוץ בכנסייה, התגלה האוצר במקרה במהלך העבודות במקום.
קחו כאן לאט את הזמן לשוטט בסמטאות, לגלות פינות נסתרות, להתיידד עם בני המקום מסבירי הפנים, לטעום מהמאכלים המקומיים שיציעו לכם (רק לאט לאט עם האוזו שרבים ישדלו אתכם להתכבד בו) והניחו לאווירה המיוחדת של המקום לחלחל פנימה.
מעט צפונה מאולימפוס תוכלו להמשיך את המסע אחורה בזמן במסלול יפהפה בין אוולונה לוורקונדה, החולף על פני קברים הלניסטיים החצובים בסלע וכנסייה תת-קרקעית מרשימה. בסיומו תוכלו לעצור לטבילה מרעננת ב-Vananda חוף מבודד ויפהפה למרגלות הצוקים. כטבעם של חופים פחות מתוירים לא תמצאו כאן כיסאות ושמשיות, אולם ניתן להשתרע בצל העצים, ללגום משהו בטברנה המקומית ולהתמכר לשלווה.
בערב מומלץ לבקר ברצועת החוף של מפרץ Vrondi Bay, שהיא המקום הטוב ביותר באי לבילוי לילי תוסס. בקצהו הדרומי של המפרץ שוכנת פיגדיה, הבירה, שלאורך הטיילת שלה פזורות טברנות רבות, בתי קפה וחנויות קטנות. כאן גם מרוכזים מרבית התיירים. בהמשך החוף תמצאו כמה ברים ההופכים לעת ערב לדיסקוטקים סוערים שבהם תוכלו לרקוד תחת כיפת השמים עד השעות הקטנות של הלילה.
ערב מהנה במיוחד בלוויית מוזיקה חיה בקצב יווני והרבה אווירה תוכלו לבלות ב-Pelagos, טברנה החביבה גם על המקומיים הממוקמת אף היא באזור זה (בסמוך למלון המקסים Alimounda Mare). הערב נפתח בהופעה 'תיירותית' למדי של להקת פולקלור מקומית בלבוש מסורתי, במהלכה גודשים המלצרים את השולחנות בשפע של מנות ממיטב מטעמי המטבח המקומי. קנקניי היין והאוזו זורמים כמים והערב הולך ומתחמם כשזמרי הבית סוחפים את כל הנוכחים, זרים ומקומיים כאחד, לריקוד סוער כמיטב המסורת היוונית.
לילה לפני שעזבתי הרמתי כוסית אוזו עם ידידיי החדשים בברכת 'יאמאס' (לחיים ביוונית – ר"ח) אחרונה והבטחתי לעצמי כי לכאן עוד אשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם