יהלומים ברקיע: תחת שמי הונג קונג
העיר מתגאה ביותר מ-3,000 בניינים שגובהם מעל למאה מטרים ואופיו של קו הרקיע שלה משתנה במהלך היום. המעוניינים יכולים לטייל גם בטבע שלה ולאכול במסעדה שמלצריה דוברים רק סינית
כאשר הגעתי להונג קונג כדי לבלות סוף שבוע ארוך, חששתי שהביקור הראשון שלי בעיר בת 7 מיליון התושבים יהיה מאכזב. גם אני, כמו כולם, ראיתי תמונות של קו הרקיע של הונג קונג, הנמצא בצמרת רשימת קווי הרקיע המדהימים בתבל ובפער עצום. עם זאת, לא הייתי בטוח שהמאמץ להגיע לכאן יהיה שווה את כל הטרחה. חששתי גם שזיהום האוויר המפורסם של העיר יסתיר את הנוף השמימי המובטח.
>> אדוני מבקר בהונג קונג
במשך שלושה ימים שוטטתי ברחבי העיר בחיפוש אחר נקודת התצפית הטובה ביותר כדי להתרשם מעדות נצח זאת שנתנה ביטוי לשאיפות הארכיטקטוניות. קו הרקיע חשף את עצמו כמו קליידוסקופ, כאשר הוא משתנה במהלך היום לפי השעה, לפי הזווית ולפי מזג האוויר.
המטוס שלי נחת בשעת בין ערביים ומיד תפסתי את הרכבת בנמל התעופה. לאחר נסיעה בת 23 דקות ירדתי בעיר. על נוף אין מה לדבר בנסיעה הזאת, אבל היא יעילה בצורה מדהימה. מתחנת הרכבת נסעתי במונית (שלושה דולרים) לבית המלון "לאן קוואי פונג" באזור הסוהו שבלב העיר, בהונג קונג איילנד. התוכנית שלי היתה לבלות את הלילה והיום הראשונים במלון הבוטיק הזה ובאי ואחר כך לחצות את קו המים ולעבור לחלק שנקרא קאולון, בקצה חצי האי.
אחרי שהנחתי את המזוודה בבית המלון, יצאתי להליכה של רבע
>> מדריך שופינג להונג קונג
העין נמשכה מיד למגדל "בנק אוף צ'יינה", בניין זכוכית בן 72 קומות, שעוצב על ידי איי.מ. פיי בצורה שמזכירה צמיחה של נצר במבוק. האורות של שכניו השריריים ניצנצו על החזית השקופה שלו. רחוק יותר, מעבר לגורדי השחקים, קו המתאר הרך של ויקטוריה-פיק נראה כאילו הוא מקושט בזר של אור. גורד השחקים הראשון בהונג קונג נבנה לפני יותר מ-75 שנה. כיום יש בעיר האנכית למעלה מ-3,000 בניינים בגובה של יותר ממאה יארדים (91.5 מטרים), שזה יותר מפי שלושה ממספר הבניינים בגבהים אלה בערים ניו יורק, שנגחאי וטוקיו.
בהונג קונג יש שפע של בתי מלון טובים עבור תיירים ואנשי עסקים שמוכנים לשלם יותר מ-500 דולר ללילה. אך לאלו שאין להם חשבון הוצאות, קשה יותר למצוא מלון מסוגנן ונוח. מבחינה זו, "לאן קוויי פונג" הוא ממש פנינה. מדובר במגדל צר בן 33 קומות, ממש גמד בהשוואה לאלו שסובבים אותו. בית המלון ממוקם במעלה ההר. החדר שלי (כ-200 דולר ללילה) בקומה ה-13 היה מעוצב ומקושט כך שלא אחוש קלאוסטרופוביה. יש לו תקרה גבוהה, קישוט סיני בטוב טעם, והחלון הענקי הציע נקודת תצפית נוספת על קו הרקיע.
>> המרוץ ללידה של נשות סין
גם בטרקלין שבקומה הרביעית נעשה שימוש חכם בחלל יוצא הדופן. זו בעצם חצר שפתוחה לשני הצדדים של הבניין, עם מזרקת קיר מרגיעה שמצליחה להשתיק את קולות הרחוב למטה. הצצתי במחירון של הסיגרים, אבל "קוהיבה רובוסטו" בחמישים דולר זה מעבר לתקציב שלי. אז הלכתי על כוס יין בשמונה דולר. למחרת, השכם בבוקר, שמתי פעמי לעבר החשמלית המעפילה לוויקטוריה-פיק.
החשמלית פועלת כבר 120 שנה, כלומר, לפני שנולד קו הרקיע הנוכחי. אז הייתה החשמלית אחת האטרקציות הבולטות של הונג קונג (היא גם מככבת בסרט משנת Soldier of Fortune 1955 עם קלרק גייבל וסוזן הייוורד). זו עדיין דרך נהדרת, ובוודאי פחות מתישה, לטפס לפסגה שגובהה 550 מטר.
מן הפסגה צפיתי בגורדי השחקים שצצו מתוך הערפל שהלך והתפזר. אף גורד שחקים בהונג קונג לא יכול להגיע לגובה של ויקטוריה פיק, ולכן זה מקום נפלא להשקיף ממנו על העיר. לא תמיד מתאפשר הדבר כי להונג קונג יש בעיית זיהום, במיוחד בקיץ, וזאת בשל מפעלי התעשיה בדרום מערב סין. אלא שלמזלי, בעת שאני ביקרתי בעיר, הרוחות שמרו את השמיים בהירים.
שביל טיול רגלי מקיף את פיסגת ויקטוריה. החלק הצפוני של השביל משקיף על קו הרקיע, וכאשר השביל פונה דרומה, רואים את הצמחיה העשירה של האי שטובלים בה ישובים אחדים וכן את החוף ואת הים. בדרכי לבית המלון אכלתי כופתאות לארוחת צהריים במסעדה בת ארבעה שולחנות שבה אף מלצר לא דיבר אנגלית.
בריץ קרלטון לא נתקלתי בבעיות שפה. בית המלון הזה, שמאכלס את 17 הקומות העליונות במרכז הסחר הבינלאומי, שגובהו 484 מטר (118 קומות) מדורג במקום החמישי ברשימת הבניינים הגבוהים ביותר בתבל. נסיעה במעלית במשך 55 שניות הביאה אותי ללובי שבקומה 103.
בניגוד ל"לאן קוואיי פונג", ל"ריץ" היה מראה יוקרתי וסטרילי של מלון באיכות הגבוהה ביותר לאנשי עסקים, עם מחירים בהתאם (החדרים הכי זולים עולים 550 דולר ללילה). החדר שלי בקומה ה-113 היה נוח ומרווח, אולם הנוף שנשקף מהחלון הענקי (מהתקרה לרצפה) היה של המערב, שהוא אזור תעשייתי ברובו.
אז הלכתי ל"אוזון בר" בקומה ה-118 שם קהל מגוון, בעיקר תושבים זרים, נהנה מ-180 מעלות של קו הרקיע של הונג קונג. למחרת בבוקר עליתי לספא בקומה העליונה. מין הבריכה יש תצפית דרומה שיכולה לגרום לוורטיגו. ערפל של בוקר כיסה את העיר, אז התיישבתי בכורסה קטנה ליד החלון ואכלתי דים סם, מרק אורז עדין, ביצים וסלמון מעושן.
לאט לאט גורדי השחקים התבהרו ורחוק יותר, למטה, המעבורות השאירו מאחוריהן שובלי קצף בנמל. הנוף היה מרשים אך לא מדהים, וזה קצת הזכיר מבט על העיר מחלון של מטוס בשמיים. אז לקחתי את המעלית של המלון לקניון התת קרקעי ומשם תפסתי רכבת תחתית בחזרה להונג קונג איילנד. זה היה יום ראשון, והמעברים המקורים להולכי רגל מעל הרחובות הסמוכים למים היו מלאים במאות עובדים פיליפינים, שישבו בקבוצות קטנות על שמיכות, פטפטו, הסתרקו, התאפרו ושיחקו קלפים.
מצאתי את דרכי לסנטרל אסקלטור, מדרגות נעות המטפסות לאורך 800 מטר לעבר אזור המגורים בהונג קונג איילנד שנקרא מיד-לבלס. המדרגות הנעות שנחנכו לפני עשרים שנה נחשבות לדרגנוע הארוך ביותר בעולם.
כשהגעתי למעלה שוטטתי קצת בעיר ועצרתי במועדון העיתונות הזרה של הונג קונג, שם אחד העובדים היה עסוק באיסוף כוסות יין ובקבוקי שמפניה ריקים מאירועי הלילה הקודם. התחיל להתחמם, אז החלטתי לשוב לרוגע ולקרירות של ויקטוריה פיק. את אחר הצהריים האחרון שלי בהונג קונג העברתי בטיול רגלי נינוח בשבילים המוצלים בוויקטוריה פיק, כשאני מביט שוב בקו הרקיע יוצא הדופן - מלאכת מחשבת שאפילו הגלויות הכי יפות לא יכולות לתאר. העיר האנכית נראתה שקטה ושמיימית, אבל מספיק קרובה כדי לגעת בה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם