שווייץ האחרת: שווייץ של קסם אלפיני לא ממוסחר
עמק אנגדין התחתון שבמזרח שווייץ נהנה לפני 100 שנים מתיירות מרפא של אצולת אירופה הודות למעיינותיו המינרליים. עתה תמצאו שם נופים פראיים, כפרים ייחודיים, מדרוני סקי הנמתחים על פני 80 ק"מ ושבילי הליכה. שעה מסנט מוריץ
צעדנו לאורך גדתו הדרומית של האין, נהנים לשמוע את המיית המים הגועשים. זרזיפי גשם אוגוסט ועליהם הרטובים של העצים והשיחים בנתיב הליכתנו לחלחו את בגדי הקיץ שלבשנו. בין ענפי החורש הצלחנו להבחין בעיקולי הכביש שהתייתר עם חנוכת הגשר החדש. התקדמו עוד כמה צעדים, עברנו מתחת לגשר, וללא כל הכנה נגלה לעינינו מבנה מרשים עטוף בעצי נוי.
"זה הגרנד הוטל קורהאוז", הכריז באוזנינו המדריך. בית המלון נבנה במאה ה-19 ונחשב אז לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בקרב החברה הגבוהה באירופה כולה ובשווייץ במיוחד. בגניו ובאולמותיו התנהלו חיי חברה סוערים. באותם ימים נפגשו כאן בני משפחת הצאר הרוסי עם רוזנים גרמנים, דוכסים אוסטרים ושאר בעלי תארים ממשפחות האצולה ברחבי היבשת. ומדוע שם? שלישיית הכפרים שקול-וולפורה-טארפס אירחו מתרפאים ונופשים שהגיעו כדי לטעום סוגים מגוונים של מים מינרליים. האורחים הוסעו למקום במרכבות, ולימים גם ברכבת, כדי לשהות באתר בעונות האביב והקיץ, לשתות מי בריאות מדיפי ריח ולהירפא.

מבנה ייחודי, שעיקרו "אולם שתייה" רחב ידיים, הוקם על גדת הנהר כדי למכור את המים למתרפאים. ללקוחות הקבועים נשמרו כוסות אישיות בתאים מיוחדים. תקופת הזוהר של אולם השתייה ושל בית המלון תמה ב-1914. בית המלון, על מאות חדריו, ניצב כיום כמצבה ריקה לתהילת העבר. בעליו התחלפו במשך הזמן ולפני שנים אחדות היה ניסיון לארח בו לקוחות יהודים שומרי מסורת. גם ניסיון זה לא צלח.
אנשי התיירות של חבל אנגדין (Engadine), שעיקרו עמק במזרח שווייץ הנמתח מגבול אוסטריה בצפון עד לגבול איטליה בדרום, מנסים עתה לקדם את התיירות לאזור. לבד ממים מינרליים ומטיפולי ספא, חבל ארץ זה מציע נופים פראיים, כפרים ייחודים ומדרוני סקי הנמתחים על פני 80 ק"מ.
יוזמה תיירותית זאת זימנה עיתונאים מרחבי תבל לשהייה בת יומיים בעמק שבקנטון גרונדין, הגדול בקנטוני שווייץ. סיור ברחובות שקול מצייר תמונה מגוונת. ברחוב הראשי ניצבים בתי מלון מודרניים והבולט בהם הוא הבלוודר המתחדש; יש כאן בוטיקים וספא משוכלל הכולל אולמות סאונה בעלי חלונות פנורמיים הצופים ליער ולפסגות האלפים. אפשר ליהנות במתחם הספא
ברחוב ראשי זה עברה במאות קודמות דרך המלך מאינסברוק למילאנו. הבתים שמעבר לרחוב הראשי נבנו לפני מאות שנים. אז הם אכלסו אדם ובהמה, היום ערכם רב ומרביתם משופצים. הם מאופיינים בחלונות קטני מידות, בקירות עבים וזוויתיים ובעיטורי קיר צבעוניים - סגרפיטי - שיובאו מאיטליה. בכיכרות העיירה יש בריכות נוי עם ברזי שתייה אחדים המציעים מים משלושה מעיינות. לכל אחד מהם סגולות ייחודיות וטעם שונה. הכנסיות בשקול ובכפרי הסביבה מאופיינות במגדל רבוע שכמותו תמצאו גם בקטלוניה (ספרד).
ברחובות הצרים שבעיירות ובכפרים נשמעת שפת הרומאנש המאפיינת את האזור. זאת השפה הרשמית של מחצית האחוז מתושבי שווייץ ומקורה בלטינית של ימי האימפריה הרומית. סיור ברחובות הללו מחזיר את המבקר שנים רבות לאחור, הרחק מסנט מוריץ (בקצהו הדרומי והעילי של העמק) ומדאבוס (שממערב לו) הזוהרות. שתי עיירות אלה, המרוחקות מעמק אנגדין התחתון כשעת נסיעה, תפסו את מקומן של שקול-וולפורה-טארפס כעיירות הנופש של עשירי העידן הנוכחי.

בשנים האחרונות היה העמק לאתר תיירות פופולרי בקרב תושבי שווייץ בזכות מזג האוויר המתון, בהיותו מוקף הרים המגנים עליו מפני רוחות סוערות והמבטיחים ימי שמש רבים יחסית לאזורים אחרים. פרנסי העמק לא השכילו (או שלא רצו) להקים אתרי בילוי נוסח דיסני על פסגות ההרים, כאלה הזוכים להצלחה בקרב התיירים ממזרח אסיה. מכל מקום, חנוכת מנהרה, שאורכה כ-15 ק"מ ותחילתה בקלוסטרס, מקצרת את הדרך לעריה הגדולות של שווייץ ומאפשרת גישה נוחה למי שמגיע מעבר לים ומחפש את הקסם האלפיני הלא ממוסחר.
המנהרה משמשת רכבות נוסעים וגם כאלה עם קרונות נושאי מכוניות שנהגיהן מבקשים לחסוך את עיקולי הדרך (בחורף אין ברירה אחרת). הרכבת, המופעלת באמצעות חברת Rhaetian Railway* הנשלטת בידי הקנטון, משרתת את כפרי האזור יחד עם צי אוטובוסים צהובים (פוסט-בוס) שזמניהם מתואמים בדיוק של דקה. אם לא לחוצים בזמנים (ובנופש ראוי שלא להילחץ) אפשר להגיע לכל פינה באמצעי תחבורה ציבוריים גם בעונת הסקי. קווי האוטובוס משמשים בעונת הקיץ את המטיילים חובבי שבילי ההליכה. האזור הוא גן עדן להולכי הרגל בזכות שפע השבילים המחברים בין הכפרים.

בעמק אנגדין נוסד הפארק הלאומי הראשון של שווייץ ב-1914. הפארק הקטן יחסית מוגן בשורה של כללים נוקשים עד שכמעט אסור להזיז שם אבן. אתר תיירות פופולרי נוסף באזור הוא טירת טארפס, הנראית מוולפורה, שהוא כפר ציורי שמרבית בנייניו הם בתי מלון. בולט בהם השוויצנהוף, המשתרע על פני אגפים אחדים ומארח את מועדון רובינזון, ובנוי בסגנון "בל אפוק".
התארחנו במלון וילה-פוסט השכן המשמר אווירה אריסטוקרטית, אולם המפורסם בבתי המלון של וולפורה הוא הגרנד הוטל וואלדהאוז, שנבנה כולו מעץ, עלה באש יום לפני פתיחתו המחודשת לפני כ-20 שנים (עובדה שעוררה חשד להצתה כדי לזכות בדמי הביטוח) וכל שנותר ממנו הוא גן מקסים שממנו אפשר לצפות על הנהר ולעבר שקול.
אם האוטובוסים מאפשרים טיולים ברגל ברחבי עמק אנגדין, הרכבת מבטיחה מראות ייחודיים ברחבי הקנטון כולו. אחד מקווי Rhaetian Railway נושא את השם אלבולה ריילוויי (Albula Railway) והוא מהווה יחד עם חלק נוסף של המסילה - ברנינה ריילוויי, המוליך לאיטליה - אתר שימור של אונסקו. שני הקווים הללו נפגשים בסנט מוריץ והם מצויים במסלול הגליישר אקספרס, רכבת התיירים האלפינית בעלת חלונות הפנורמה שנוסעת מאיטליה עד זרמט שבמערב שווייץ.

את החלק המרשים ביותר בנתיב האלפיני אפשר לעשות גם ברכבת רגילה. תוך ניצול כרטיס חופשי לרכבת - זכות הניתנת לאורח של רשות התיירות השוויצרית - והעובדה שטיסת סוויס לתל אביב ממריאה ב-22:45 (גם לאל על טיסה מאוחרת) בחרנו לנסוע דרומה לסנט מוריץ, כדי לעלות על האלבולה ריילוויי בקו המוליך לבירת הקנטון חור (Chur).
הקמת הקו, שלו מסילה אחת שאורכה כ-61 ק"מ, החלה ב-1898 והסתיימה ב-1903. לשם כך נבנו 55 גשרים ונחצבו 39 מנהרות. הידועה שבהן, מנהרת אלבולה- 5,866 מטר אורכה - נחצבה בגובה של 1,820 מטר בשיא הרום שלה והיא עוברת מתחת לקו פרשת המים בין הדנובה לריין. ביציאה ממנה חייבים להיות עם מצלמה בהיכון כדי לתעד את הקטע המפעים ביותר של המסע. המהנדסים נדרשו להתגבר על פער גבהים של יותר מ-400 מטר בטווח של 5 ק"מ בלבד.
הפתרון שנמצא מזכיר תנועת בורג: הרכבת נוסעת בין מנהרות לגשרים בספירלה, המאפשרת ליושבי קרון קדמי לצלם את הקרונות שמאחור נחלצים מתוך המנהרה וממשיכים במסעם על גשר הניצב על קשתות אבן. המפורסם בגשרים הוא Viaduct Landwasser המתנשא לגובה 65 מטר. היה זה בוקר שבו נעטפו פסגות ההרים בלובנו של שלג בתולי ועננים רכים כיסו את העמקים הנמוכים. למרות קשיים אובייקטיביים אלה הצלחנו לצלם תמונות אחדות שיישמרו למזכרת באלבום הפרטי.
* לשווייץ ארבע שפות רשמיות ולכן בחרנו בשם האנגלי, הניטרלי, לרכבות