על מזחלת במישורי השלג במיין

לא קשה למצוא בצפון ארה"ב חברות תיירות שיוציאו את לקוחותיהן לטיול מזחלות בן חצי יום או יום שלם. עם זאת, מסע בן כמה ימים על מזחלות שרתומות ל-17 כלבי האסקי הוא הדבר האמיתי

מאיר בלייך | 27/12/2012 13:05

לינדסי ג'יי. ווסטלי, וושינגטון פוסט

נביחותיהם של 17 כלבי האסקי שהיו רתומים למזחלת שלי הציפו את המישור המושלג. עמדתי
עם שתי רגליי על דוושת המעצור של המגלשה, נאבקת בכלבים שניסו במלוא כוחם לנוע קדימה למרות הרתמה שעצרה בעדם. לא היה לי זמן לספקות או למחשבה נוספת. היו בפני שתי אפשרויות: לשמור על יציבות בעת שחרור המעצור בידיעה שהכלבים השריריים שועטים קדימה, או להישאר מאחור בזמן שהמזחלת תטוס קדימה בלעדי לעבר ההרים שבאופק. בחרתי באפשרות הראשונה.

הדבר האמיתי. אילוסטרציה יח''צ

בשלב הזה כבר הייתי טעונה באדרנלין ולקראת היציאה הכנתי את עצמי לתחושת האופוריה המלווה את הקפיצות הראשונות על השלג הקפוא. לדבר אחד לא התכוננתי: לשקט. רגע אחד הייתי בתוך תוהו ובוהו מתוזמר, מלווה ביללות חזקות של הכלבים, בעוד שבאחר השתלטה דממה על העסק - וכל ששמעתי היה השלג הנמעך תחת רגלי הכלבים הדוהרים.

זה הרגע שפאולין מהוני עדיין נהנית ממנו כל פעם מחדש, למרות שכבר 32 שנה היא נוסעת עם כלבים על מזחלות שלג ביוקון שבצפון קנדה ובמדינת מיין שבארה"ב. פאולין, אחת הבעלים של "מהוסוק גייד סרביס", היא אישה שקטה המשדרת אנרגיה מרגיעה שמועברת באופן מוחשי אל כלביה.

אפשר לראות כבר מהרגע הראשון שהם ממש מעריצים אותה. ניסיתי לסכרן את התנועות שלי עם שלה בעת שהתאמנו את הטיות הגוף שלנו בסיבובים ובפניות לאחר שהורתה לכלבים בצעקה את הפקודות: "גי"! (ימינה) ו"הו"! (שמאלה). הבעיה היתה שלא הערכתי נכון את שיווי המשקל הדרוש כדי לעמוד על המזחלת בזמן שהיא דוהרות במהירות של 20 קמ"ש.

זה היה בהחלט אתגר, במיוחד כאשר מגף אחד מונף מעל מעצור השלג, מוכן לנעוץ את שיני המתכת שלו לתוך השלג במקרה של הסתבכות. בדומה לרכיבה על סוסים, המאבק תוך כדי תנועה יכול להיות מעייף.

חצינו את אגם אומבגוג הקפוא, עקפנו מחנות של דייגים שניסו לדוג מתחת לשכבת הקרח, ואז נטשנו את הציביליזציה. נכנסו עמוק אל תוך היער הצפוני, שמשתרע על פני 105 מיליון דונם.
כלבי ההאסקי כשכשו בזנבות ושרבבו לשונות בזמן ששמרו על קצב קבוע אחרי הכלב המוביל שלנו, ג'רוויס. אט אט גם אני נכנסתי לקצב.

כמובן שאינני האדם הראשון שעוסק בכתיבה ונמשך אל קולות הכלבים שסוחבים את המזחלות על השלג. ג'ק לונדון וגארי פולסן עשו זאת הרבה לפניי ואני חייבת להודות שהעובדה שהגעתי למצב הזה היא גם קצת באשמתם (בשילוב הדמיון הרומנטי שלי).

אני גם לא היחידה שמתלהבת מנסיעה על מזחלת שכלבים מושכים אותה. הספורט הזה נהנה מזינוק בפופולריות במהלך עשר השנים האחרונות, ואתרי סקי רבים כוללים אותו כיום במסגרת מגוון הפעילויות שהם מציעים למבקרים. בוורמונט, שם אני מתגוררת, לא קשה למצוא ביערות שבצפון המדינה חברות תיירות שיוציאו את לקוחותיהן לטיול מזחלות של חצי יום או של יום שלם. אבל עם כל הכבוד, כילדה קראתי יותר מדי ספרים (למבוגרים צעירים) על האידיטרוד, מרוץ המזחלות השנתי ברחבי אלסקה, כדי שאצליח להתלהב מאיזה סיבוב באחו עם כמה כלבים. חיפשתי את הדבר האמיתי.

כאמור, מצאתי אותו ב"מהוסוק גייד סרביס", חברה שממוקמת בניורי שבמדינת מיין ושבמסגרתה פאולין ובן זוגה קווין סלייטר מדריכים מסעות עם מזחלות מדצמבר ועד אפריל. (וכשנגמרת העונה וכל הלקוחות שבים הביתה, בני הזוג נוהגים פעמים רבות לקחת את הכלבים שלהם ולצאת למסעות שנמשכים חודש ימים בצפון קנדה. ולזה הם קוראים "חופשות").

הכלבים של פאולין כיכבו בעיבוד הקולנועי של דיסני לאוטוביוגרפיה של פרלי מוואט ,"Wolf Never Cry" שיצא ב-1983. פאולין עצמה שימשה ככפילה של המרפא ואיש הדת אוטק בסצינות המזחלות. זה המקום לציין גם שקווין בונה בעצמו את כל המזחלות בעזרת מידע שליקט ממה שהותיר אחריו יצרן המזחלות אד מודי, שליווה את האדמירל בירד ושימש כאחראי על הכלבים במסע של בירד לאנטארקטיקה ב-1925.

בני הזוג מסורים מאוד לכלבים שלהם - צאצאים של קבוצת הכלבים האחרונה שבה השתמשה "משטרת ההרים הקנדית המלכותית" כדי לפטרל באזורים הנידחים של חבל יוקון. הכלבים האלה, בעלי רגליים ארוכות וחזה רחב, לא מזכירים כלל את הכלבים המהירים שבהם משתמשים במרוצים כמו אידיטרוד למשל, שם עשרה כלבים ויותר מושכים מזחלת אחת. ב"מהוסוק" פאולין וקווין מגדלים את הכלבים רק כדי שיסחבו את המזחלות שלהם, וכלב

שנולד אצלם נותר עימם עד יום מותו.

בני הזוג הקימו את העסק שלהם לפני 22 שנה, כשפאולין הגישה בקשה להתקבל לעבודה בתוכנית לאספקת שירותי מזחלות כלבים בצפון מיין. "כשמישהי מיוקון, יחד עם חמשת הכלבים שלה, מחפשת עבודה, ואתה בדיוק מקים עסק לשירותי מזחלות, אז זה די ברור שתקבל אותה", אומר קווין. וגם תתאהב בה, ואז תקים עימה עסק עצמאי לטיולי מזחלות. "ידענו שאף אחד אחר לא מציע טיולי מזחלות נרחבים בצפון מזרח ארה"ב", אומר קווין. "לכן, מי שרצה באמת ללמוד על הנושא ולהתנסות בחוויה, היה חייב להגיע למינסוטה או לקנדה. וזה מה שאנשים עשו. החברה שהקמנו מאפשרת להם לעשות זאת כאן".

האפשרות שהוצעה לי כללה טיול היכרות בן יומיים, שכולל את חציית אגם אומבגוג הקפוא וחניית לילה במחנה קבע שהקימו פאולין וקווין. שם ישנים בתוך אוהלים (עם חימום, תודה לאל) על שפת האגם. מכיוון שאני מתגוררת בוורמונט אני רגילה למזג אוויר קר, והתייצבתי לטיול עם כל ציוד החורף שלי. ואולם, גם מישהו שמגיע מאזורים חמים, לא צריך לדאוג. הסיבה: פאולין וקווין יציידו אותו בכל מה שהוא צריך - מעילים, כפפות, נעלי אסקימוסים, שקי שינה ומגפיים אטומות - כדי שיוכל ליהנות מההרפתקה ובקושי להרגיש את הקור.

מזחלות באלסקה צילום: אי-פי

עם זאת, לא תמיד זה היה ככה. "כאשר התחלנו את המסעות האלה היינו חוטבים את העצים בשביל עמודי האוהלים, מקימים אותם, אוספים עצים להסקה - והכל עם הלקוחות", נזכרת פאולין. "היום הכל מוכן מראש, ומפנק למדי. למרות זאת לא היה מנוס אלא להקים מחנה קבע - הרי ככל שאתה מתבגר אתה נעשה רך יותר. שמנו לב שאנשים כבר לא מוכנים לעבוד קשה כמו פעם".

קווין מספר שהמנהג של האסקימואים לנסוע בעזרת מזחלות כלבים הולך ונעלם. "ברגע שהדור הנוכחי ימות, העסק יעלם סופית", הוא אומר. "כיום הם גדלים בכפרים ולא צריכים לדעת לנוע במרחבים". למרות שבמהלך הטיול לא נהוג לצוד קאריבו (סוג של ראם), עדיין הרגשתי שאני בתוך מסע אותנטי (למרות שברוב המסעות האלה אחד מחברי הצוות מלווה את המשתתפים רכוב על גבי סנומובייל). קליטה בטלפונים סלולרים אין והיציאה בלילה לשירותים מעצימה את התחושה שנמצאים במקום נידח ומבודד, בעיקר כשהכלבים מקדמים את פניך ביללות.

חלקתי אוהל עם קארן בוס, סטודנטית לתואר שני ומנהלת התקשורת בעמותה ללא מטרות רווח בבוסטון, ועם כריסטי קנינגהם, מנהלת מרכז התעסוקה בסטוקטון קולג' בניו ג'רזי. בוס היא מה שפאולין מכנה בצחוק "נרקומנית של מהוסוק" - זהו כבר מסע המזחלות השלישי שלה - והיא נותנת פקודות לחמשת הכלבים שלה כמו מקצוענית אמיתית.

המסעות שמציעה החברה גמישים מאוד. המשתתף יכול לבחור אם לקחת פיקוד על קבוצת כלבים או להפקיד את עצמו בידיהם האמונות של פאולין ושלושת עוזריה הצעירים. אבל קשה לעמוד מהצד כאשר צריך לבצע עבודות במחנה. לכן, כאשר העוזר ג'ואי תופס איזמל, קרח וכמה דליים, ויצא אל האגם, הצטרפתי אליו. הוא שבר את שכבת הקרח והגיע למקור המים שלנו ליומיים הבאים. לא לדאוג, מרתיחים אותם קודם. אנחנו דאגנו למלא את הדליים ועשינו את דרכנו בחזרה למאהל.

עצרתי לרגע כדי להביט לאחור על האגם המכוסה שלג ועל ההרים בשעת בין ערביים. באותה שעה במחנה טיפלה פאולין בכלבים והאורחים פיזרו ענפי אשוח שישמשו מצע למיטות שלנו ואספו עצים להסקה. אבל כאן, במקום שעצרתי, אין כלום חוץ מדממה מוחלטת. וזה בדיוק מה שבאתי לשמוע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -