תיירות בגמילה: טיול לבירת הולנד
המדיניות החופשית של הממשלה ההולנדית בכל הקשור לזנות ולשימוש בסמים קלים הפכה את אמסטרדם לאחד היעדים המועדפים על תיירים באירופה. זו גם הסיבה שגיא פישקין החליט לצאת לטיול בעיר שמאפשרת הכל וגילה מציאות הפוכה: יותר ויותר חוקים מגבילים
20 דקות נסיעה ברכבת הפרידו ביני לבין דירת גג מאובזרת שבה שהיתי עם כמה חברים ישראלים. "תשאירו לי בבקשה 150 אירו כעירבון“, פקדה עלינו בעלת הדירה קייט, אישה הולנדית בגיל העמידה, שנראתה זועפת למראה התיירים הצעירים שהגיעו לנפוש במשכנה. "אל תיקחו את זה אישית, פשוט יש לי ניסיון רע עם ישראלים“, הסבירה. "כבר היו כמה ששברו את הכיור, את הלבנים ברצפה ואפילו כאלה ששרפו את הספה. זה לא נעים“.
למרות כעסה על התנהגות האורחים מישראל, זכינו מפיה של קייט להמלצה על מקום שבו אפשר להעביר את הערב הראשון בעיר: הקזינו המקומי הממוקם בסמוך למתחם הבילויים ליידספליין (Leidseplein), שכולל עשרות פאבים ובתי קפה.
הכניסה לקזינו תעלה חמישה אירו פלוס הצגת הדרכון ותעניק חוויה שונה, אך כזו שאינה מומלצת למתמכרים שבינינו. אני ניסיתי את מזלי בעיקר בשולחן הרולטה, שעליו פיקד פרנק בחליפת טוקסידו מחויטת, אבל אחרי כשעתיים וחצי של מאבק עיקש של הצבע האדום בצבע השחור, יצא האחרון כשידו על העליונה עם 50 אירו שנשארו על השולחן.
התעוררתי ליום חדש שכלל ארוחת בוקר הולנדית ראשונה בבית קפה השוכן בסמוך לכיכר דאם המרכזית, מרחק של קילומטר מתחנת הרכבת הראשית של אמסטרדם. זו לא הייתה ארוחה שהתאימה לתיירים שמחפשים לשמור על הגזרה: ביצים, נקניקים, נקניקיות ואפילו סטייקים. כולם, כמובן, מטוגנים בשמן עמוק ועשירים בשומן. לא נותרה לי ברירה אלא לבחור בכריך ובקפה בסניף סטארבקס הקרוב.
עם סיום ההתנסות הקולינרית המשכנו לביקור בבית אנה פרנק. כמה שעות אחר כך, כשהחושך
התופעה המכונה "החלונות האדומים“ היא פועל יוצא של מדיניות שנקטה ממשלת הולנד במשך למעלה משני עשורים ואפשרה מתירנות מינית. עם זאת, במהלך העשור האחרון יזמה הממשלה שורה של חוקים המגבילים את התופעה, ואף הקדימה ורכשה כמה מהבניינים המפוקפקים בעיר כדי לעקור את הזנות הבלתי חוקית.
עכשיו זה הזמן לכמה עובדות על אמסטרדם. העיר נוסדה בסוף המאה ה-12 וזכתה להכרה רשמית בשנת 1,300. ראשיתה ככפר דייגים קטנטן שמנה כ-12 אלף תושבים בלבד. כיום ישנם כבר כ-800 אלף תושבים המאכלסים את הרחובות, בהם אלפי מהגרים ובני מיעוטים שהגיעו במטרה למצוא פרנסה בממלכה.
עם היווסדו של הכפר נבנה, בין השאר, סכר עצום ממדים למרגלות נהר האמסטל - מקור המים הטבעי הגדול באמסטרדם החוצה את העיר לאורכה ולרוחבה, לצד תעלות ונחלים פסטורליים ההופכים אותה לפלא טבעי של ממש. אבל עם כל הכבוד לטבע, אין ספק שהאטרקציה המרכזית עבור התיירים שבאים לעיר היא האפשרות להשתמש בסמים קלים באמצעות ביקור בעשרות קופי שופס שמציעים למכירה מריחואנה, חשיש ועוד. ברחבי הולנד ישנם כ-700 בתי קפה כאלה, מתוכם כ-200 באמסטרדם, והם מאפשרים ליהנות מהפרי האסור, שהשימוש בו ברוב המדינות בעולם, וגם בישראל, מהווה עבירה פלילית.
זה למעלה מ-36 שנה הממלכה ההולנדית נהנית מאחוז גבוה של תיירים המגיע לאמסטרדם בעיקר בגלל מדיניות הסמים הנוחה שהנחילו הרשויות, שהורו על הפרדה ברורה בין סמים קלים כמו מריחואנה לבין סמים קשים שהוגדרו בחוק כסיכון בלתי מתקבל על הדעת, למשל הרואין וקוקאין. אחת המטרות העיקריות שהנחו את מדיניות ההפרדה בין שוקי הסמים הייתה למנוע את ההידרדרות של המקומיים והתיירים למצב שבו ימצאו את עצמם נגררים לפשע או במקרים קיצוניים אף למגורים ברחובות.
בחודשים האחרונים ניסו בממשל ההולנדי לשנות את סדרי העולם גם בתחום הזה. על פי החלטתם של חברי הממשלה היושבים בהאג, הוכרז על שינוי של ממש באותה מדיניות מתירנית מפורסמת. עם זאת, הכיוון החדש מאיים להמיט אסון על תיירות הסמים המוכרת שהפכה לאורך השנים לסמל המסחרי של בירת הולנד. כיום נאסר כבר על שלושה מחוזות בדרום המדינה למכור את פרחי הקנאביס לאזרחים שאינם תושבי הממלכה, בניגוד למצב הקודם שאפשר מכירה של כמות שהגיעה עד חמישה גרמים ויועדה לשימוש אישי. על פי חזונו של שר המשפטים ההולנדי לשעבר, איבו אופסטלטן, שהיה חלק מגוש מפלגות הימין השמרניות, בעלי הקופי שופס נדרשו להתחייב על ניהול מדויק של המכירות שלהם ולחייב את הלקוחות להציג תעודת זהות בטרם רכשו סמים. הכל במטרה לוודא שתיירים וזרים אינם עוברים על החוק.
אלא שבפוליטיקה נראה שתמיד כדאי להיערך להפתעות. הממשלה ההולנדית האחרונה אמנם התפטרה באפריל שעבר, אך טרם קמה לה חלופה שלטונית. בהיעדרה פורסם לאחרונה הסכם זמני שמורה על הקמת קואליציה, ואחד מסעיפיו עוסק בביטול חוק הסמים ומתן אשרת מריחואנה,שמאפשרת לבעלי בתי הקפה לנשום לרווחה, גם אם לכמה חודשי חסד ספורים בלבד. בינתיים החליט ראש עיריית אמסטרדם להתיר את מכירתם של סמים קלים לתיירים בקופי שופס, בהתאם לסמכות שהעניקה הממשלה לרשויות המקומיות.
"צריך להיות טיפש כדי להעביר חוק שיפגע אנושות בכלכלה ובתיירות ההולנדית“, אומר פול, אחד מבעלי הקופי שופס המובילים באמסטרדם, לנוכח הניסיונות הכושלים של מפלגות הימין להחיל את החוק על הבירה ההולנדית כבר בחודשים הקרובים. "סגירה של הקופי שופס או קביעה כי אסור יהיה למכור בהם סמים לתיירים הן מכת מוות לאמסטרדם כולה. תיירים כמעט לא יגיעו לכאן. מה הם יעשו כאן? יראו את מוזיאון מדאם טוסו? את גן החיות? הרי כמוהם יש בכל מקום אחר באירופה ובעולם. אנחנו עומדים לאבד את הזהות והייחודיות שלנו“.
אפשר לכנות זאת התייפייפות או ניסיון להיבדל מהאוכלוסיות החלשות במדינה, אבל מהעובדות קשה להתעלם. ב-30 השנים האחרונות נרשמה עלייה של עשרות אחוזים בתיירות להולנד בכלל, ולאמסטרדם בפרט, ואין ספק שמדובר באחד היעדים המבוקשים באירופה. על פי ההערכות, כשליש מהתיירים בוחר בה כיעד לחופשה רק בגלל אותה מדיניות חופשית הנוגעת לסמים קלים.
דבריו של פול המשיכו להדהד בראשי לאורך היום האחרון בבירה ואתגרו אותי לחפש אחר נקודות אור נוספות. ואכן, בניגוד אליו מצאתי כמה כאלה שאינן קשורות ישירות למדיניות הסמים. דוגמה אחת היא הפלורליזם התרבותי יוצא הדופן והנימוס ההולנדי שממנו אי אפשר להתעלם. מאות אלפי זוגות אופניים במקום צפירת מכוניות מרגיזה וחיוכים מפה לפה במקום דחיפות בתור. כנראה עדיין יש מה ללמוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם