כשבגרוש היה חור: החיים אחרי הגט
פתאום התגרשתם. פתאום אתה גר לבד, פתאום אתה צריך לצאת לדייטים אחרי שכבר שכחת מה זה דייט, שלא לדבר על רגשות האשמה כלפי הילדים. איך מתמודדים עם כל זה? אריה מליניאק ודורון וינשטוק מסבירים שלהיות גרוש זה לא סוף העולם
וינשטוק: "דבר ראשון, לא להילחץ להכיר ישר מישהי אחרת. צריך להשאיר זמן להתאבל על הקשר שאבד, גם אם הוא נראה נורא ובלתי נסבל, מה שקורה פעמים רבות בשלבים האחרונים של הפרידה. היו בו גם דברים טובים. במידה שעברה תקופת הזמן של האבל, כל אחד צריך לנסות ולראות מה מתאים לו.
"הפלטפורמה של החיפוש פחות משנה במקרה הזה, וצריך להתנסות ולבדוק. אחד הכלים היותר חשובים בעיני להיכרות זה פשוט להפיץ בין חברים שלך שאתה מעוניין ומחפש, כי הם מכירים אותך ויש להם השגות חשובות בנושא".
מליניאק : "בסופו של דבר, זה כמו לרכוב על אופניים. אם עשית את זה פעם, זה לא משהו שהולך לאיבוד. אין פה למשל מה ללכת לקורסים או הכשרות של מיומנויות החיזור. לדעתי, החיזור ויצירת הקשר עם בני המין השני אלה מיומנויות שאנחנו מקבלים בלידה. זה לא משהו שקשור לגרושים או לרווקים, אלא חלק מהמיומנויות של אדם שצריך למצוא את עצמו בג'ונגל החברתי.
"האפשרויות היום הן בלתי מוגבלות. גבר גרוש שרוצה להתחיל לצאת עם נשים, צריך למצוא את הסביבה הטבעית שלו. בעיני זה לצאת למקומות שאתה כבר רגיל אליהם".
מליניאק: "זאת נקודה רגישה מאוד, שאני מכיר מהצד ההפוך. לי יש בת זוג והיא על המשבצת הזאת. צריך להעמיד כאן דברים במקומם - החיים שלה הם שלה, ושלי הם שלי. אני לא הייתי חופר בנושא, ובטח לא מסית את הילדים נגד אף אחד. תתערב רק אם אתה רואה שקורים שם דברים שלא מתאימים לך, ואז צריך להגיד לבת הזוג לשעבר. למשל, אם הילדים מתלוננים שהוא מתעלק עליהם. אבל אם הם אוהבים אותו, צריך רק לפרגן. אף אחד לא יכול לקחת ממך את התואר אבא".
וינשטוק : "את האש סופג בדרך כלל ההורה הראשון שמכניס בן זוג משלו לחיי הילדים, ככה שאם לאשתך לשעבר יש בן זוג חדש ולך עדיין אין זוגיות, אתה במידה מסוימת בר מזל, כי האש שתחטוף תהיה יותר קטנה, ולא תעבור את אותו הזעזוע. וגם זה זעזוע שצריך לעמוד על חוקים ברורים - לילדים צריך להיות ברור שאתה ממשיך להיות אבא שלהם, ושאין פה קנאה, תחרות או איום. הדבר החשוב ביותר זה להבהיר לילדים שאתה אוהב אותם, מחויב להם, שאתה שלהם ותהיה איתם תמיד. ככל שאתה יותר בטוח בזה ומפגין פחות חששות, אתה מבהיר להם שזה לא קשור למה שקורה מסביב. זאת גם הכנה מאוד טובה לכך שאתה תוכל להכיר להם אחר כך את בת הזוג שתבחר, מתוך אותם כללים ".
וינשטוק : "נושא המתנות הוא רק מייצג. הנושא האמיתי הוא עניין של גבולות. לכולנו קשה להציב גבולות, למרות שזה אחד התפקידים הכי חשובים של הורים. זה מתחדד כשיש רגשי אשמה, ובמצב של פרידה או גירושים הרגשה של אשמה מלבלבת ופורחת; אז מי שהתקשה בענייני גבולות מוצא את עצמו בברוך גדול עוד יותר, כי זה מבלבל אותו, ומי ששמר על גבולות עשוי להיתקל בתהיות חדשות לו.
"צריך להבין שמתנות לא מפצות על המצוקות שאנחנו משליכים על הילדים, וגם לא נכון להתייחס לילדים כאל מסכנים. פרידה זו ההזדמנות לבנות מערכת חדשה עם הילדים, של שעות, התנהגויות, חובות וזכויות בבית, וכשיש מערכת כזאת - ככל שהיא יותר מובנית ושומרים עליה, תחושת הביטחון של הילדים גדלה. וזה בעצם הדבר העיקרי שמתמודדים איתו בתהליך הגירושים, שערערו את הסדר העולמי הישן".
מליניאק: "הניסיון שלי אומר שצריך לשמור על מסגרת קבועה. לפעמים זה לטובתי ולפעמים זה לרעתי, אבל המוח עובד בתבניות וצריך לשמור על התבנית, זה הכי חשוב. לא להתחיל לעשות חשבון של פעם זה ככה ופעם זה ככה. פשוט להגיד לילד'לא' ולהסביר לו גם למה. מצד שני לא צריך להגזים, זה לא פיקוח נפש. אם מתאים לך ולה, וגם הילד רוצה היום - אז יאללה שיהיה, אבל רצוי לשמור על תבניות של ימים ושעות - זה נותן לילד ודאות וביטחון".
וינשטוק : "זה נופל שוב לעניין של גבולות, וכאן זאת דוגמה מצוינת. קבעתם כבר הסדר, ברור לכולם מהו ומה צריך להתקיים, ולכן צריך להשתדל לקיים את זה. הגבולות עוזרים לתחושת הביטחון, ועוזרים לעשות סדר בעולם שמתבלגן עקב הפרידה. כשאנחנו שומרים על הסדר אנחנו עוזרים לילד, גם אם נקודתית יש סיבה שהוא יבוא לישון אצלך באותו הלילה. חלק מהאנשים נכנסים למעגל חשבונאות או נקמנות לגבי השאלה אצל מי הילדים יהיו, וההסברים הכי טובים במצבים כאלה הם חוקים - שני הצדדים של הגירושים צריכים להתאחד כדי למנוע כאוס.
"הכלל הזה תקף ככל שהילד יותר קטן, וגם ככל שזה קרוב לתקופת הגירושים. לנער בן 15 או 16 קשה להגיד מתי ואיפה להיות, וצריך להתגמש גם אחרי חמש או שש שנות פרידה. הגמישות יכולה להתבסס על שנים שקיימנו את ההחלטות בצורה רציפה".
מליניאק: "אני דוגמה לגירושים מאוד טובים. גרושתי ואני בקשר חיובי, והיא מוזמנת לארוחות ערב ואירועים, ואפילו נמצאת בקשרים טובים עם בת הזוג הנוכחית שלי. אבל לצאת ביחד לחופשה, זה כבר לא. כי הילדים עצמם ייצאו פה מבולבלים - באיזשהו מקום, תמיד יש להם חלום שההורים יחזרו לחיות יחד".
"התהליך הנפשי שעוברים ילדים בזמן פרידה הוא מורכב וקשה, וקשור להסתגלות לתבנית עולם חדשה - הם צריכים ללמוד שלהורים יכולה להיות מסגרת חיים נפרדת, שזה טוב להם שהם עצמאיים וזה בסדר, הם לא מסכנים. לכן כשעושים משהו בשביל הכיף, כמו חופשה, זה למעשה מבלבל ומרחיק. אלא אם זה אחרי עשר שנים של פרידה וזה נראה לבני הזוג הולם את היחסים, אבל בטח לא בשנים הראשונות.
"מאידך, בפעילויות ששמות את הילדים במרכז, כמו למשל ימי הולדת או אסיפות הורים, זה הרבה פעמים לגיטימי לעשות מפגש של שני ההורים יחד, כי זה ברור שזה מאמץ עבור הילד, שלמענו בני הזוג משתפים פעולה ".
מליניאק: "אין זמן רצוי. אם זה טוב, אז יאללה ומהר. אין מה להסתיר ואין מה לחכות. זאת לא האמא של הילדים, אז לא צריך להיסחף. גם השיקול שהילדים יעברו טלטלה, אפשר להסתכל עליו מהצד החיובי - כל טלטלה מחזקת ומלמדת. מה, לא תאכל כי פעם תקבל קלקול קיבה? מאידך, אם לילדים אין מה להרוויח מהקשר ומדובר במישהי לא שווה לדעתך, אז אפשר להתלבט בנושא. אם הכל בסדר, אין מה לחכות".
וינשטוק : "אני גורס שסבלנות זה שם המשחק. אם יש ספק, אין ספק - זאת אומרת שגם אם חלק מהילדים, נניח, יותר בשלים לזה וחלק לא - אז לא להכיר. הסכנה שזה ייעשה מוקדם מדי היא יותר גדולה מאשר הסכנה שזה ייעשה מאוחר מדי. אם הקשר הולך ומתהדק ואתה רואה בזה זוגיות, אז לא צריך להגיע למצב של שנים של המתנה. אבל ההיכרות עם הילדים יכולה לחכות עד שאתה בטוח בקשר ומרגיש בו טוב, ושהילדים כבר מקבלים את הרעיון.
"הבעיה היותר קשה, לדעתי, היא אחר כך, עם התקדמות הקשר. זה שכבר מכירים לא אומר שאפשר להתקדם מהר מאוד בהידוק הקשר והמגעים עם בת הזוג - גם הצעדים האלה צריכים להיעשות לאט. יש ילדים שיהיו נלהבים להכיר את בת הזוג החדשה, ויש שלא. בכל מקרה, צריך להבהיר שהיא לא מתחרה פה על תפקיד האמא".
וינשטוק : "זאת נראית לי שאלה שהייתה רלוונטית יותר לפני 20 שנה, כשגברים לא ידעו לכבס או לבשל. היום אני מוצא שאצל הרבה זוגות היחסים הפוכים מבחינת תפקידים, או שהתפקידים הם מעורבים - האב מבשל או מכבס, ויש שותפות וחלופת תפקידים, ככה שהסוגיה פחות קריטית. אבל גם אם אתה לא יודע להסתדר בנושאים האלה, בטוח תוכל לפנות לחבר או שניים או אפילו לחברה, שיכולים לעזור, ללמד או לתת עצה".
מליניאק: "מספיק שתגיד לאחד, הוא כבר יפיץ לכולם. ושוב, לא גנבת ולא רצחת, אין לך במה להתבייש".
וינשטוק : "משנים סטטוס וכותבים בפייסבוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם