תביעה: נשות בית שמש נגד הדרת נשים
לשגרה של יריקות וקללות כבר התרגלו תושבות בית שמש. אך כששלטים מאירי עיניים הורו להן להימנע מלצעוד על מדרכות בסמוך לבתי כנסת ולהישמר מ'התקהלות', הן החליטו לא לשתוק. ארבע נשים תובעות עתה את העירייה, בדרישה שתאכוף את זכותן ללכת ברחובות העיר ללא פחד
אז הן החליטו לעשות מעשה. ארבע נשים דתיות-לאומיות מבית שמש הגישו לאחרונה תביעה לבית המשפט השלום בעיר נגד משה אבוטבול, ראש עיריית בית שמש ונגד העיריה. הן תובעות את העירייה בגין "הדרת נשים והשפלתן בראש חוצות בחסות הרשות".
"ההתחלה בעיר הייתה נהדרת", מספרת רחלי שלוס, תושבת בית שמש משנת 1996. "יש כאן ציבור דתי לאומי גדול, ונעים לחיות כאן".
בשנים האחרונות המצב החל להתדרדר. "התחילו לקרוא לעברנו קריאות גנאי", היא מתארת. "לפני שנה, כשבית הספר לבנות 'אורות' עבר למבנה חדש, הם עלו מדרגה והתחילו לתקוף מילולית ופיזית את הבנות הצעירות שכל חטאן היה בכך שרצו להגיע בשלום לבית הספר".
סיפור תקיפת הבנות עלה לכותרות בכלי התקשורת. כאשר עבר המוסד הדתי-לאומי למשכנו החדש בין הקריה החרדית לשכונה הדתית-חילונית, החלו חרדים להציק לבנות. "היו יריקות, קללות, איומים פיזיים על ילדות קטנות שחזרו מבית הספר" מספרת עו"ד ויוזמת התביעה, נילי פיליפ. "המשטרה עמדה מנגד ולא התערבה. היחס של המשטרה היה מגוחך וסוריאליסטי. הרגשתי תסכול עמוק".
"התחלנו ללוות את הבנות לבית הספר", מוסיפה שלוס. "זו הייתה חוויה קשה. החרדים עמדו וצעקו לבנות: 'שיקסע' ו'פריצעס', 'תסתלקו מכאן!' זרקו עלינו גם ביצים ועגבניות".
הקהילה הדתית-לאומית יצאה למלחמה. "דב ליפמן (כיום ח"כ מטעם יש עתיד, ח"ש) ניהל את מבצע ליווי הבנות", נזכרת שלוס. "בכל יום ההתקפות היו בעלות אופי שונה. מספר החרדים שהתקיפו השתנה מיום ליום וכך גם המקומות שבהם הם עמדו. באיזשהו שלב התחילה להגיע למקום ניידת משטרה, אבל כשהיא עמדה בצד אחד של הרחוב, הם תקפו את הילדות שהלכו בצד השני".
המאבק על בית הספר 'אורות' היה רק ההתחלה, גם בתה של פיליפ הותקפה על ידי כמה חרדים. "הבת שלי למדה אז באולפנה ברמת בית שמש. יום אחד היא חזרה הביתה רועדת. שלושה גברים חסמו לה את הדרך בטענה שהיא לא צנועה מספיק. איך שלושה גברים מבוגרים יכולים לתקוף ילדה בשם הצניעות?"
בהמשך הותקפה גם היא. "גבר חרדי זרק עליי אבן שפגעה בקסדה".
איך הרגשת?
"אבן אחת ומציאות החיים משתנה. פתאום מחלחל הפחד לצאת מהבית".
גם מרים זוסמן ואיב פינקלשטיין, שתי תובעות נוספות, נפגעו מהאלימות החרדית. זוסמן הותקפה בעת שיצאה לג'וגינג. לדבריה, המסר שמותר לזלזל באחר הוא כל כך עמוק, שהוא מחלחל גם לילדים צעירים. "באחת השבתות הלכתי ברחוב שגבל בשכונה החרדית. ילד בן שלוש או ארבע צעק לי 'שיקסע'. פה הרגשתי יותר עצב מכעס. המסר שהועבר לילד הזה הוא שמותר לו להשפיל אשה מבוגרת וזה בעיקר עצוב".
המקרים האלו, מודה זוסמן, גורמים לה לחשוב פעמיים לפני שהיא הולכת לבנק או לקבלת שירותים אחרים באזורים החרדיים של העיר. "לפני חודשיים הלכתי לסידורים. לבשתי קפוצ'ון. למרות שהיה חם מאוד, לא העזתי להוריד אותו כי חששתי שהשרוולים יהיו קצרים מדי ומי יודע מה יקרה לי. חשבתי לעצמי: 'אני אשה בת 50 ואני מפחדת להוריד את הקפוצ'ון. אין לי זכות במדינת ישראל ללכת בבגדים שמתאימים למזג האוויר, כי אני מפחדת מאלימות".
מקרי האלימות הם רק חלק מהדרת הנשים בעיר. בעיר הוצבו גם שלטי חוצות ענקיים הקוראים לנשים להתלבש בצניעות ולהימנע מלהתעכב ליד בתי כנסת. "מדובר בשלטי ענק, שלא ניתן להתעלם מקיומם", אומרת עו"ד אורלי ארז-לחובסקי מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה, שמובילה את התביעה של הנשים האורתודוקסיות. בכניסה לכמה מהמרכזים המסחריים ברמת בית שמש א' ו-ב' מוצבים שלטים שבהם כתוב: "ברוכים הבאים לשכונתנו ולמרכז הקניות החרדי. נשים המבקרות / עוברות / עורכות קניות בשכונתנו נדרשות לכבד רגשות התושבים הנאמנים לה' ולתורתו ולהגיע בלבוש צנוע".
ברחוב שפת אמת, סמוך לכניסת בית הכנסת, ישנה כבר קפיצת מדרגה. גם נשים בלבוש צנוע אינן עוברות אורח רצויות. שלט פונה אליהן בזו הלשון: "הנשים מתבקשות שלא להתעכב מול בית הכנסת". ליד אחד מבתי הכנסת, ברחוב חזון איש שהוא רחוב ראשי, יש שלט שבו כתוב כי לבנות אסור ללכת על המדרכה הזאת.
שלוס מסבירה כי מבחינתה השלטים שקוראים לנשים שלא להתקהל או לעבור למדרכה אחרת, הם הקו האדום. "אני אדם מבוגר, וכשאני רואה שלט שאומר לי לא ללכת על מדרכה מסוימת, זה לא משפיע על הדימוי העצמי שלי", היא מסבירה. "אבל כשילדה לומדת מגיל צעיר שנאסר עליה ללכת על מדרכות מסוימות, או שאסור לה להתקהל במקומות מסוימים, בהכרח מתקבע בזהות שלה דימוי שלילי. אם יש לגבר בעיה לראות נשים או בנות, שיטפל בעצמו. אף אשה או ילדה לא צריכה לעבור מדרכה, כי יש לו בעיה".
אבל אם זה נעשה בשכונות שלהם, מה אכפת לך בעצם?
"בבית שלהם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, למרות שזה מעוות. הרחוב הוא ציבורי".
לאווירה הזאת, טוענות הנשים, אחראית העירייה והעומד בראשה. "החלטתי שאני לא מוותרת", מספרת פיליפ, "הגשתי תלונה במשטרה. הורידו את השלטים ואחרי יומיים הם שוב חזרו. הלכתי שוב למשטרה ושוב ושוב הורידו את השלטים. בכל פעם שניגשתי למשטרה עשיתי את זה בליווי תקשורתי. הבנתי שבלי רעש של התקשורת העירייה לא תעשה כלום. אין להם בעיה לעבור על החוק. הסיפור הזה נמשך כארבעה שבועות עד שהתקשורת התעייפה".
פיליפ לא התעייפה. "הפנייה בשלטים היא תמיד רק לנשים. יש כאן קייס לתביעה, כי ישנה כאן הטרדה וגם אפליה על רקע מגדרי. כיוון שהעירייה אינה אוכפת את החוק, ניתן לתבוע אותה".
מעיריית בית שמש נמסר בתגובה: "העירייה הסירה את השלטים כמה וכמה פעמים, אולם מיד לאחר מכן מוצבים שלטים חדשים. אין בכוחו של הפיקוח העירוני להתמודד עם סוגיה מורכבת כזו, גם מבחינה מבצעית, ולכן פנינו למשטרת ישראל שתיכנס לעובי הקורה ותאכוף את החוק. גם בירושלים ובערים נוספות מוצבים שלטים דומים ואף אחד לא מתלונן על העירייה. עם זאת, צר לנו כי גורמים אינטרסנטיים כמו המרכז הרפורמי בוחרים להעלות באוב סיפורים ישנים וחריגים, ובכך לעורר שוב מחלוקת ושנאת אחים, בעוד רובם המוחלט של תושבי בית שמש חיים זה לצד זה בשלום ובשלווה".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של מגזין 'נשים'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם