עברית שפה קשה, בעיקר לצעירים
אחרי ככלות הפטישים והמנגל יצא דביר שרייבר לדבר עם בני הנוער הפרטיים שלו. הוא גילה שהם לא שולטים בעברית תקנית, הם גילו שהוא חופר
"אתם כמו הילדים שלי", התאוננתי, "מחריבים את העברית ומאשימים אותי שאני נודניק".
"נו אבא!", אמר אחד מהם, הבן שלי על פי כל הסימנים, "צא בבקשה מהחדר וסגור את הדלת".
"אני לא יסגור!" התלהטתי, "העברית היא בבת עינינו! ציפור נפשנו! ללא שפתנו, מה ייחודנו ביום עצמאותנו?!"
הם הסתכלו עלי כמו על מישהו שצריך בדחיפות הסתכלות, שלא לדבר על אשפוז כפוי.
"בעוד חודשיים יש לכם בגרות בלשון", הוכחתי אותם, "איך תצליחו בבחינה אם אתם לא שולטים בכללים הכי בסיסיים של העברית?!"
הם איחלו לי רפואה שלמה ויצאו לסיבוב בקניון החדש, זה שלכל החנויות בו יש שמות באנגלית כי הקונים ממילא לא דוברי עברית.
הם חבר'ה טובים, באמת. מוסריים, ערכיים, ממש מדאאאאימים כאילו. הם גם מאוד עצמאיים, החבר'ה, ולכן את חג עצמאותנו הם מכנים "יום עצמאות שישים וחמש", ולא "יום העצמאות השישים וחמישה". למה מה, ההורים שלהם כן מקפידים על עברית תקינה? וההורים של ההורים שלהם? הרי ההורים של ההורים של ההורים שלהם בכלל היו עולים חדשים, אז איך מצפים שהילדים של הילדים של הילדים שלהם ישלטו בשפה המעיקה הזו שמתעקשת להפריד בין זכר ל... זה, נו, איך קוראים לזה?
הבעיה היא שגם רבים מהמורים בימינו מתייחסים לעברית כמו למנגל, זאת אומרת משתמשים בה אבל לא בצורה הנכונה. במו אוזניי שמעתי לא פעם מורים (ומורות) שמבקשים (ומבקשות) מהילדים (ומהילדות) לכּבות סלולריים ולחבא אותם בתיקים ולפתוח רק אחרי שייגמרו כל השלוש שיעורים כי כבר ארבע בנים ושני בנות לא הקשיבו בקול המורה אפילו שהיא אמרה את זה איזה עשר אלף פעם. נשבע לכם בלי נדר שיש מורים שמדברים ככה.
יש כמובן מורים שעדיין מדברים עברית משובחת ובכל זאת הם אנשי חינוך מעולים, אבל מה שחשוב היום הוא לא כמה אתה מקפיד להבחין בין שלוש לשלושה, אלא כמה אתה מקפיד להפריד בין גבר לאשה. איכשהו זה בא ביחס הפוך. האם זה מקרה שחברי הכנסת של "יש עתיד" מדברים עברית מדוקדקת יותר מחברי הכנסת של "אגודת ישראל" ושל ש"ס? איך זה שיהודים חובשי כיפה מתירים לעצמם לדבר חופשי חופשי, אבל על כל טעות של הקורא בתורה הם ירצחו אותו בעודו באבו? מי יודע מה זה "בעודו באבו"?
"שמע", אמרתי בסוף לבן יקיר לי שבינתיים חזר מהקניון, "לא נורא אם פה ושם תטעו, אבל לפחות בענייני זכר ונקבה, מתי אומרים עשר ומתי עשרה, לפחות בזה תעשו מאמץ".
"זה בסדר, אבא", הוא אמר, "כבר לא צריך לדעת את זה. משרד החינוך הוריד את כל הנושא מהמיקוד של הבגרות".
וכך, לאחר שישים וחמישה שנים ארוכים, סוף סוף המדינה הגיע לבגרות. יחי מדינת ישראל.
***
הטור "נשוי באושר" מתפרסם במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם