הילה קורח: ילדה טובה בטלוויזיה
בגיל 29, כשהיא מנחה תוכנית בוקר מצליחה, לומדת רפואה ומגדלת תינוק, להילה קורח יש משהו להגיד לכם: "תעזו. מי שמנסה ותופס בשתי ידיים את ההזדמנויות של החיים, מצליח"
"ניצלתי הזדמנויות", היא מסבירה את ההספק. "החיים הציעו לי הזדמנויות ולקחתי אותן. לא פחדתי. זאת אומרת, פחדתי נורא אבל הסתרתי את הפחד מספיק טוב, והעזתי לנסות. יכול להיות שזו תמימות מצדי, אבל אני באמת מאמינה שאם את טובה במשהו, ואת מנסה, גם אם את לא רואה את זה, אנשים יזהו בך את הניצוץ וייתנו לך אפשרות לפתח את עצמך, ליצור את המקום שלך ולעצב אותו".
קשה לקום כל כך מוקדם?
"אני לא מתלוננת. זו עבודה כיפית וטובה ועכשיו אני כבר אחרי יום עבודה. זה גם משהו שצריך לקחת בחשבון".
מה את הכי אוהבת בעבודה הזו?
"לנסוע בשעות שבהן הרחובות ריקים, ולשוחח עם הרבה מאוד אנשים שבאים לדבר אצלנו על נושאים שהם בדמם. זה כמו לעשות בי-איי כללי. אני נוגעת בנושאים מעניינים כמעט בכל התחומים ואני לומדת דברים שלא הייתה לי שום דרך אחרת לגלות אם לא הייתי עובדת או צופה בתוכנית".
יש נושאים שאת מנסה לקדם?
"התוכנית עוסקת בכל התחומים שחשובים לי, כך שאני לא נאלצת לדחוף אג'נדה. מה שכן, קשה לנו למצוא נשים מרואיינות בתחומי הארדקור כמו פוליטיקה, כלכלה וביטחון. אני מניחה שזה לא קורה כי נשים הן פחות רציניות, אלא מפני שיש פחות נשים בתחום הזה. ואגב, מרואיינות, מאיזושהי סיבה, פחות אוהבות להגיע לתוכנית בוקר".
איך את מסבירה את זה?
"תסתכלי על האקדמיה, כמה נשים בוחרות להתמחות בביטחון ובפוליטיקה? ואלו שיש לא תמיד רוצות לבוא. מדוע זה קורה? אין לי הסבר לכך, אבל זה כואב לי מאוד".
הילה קורח (29) נולדה וגדלה בתל אביב ("אני רגילה לחפש חניות ואלופת החניות לגילאים"). היא בת שלישית לאם מורה לחינוך מיוחד ולאב מהנדס בתעשייה האווירית, שעלה לארץ מהונגריה. "הייתי ילדה טובה. חננה", היא נזכרת.
אל עולם התקשורת הגיעה לגמרי במקרה "לאחר הצו הראשון, קיבלתי במנילה (שאלון העדפות אישיות, ת"פ) שאלה קטנה מאחור, 'האם תרצי להגיע למיוני אשכול דוברות ומידע?' וסימנתי כן. זה אפרופו, ההזדמנויות שהחיים מציעים. הייתי בטוחה לפי הסיפורים שרק פרוטקציונרים מתקבלים, אבל הציעו לי, אז אמרתי כן, הלכתי לבחינות, עברתי אותן ומשם התגלגלתי".
החשיפה הראשונה שלה בטלוויזיה הייתה בשנת 2005 בשעשועון 'המוח' של ארז טל. כשקטפה את המקום הראשון, צ'ק בסך 350 אלף שקל.
מה עשית עם כספי הזכייה?
"קניתי רכב, אבל את רובו סגרתי ובסופו של דבר הוא עזר לממן חלק מהדירה".
לאחר שירותה בתחנת הרדיו הצבאית (אליה היא נקראת עד היום להחליף מדי פעם שדרנים), היא נחתה בערוץ 10. "קיבלתי הצעה ממפקד הקורס שלי בגל"צ, שלימים היה כתב התרבות של הערוץ, להוסיף אותי לרשימת המתמודדים להגשת פינת חוץ בתוכנית הבוקר, ואמרתי למה לא".
היא הגישה את הפינה במשך שנה וחצי ומשם עברה לתפקיד מבזקנית ועורכת חדשות. כשהגיעה ההצעה מאברי גלעד לבוא ולהגיש לצדו את תוכנית הבוקר, היא התלבטה. "היו המון הסתייגויות ובערוץ 10 ניסו לשכנע אותי להישאר. אחת מעורכות החדשות הבכירות הזהירה אותי שמביאים אותי כקישוט וחבל שאני מבזבזת את זמני. בדיעבד אני מאוד שמחה שהחלטתי לעזוב".
חלק מהצלחת תוכנית הבוקר נובעת מהפינג-פונג המילולי, המתובל לא פעם בעקיצות חינניות בינה ובין המגיש שלצִדה, אברי גלעד. "אני מאוד אוהבת אותו. אנחנו מצחיקים אחד את השני ובהרבה מאוד מקרים אנחנו גם משלימים אחד את השני, מבחינת אופי וצורת ההגשה. אנחנו מכבדים אחד את השני וזה הכי חשוב. מתן המקום לאחר הוא חשוב, משמעותי והכרחי כדי שכל העסק יעבוד".
העקיצות ביניכם ממשיכות גם אחרי שהמצלמות כבות?
"תמיד. אם יש משהו שלמדתי מאברי, הוא שבטלוויזיה אי אפשר לזייף. ברגע שאתה מתאמץ להיות מי שאתה לא, או מתאמץ לייצר מצג שווא שלא באמת קיים, רואים את זה. זו הכימיה בינינו במציאות".
לפני שמונה חודשים נולד לקורח בנה הבכור
מה האימהות שינתה בך?
"הרבה דברים. זה נשמע קלישאתי ותמיד כששמעתי את זה מאמהות לא הבנתי מה זה אומר, אבל היא פתחה חדרים בלב שלי, שלא ידעתי שבכלל קיימים. אהבה ושחרור, שכמובן באים עם לחץ ורגשות אשמה, אבל גם אהבה גדולה ומחויבות, שמשנה את הדרך שבה אני מסתכלת היום על העולם".
כאמור, בימים אלו לומדת קורח רפואה באוניברסיטת תל אביב. החלום להיות רופאה היה לדבריה בעיקר של אמה, "אבל זה תמיד היה אצלי במאחורה של הראש והדחקתי את זה לפינה. בירח הדבש, כמו שפעמים רבות קורה בנסיעות ארוכות, חשבתי על כך שאני עומדת לסיים תואר שני ואני לא יודעת מה אני עושה הלאה. אני אוהבת את העבודה שלי ורוצה להישאר בה, והיא גם מאפשרת לי להמשיך ללמוד, אז דרור אמר לי להפסיק לבלבל את המוח וללכת ללמוד רפואה".
מדובר בלימודים מאוד אינטנסיביים, איך את מצליחה לשלב אימהות, לימודים וקריירה?
"שלוש פעמים בשבוע אני מסיימת לעבוד בתשע בבוקר ובבקרים האלו בעלי נמצא עם אורי, ויש גם מטפלת בחצי משרה. אני משתדלת להיות איתו כמה שיותר ולהגיע למינימום ההכרחי בלימודים. זה אומנם גורם לי לעבוד הרבה יותר קשה בתקופת הבחינות, אבל אני משתדלת ללמוד בבית כמה שאני יכולה. אורי במקום הראשון אצלי וכל השאר נדחק הצִדה. כל יום הוא מעדכן גרסה וחשוב לי להיות שם ולראות את זה".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם