"הספרים שעזרו לי להתמודד עם הסרטן"
אף פעם לא ממש התחברתי לספרי הדרכה. יש לי כמה כאלה שקיבלתי במתנה, עם סיפורים על גבינה שזזה, ושבילים שמתפתלים לאור הפנימי, אבל לא פתחתי אותם אפילו פעם אחת. עד עכשיו
אני ממש בעד ספרים. אמנם כמו רבים אני מעבירה שעות בקריאת טקסטים ממסך, אבל עדיין לא מצאתי תחליף למגע ולריח של ספר, עדיף כמה שיותר מקומט ומשומש. אחרי שנה של סטטוס "חולה" נאספו לי בבית לא מעט ספרים.
עוד ב"יום שאחרי הסרטן" ב nrg סגנון:
- היום שאחרי הסרטן: הלאה הפולניות
- היום שאחרי הסרטן: מהמקום החלש הזדקקה הנשיות
- היום שאחרי: יצר ההרפתקנות עזר לי עם הסרטן
חלק קטן מהם נועד להעביר לי את הזמן בימים של מנוחה בבית, (בעיקר מהז'אנר "3 במאה") אך רובם מתיימרים לעזור לי עם ההתמודדות הרפואית והנפשית עצמה. להאיר באור אחר את המחלה ואת ההשלכות שלה עלי. בזכות המחלה יש לי מדף שלם בבית של ספרי "בריאות וניו אייג'" שלא היה מבייש שום רשת ספרים גדולה.
הבעיה היא, שאף פעם לא ממש התחברתי לספרי הדרכה. יש לי כמה כאלה שקיבלתי במתנה, עם סיפורים על גבינה שזזה, ושבילים שמתפתלים לאור הפנימי, אבל לא פתחתי אותם אפילו פעם אחת.
מדי פעם אני מסתכלת עליהם עומדים מסודרים במדף, וחושבת להוציא אותם, כדי שלא יעמדו באותה שורה עם ספרים שהאורחים בבית מציצים בהם ולומדים משהו עליי. תמיד העדפתי סיפור מסועף, או טקסט מורכב, ללמוד דרכו דברים על עצמי ועל ההתמודדויות שלי, מאשר ספר שנותן שם מדויק לכל דבר. במיוחד אם השם המדויק - לפעמים מפחיד.
השנה, יחד עם עוד הרבה דברים מפתיעים שקרו לי, הצלחתי להתחבר לכמה מהספרים הללו. אולי היה זה הזמן הפנוי בשפע, ואולי קצת הגנות ציניות שהשתחררו. אמנם עדיין רוב מדף הבריאות שלי מעלה אבק בשקט, אבל אני כבר יכולה להמליץ על כמה שקראתי ועשו לי טוב.
זה היה הספר הראשון שקיבלתי כ"כמתנת סרטן". אדם יקר שלח לי אותו, וכבר בסניף הדואר כשהסתכלתי על הכריכה הבנתי שלא מדובר פה בסיפור של עלילה ודמויות. אני חושבת שאם לא הייתי מקבלת אותו בימים של חוסר ודאות וקושי, לא הייתי קוראת אותו ממקום נקי ופשוט כמו שלשמחתי עשיתי.
ברנדון וייס, המחברת, היא מורה למודעות ולריפוי הוליסטי, אשר ביום בהיר אחד מגלה שיש לה גידול בגודל של כדורסל בבטן. בתור מטפלת, היא לא מוכנה למסור את עצמה לטיפול האגרסיבי של הרפואה המודרנית, ויוצאת למסע לחפש ריפוי אחר. לאחר רצף של טיפולים אלטרנטיביים שקיבלה אצל מטפלים שונים, יצאה למסע אישי אל תוך עצמה, ודרך גילוי והיכרות של תאים מעברים ומחסומים בגוף, הצליחה למצוא את הדרך לריפוי. מתוך החוויה האישית היא פיתחה את "המסע", שיטת טיפול שמליוני אנשים בעולם מוצאים בה מזור ונחמה.
הקריאה בספר הובילה אותי לחפש את השורשים של הגידול שלי בתוך הגוף עצמו, וכך גם את הריפוי. זו לא היתה חוויה פשוטה להיות מחוברת לעירוי כימותרפי, ויחד עם זה לגלות את הסיפור האישי הוליסטי של הגוף שלי, אבל הבנתי שהמשימה שלי היא להקשיב לעצמי טוב טוב ולדעת איפה אני יכולה להסתדר לבד, ואיפה אין ברירה וצריך עזרה ממר קונבנציונאלי.
הספר הזה הוא ממשפחה קצת אחרת. הוא בעצם ביוגרפיה של מחלת הסרטן, מהתיעוד הכי מוקדם שלו באלף השלישי לפני הספירה, ("גידול בולט בחזה, קשה וקריר למגע..."עם הערת הרופא ליד "מרפא: אינו קיים"),
אולי זה נראה מוזר שקריאת ספר עם תיאורים כל-כך קונקרטיים ומוחשיים על זוועותייו של הסרטן, עזר לי בתקופת ההתמודדות עם המחלה, אבל בנוסף לכך שהקריאה בכל דף ודף הייתה מרתקת, הספר עזר לי למקם את עצמי הקטנה בתוך הסיפור הגדול הזה שנקרא" סרטן". הוא נתן לי מסגרת וסיפור למצוא בו את המקום שלי.
ביום של הביופסיה, בשיחה עם לא מעט לחץ ודמעות, חבר טוב ניסה להרגיע אותי ואמר לי בנונשלנט, "בעצם מה את דואגת? סרטן שד זה סרטן ג'ובניק, ובלי בעיה את עוברת את זה ומבריאה". בלי להיכנס לשאלה אם הוא צדק או לא, עצם ההסתכלות על המחלה כסוג סרטן יחסית קליל, מאוד עודדה אותי.
כתבתי את התובנה שלו על שלט יפה ולקחתי איתי לדרך, אבל מהר מאוד הבנתי שאני צריכה להחזיק ביד השניה שלט נוסף, שלט שיהיה כתוב בו שאמנם שפר עלי גורלי בתוך עולם הסרטן, אבל זה עדיין סרטן. אימת המין האנושי, מחלה עם היסטוריה מפוארת של חוקרים רופאים וחולים אמיצים. וככה ניסיתי לצד האופטימיות, להרוויח עוצמה גדולה וגאווה מההתמודדות.
אז לכבודו של שבוע הספר, המסקנה שלי להיום - עם הספר הנכון ביד, לפעמים שעה בים תהיה הרבה יותר אפקטיבית משעת טיפול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם