עין אפק: מסלול משפחתי ללא חשש מאמץ
קחו שמורה, שימו בה תאואים, טחנת קמח, אשלים, צמחי מים, ג'דל"שית וסיפורי מוצרלה. מה קיבלתם? עין-אפק
קחו למשל מדריכת טיולים היפראקטיבית, נניח, שכבר ראתה הכול - חרחרה בכל מעלה שקיים בארץ, ביצעה תחרויות טרמפים, קיימה מסע מסטיקים מעיר לעיר (כן, כן, לנסוע שש שעות לאילת במשאית, רק כדי לקחת מסטיק ולהצפין מיד עד לקריית-שמונה), טחנה את כל המעיינות, והלכה יד ביד אל הזריחות או אל השקיעות. אבל הג'דל"שית התעייפה קצת. ויכוחים נוסח 'סקרפה או גרמונד-אוהל או שק"ש' כבר לא עושים לה את זה. ולכן, אם המדור אינו ממליץ לכם לתקוע במסלול אחד את מצדה, ג'ילבון וגוש חלב, זה רק משום שהג'דל"שיות השתלטה עליו. ככה זה, מזדקנים. ולאחר ההקדמה הזו, הוחלט לנסוע לשמורת עין-אפק באזור עכו.
שמורת עין-אפק כוללת גם את חלקו העליון של נחל נעמן ומקורותיו שנקשרו לו סיפורים מעניינים מאוד. הוא זורם בעמק זבולון, ובעבר זרימתו הייתה איתנה, אך בגלל התייחסות לא נאותה אליו במאות שעברו, כיום היא דלה ביותר.
שמו החינני בא מערבית, ומקורו נעוץ באגדה חביבה המזכירה מעט את סיפור מתן תורה על הר סיני שלנו: כאשר עבר מוחמד בארץ, במסגרת כיבושיו, שום נחל לא התיר לו לעבור בתוכו. אך הנה, כשהגיע לנחל נעמן (שכמובן היה סתם נחל, אי אז בשנת 638) הוא נענה ב'נעמיין' - הזמנה מסבירת פנים, ומאז התקבע שמו.
למרות האגדה החביבה הזו, מספר הנוסע גרן, שביקר בארץ בשנת 1863, שצריך אמצעי תחבורה כדי לחצות את הנעמן: "בשעות הבוקר צלחתי במעברה (סירה) בשפך נחל הנעמן".
יש המזהים אותו עם נחל שיחור-לבנת המוזכר בספר יהושע: "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי גְּבוּלָם חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת".
חוץ מזה, מסתבר שבעבר נקרא הנחל על שם 'בעל', האל. במטבע עתיק שנמצא בעכו טבוע שמו 'בלוס' ליד דמות תנין - הוכחה מוצקה לנוכחותם של החבר'ה הידידותיים הללו. פליניוס הזקן (אני מכירה אנשים רבים שהיו מתים להזדקן ככה), שראה בנעמן הרבה אנשים שהיו מתים להיות זקנים כמוהו, סיפר שמהלכו של הנחל איטי למדי ומימיו הביצתיים אינם יפים לבריאות.
כמו כן, סיפר מעשה יפה על מקור הזכוכית. ומעשה שהיה כך היה (ובלטינית זה נשמע הרבה-הרבה-הרבה יותר טוב). אוניית סוחר עמוסה במטען של גושי נתרן עגנה מול הנעמן, כלומר הבלוס, כלומר אולי שיחור לבנת. המלחים שרצו לצלות את מזונם, ירדו אל החוף ותרו אחר אבנים כדי להניחן תחת הסירים. מכיוון שלא מצאו, החליטו להשתמש באבני הנתרן שבאונייה. האש חיממה את הנתרן והפכה אותו לחומר שקוף ומוזר וכך, מספר פליניוס, התגלה מקור הזכוכית.
ובחזרה לשמורת הטבע. סביב מקורות הנחל התפתחו ביצות. הידעתם שבערבית מקור המילה המהממת באסה הוא בִּיצה? תקוע, עומד, מדשדש, יתוש אנופלס ומלריה. מבאס, בקיצור. הביצות נוצרו כי למי מעיינות אקוויפר הנעמן לא היה ניקוז, ולכן הן נותרו בין הגבעות ממזרח לרכס הכורכר המערבי.
הסתובבנו בשמורה. אפק מוזכרת גם בתעודות מצריות, ומכאן חשיבותה הרבה. וכמובן שהיא נזכרת גם במסעו של תחותמס, כפרה עליו.
גם בתקופה הצלבנית המקום לא קופח. הוקמה כאן מצודה שנקראה ריקורדאנה - כורדני עד היום. בתקופה הצלבנית וגם בתקופות הבאות גידלו דגנים וחיטה,
התאואים הובאו ממצרים בידי הבדווים כדי לשמש הן כבהמות עבודה והן כמקור למוצרי חלב. בשנות ה-90 הם הובלו לכאן משמורת החולה כדי לשמור על אופייה המקורי של השמורה. אבל מה שהכי מעניין בתאו-ג'מוס-באפלו, זו גבינת המוצרלה שמייצרים מחלבו. מספרים שהמוצרלה הראשונה נוצרה ממש במקרה, כאשר נפלה לכד מים רותחים, וכך התגלתה היכולת האלסטית שלה. המוצרלה לא עוברת המלחה, וחיי המדף שלה קצרים ביותר. מי שרוצה מתכונים, שיפנה נא לשכני החביב אורי מלמד. ואגב, מקור השם מוצרלה הוא מהפועל האיטלקי Mozzare שפירושו לחתוך. תהליך הכנת המוצרלה מסתיים בחיתוך הגבינה והפיכתה לגושים-גושים. פיצה אמיתית מכינים באיטליה עם מוצרלה, ולא עם הגבינה הצהובה שהורכבה במעבדה של איזה פסיכופת.
לאחר ששבענו מתאואים, טחנות קמח, אשלים, צמחי מים, נוף ועוד מים ועוד מים, הג'דל"שית החליטה שאין כמו פיצה מוצרלה אמיתית לסיים את המסלול בטוב. מתה על מוצרלה!
איך: שמורה נעימה ומוצלת. יש גם שבילים המונגשים לנכים ולעגלות.
כמה: חצי יום-יום בכיף
איפה: מצומת עין-אפק פונים לכיוון שפרעם וממשיכים לפי השילוט הברור.
שעות פתיחה: שעון קיץ - ימים א'-ה' ושבת 8:00-17:00, ימי שישי וערבי חג 8:00-16:00. שעון חורף - ימים א'-ה' ושבת 8:00-16:00. ימי שישי וערבי חג
8:00-15:00. הכניסה בתשלום!
חומוס ניהאד - אחת החומוסיות הטובות בארץ. שד' חן 13, קריית-ביאליק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם