אבא בדרכים: כשוואחש מלוד התחתן עם אירופאית
בגלל חוסר במסגרות ושוני תרבותי, היינו חייבים להקשיב לעצמנו ולשמוע מה ההתנהגות של בנותינו אומרת עלינו ועל הבחירות שלנו
אני גר בהולנד מזה 4.5 שנים, יחד עם גרושתי (פוסט בפני עצמו) ויש לנו שלוש בנות, אריאל (10.5), זואי (8.5) ורפאל (6.5). שלוש מורות חסרות רחמים בכל הקשור למדעי ההורות.
הילדה הראשונה אריאל נולדה בבלגיה, גידלנו אותה בלי משפחה מסביב ובלי מנטליות מוכרת, בלי חברים ובלי בייביסיטר והניסיון הכושל שלנו להשתמש בספרות בנושאי הורות בארבע שפות שונות מארבע תרבויות שונות, גרם לנו מהר מאד לסגור את הספרים ולשמוע מה יש לכל תרבות להגיד בנושא.
וכאן רק התחיל האתגר. בגלל השוני המוחלט באופי שלנו - אני וואחש מלוד והיא סנובית אירופאית, ובגלל חוסר במסגרות מוכרות או מסגרות ששנינו הסכמנו עליהן, היינו חייבים להקשיב לעצמנו ולשמוע מה ההתנהגות של הילד אומרת עלינו ועל הבחירות שלנו. אחרי שתי ילדות ושלוש מדינות, ההשפעה החברתית על ההורות עברה כזה ניטור, שכבר היה מאוד קשה לקרוא לה השפעה.
לאחר תקופת עקרות-בית של קצת יותר מארבע שנים מצידי ועוד מדינה לטובת הקריירה של האמא, הטשטש אצלי ההבדל בין הזהויות - אבא ואמא.
ואז בעיקבות גירושין שהגיחו באופק, בחרתי להגשים חלום ולעבוד בים. כיום אני מנופאי, מכונאי וקצין הנחתת מסוקים על אסדות יצור נפט וגז בים הצפוני, בעיקר בהולנד דנמרק וסקוטלנד. שבועיים בים ושבועיים בחופש מוחלט, שבועיים של משפחתיות מוחלטת ושבועיים לחשוב על כל מה שעשיתי. והעובדה הזו הכניסה לי אפילו יותר סדר בדברים.
כל בוקר מתחיל באוטובוס, משם לרכבת, משם למטוס ואז למסוק ולפעמים אני מקנח באניה. כלי עבודה כבדים, מנופים מפלצתיים, שעות לא שעות וזה רק על קצה המזלג. האינטנסיביות לגוף היא כמעט תמיד מבורכת ופשוטה, צריך לעשות את זה את זה ואת זה, ואתה עושה, כן? אבל בשותפויות בינלאומיות כמו בשותפויות בינלאומיות, הרובד המנטאלי הופך להיות הקושי האמיתי.
למה אני מתכוון? לעבוד בים הצפוני, בחלק ההולנדי, על אסדה אמריקאית, שמושכרת לחברה צרפתית איראנית, שכפופה לאנשי בטיחות גרמנים,
את התוכנית אני בונה עם נציג החברה האיראני ומומחה קידוח סורי שאמורים לגמור את הפרויקט בשביל הגיאולוגים ההונגרים והרומנים, וכל זה לפני שהאוניה הנורבגית מגיעה עם הצוות האנגלי והקפטן הסקוטי לפרוק סחורה שהם העמיסו בבלגיה.
תוסיפו על כל זה דד ליין הזוי, חורף של 10- מעלות ורוחות של 70 קמ"ש או לחילופין שהייה על גוש מתכת שהשמש מכה בה קיץ של 50 מעלות. זו עבודה שדורש המון סבלנות, הבנה וקבלה של האחר.
בים כל סימן לאיבוד שליטה כמו הרמת קול, הרמת יד, הערות משפילות, ציניות מתמשכת וכדומה - תעלה לך במקום עבודתך. להיות או לחדול. ולכן כל הדעות שמתערבבות ללא הסבר, ללא שליטה ובדרך כלל בלי לשים לב אודות חינוך הילדים - מתפוגגות. כולם כולל הילדים שלי נהיו בני אדם. פתאום, אתה חייב לכבד את כולם, לחשוב על כל מילה. הבאתי את העבודה הביתה במובן הטוב של המילה ומה שלמדתי לעשות בחוץ, למדתי גם לעשות בין ארבעה כתלים של בית.
רועי ויינשטיין, אבא לשלוש, כותב את הבלוג "אבא בדרכים" באתר אבהות ישראלית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם