סיור שובר לבבות בעיר שחוברה לה יחדיו
לא כל האהבות בירושלים נגמרות טוב: לאה טננבוים ברחה, משה שטקליס נטש, ואפילו איתמר היה על סף התאבדות – עד שנענה

בחג המתחדש הזה נשים לא ייאלצו עוד לחולל בכרמים. ההפך, הוא יכלול מבוך מיומנויות הבוחן את סגולותיו של הגבר המיועד. האם הצליח לשוחח בטלפון ולקלף תוך כדי תפוחי אדמה? האם התעלה מעל מוגבלותו השכלית והבדיל סוף־סוף בין חצאית לשמלה (טיפ לגברים הנבוכים: חצאית־חצי, שמלה־שלמה)? אז מכיוון שבחורות ובחורים שועטים לאחרונה ברחובותינו ומבקשים להישען על ההיסטוריה הרומנטית של העיר, המדור ימליץ על כמה מסיפורי האהבה של ירושלים. אזהרה: חלק מהסיפורים נגמרו בלבבות שבורים.
וילה לאה, רחוב שדרות בן מיימון 6
המגיעים לאזור זוכים לראות את שומרי ראש הממשלה, ואת המפגינים שמצאו בכיכר פריז וסביבותיה אוזן קשבת לבעיות העולם, מאכילת בשר ועד שתיית חלב. אך מי שיאמץ את עיניו יבחין באותיות הלטינית (אח, לטינית. כפרה עלייך) החקוקות על הקיר: "וילה לאה".
בבית המרשים הזה התגורר עורך דין מוצלח ומפורסם, ד"ר נסיב אבקריוס ביי, נוצרי יווני־אורתודוכסי שכל פרסומו והצלחתו לא הועילו לו כשהתאהב בלאה טננבוים, בת למשפחה חרדית. לא ממש מהחמולה. לאה, שכנראה אהבה אותו ואת מזומניו, נישאה לו במצרים. לאחר ירח הדבש עלו השניים רחבייתה והתגוררו בבית שהקדיש לה אבקריוס המאוהב, אך היחסים ביניהם לא החזיקו מעמד. לאחר שלאה הורידה את בעלה מנכסיו, נמלטה עם מאהבה הצעיר והיפה ושבה לארץ הנילוס. לבו של אבקריוס נשבר, והוא מת בחוסר כול שנה לפני קום המדינה.
אגב, אחד הדיירים המעניינים והצבעוניים שהתגוררו בבית הוא היילה סילאסי, הקיסר האתיופי שנמלט מארצו מאימת האיטלקים, ודווקא ברחביה האנינה מצא את מקומו. בפנקס תושבי רחביה - פייסבוק של אז, רק בלי בלבולי מוח - אפשר לראות עד היום את שמו ומקצועו: מלך חבש.
דיירים אחרים שהתגוררו בבית הם יעל דיין ובני משפחתה. דיין תיארה אותו כך (בספר "אבי, בתו", באדיבות הוצאת ידיעות אחרונות): "בימים הראשונים שם התקשיתי להאמין למראה עיניי. היה זה ארמון שכאילו נלקח מעמודי הרומנים, טירת אבן ורודה, אחוזת נסיכים מסנט־פטרבורג או מבצר מכושף מהאגדות. כל חדר היה צבוע בצבע אחר... היו שם חדר ורוד, חדר ירוק, חדר אמבטיה עם אריחים כחולים שתאם חדר כחול ושני חדרי אירוח ענקיים. היו גם חלונות מקושתים שבלטו אל מחוץ לקיר, קומת מרתף ובה מטבח ענק ועוד שני חדרים. היו מסדרונות ארוכים ומרפסות, גן מוקף חומות ובו באר מים וכמה עצי פרי".
בית הסופרת מרים ילן־שטקליס, רחוב אברבנאל פינת אבן שפרוט
סופרת הילדים האהובה שלא ראתה בילדים יצורים נמוכים בלבד, ובניגוד לסופרי ילדים אחרים בני תקופתה לא נהגה להכניס טון דידקטי בספריה, הייתה נשואה למשה שטקליס, ארכיאולוג מומחה לתרבות הירמוכית. בכרמל הוא מצא את שלד האדם הקדמון, שקרוי על שמו. מרים הייתה כרוכה אחר בעלה, אף שלא היו להם ילדים. למרבה הצער, בעלה והמאיירת של ספריה, בינה גבירץ, התאהבו ככל הנראה מתחת לאפה של מרים ילן, ושטקליס הירמוכי עבר להתגורר עם בינה. מרים נותרה לבדה בבית, מחכה לו או שלא.

רחוב הנביאים: בית אליעזר בן־יהודה, הכנסייה האתיופית, בית טיכו, בית הולמן האנט
איתמר בן־ציון בן־אב"י גרם לשערורייה לא קטנה כשהתאהב בלאה אבושדיד, מרוקאית ממשפחה מיוחסת. הוריה של היפהפייה הירושלמית לא ראו בעין יפה את העובדה שתינשא לאשכנזי, ועוד כזה שאביו עוסק לפרנסתו בהמצאת מילים. איתמר לא אמר נואש. הוא ניצל את קרבתו לעורך עיתון 'האור', שהיה במקרה אביו, ופרסם בו שירי אהבה לאהובתו "אלה" (שיכול אותיות "לאה"), שאהבה אותו אך לא יכלה להודות בכך בגלל משפחתה.
לבסוף איתמר לא היה יכול עוד לשלוט ברוחו הנסערת, ופרסם את שיר ההתאבדות הזה: מֵאָז אֲהַבְתִּיהָ וְלִבִּי כָּאוּב, לֹא יָזוּז הָאֶקְדָּח מִמּוּלִי, בֵּין סִפְרֵי רוּחִי, עַל שֻׁלְחָנִי הָאָהוּב, נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי. כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי, אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי, חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי, עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי.
השיר אילץ את בני משפחתו להתערב, וגרם למשפחת אבושדיד להתרכך – אף שהציבה סדרת תנאים מחמירה. אחד מהם, לדוגמה, דן בנדוניה המנופחת שייתן איתמר לאהובתו במקרה של גירושים. הם חיו באושר אך ממש לא בעושר, ולבסוף מת איתמר מדום לב והותיר את לאה עם שתי בנות - רינה רז ודרורה חובב, אמו של גיל חובב, שכתב את הספרים המקסימים והמצחיקים על סבתו החד־פעמית.
מול ביתו של אליעזר בן יהודה, העומד סגור על מנעול ובריח, נמצאת הכנסייה האתיופית, פינת חמד מעניינת באמצע ירושלים, שיותר מכנסייה מזכירה במבנה שלה מקדש פגאני.
לפי המסורת האתיופית בין שלמה למלכת שבא היה כנראה קליק רציני, והזוג המלכותי התאחד והוליד את מנליק, שצאצאיו יביאו לפי האתיופים גם ללידתו של ישו. מרק טוויין, נאמן לדרכו הצינית והמושחזת, לא ממש התרשם מהעלילה הרומנטית בין השניים – בהתחשב בנשים שפגש כאן במסעו. בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש" כתב כך: "נופי המזרח נראים במיטבם בתחריטי פלדה, אך לא אתפעל עוד מתמונת מלכת שבא המבקרת אצל שלמה המלך. אומר ביני לביני, את נראית נפלא, גברתי, אך רגלייך מלוכלכות ואת מסריחה כגמל".
אם כבר נמצאים ברחוב הנביאים, חפשו את מספר 64, ביתו של הולמן האנט. הוא היה צייר רומנטי, שטבח לא פחות משלושה תיישים כדי לצייר את השעיר לעזאזל. עוד התגוררו בבית הרופאה המיתולוגית הלנה כגן וכמובן רחל המשוררת, שלא חסרו לה אהבות. את שירה "עץ האגס" כתבה על עץ שנמצא, לשם שינוי, בחצר, ולא בערבות רוסיה הרחוקה. וממש לא הרחק משם, בבית טיכו, אפשר לחזות באוסף החנוכיות של רופא העיניים הידוע ובציוריה של אנה, אשתו. על טיכו אמר ש"י עגנון שהוא בחר מכל המקצועות דווקא ברפואת עיניים, כדי שיוכל לחזות בזיווה של אנה אשתו. משפט הולם לסיום סיור רומנטי. בעקבות אוהבים בירושלים.
איפה: רחביה - וילה לאה, בית שטקליס. רחוב הנביאים - הכנסייה האתיופית,
בית אליעזר בן יהודה, בית הולמן האנט, בית טיכו. איך: מסלול רומנטי לעילא, מומלץ עם
בת/בן זוג, ואם לא - לפחות עם שוקולד כמה: חצי יום־יום.

מוזיאון מגדל דוד תושבי הדרום וילדים (בכלל) נכנסים בחודש אוגוסט בחינם, לוקחים חוברת פעילות עצמית, נהנים ממשימות, חידות והרפתקאות ברחבי המצודה ובתערוכה, ממשיכים לחצר הסדנאות בחפיר המצודה, עוצרים למנוחת צהריים בגן התבלינים או במדשאה הגדולה והמוצלת, יוצאים לסיור חומות מוזיקלי או לסיור רפואי מיוחד, ומסיימים בחיזיון הלילי המרהיב.