יופי מסנוור בחולות הצבעוניים של המכתש הגדול
החולות הצבעוניים במכתש הגדול ובעין־יורקעם יסנוורו גם את דנה אינטרנשיונל. אם יש איתכם ילדים, אל תשכחו להביא מרמלדות ואיפה הימים שארגו, טוו, קלעו וצבעו בידיים בלבד?
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
'ירחם' נזכרת ברשימת ערי יהודה שנפלו בידי שישק מלך מצרים, במהלך מסע כיבושיו בארץ ישראל. לא הרחק מירוחם מצויים תל רחמה וביר (באר) רחמה, באר הרחמים. המסורת המוסלמית מזהה את הבאר עם זו שנגלתה להגר וישמעאל לאחר שגורשו מביתו של אברהם. בניגוד לג'יפאים בני זמננו המקיפים אותנו מכל עבר, הגר הלכה ברגל (לא שהייתה לה ברירה).
כשהגענו אל המכתש, חברי הקבוצה, בעיקר הקטנים שבהם, נשאו אליי עיניים וזיכו אותי בכמה רגעי חסד של כבוד ויוקרה. דרכים רבות יש להסביר כיצד נוצר מכתש, ואחת האהובות ביותר היא זו המדגימה את העניין לעיניהם (ולפיותיהם) של הקהל בעזרת המון מרמלדות.
בסבלנות אין קץ הם הקשיבו להסבריי על כך שהמכתש הוא אחד מפלאי עולם, שאמנם יש מכתשים רבים בעולם, אך אלו נוצרו בידי מטאוריטים בעוד ששלנו נוצרו על ידי סחיפה. עוד הם שמעו שבזכות התופעה הייחודית הוכנסה המילה 'מכתש' לשימוש בכל השפות. בן־יהודה יכול לנוח על משכבו בשלום, ואתם ילדים נודניקים, קחו את המרמלדות שלכם ועזבו אותי בשקט.
במשך מיליוני שנים הורבדו שכבות שונות בים תטיס - אבי הימים הקדומים של ישראל, תוך שהוא נסוג ומציף את האזור. בשלב כלשהו ('כלשהו', יש לציין, היא מילה מצוינת בגיאולוגיה), עקב לחצים טקטוניים, נוצר קימוט בשכבות. האזור שוב הוצף בים, וזה כרסם וגדע את ראש הקמר, ונסוג.
אז החל תהליך בליה שבו נשטפו השכבות הרכות החוצה, והשכבות הקשות שמעליהן התמוטטו פנימה. כל הסחף נשטף דרך נחל אחד ראשי. הנחל המנקז במכתש הגדול הוא נחל חתירה, וזה, אגב, שמו המדויק של המכתש הגדול - מכתש חתירה.
ירדנו אל החולות הצבעוניים ובקבוקי זכוכית בידינו. שלל הצבעים שנגלה לנו היה יכול להכות בתדהמה גם את דנה אינטרנשיונל. אילו צבעים לא היו שם? ירוק וירוק בקבוק, תכלת וכחול שמיים, אדום זועק ואדום רגוע. צהוב וכתום, ואפילו סגול.
את צבעי החול קובעת כמות המינרלים שיש בו. על המרבצים הירוקים, למשל, אחראית הנחושת. הנחושת נמצאת במיתוסים ובסיפורי עמים רבים. במיתולוגיה היוונית היא מיוחסת לאפרודיטה, כיוון שנולדה מקצף הגלים לחופי קפריסין (שהייתה משופעת בנחושת).
לאחר ששבענו מרמלדות ופקקנו בקבוקים צבעוניים, ירדנו לעין־יורקעם. בערבית הוא נקרא 'עין ירקא', המעיין המכזיב. ואכן התאכזבנו קשות. גם כאן החורף השחון נתן את אותותיו. לפני המעיין מונחת קבוצת אבנים קטנה ודי עלובה המסמלת את מצד ירקעם, שנבנה בתקופה הביזנטית ושימש נקודת אבטחה על הדרך מממשית לבקעת צין. גרם המדרגות המוביל למעיין היה קשור למצד.
אחד הדברים השובים את הלב ב'חפץ כפייה - מלאכות קדומות בעין־כרם', הוא שער הברזל העתיק, שכמו בסיפורי פנטזיה מעביר את הבאים דרכו לעולם אחר, קסום. למבקר נגלית החצר ובה בור המים ועץ התאנה, וגם גרמי מדרגות עתיקים משובבים את נפשו.
בית המלאכות הוקם בחצר כדי לשמר וללמד את המלאכות המסורתיות. אם אתן נשים לא מהסוג שלי (קלמזית בנשמה) תיהנו ממגוון קורסים וסדנאות למלאכות שנדמה שחלפו מן העולם: אריגה, קליעת סלים, טוויה, בנייה באדמה, סריגה ועוד. אם אתם נשים מסוגי, פשוט תבואו ליהנות מהגלריה ומהמוצרים שאפשר לרכוש כאן.
הדר קליידמן, מייסדת המקום, סבורה שהתרחקנו מהידע הקדום ומהמסורות העתיקות שעברו מאם לבתה. "ההתעסקות שלנו בצביעה טבעית היא מעין גילוי מחדש של סודות עולם הצומח ושל השפע המצוי בארץ ישראל", היא אומרת. "אנו משתמשות בצמחים ידועים בהיסטוריה ברחבי העולם ועם צמחים המוזכרים בתורה ובמשנה, וכן מתנסות בצמחים הגדלים באזורנו שאינם ידועים כצמחים לצביעה".
מדוע להשקיע כל כך הרבה מאמץ וזמן לעיבוד ולצביעת צמר, כשאפשר פשוט לקפוץ לאיקאה ולבחור סל מסין?
"נכון שהעבודה בקליעה, בטווייה ובאריגה דורשת יותר זמן, אבל אין להשוות לאיקאה את האיכות והאהבה שמושקעת בבד הטבעי. יש נשים בארץ שיודעות להעריך את העבודה והיצירה, ומוכנות לשלם תמורתה מעט יותר. מניסיוני, השמלות שנארגו ביד עמידות לאורך שנים. איכות הבד היא שעושה את ההבדל".
הדר מציינת שכמו שהמודעות למוצרים נקיים מרעלים ולמוצרים אקולוגיים הולכת וגדלה, כך קורה גם בנושא הצביעה התעשייתית, שהיא רעילה מאוד ומזהמת את הסביבה. "בצביעה טבעית, השאריות הופכות לקומפוסט, המים הם מי גשמים או מעיין ואין רעלים וכימקלים", היא מסבירה.
כיצד נעשה תהליך הצביעה?
"במהלך השנה אנחנו אוספות את הפסולת הצמחית במטבח שלנו: קליפות בצל ורימונים, אגוזים, עלי כרוב וכדומה. כל מה שנראה לא ראוי לאכילה נכנס לסיר הצביעה. יום הצביעה הוא יום חג אצלנו בחצר.
"אנחנו שואבים מים מהבור שבחצר, מעמידים סירים, והצמר הנקי נכנס לבישול ארוך. לקראת הצביעה אוספים כמות של החומר הצמחי הרצוי, לפעמים משרים אותו במים לזמן מה כדי להפיק את מרב הצבע שנמצא בצמח, מכינים את הצמר עם חומר מייצב כדי שהוא יקלוט טוב את הצבע, ואז מחממים את הצמר בחומר צביעה.
"לאחר הבישול שוטפים את הצמר ומייבשים. אפשר להפיק מגוון רחב מאוד של צבעים מדהימים מצמחים, שורשים פירות ועוד. בכל פעם מגלים צבע חדש ומעניין. לאחר תהליך הצביעה אנחנו משתמשות בחומץ כדי לצרוב את הצבע בצמר".
אני שואלת את הדר אם יש אצלה גם חזרה לימי הבורסקאים של פעם שהיו מעבדים עורות בעצמם (צמח 'אוג הבורסקאים' קרוי כך משום שבעליו היו משתמשים לריכוך העורות).
"אנחנו מדברות אך ורק על הפקת צבע ממקורות צמחיים ולא על עיבוד עורות", היא אומרת. "הצבע מושפע מסוג הסיר שבו מבשלים, מהמייצב, מכמות החומר, זמן הבישול, מקום גידול הצמח ועונת השנה".
את הארגמן היו מפיקים מחילזון הגדל בים. על רקע המשיכה למסורת והרצון להעברת ידע קדום, האם מפיקים אצלכם גם צבעים מבעלי חיים?
"במסגרת הקורס 'מלאכות נשים במשכן' אנו לומדות את המסורת של צביעה בתכלת ארגמן ושני. זו ההיסטוריה שלנו וחשוב לנו לשמר אותה. אנו מתנסות בצביעת התכלת, אבל משתמשות בתחליף צמחי לניסיונות שלנו.
"אנחנו לומדות גם איך לזהות את תולעת השני המקראית, שהתגלתה מחדש בשנים האחרונות. לצביעה בשני אנו משתמשות בקוצ'יניל - כנימות המפיקות צבע אדום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם