מסע אל אי היופי: רוביק רוזנטל מתענג על קורסיקה
הישראלים לא מודעים לקיומה של קורסיקה וחבל, רוביק רוזנטל נסע, נפש וחזר כדי לספר: קורסיקה היא כמוסה של יופי
עוד כותרות ב-nrg:
קליק אחד ואתם באיי גלפגוס
בודפשט: עיר מלכותית, לשעבר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קורסיקה זכתה בכמה נקודות פתיחה כשהצילה אותנו מציפורני שביתת הטייסים באייר פראנס. ב"אייר קורסיקה" לא שבתו, וגלגלי המטוס נגעו בשדה התעופה של באסטיה, העיר הצפון מזרחית של קורסיקה, שממנה מונפת, כלפי איטליה דווקא, אצבע ארוכה, אולי אצבעו של נפוליאון, הקורסיקאי המפורסם מכולם. שדה התעופה הזכיר לנו את טרמינל 1 הנשכח בנתב"ג, אגנס ופיוטר חיכו לנו באולם הנכנסים, ויצאנו לדרך. מרגע זה ממש הבנתי את משמעותן המתעתעת של דעות קדומות. קורסיקה היא היפוכו הגמור של האפור. קורסיקה היא כמוסה של יופי.
הכביש התפתל לאורך החופים הצפוניים של קורסיקה, הים נגלה ונעלם לעינינו, ומשמאלנו התרוממו גבעות ירוקות, כשמרחוק משורטטים צלליהם של רכסי הרים סלעיים. קרוב לעיירה איל-רוס, היא איזולה רוסה, התחלנו לטפס בהר בכפר בלתי נגמר, הכפר שבו נגור בימים הקרובים, מונטיצלו. הים הלך והתרחק, ואנחנו עדיין מתפתלים בדרכי הכפר, גם בתי הכפר התמעטו, ומצאנו עצמנו בפסגת הכפר במלון שבחרה אגנס בכישרונה המבורך, מלון פיאטאטלה, ובלעז piattatella.
מונטיצלו? פיאטאטלה? איזולה רוסה (האי האדום)? הלו, זה צרפת? אז זהו, שלא ממש. כמעט כל השמות בקורסיקה הם איטלקיים, ההשפעה האיטלקית ניכרת בכל פינה, ועד היום פועלות באי תנועות ומחתרות הקוראות להיפרדות מצרפת וחבירה לאיטליה. הקורסיקאים מדברים בניב מעורב, צרפתי-איטלקי. פיאטאטלה, הסביר לנו טיירי, מנהל המקום, פירושה באיטלקית משחק המחבואים.
באחד המדריכים נכתב שבמונטיצלו נמצאת אחת מנקודות התצפית היפות בקורסיקה. הוא התכוון בלי ספק לחדר שלנו, ולכל חדר במלון הבוטיק הזה, ארבעה כוכבים, השווה כל יורו (13 חדרים, כ-250 יורו לחדר, בקיץ המחיר
וידוי קטן: אני ממש לא נער טבע, ערים הומות מעניינות אותי יותר מכפרים שתושביהם מסתתרים בבתים, ואנשים מעניינים אותי יותר מהרים קרחים. משהו מהאורבניזם הגאה הזה נשבר בקורסיקה. יופייה שובה לב, וזו לא רק נקודת הצפית שבחרה לנו אגנס. זוהי קורסיקה. בכל מקום שאליו נסענו, או צעדנו, חזר אותו מחזה: הרים מכל עבר, גבעות ירוקות, עמק המשתרע ביניהם, הים צץ מכל פינה במפרצונים קטנים, ועל הרכסים הכפרים שהדרך אליהם מתפתלת עם הרכס וחושפת עוד ועוד חמוקיים, עוד כפר נסתר, עוד מנזר בראש הר. על כל אלה ועל עוד פיסות נוף וסוגי נוף שלא פקדנו ניתן לקורסיקה שמה הצרפתי הקדום: אי היופי, isle de beaute.
בימים הבאים חרשנו את צפון קורסיקה. הלכנו ברגל בשבילים מסומנים היטב על רכס ההר הנשקף אל עמק רז'ין הבלתי נגמר. הדרך הזכירה את ארצנו הקטנטונת: שיחי צבר צצים בכל מקום, אבל לפי עדות טיירי הקורסיקאים עוד לא גילו משום מה את טעמם והם נרקבים ונושרים. יצאנו ברכב לסיבוב בכפרי הצפון. בכפר פינייה טיפסנו בסימטאות צרות אל כמה חנויות קרמיקה שאי אפשר לעמוד בפניהן. בתחתית הכפר, ליד כנסייה קטנה שבה קיימו חזרות למופע מוזיקלי כלשהו יש חנות לצעצועים מנגנים, צבים, גמלים וינשופים, למי שמחפש מתנה אולטימטיבית לפעוטי המשפחה. אחר כך פנינו בפיתולי ההר אל סן אנטונינו, שהוא כפר-מצודה המטפס בכמה וכמה ערוצים מעלה מעלה ומשקיף מכל עבר לעמק אחר. משם ניבט אלינו חלקה הצפוני-מערבי של קורסיקה, עוד עמק פנורמי, שמכל עבריו רכסי הרים מחודדים, עוד ועוד כפרים, וכמובן, חוף הים המתפתל, שבקצהו עיר קורסיקאית. קאלבי.
ביום שלמחרת התמערבנו לקאלבי. וזאת לדעת. ערי החוף בקורסיקה יפות עד מאוד, מרחוק ומקרוב, אבל שם אנחנו לא לבד. הרבה תיירים, הרבה מלכודות תיירים, בתי קפה לאורך המרינה, כמו בכל עיר חוף ים תיכונית. הרבה שפות, אבל לא, לא שמענו מילה בעברית. הישראלים עוד לא גילו את קורסיקה. בקאלבי עלינו אל המצודה היושבת על לשון ים. חלק מכתליה הם סלע פראי שלא סותת.
מכל מקום בקאלבי ניבט אלינו פרצופו התמה של קולומבוס. וזה הסיפור. תושבי קאלבי טוענים בעקשנות שקולומבוס נולד אצלם, בקאלבי, ועל אחד הבתים אפילו מצוין שזהו מקום הולדתו. לטענה הזו אין שותפים, והדעה הרווחת היא שהוא נולד בג'נובה שבאיטליה. להגנתם של הקאלבינאים ייאמר שקורסיקה היתה תחת שלטון ג'נובה באותן שנים, אז לך תדע. קורסיקה, אגב, היתה צומת כיבושים פופולרי לאורך הדורות, וכמעט כל מי שניסה לשלוט באירופה עבר דרכה.
בכל יום חזרנו לכפר שלנו, מונטיצלו. סעדנו במלון או במסעדת הכפר הנהדרת, פסטוּרֶלָה, שבה מגישים כל מה שיוצא מהים, וניחוחו של מרק הדגים שלה עולה למרחוק. בפסטורלה מתקיימת מסורת קורסיקאית-צרפתית, ולפני שמגיעה ההזמנה מוגש כל יום מעדן אחר מטעם המסעדה. יום אחד היה זה חציל העוטף גבינת פטה, ולמחרת גספצ'ו מלונים מתקתק. חומרי המזון כולם מן האזור. בארוחת הבוקר בפיאטאטלה (גילוי נאות: לא כלול!!!) בלסנו אומלטים מביצי כפר, שטעמם המעורב בגבינות המקום ומלווה במיץ תפוזים סמיך מתפצפץ אחר כך עד שעת לאנץ'.
ביום האחרון, כשחשבתי שקורסיקה כבר לא תפתיע אותנו, לקחו אותנו אגנס ופיוטר בדרך לשדה התעופה אל עיר החוף סאן פלורנט. מדרך החוף פנינו אל דרך ההר המוליכה אל העיר. אגנס הדהירה את המכונית בפיתולי הכביש העולה מעלה מעלה עד שהוא נופל אל המפרץ, וגיליתי שאי אפשר לשבוע מן הנוף הקורסיקאי, הבנוי על אותו משולש של יופי: הרים, כפרים בצבעי אדום-חום הנטועים בהר, ושרשרת של מפרצים שההר נופל אל תוכם ומותיר פיסת חול לנופשים. הים נעלם ומופיע חליפות, והיופי לא נגמר.
פיוטר ואגנס המשיכו מבאסטיה דרומה, אל העיר הדרומית מכולן בוניפאציו, שממנה רואים את סרדיניה. אותו נוף, כתבה לי אגנס, בכל מקום אותו נוף. קורסיקה כולה משתרעת לרוחב מאה קילומטרים ממזרח למערב, ולאורך 200 קילומטר מדרום לצפון, ומספר תושביה כמספר תושבי תל אביב, לא רבתי. בכניסה לאולמות הטרמינל בבאסטיה נקבע שלט לזכרו של אנטואן סן-אכזופרי, מחבר "הנסיך הקטן", שיצא מכאן לטיסתו האחרונה בקיץ 1944. כשהמראנו נפרשה לעינינו האצבע המזרחית, מנופפת לעבר איטליה, עד שנבלעה בים הגדול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם