הגיע הזמן לגמול את הילד? כך תעשו את זה נכון
מפריע לכם שהילד מוצץ מוצץ, נמאס לך לקום להניק בלילה, הגיע הזמן ללמד את העולל מה זה סיר. הרבה פעמים ההורה מוכן לגמול את הפעוט אבל לילד יש תכניות אחרות. איך תדעו מתי נכון להתחיל גמילה, ואיך עושים את זה נכון? רונית דוייב הכינה עבורכם 10 כללי זהב לגמילה נכונה
עוד כותרות ב-nrg:
ספר ילדים חדש מגלה איך באים ילדים לעולם
כן לוקחת את הילדים לפסטיגל. לא מתנצלת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נושא הגמילות עולה לא מעט בשיחות בין הורים, בגינה, בגן, בשיחות סלון, ולנו ההורים יש מערכת יחסים מעט מורכבת עימו. הרי אנו אלה שמעניקים לילד את אותו חפץ ממקום של רצון לתת לילד מענה ואז מאוחר יותר רוצים לראות אותו נגמל ממנו. אז איפה זה משאיר את הקטן שלנו, ואיך נמנעים מטעויות? להלן 10 כללי זהב לגמילה נכונה:
חשוב שתבינו היטב מי יוזם את הגמילה – על מנת לנהל את התהליך בצורה מיטבית ולנתב את האנרגיות שלכם ושל הילד למקומות הנכונים.
גמילה הינה עניין רגשי ומהווה טקס פרידה. המנעו מלעשות זאת כשהילד צעיר מדי, כי אתם מאד רוצים שהוא יהיה הראשון בגן שנגמל מחיתול, או זה שנפתר מהמוצץ לפני הבן דוד שלו שגדול ממנו בחודשיים. שימו לב לא לעשות זאת בתקופות שהן טעונות רגשית עבור הילד ומייצרות מתח נוסף בחייו, כגון: תחילת שנה בגן, הולדת אח חדש, מעבר דירה וכדומה.
כמו כן, במקרים מסויימים, למשל בגמילה מחיתולים, יש שיגידו שתקופת האביב והקיץ עדיפות יותר ומקלות גם עליכם ההורים וגם על הילד, אין זה בהכרח נכון - אם אתם בתקופת החורף ומרגישים שהילד בשל, כדאי שתתחילו ולא תחכו חודשים שלמים. מעל הכל, עניין התזמון תקף לגביכם ההורים – שימו לב שאתם פנויים רגשית להתחיל את התהליך ולהתמודד עם כל הכרוך בו ואתם מגיעים עם אורך רוח וגישה סבלנית. זיכרו שהימים הראשונים הם היותר קשים בתהליך, ועם הזמן זה ישתפר עד לגמילה סופית.
הטון והשפה שבהם אנו מדברים עם הילדים עת אנו פותחים בתהליך גמילה הינם קריטיים ביותר. חשוב שנפנה אל הילד ממקום מעצים ותומך שיאפשר לו להתנהל בביטחון. הקפידו לפנות אל הילד בטון רגוע ונעים מצד אחד, אבל גם מאד בטוח והחלטי, שמעביר מסר שאנו בטוחים בתהליך ובטוחים ביכולות שלו.
יחד עם זאת, שום גמילה אינה מתנהלת "חלק" וגם אם אנחנו כועסים כי זו הפעם העשירית שהילד עשה את צרכיו באמצע הסלון, או שהוא חסר סבלנות כי הוא רוצה את השמיכה שלו בחזרה – חשוב שאנו נעביר לו מסר של קבלה והבנה ונעשה הכל על מנת להקל עליו.
חשוב לספק לילד כלים שיעזרו לו בתהליך. מבחינת הילד נוצר או סוג של חסך כתוצאה מפרידה מחפץ מעבר למשל או מוצץ, או צורך לאמת דפוס התנהלות חדש כשנפרדים מחיתול או בקבוק. בשני המקרים חשוב שהילד לא ירגיש שהוא נותר "חשוף" להתמודד לבד עם השינוי.
במקרה של פרידה מחפץ כלשהו אליו היה הילד קשור, לא רק רגשית אלא גם פיזית (אחיזה קבועה בשמיכי למשל), חשוב להחליף את זה במגע חם של חיבוק, ליטוף קרבה אל הגוף, שיחה נעמה ומרגיעה עם הילד, שיר בטון רך ורגוע. כל אלו ינחמו אותו ויהיו נעימים לו באותה מידה.
במקרה של גמילה מחיתולים או בקבוק, בנו עם הילד סט של פתרונות חלופיים: תזכרו אותו בפרקי זמן קבועים ללכת לשירותים בבית ולוו אותו לשם, גם אם השהייה שם ממושכת. אם אתם בגינה גשו איתו באופן יזום ליד אחד העצים ותסבירו לו כי הוא משקה את העץ וזה חשוב, אם הגמילה היא מבקבוק, אז תציעו לו לשתות מכוס עם קש ואפשרו לו לשתות את תחליף החלב מכוס.
חשוב שהסביבה שעימה הילד בא במגע בנקודות שונות ביום תהיה מודעת לתהליך. אלו יוכלו לא רק לתמוך בהצלחת הגמילה, אלא גם לספק לילד חיזוקים: הגננת בגן כמובן, המטפלת, אחים, סבא וסבתא, חברים שלכם וחברים של הילד.
אם תשתפו בנוכחות של הילד שלכם חבר שלו שכבר נגמל ותגידו "אתה יודע שגם אורי כבר ילד גדול ואתמול הוא נפרד מהמוצץ שלו ולא ישן איתו בלילה", זה יתן לילד תחושה שיש הזדהות עם המאמץ שלו וההישג וידרבן אותו להמשיך בתהליך. במקרה של גמילה מחיתולים למשל, הסכימו עם הצוות המטפל על שיטת הגמילה. כל כמה זמן שואלים את הילד אם הוא צריך לשירותים ואיך מגיבים כשהוא לא מצליח. חשוב תשהיו בתמונה ושותפים מלאים לתהליך.
לא בכל המשפחות הילד חוזר לגן ביום ראשון אחרי שבסוף שבוע אחד הצליחו לגמול אותו מהבקבוק. יש גמילות שלוקחות מספר ניסיונות, כי מסתבר שהילד עדיין לא בשל. ניסיון גמילה אמורה לקחת בין שבוע לעשרה ימים. אם אתם רואים שהילד לא מוכן עדיין, לא משתף פעולה עם התהליך, אתם מתקשים לייצר איתו דיאלוג בנושא, או שהתגובה שלילית מאד, כגון התפרצויות בכי קשות, חלומות רעים בלילה וכדומה, חשוב שתעצרו את התהליך ותקבלו החלטה להשיב את הדברים למקומם ולנסות שוב כעבור תקופה מסוימת כשהילד יהיה בשל לכך. זה בסדר, טבעי ועדיף לחכות עם דברים, מאשר שילד יכנס למערבולת רגשית ותחושת כישלון שנובעת מחוסר בשלות עדיין.
אין ספק שלגמול את הילד זה תהליך שיוצר מתח בבית, ולעיתים יש מקרים שהילד נגמל, למשל מהרטבה בלילה, ואז חוזר שוב להרטיב. ככל שתתעקשו יותר מול הילד ותעבירו לו מסר של נוקשות ותקופנות, כך סביר להניח שהילד יבחר להיקשר יותר, להימנע מהגמילה והתהליך יהיה נדון לכישלון. ככל שהילד ירגיש שיש סביב נושא הגמילה "עניין" כך יבחר לעשות דווקא, יאריך את זמן הגמילה וילווה אותה בתגובות רגשיות.
כמו כן המנעו משיטה של אם תיגמל אז תקבל מתנה. בדרך כלל זה רק יגרום לילד לסחוט ממכם עוד ועוד מתנות. החיזוקים יכולים להיות במילה טובה, בתגובת התרגשות, וכמובן חשוב להימנע מתגובה של כעס או אכזה במקרה של חוסר הצלחה.
יש סימנים שמעידים שהילד מוכן לגמילה ויעזרו לכם לדעת כי הוא בשל: ילד שמראה סימנים של חיפוש אחר עצמאות, דבר אשר יעזור מאד למוטיבציה של הילד להצליח בתהליך:
התפתחות של השפה. יכולת לדבר ולהסביר את עצמו וכך גם את רצונותיו, צרכיו ורגשותיו. בשלות רגשית. חשוב שהילד יהיה מסוגל להתמודד עם השינוי.
הפחתת "החיבור הפיזי". פחות מחפש אחר השמיכי, המוצץ.
ותמיד זיכרו – עדיף לחכות עוד קצת עם הגמילה מאשר להתחיל אותה מוקדם מדי.
לא לכולם מתאימים פתרונות של "בום טראח". כן אפשר להחליט שמורידים חיתול וגומלים ביום, אך משאירים בלילה. במקום בקבוק עוברים לכוס שתיה סגורה מלמעלה עם קשית ושבמקום דובי או שמיכי קונים בובה "בוגרת" יותר ומוצץ לא לוקחים לגן, אבל מותר בלילה. וכל זה בסדר- אם זה מה שהילד שלכם רוצה, וזה גורם לו בסופו של יום להיות רגוע ושמח. זה לא אומר שהוא תלותי, ושאף אחד לא יגרום לכם להרגיש לא בנוח עם זה או שעשיתם חצי עבודה. אז יקח עוד כמה חודשים, הרי בסופו של דבר עדיין לא ראינו אנשים מבוגרים שמסתובבים ברחוב עם דובי או עם מוצץ. מה שאומר שבסוף כולם נגמלים.
לא לכל הילדים גמילות הן פשוטות, ולעיתים תלות ממושכת בחפץ כזה או אחר מהווה סימן למורכבות רגשית גדולה יותר. אם אתם מרגישים שגורם מקצועי יכול להקל על התהליך, אל תהססו לפנות. לא תמיד יש צורך לערב את הילד. במקרים רבים ייעוץ ומתן כלים לכם ההורים יכולים להפוך את המשימה אליה אתם ניגשים עם המון חששות וחרדות למשהו אפשרי לביצוע, שאף יכול להתרחש בלוחות זמנים מהירים משחשבתם.
***
המאמר נכתב על ידי רונית דוייב, מנהלת מדעית אבוט יצרנית סימילאק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם