אתרים מומלצים

"התאהבות בגבר אחר מוסיפה עניין לחיים"

מה קורה כשלאישה נשואה יש קראש על גבר אחר? מאיפה זה בא ולאן זה הולך? טל רוז חושפת באומץ את הפעם הראשונה שזה קרה לה, את ההתלבטויות, המחירים ואת ההחלטה הסופית

חיכית לו כל חייך הבוגרים. עברת טירונות, טירונות יחידה, ארבע שנים בשייטת, הקפצות באמצע הלילה, אימונים בים בקור המקפיא של דצמבר, מסעות, פשיטות (מטאפורית, כן?) ואז הוא הגיע במלוא הדרו – גבר חלומותיך. הישר מהניילונים. כל שנותר לך הוא לקלף את הפצפצים, להודות ליקום ששלח לך אותו, את הוד נהדרותו, ולהבין בחוכמת הבדיעבד שכל מי שקדם לו היה סוג של חזרה גנרלית שאי אפשר היה להימנע ממנה.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עד שהמוות יפריד בינינו? שאטרסטוק

את מבוגר אחראי, לכן טרחת וקראת את הוראות ההפעלה ולמדת את נושא הזוגיות לטווח ארוך על בוריו ואף הצטיינת בו עד לכדי הקפצה להקבצה אלף. החיים נקפו, השנים עברו, ילדים ומנהלות נולדו. ואז - תביאי, תחזיר, תקני, תאספי, ניסע בשבת? מי איתם מחרתיים? קפה עם הטרומנים? אבל הילדים שלהם בלתי נסבלים! וגם שלנו לא.

עוד כותרות ב-nrg:
"חשבנו שהיא בובה": תינוקת נשארה נעולה במעון בסוף היום
במילה אחת: הסוד לחיים מאושרים

מתי בפעם האחרונה היינו בחופש? צימר? מה פתאום צימר? לבוא איתך למופעי מחול? שום סיכוי (בשנה הראשונה שיתף פעולה) לרוץ איתך? אני לא רץ בקצב של נקבה, לישון באוהל? תשכח מזה.

בעבודה הגשות, תפקידים משעממים, חוסר תוחלת, חוסר מיצוי, חוסר מיקוד, חוסר ענין לציבור, ניירות, הגשות, כנסים, מצגות, ישיבות צוות ארוכות. בוסית שחוקה שבקושי מחליפה איתך מילה מתחלפת בבוסית שאין ספק שאני הראשונה בחיוג המהיר שלה והיא לא מהססת להשתמש בו.
השמנתי? רזיתי? אולי אסתפר? גוונים? אולי אחליף מקצוע? The Thrill Is Gone – זה לא אני אמרתי, זה BB קינג.
ובום זה מגיע – הקראש הראשון שלך על גבר אחר.

סליחה? זה לא היה כתוב בחוזה. מה זה אומר עלי? ומה זה אומר על הזוגיות שלי? על האהבה שלי לבן הזוג הרשמי שלי? על ההורות שלי, המוסריות שלי,
על אמות המידה שלי? זה נחשב בגידה? יש עילה משפטית למעצר בית? על ידי מי? משטרת המחשבות? מה אני ברוסיה?

אני מוצאת את עצמי שרה במקלחת את "מתי נתנשק?" ונבהלת. "אף פעם לא, אף פעם!" אני נוזפת בעצמי בלב.

חזרנו לחטיבת הביניים

דבר ראשון מתעורר צורך בלתי נשלט למשש את דופק הנורמליות: פצחתי בסבב טלפוני לחמישייה הפותחת של חברותי הקרובות. קבוצת הביקורת שלי כוללת נשואות טריות, ותיקות וגרושות. כיסיתי את כל הקשת פרט לאלמנות.

מסקנה גורפת חותכת מסבב השיחות: "מה את ילדה? מה את מרמת הגולן?" ובתרגום חופשי – את נורמלית. אולי לא נורמלית שזה לקח לך תשע שנים.

אז מי יוריד את הזבל? השגרה שוחקת אלישבע אשל ניר

מסתבר שזה קורה במשפחות הכי טובות, זה אפילו אחראי ומוסיף ענין בחיים והפוטנציאל החיובי של זה כולל טריטוריות מרגשות בלתי צפויות כמו אובדן תאבון זמני בדרגה בינונית.

אז למה אני מרגישה כמו חלאת המין האנושי? ובמקביל, למה אני חוזרת להיות בת 16.5 בסביבתו? אהלן אהלן דגראסי, חזרנו לחטיבת הביניים. הוא יודע? מה הוא אמר? למה בדיוק הוא התכוון? מה השלב הבא?
שלב הבא? מה זה פה, כוכב נולד? שף מפציע? רקדנית פוינט מגיחה לעולם? אין שלב הבא, איפה זה לא ברור. סליחה, לא אשמתי שהטוויסט בעלילה הזה לא מדובר ולא מצוין בספר ההפעלה. קראתי בעיון, חי נפשי. כולל נספחים, כוכביות, הקדמת הכותב, ההקדשות שלו ליקיריו, הערות שוליים, ה-כ-ל.

מממממ אולי כדי לעבוד על הסכם הבנות עם הבעל? אני פעם אחת ואתה פעם אחת. עם אחר ואחרת, מאוורר, באור יום. לא, השם ישמור, במחשכים, במרתפים האפלים של המפוקפקים מוסרית.

אני רק שאלה

ומה אם מדובר בביצה טובענית שאין ממנה חזרה? האם אפשר לבודד מקרה בודד משוגע ולחזור לשגרה מבורכת ונעימה עם דופק נמוך? מי ניסה? ומה התוצאות? כמה זה אמפירי? מהי סטיית התקן? ומהו גודל המדגם?

לישון על זה? לחכות שיעבור? לעשות רילוקיישן? לשנות מקום עבודה? לקיים סקס פרוע חד פעמי ואז לישון על זה, לחכות שיעבור, לעשות רילוקיישן או לשנות מקום עבודה? מי ניסה ושרד על מנת לספר? ולמה אף אחד לא מדבר על הדובדבן שבקצפת חיי הזעיר בורגני? בינתיים הדובדבן שבקצפת עובר טרנספורמציה לדובדבן שבכספת.

אל חשש, אני טיפוס הגיוני ורציונאלי להקיא. אין סיכוי שבמו ידי אגרש את עצמי מגן העדן (היחסי) שבו אני מתגוררת תמורת דופק גבוה של כמה ובכן – וכמה, רגעים. עד החתונה, כלומר, עד הירח המלא הבא, זה יעבור. מבטיחה. לעצמי. בלב.

שלושה חודשים אחר כך

זה עבר, זה נגמר, לתמיד אולי. מעגל שנסגר ונשארתי חי(ה).

עצרתי באדום צילום: AFP

לא מספיק מעריכים פרספקטיבה. פרספקטיבה זה מצוין. לא הכל נופל וקם בגין קראש לא מתוכנן. זוהר מי? (שם בדוי כמובן) היה, נגמר. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה – לא ידע שמשהו התחיל וגם לא קיבל את המברק כשאותו משהו נגמר. בדיעבד אני בכלל לא מבינה על מה היתה המהומה הפנימית שלי, אבל באותם רגעים זה הרגיש אמיתי למדי.

על איזה כפתור הוא לחץ לי? ואיך אני הופכת לחסינת כפתורים? האם אפשרי? האם אני רוצה להיות חסינה? לא יודעת. אני כן יודעת שאם זה יקרה שוב אני אחייך לעצמי ומקסימום ארד עוד קילו מההתרגשות. הפעם אדע שלא מדובר ברעידת אדמה. רק רשרוש קל בלב, ללא חשש רציני לאמות הסיפים, ללא חשש לגילוי פיזי בלתי נאות. מי ידע שאפשר לנהל רומן מחוץ לנישואין בין כותלי הראש? ואולי הרומן הספרותי שאני כותבת בראש הוא בכלל בריא ומנער את שכבות האבק מהזוגיות שלי עצמי?

והחלק הכי יפה? היה לי תמיד את מי לשתף - החבר הכי טוב שלי, הלא הוא בעלי, קרא את הטור ונתן את ברכתו לפרסומו. מה שבטוח – גם את השגרה הנעימה לא מספיק מעריכים.