"הרפואה תנצח את הסרטן. לא בנוקאאוט, בנקודות"
המחלה היא עדיין מגורמי התמותה המובילים, אבל לפי פרופ' משה פפא, מומחה לכירורגיה אונקולוגית, הרוצח הזה כבר נמצא במנוסה. אם יש בכל זאת סיבה לדאגה מפני העתיד, היא מגיעה מהנזקים שגורם הרופא המתחרה, דוקטור גוגל
ביומיום עוסק פרופ' משה פפא בהצלת חייהן של חולות בסרטן השד, אבל משנותיו הרבות כרופא זכורה לו במיוחד נערה שהציל מסכנה שונה לגמרי. היא הובאה לבית החולים שיבא כשהיא מיטלטלת בין חיים למוות, דקות אחדות אחרי הפיגוע בדולפינריום. המחבל שהגיע לאתר הבילוי בערב 1 ביוני 2001 נעמד בין הצעירים שעמדו בתור, ופוצץ את עצמו. המטען הגדול, שכלל גם חפצי מתכת חדים, גרם למותם של 21 נערות ונערים. עוד 120 מהמבלים נפצעו בדרגות חומרה שונות.
עוד כותרות ב-nrg:
- הבוס הטריד מינית – העיתונאית ברחה מהמדינה
- טורקיה: "השיחות עם ישראל מתקדמות היטב"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הייתי בתל־אביב כששמעתי את האמבולנסים", מספר פרופ' פפא. "נסעתי מיד לתל־השומר והגעתי לשם יחד עם האמבולנס שהביא אותה - נערה צעירה, עולה מברית המועצות. היא הייתה במצב גבולי, כתוצאה מכדורי ברזל שפגעו בה באזור הבטן העליונה. ביצענו ניתוח מיידי ומציל חיים".
פפא מצטנע כשהוא מספר על הטיפול בנערה, שלא הייתה חוזרת עוד לביתה לולא הוא ועמיתיו היו שם כדי להציל את חייה. גם כשהוא נשאל על עשייתו רבת השנים בתחום הכירורגיה והאונקולוגיה, שהקנתה לו יוקרה מקומית ובינלאומית, הוא מעדיף לספר על דרכי טיפול חדשניות בסרטן השד. הוא עצמו, במקביל לתפקידו כראש הקליניקה הפרטית לטיפולים בסרטן השד בבתי החולים של "אסותא" ברמת־החייל ובראשון־לציון, עוסק ביזמות שמטרתה לתת עוד דחיפה להתפתחות הטכנולוגית הקשורה בתחום.
"יש הרבה רעיונות מקוריים לגבי גילוי וטיפול רפואי, ומהצד השני קיים מגוון גדול של טכנולוגיות חדישות בתחומים אחרים, מחוץ לרפואה", אומר פפא. "אחד הדברים שאני עושה הוא לנסות לגשר בין הצרכים והמידע ובין מפתחי הטכנולוגיות, כדי ליצור טכנולוגיות רפואיות חדשות. הרעיונות קיימים, חסרים רק אנשים שיישמו אותם".
לצד זאת, הוא מזהיר מריצה בעיניים עצומות אל כל פיתוח חדשני. "צריך לשקול בכובד ראש לפני יישום של טכנולוגיה לגבי החולה הספציפי. יש כיום טכנולוגיות הדמיה, כמו MRI בשד, שקיימת להן דרישה גבוהה - אבל השימוש בהן לא תמיד מתאים ואף עלול להביא לבלבול ונזק, דוגמת בירור נוסף מיותר, ביופסיות ודחיית הטיפול. זה לא אומר שאין להשתמש בטכנולוגיה, אבל צריך להשתמש בה באופן מושכל".
נתונים עדכניים של האגודה למלחמה בסרטן, שפורסמו בחודש ספטמבר שעבר, מגלים ירידה בשיעור התחלואה והתמותה מסרטן השד בישראל. פנייה לסקירה מוקדמת, צעדים מניעתיים וטיפולים מתקדמים הם שהביאו לבשורה הזו. עם זאת, סרטן השד הוא עדיין השכיח ביותר בקרב נשים בישראל. בשנת 2012 אובחנו בארץ 4,396 חולות חדשות הסובלות מסרטן שד חודרני - כשליש מכלל המקרים של גידולים חודרניים אצל נשים.
כירורגיה אונקולוגית, תחום המומחיות של פרופ' פפא, עוסקת בעיקר בניתוחים שמכוונים לטיפול במחלות ממאירות. מטרת הניתוח יכולה להיות הסרת הגידול במלואו, טיפול משלים, טיפול בגידולים חוזרים או מתן מענה לסיבוכים של מחלות גידוליות מתקדמות. "הטיפולים במחלות ממאירות עוברים שינוי משמעותי יחסית למה שהיה קיים במאה ה־20", מספר פפא. "
בעבר נהגו להשתמש בארטילריה כבדה - ניתוחים רדיקליים, טיפולים כימיים קשים והקרנות, שכולם שולבו יחד במטרה להכחיד את הסרטן. כל אלה גרמו למטופל גם נזקים תפקודיים, אסתטיים או אחרים. כיום, בשל התקדמות המידע והטכנולוגיה, אנחנו מבינים יותר ויותר את המחלה. זה לא אומר שיש בידינו אפשרות למנוע אותה, אבל יש לנו אמצעים יעילים וממוקדים יותר כדי לטפל בחולה או להאריך את חייו.
"במקום 'הירי המאסיבי', הנטייה כיום היא לצמצם את הטיפולים ולהפוך אותם לכירורגיים וממוקדים. בעבר היו ניתוחים רדיקליים של כריתת שד, אבל היום אנחנו מוציאים את אזור הגידול בלבד; ובמקום להוציא את מכלול בלוטות הלימפה בבית השחי, אנחנו מסתפקים ברוב המקרים בהוצאת קבוצה קטנה של 1־3 בלוטות, שנקראות בלוטות הזקיף. כך אנחנו גם שומרים על האסתטיקה, וגם מצמצמים מאוד את הנזקים שנגרמים כתוצאה מהוצאת בלוטות הלימפה. היכולות הטכנולוגיות הביאו לכך שבמקרים שיש צורך לבצע כריתת שד, אפשר לבצע שחזור מיידי".
ומה לגבי טיפולי ההקרנה, שלהם תופעות לוואי קשות?
"גם בהם יש שינויים רבים. הקרנות לאזור השד נעשות היום לפי תכנון מדויק. משך הטיפול הצטמצם מחמישה־שישה שבועות של חמש הקרנות בשבוע לטווח של שלושה שבועות. במקרים מסוימים אפשר לתת קרינה תוך־ניתוחית, ובכך להימנע משבועות של טיפולים לאחר הניתוח. בזכות הגילוי המוקדם אפשר בהרבה מקרים לשמר את השד ולצמצם את הטיפול בקרינה.
"לצד אלה יש טיפול משלים, ובו שלושה מרכיבים: אנטי־הורמונלי, ביולוגי וכימותרפי. פענוח הביולוגיה של מנגנון הגידול מביא לפיתוח יותר ויותר תרופות ביולוגיות שמכוונות אל התא הסרטני. בעתיד הלא רחוק נצפה לכך שיהיו תרופות שיעצרו את התהליך, ויש לקוות שגם ירפאו אותו. הגישה כיום היא לנסות, עד כמה שאפשר, לכוון את הטיפול המתאים לגידול הספציפי של החולה.
"אמנם אין בידינו עדיין מלוא הכלים כדי לתת טיפול מוכוון אישית, אבל זה בהחלט הכיוון שאנחנו שואפים אליו. היכולת שלנו לחלק את הגידולים למשפחות לפי התהליכים הביולוגיים שמאפיינים אותם, ובהתאם לכך לקבוע את הסיכון מחד גיסא ואת הטיפול מאידך גיסא, מסייעת לצמצם את הנזק הנגרם מהטיפול ולהתאים אותו אישית".
האם יש מקרים שבהם הקדמה הטכנולוגית דווקא פוגעת ברפואה?
"כן. בשנים האחרונות אנחנו עדים לצערי לקבלת מידע על בסיס 'רכילות אינטרנטית'. החולים אוספים מידע מפורומים ורשתות חברתיות, או מתייעצים עם 'דוקטור גוגל', והוא גורם להם להיכנס למועקה פסיכולוגית. אנשים הנתונים ללחץ עקב מחלה משתמשים במידע להסקת מסקנות לא נכונות על מצבם.
"במקרים גרועים יותר הם גם מקבלים, בהשראת המידע הזה, החלטות טיפוליות שאינן נכונות להם, והמערכת הרפואית נקלעת לקושי רב כשהיא מנסה להסביר להם מהו הטיפול הנכון עבורם".
האם ייתכן שבעתיד הנראה לעין, הסרטן ייעלם מהעולם?
"מכיוון שמדובר במשפחה של מחלות שנמצאות תחת מטריית המונח 'סרטן', קשה לי להאמין שלא נשמע עליו בעתיד. אני כן מאמין שלגבי רבים מהגידולים השכיחים, יהיו לנו אמצעי גילוי מוקדם פשוטים ומדויקים יותר מאלה שיש לנו כיום.
"נוכל לזהות במדויק את האוכלוסיות שנמצאות בסיכון מוגבר, ואפילו להעריך באיזה שלב בחיים 'הנשאיוּת' תתפתח למחלה. בנוסף נדע בוודאות רבה יותר מהם גורמי הסיכון הסביבתיים - כמו השמנה, הורמונים או מאכלים שמשפיעים על התפתחות המחלה - ונוכל לעזור לאנשים להימנע מהם.
"אני מאמין שגם מידת התוקפנות הכירורגית לגבי גידולים ראשוניים תפחת, בעיקר עקב הגילוי המוקדם. יימצאו דרכים נוספות להשמיד גידולים בדרך בלתי פולשנית, לדוגמה באמצעות אנרגיית חום המיוצרת באולטרה־סאונד ממוקד, או דרך קירור באנרגיית RF. אני מקווה שיבוא יום שבו נוכל להפוך את התהליך הסרטני מממאיר לשפיר, ומעז ייצא מתוק".
משה פפא גדל כבן יחיד להורים ניצולי שואה, "דור שני לשואה על כל מה שמשתמע מכך", הוא אומר. "אני מעריך מאוד את הוריי על שלא שמרו אותי בבית, אלא שלחו אותי ללמוד בישיבה תיכונית. בימים ההם המשמעות הייתה לבוא הביתה פעם בשלושה שבועות. אני חושב שהשילוב הזה - מצד אחד לגדול על ברכי הורים שאיבדו הכול, ומנגד לחיות בתוך קבוצת ילדים בפנימייה - עיצב אותי בשני מובנים: השאיפה למצוינות והצלחה, והמודעות התמידית לחשיבות של הפן החברתי".
במשפחתו לא היו רופאים, ופרט לרופא הילדים - שביקר לעתים רחוקות - הוא לא ממש ידע מה זה רופא. לפקולטה לרפואה הגיע די במקרה. "כשסיימתי את התיכון לא התאמתי עדיין לגיל הגיוס, ולכן הלכתי ללמוד שנה באוניברסיטה העברית, ומשם החלטתי להמשיך בעתודה. לימודי רפואה נראו לי כאופציה טובה להמשך, ואותם כבר עשיתי בתל־אביב".
איך הגעת לכירורגיה?
"בדרך כלל אנשים בוחרים את המקצוע שלהם מתוך חוויות ומנטורים שהיו להם בזמן הלימודים. לי היה מנטור שהיווה דוגמה אישית בתחום הכירורגיה. בנוסף, בעיניי זהו מקצוע שבו יש בעיה ואתה פותר אותה בצורה רדיקלית ובאופן מיידי יחסית".
לתחום הספציפי של כירורגיה אונקולוגית הגיע פפא לאחר שאמו חלתה. בשנות השבעים הוא בילה תקופה ארוכה באוניברסיטת הרווארד, ולאחר מכן התמחה בבית החולים "הר סיני" בניו־יורק ובמכוני המחקר הלאומיים של ארה"ב. בהמשך שימש רופא בכיר בבית החולים של אוניברסיטת טורונטו.
בארץ ניהל פרופ' פפא את המחלקה לכירורגיה כללית ואונקולוגית בבית החולים שיבא, שם גם הקים את מרכז "מירב" לבריאות השד. "תהליך ההקמה של המרכז הזה היה בבחינת פריצת דרך", הוא אומר. "כשחזרתי ארצה אחרי תקופה ארוכה בצפון אמריקה, עם כל מה שראיתי שם בתחום הטיפולים האונקולוגיים, חשבתי שיש להקים מרכזי מצוינות רב־תחומיים למחלות.
"פניתי ליואל פלצ'ו, שבתו נפטרה בגיל צעיר מסרטן השד, והצעתי לו שנקים מרכז כוללני לבריאות השד. בשילוב כוחות של משפחת פלצ'ו, בית החולים ותורמים נדיבים, בנינו את מרכז מירב, על שם בתו של יואל. המרכז הזה כולל בתוכו כירורגיה, רנטגן ו־MRI, גנטיקה וייעוץ גנטי וגניקולוגי. המטרה היא לספק גילוי מוקדם, מעקב וטיפול לנשים הזקוקות לכך, וגם לנשים שנמצאות בסיכון גבוה".
כמי שלעולם אינו קופא על שמריו, בימים אלה הוא עוסק בהקמת מרכז שד רב־תחומי נוסף, במסגרת בית החולים אסותא.
שילמת מחיר במשך השנים על הקריירה התובענית?
"כן. ההשקעה שלי בפן המקצועי בהחלט גבתה מחירים משמעותיים בהיבט המשפחתי - הן בזמן שהקדשתי לילדיי והן בזוגיות. גם בפן המקצועי שילמתי מחירים, בשל הדרך שבה סברתי שיש ליישם את המקצוע".
קרה שטיפלת בבן משפחה?
"היו מקרים כאלה. לפי דעתי, גם אם היא איננה מקובלת על כולם, אפשר לעשות זאת. אם אתה הוא האיש המקצועי והמומחה באותו תחום, ואתה מסוגל להתנתק רגשית, והטיפול מסוכם על דעת שניכם - אפשר לטפל בקרוב משפחה. רצוי גם לשלב בכך רופא מומחה נוסף, שישמש כעזר".
בעבודה הזו יש גם רגעי חיוך?
"כן, כשאני מרגיש שיש חולה שהוקל לו".
אקו"ם