"להתאהב בארץ מחדש": היכן הנחל היפה בארץ?
האוויר היה צלול והנופים נפלאים – ובכל זאת דוד וערן גל-אור, אב ובנו, הרגישו שמשהו חסר להם בטיול המשותף הארוך. עוד לפני שהגיעו לסוף המסלול הם החליטו להקדיש את חייהם לכתיבת ספרי הדרכה מפורטים. על מיקומו של האתר היפה בארץ אין מחלוקת
כשדוד גל-אור ובנו הבכור ערן התייצבו בנווה-אטי"ב שבחרמון כדי להתחיל במסע רגלי משותף, הם לא ידעו שהטיול הזה עומד לשרטט את נתיב חייהם. כל אחד מהם עמד באותם ימים בפני צומת דרכים אישי. האב פרש זמן קצר לפני כן מעבודתו כסמנכ"ל שיווק בחברת אֹסם, וקיבל החלטה לא להשתעבד עוד לעבודה, גם אם המשמעות היא שייאלץ להסתפק בחיים פשוטים יותר.עוד כותרות ב-nrg סגנון:
- חולצו מאי בודד אחרי שכתבו HELP עם עלים
- נתפסה האישה היחידה ברשימת מבוקשי ה-FBI
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ערן בדיוק השתחרר מהצבא ועמד להתחיל את חייו כאזרח בוגר, לא לפני טיול-השחרור-הגדול. אלא שבניגוד לחבריו, ערן הגיע למסקנה שהוא לא מעוניין לטוס לדרום אמריקה או למזרח הרחוק; הוא מעדיף לצאת למסע להכרת הארץ שבה הוא חי.
באופן לא מובן מאליו, האב והבן חברו יחד. בספטמבר 2006, יום למחרת ראש השנה, הם הצטיידו במפה והחלו לתור את ארץ ישראל מהנקודה הצפונית ביותר שלה. בערב פסח של אותה שנה הסתיים המסע בחופי ים סוף. לאורך כל החודשים הללו הם נשאו איתם מחברת קטנה, שבה כתבו את קורותיהם. לא הייתה מטרה מסוימת לכתיבה, אך השניים הקפידו למלא את המחברת בכל הפרטים שנגלו לעיניהם ובכל התובנות שצברו.
בסופו של דבר, המחברת הזו חישבה להם את מסלול החיים מחדש, כשהתפתחה לסדרת ספרי הדרכה. "כבר כשהיינו בנחל געתון בנהריה, הגענו להסכמה שכל מה שאנחנו כותבים במחברת הקטנה הזו צריך להתפרסם יום אחד בספר", אומר דוד.
"לפעמים טיילנו לאורך שבוע שלם, לפעמים רק חלק מהימים, אבל לא היה שבוע שלא טיילנו בו", מוסיף ערן. "ראינו את הארץ לאורכה ולרוחבה, והרבה מאוד מהלילות נשארנו ללון בשטח. תוך כדי הטיול חווינו משהו חזק מאוד: היינו קמים בשטח ואומרים זה לזה - 'וואו, באיזה מקום נהדר אנחנו חיים'. עם זאת, הייתה לנו הרגשה שאין מספיק מטיילים שמסתובבים בדרכים. הרגשנו גם שספרי ההדרכה שהשתמשנו בהם לא כתובים ברמה מספיק גבוהה, ושיש כאן חסר שצריך להשלים".
זמן קצר לאחר שסיימו את הטיול, הם החלו בעשייה נמרצת. עד עתה פרסמו בהוצאה פרטית שש סדרות בנות שלושה ספרים כל אחת, תחת המותג "מסלולים - להתאהב בארץ מחדש". בנוסף הוציאו לאור, בשיתוף ידיעות אחרונות, ספר של סיורים בתל-אביב ואלבום תמונות של העיר. בסך הכול מציעים הספרים של האב והבן כ-1,200 מסלולי טיול, 365 מסלולי מעיינות, 280 מסלולי פריחה ו-115 מסלולי הליכה.
"הארץ שלנו צרה ברוחב וקצרה באורך, אבל אין עוד מקום כמוה עם כל כך הרבה עומק", אומר ערן. "בשום מקום אחר בעולם לא קיימים הרבדים שיש כאן מתחת לפני השטח, כמויות הסיפורים, אלפי שנים של התרחשויות וחיים אנושיים".
באחת הסדרות אפשר למצוא 60 מסלולי טיול בעקבות התנ"ך. "עוד לא כיסינו את כל סיפורי התנ"ך בארץ", אומר דוד. "אנחנו מביאים ציטוטים, סיפורים ופרשנויות: זיהוי של המקומות הנזכרים במקרא, היכן בקרב מסוים נערך הכוח הפלשתי והיכן הכוח הישראלי – או איפה פעם חשבו שעמדו הלוחמים, ואיפה אנחנו מבינים שהם באמת היו".
אחרי עשר שנים של טיולים בארץ וכתיבה, נשאר לכם עוד מה לחדש?
"כן. אני בטוח שיש לנו עוד עשרות שנים של עבודה בתיעוד מסלולי טיול בישראל", אומר ערן כשלהט בעיניו. "זו ארץ מאוד מגוונת. בשעות נסיעה ספורות עוברים מהר מושלג למדבר של הרי גרניט, ובדרך רואים עשרות סוגים של נוף. אנשים מכירים את המקומות הקבועים שהם מגיעים אליהם, אבל יש עוד כל כך הרבה שהם מן הסתם לא מכירים, ובמיוחד לא את מה שנחבא בפנים".
"יש לנו תוכניות לעוד עשור, אם עדיין יהיה אז רלוונטי לכתוב ספרים", אומר דוד. "ספרי קריאה יישארו תמיד לדעתי, אבל ספרי מידע יאבדו את מקומם, ויהיה צריך למצוא את הדרך להמשיך מבחינה עסקית בלי פרינט. נמצא את הדרך לכתוב ולהפיק – כי אנשים תמיד ירצו את המידע העמוק שנותן ערך מוסף, לא רק את ההוראות איך ללכת מפה לשם. זו לא חוכמה, אם כי גם את זה צריך לדעת לעשות בצורה מדויקת. וייז הרי לא מוביל ישירות למעיין או לפריחה.
"צריך לדעת איך מנסחים היטב את הוראות ההגעה, אבל צריך להוסיף עליהן גם מידע שקשור לבוטניקה, למשבר המים או לסיפורי התנ"ך. תמיד יהיה עוד מה לספר ומה להראות, כי גם הידע מתרחב ומעמיק כל הזמן. כתבו על האתרים הללו לפני מאתיים שנה, ויכתבו עליהם גם בעוד מאתיים".
השותפות של האב והבן לבית גל-אור הפכה כבר מזמן לעסק משפחתי. אם המשפחה, חלי, פרשה לפני כשנה מעבודתה כמורה, וכעת היא עובדת בשיווק המוסדי של ספרי הטיולים ומציעה אותם בבתי ספר, תנועות נוער ומוסדות. עדי, האמצעית משלושת ילדי המשפחה, לומדת באוניברסיטת בן-גוריון ומתחזקת מביתה את אתר האינטרנט שהקימו אחיה ואביה. הבת השלישית אופיר, עסוקה בלימודיה.
בימים אלו עובדים האב והבן על סדרת ספרים שתעסוק בירושלים, שם הם מדריכים סיורים בבוקרי שישי. בספרים האלה יופיע לצד רבים מהמסלולים ברקוד שניתן לסרוק, כדי לצפות בסרטון וידאו מתוך ערוץ היוטיוב של דוד וערן - סרטון שצולם באותו מסלול ומספק מידע מפורט עוד יותר. "אין לי ספק שנכניס את התוספת הזאת גם לסדרות קודמות", אומר ערן. "הרעיון הוא ללכת קדימה עם הטכנולוגיה, מתוך הבנה שאנשים מטיילים היום עם הטלפון. בזמן הטיול ניתן יהיה להיכנס לאתר שלנו או לסרוק את הברקוד, ולקבל הדרכת וידאו.
"צילמנו גם סרטונים שעוסקים באנשים החיים כאן. בימין-משה, למשל, נפגשנו עם התושבת המבוגרת ביותר בשכונה. היא גדלה עוד בבתים שמונטיפיורי בנה לפני יותר מ-150 שנה, ואחיה נפל על הגנת השכונה במלחמת העצמאות. זו אישה שלא כל אחד יכול לפגוש ביומיום, אבל עכשיו כל מטייל יוכל לצפות בה כשהיא מספרת את סיפור החיים שלה ושל אחיה. אנחנו מעמיקים, מחפשים ולא מוותרים, דופקים על דלתות, שואלים ומוצאים".
גם רמי לוי התראיין לאחד הסרטונים שלהם. "העסק שלו נקרא 'רמי לוי שיווק השקמה', ולכן נפגשנו איתו ברחוב השקמה, שם הוא סיפר לנו את סיפור החנות הראשונה של משפחתו", אומר דוד. "כשאנחנו מטיילים בטבע אנחנו פחות מראיינים אנשים, אלא יותר כותבים על מה שאנחנו רואים ועל ההיסטוריה של המקום, אבל כשמסיירים בערים מעניין גם לפגוש דמויות ולשמוע סיפורים אנושיים. ירושלים אינה רק מבנים, יש בתוכה וסביבה הרבה מאוד".
עם זאת, גם באזורים הכפריים הם דלו סיפורים של דמויות מרתקות. "בעמק הארזים נמצאת חוות טור-סיני, והחלטנו לבדוק מי הקים אותה ולמה. התברר שזהו עודד טור-סיני, שהקים את החווה ומגדל בה גידולים אורגניים. הוא נכד של אחד ממחיי השפה העברית, וההורים שלו גדלו עם שמעון וסוניה פרס בקיבוץ אלומות, והקימו שם שלושים אחוז מהחקלאות הישראלית. כך הבאנו למטיילים באזור סיפור שאנשים לא יודעים וגם לא יכולים לקרוא בשום מקום".
השבוע השיק הצמד גם תערוכת צילומים בבית הקפה הירושלמי "תמול שלשום". "הרעיון של התערוכה הוא להציג מקומות נסתרים ופחות מוכרים בארץ", אומר דוד.
לאורך השנים הצטרפו לטיולים שלהם חברים ובני משפחה. מבחינת הגל-אורים, הדבר תרם לא רק להנאה מהדרך, אלא גם לתרגום שלה לכתב. "מתוך המפגשים המגוונים שלנו, אנחנו יודעים לכתוב באופן שיפנה לסוגים שונים של מטיילים - למשפחות עם ילדים, למבוגרים ולצעירים. למדנו מה מדבר לאנשים", אומר ערן.
חשבתם לכתוב מדריכים דומים לטיולים בחו"ל?
דוד: "בהתחלה היו לי רעיונות כאלה, אבל ערן ידע להוריד אותי מזה מהר מאוד, והוא צדק".
ערן: "זה מכיוון שאנחנו קודם כול פועלים מתוך תפיסה ערכית ורעיונית. אנחנו רוצים שאנשים יכירו את יופייה הנסתר של הארץ, ירגישו מחוברים אליה ויאהבו אותה. יש בזה אידיאולוגיה: כשאנשים מחוברים למקום שבו הם חיים, טוב להם יותר והם שמחים יותר. בחזון שלנו, לזה אנחנו מכוונים. אפשר להוציא ספרים דומים על טיולים בעולם, אבל הלב שלנו לא יהיה שם".
ספרי טיולים הם גם עסק רווחי?
"התחלנו להוציא את הספרים במימון עצמי, ובמשך כמה שנים התפרנסנו יפה", אומר דוד. "אין ספק שזאת לא הייתה המשכורת שהייתי רגיל לקבל מאסם, אבל ויתרתי על הרווחה הכלכלית לטובת הסיפוק שלי מהעבודה. הרווחה של החיים שווה הרבה יותר, ואני לרגע לא מתחרט. עד לפני שנתיים גם הפרנסה מהספרים הייתה טובה, אבל אני חייב לומר שמאז חוק הספרים זה נפגע. יש ירידה משמעותית במכירות, ובכלל בביקורים של אנשים בחנויות הספרים".
לא רק חוק הספרים הפך את עבודת החלומות שלהם למאתגרת יותר: כמדריכי סיורים בבירה הם נאלצים להתמודד בחודשים האחרונים עם ביטולים רבים בעקבות גל הטרור, שירושלים היא בין המוקדים המרכזיים שלו. "אנשים מפחדים לצאת מהבית. אם בעבר היינו צריכים להגביל את מספר המשתתפים שלא יהיה גדול מדי, היום אנחנו מוציאים סיור בכוח גם כשמגיעים רק חמישה אנשים. בנוסף לסיורי סליחות ערכנו בשנים קודמות הרבה סיורי חנוכיות, אבל השנה אפילו סיור חנוכיות אחד לא יצא בגלל המצב. זה ענף שממנו עוד נתפרנס בעתיד, היום עדיין לא. זה ייקח זמן".
ומה לגבי טיולים ביהודה ושומרון?
"אנחנו מאמינים שכל עוד יהודה ושומרון הם חלק ממדינת ישראל, לא רק אפשר לטייל שם, אלא חייבים לטייל שם", אומר ערן. "העבר והמורשת של עם ישראל נחבאים בהרים, בנחלים ובמעיינות של המקומות האלה. הקדשנו ספר כמעט שלם ליהודה ושומרון, ובסדרת סיפורי התנ"ך שלנו יש כשבעה מסלולים שנמצאים שם".
מתוך כל המקומות שביקרתם וחקרתם, איזה אהוב עליכם ביותר?
"יש בינינו חילוקי דעות בנושאים האלה, אבל אני חושב ששנינו נסכים פה אחד על נחל פרת שבצפון מדבר יהודה, בין ירושלים לים המלח. זה נחל שאורכו כעשרים קילומטרים, ויש בו עשרות ברכות שאפשר להיכנס אליהן. כל אחד יכול למצוא שם פינה שקטה משלו, וגם זה חלק מהיופי. הנוף שרואים מהנחל הוא מדברי, צהוב, עם הרבה מצוקים וצמחייה של מדבר, ולא מעט שפני סלע שמסתובבים באזור. המרחבים הפתוחים של המדבר, נטולי יישובים או כבישים שמפריעים באמצע, מקנים לו משהו קסום. השילוב של שקט ועוצמה יוצר נוף חי וקיצוני".
דוד, 56, הוא יליד ירושלים, בעל תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים. ארבע שנים לפני שעזב את תפקידו באסם הוא לקה במלנומה, סרטן העור. "זה נתן לי בום חזק מאוד לנפש", הוא מספר. "מעבר לבעיה הרפואית שטופלה, המחלה הביאה אותי להבנה שאני רוצה לעשות משהו אחר עם החיים שלי. הייתי מכור לעבודה - לא שהיום אני לא כזה, אבל זה היה שונה לגמרי. הייתי יוצא מהבית כל יום בשש בבוקר וחוזר מאוחר בלילה. עבדתי כמו משוגע, ראיתי את הבית רק בסופי שבוע ואז הייתי גמור מעייפות. אהבתי את העבודה שלי, אבל הבנתי שזה לא הכול בחיים, ושאני רוצה להיות במקום אחר".
ערן, 31, למד במכינה בכפר-אדומים לפני גיוסו לצה"ל. בצבא שירת במודיעין של חיל הים, ולאחר השחרור היה שותף בהקמת מכינה קדם-צבאית בתל-אביב, שהיום הוא מלמד בה פעמיים בשבוע. "שנת המכינה לפני הגיוס מאוד עיצבה וחיברה אותי לארץ ולאהבת הטיולים", הוא מספר. "זה היה קיים אצלי תמיד, אבל התחזק בתקופה ההיא".
כשאני שואלת אותם איך זה לעבוד יחד כאב ובן, השניים פורצים בצחוק ומספרים שאת השאלה הזו הם שומעים שוב ושוב. "אנחנו גאים להגיד שבעשר שנות עבודה משותפת לא רבנו אפילו פעם אחת", אומר ערן. "יש ויכוחים, אבל הם רק מחדדים את הדברים ומלמדים את טיב הקשר. התקרבנו מאוד בשנים האלה, גם כאבא ובן. מעבר לכך, אני חושב שזה מאוד חיזק את המשפחה. לא במקרה גם אמא שלי ואחותי הפכו לשותפות שלנו. אנחנו מכירים זה את זה טוב יותר. קשה להגיד שאוהבים יותר, אך הקשר מתחזק".
"זאת גם חוויה גדולה לטייל ולעבוד ביחד, הנאה שאין לה סוף, כיף אדיר", מספר דוד. "למדנו להפריד בין התפקידים שלנו: מהיום הראשון ערן אחראי על התכנים - שזה אומר כתיבה, צילום, עריכה לשונית, עריכה גרפית וכל מה שקשור לעיצוב. גם כשאני עושה הגהה, ערן מנהל אותי. הוא שולח אליי חומרים שהוא כותב, חלי ואני קוראים אותם יחד בקול רם, ואז ערן ואני יושבים יחד וקוראים שוב. האחריות שלי היא על השיווק והאדמיניסטרציה, ואם צריך, אני מנהל את ערן בנושאים האלה. אנחנו מפרים זה את זה וככה חופרים יותר עמוק, כי הוא בא עם הראש שלו ואני עם שלי.
"לכל אורך הדרך נהניתי לראות את הפריחה של ערן. בהתחלה חלי ואני היינו קוראים את החומר ומתרגשים לראות שבחור בן 22 כותב דבר כזה. מאז הוא המשיך להתפתח ברמת התוכן, הרעיונות והתפיסה העסקית. אני רואה אותו ויודע שבבוא הזמן, אני ארצה לזוז הצדה".
ומה החסרונות של עבודה במסגרת משפחתית?
"כשאתה נמצא במקום שיש בו הרבה מוחות, אתה מצליח להרים אותם כדי לקבל תוצר. אתה יכול להפיק מהם את המרב ולעשות דברים נפלאים. בעבודה בקבוצה מצומצמת, לעומת זאת, אין מספיק מוחות כדי לפתח אותם למקומות שצריך, וזה חסר. גם עולם המחשבים והאפליקציות חסר אצלנו, בין היתר כי החלטנו לשמור את המשפחתיות של העסק ולא להכניס אליו גורמים חיצוניים. בסופו של דבר עסקים נופלים לפעמים על ניהול לא נכון. צריך לדעת לנהל תוך שמירה על עלות נמוכה, להקפיד שההוצאות יהיו ברמה שמאפשרת לעסק לחיות".
"מה שהיה קשה זה לעשות את ההפרדה בין המשפחה לעבודה", מוסיף ערן. "אני חושב שעם השנים הצלחנו להתגבר על זה. בארוחת שישי אנחנו לא מדברים על הספרים".
מה החלום שלכם?
ערן: "קודם כול, מה שאנחנו עושים עכשיו הוא חלום שמתגשם כל הזמן. אני שמח שכבר בגיל 22 מצאתי את עצמי והתחלתי לעשות את מה שאני באמת רוצה לעשות בחיים. אנשים מחפשים את דרכם, לא מוצאים, מתקשים ונופלים, ולי הייתה הזכות הגדולה לגלות מהר מאוד מה אני אוהב, ולהצליח להפוך את זה לעבודה. אני רואה את עצמי ממשיך לעסוק בטיולים עוד שנים קדימה. החלום לעתיד הוא שלא יהיה פה מישהו שלא ייעזר בספרים שלנו".
"ברמה האישית אני חולם להמשיך לטייל ולטייל", אומר דוד. "ברמה העסקית אנחנו רוצים להגיע לכלל הציבור בארץ, שהוא מגוון והטרוגני. זה מחייב תרגום של הספרים גם לשפות אחרות, כי יש הרבה עולים חדשים. אני שואף להוציא את הספרים שלנו באנגלית, בצרפתית וברוסית. אני רוצה שגם הדור הבא במשפחה ייקח על עצמו את העסק, אפילו הדורות הבאים.
"גדלתי במשפחה דתית, ואני מכיר את הציונות הדתית כמו את כף ידי. לצערנו, דתיים נוהגים לטייל בעיקר בשלושה מועדים בשנה - בפסח, בסוכות ובקיץ. דווקא הציבור הזה לא מטייל בשבתות, למרות שהוא הכי ציוני. אני אומר להם - כמו שאתם קובעים מועדים לתורה, תקבעו מועדים לאהבת הארץ, לאידיאולוגיה של הארץ. מקבלים מזה הרבה לנפש, והימים שאחרי הטיול הופכים לימים כל כך אחרים. אני אומר מניסיון, זה משנה את החיים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם