אתן לא לבד: 5 הדברים הקשים באימהות טריה
לצד האושר העצום שמביא איתו התינוק, אתן צפויות להיתקל גם בתחושות פחות נעימות. החדשות הטובות: כל אמא מתמודדת איתן
כל כך רציתי להיות כבר אמא. כבר שמעתי אינספור פעמים את כל האזהרות: "תשני עכשיו כי אחר כך זה פשוט לא קורה", "תצאו עכשיו לחופשה, כי אחר כך אין לכם סיכוי", "חכי שיתחילו הגזים", "חכי שיצאו השיניים", "עשיתם את החיסונים של גיל חודשיים? זה כלום, חכי לאלו של גיל חצי שנה". והפליטות, הכביסות, החיתולים היללות, ההנקה והעייפות.
עוד כותרות ב-nrg:
- הבטן לא שטוחה? 6 מאכלים שהורסים לכם
-נהגת הותקפה בידי ירדני - ותשלם על הטיפול הרפואי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
להיות אמא זו עבודה במשרה מלאה. השכר לא תמיד משתלם (שוטף פלוס 18 שנה בערך), התנאים הסוציאליים לא משהו, אין גם תגמול על שעות נוספות - והבוס הרוטן לא תמיד יודע להסביר מה לעזאזל הוא רוצה ממך עכשיו. ועדיין, בעיני, זו העבודה הנפלאה ביותר בעולם.
ולמרות זאת, ההתמודדויות היומיומיות שלעיתים מעייפות או מייאשות, הן כלום לעומת המאבקים הפנימיים המורכבים והאתגרים הרגשיים איתם מתמודדת כל אמא. אז מה צפוי לכן לאחר הלידה?
גם אם תשתדלי מאוד ותנסי בכל הכוח, מרגע שנולד תינוקך, רגשות האשם מתגנבים לחייך והופכים לחלק כמעט בלתי נפרד מחווית האמהות.
להרדים על הידיים, להפסיק להניק, להכניס אותו לגן, לחזור לעבודה, להעיר אותו משינה - כל כך הרבה דברים מעוררים בנו אשמה, וזו ממש לא הרשימה המלאה. קשה מאוד לדעת שהדבר הנכון ביותר עבור ילדך ועבורך, הוא לא בהכרח מה שהמציאות כרגע מאפשרת או מה שילדך יכול להבין או לקבל.
רק אחרי שיילל דקות ארוכות, הבנת שבעצם החיתול המלא מפריע לו? הצלחת להרדים אותו רק מאוחר מדי אחר הצהריים והוא שוב פיספס אמבטיה? יצאת לסידורים בחוץ או סתם לקפה עם חברה והוא היה זמן רב בעגלה או במנשא? אני יכולה רק להבטיח לך שאת כל הדברים שאת מרגישה אשמה לגביהם, הוא כבר שכח - ומחלק מהם הוא אפילו שמח.
אז אל תרגישי אשמה ששוב לא הספקת להכין ארוחת ערב. לפיצה חמה וטעימה יש סגולות רפואיות שמשכיחות אשמה. אני בטוחה שיש מחקרים שיאשרו את הטענה הזו.
להיות הורה זה להיחשף לפחדים ודאגות שקודם לא היו, לך וגם אם היו - בטוח שלא בכזו אינטנסיביות. גם אם את לא אדם חרדתי במהותך (בשונה מכותבת שורות אלו לדוגמא), את הופכת להיות מודעת יותר יותר לכל הדברים הרעים והנוראיים שעלולים לקרות - ואיך הלב שלך צפוי לכאוב אם חלילה יקרו.
זה טבעי לרצות שכל מה שקשור בילדך יהיה מושלם, והתחושה שהוא תלוי בך באופן מוחלט יכולה להיות משכרת. אבל נחשי מה? את לא לבד שם, הוא לא רק שלך - וכדאי שתלמדי לסמוך גם על אבא שלו. "למה אתה מחזיק אותו ככה? זה לא נוח לו! המים באמבטיה לא מספיק חמים! למה מילקי עכשיו אם תכף אוכלים ארוחת ערב?". נשמע מוכר?
אז נכון שלוקח לו קצת יותר זמן להחליף חיתול, והוא בדרך כלל גם סוגר אותו חזק או חלש מדי לטעמך, ותמיד הוא מלביש אותו בבגד המוכתם שבדיוק תכננת להעיף. אז מי בכלל צריך את העזרה הזו עכשיו? התשובה היא את.
בתרבות שאנחנו חיים בה, השואפת לשלמות, קשה שלא ליפול למלכודת של "אם אני לא אעשה זאת, זה לא ייעשה כמו שצריך". כמה שמייאש או קשה לעמוד מהצד ולראות אותו בוחר, למשל, את הבגדים הכי לא מתאימים, האב ירגיש שמח וגאה שבחר היום את בגדיו של בנו, והתינוק - שזקוק לחום ולאהבה בכל מיני דרכים - ירגיש נאהב בדרכים שונות ויחווה היבטים שונים של אהבה, משני ההורים.
מניע נוסף להשלים עם סגנון ההורות של בן זוגך, הוא לשמור על התחושה שאת סומכת עליו ולהקנות לו ביטחון בטיפול בילד. הדבר חשוב גם לחיזוק היחסים ביניכם. אמנם קשה להרפות, אבל כשכן תעשי את זה ותפסיקי להעיר על כל שטות ולבקר כל תנועה שלו - תחזקי את הקשר גם בין התינוק לאבא שלו, ובעיקר תאפשרי לעצמך קצת חופש.
כולנו רוצים לשמור על הילדים שלנו מפני נזק או פגיעה. זו, ללא עוררין המשימה החשובה שלנו ביותר בתור הורים. אבל קל מאוד להגזים במחשבות שלנו על זה, כי הילדים הקטנטנים שלנו כל כך יקרים לנו וכל כך פגיעים.
לא, לא נוכל להגן על הילדים שלנו מפני כל נזק אפשרי, אבל כן נוכל להרגיע את הפחדים שלנו ההורים. כמה שלפעמים היינו רוצים, לא ניתן לגדל את ילדינו בתוך בועה, או עטופים בצמר גפן, אבל אנחנו כן יכולים לדאוג שיהיה בידיים אוהבות בטוחות ומוסמכות.
אז מה עושים? אף פעם אל תתביישי ברצונך לקבל את כל המידע שאת צריכה: האם הבייביסיטר כבר שמרה על תינוקות בגיל הזה לפני כן? האם החצר בגן בטוחה? האם הצוות בגן יודע החייאה? האם המציל בבריכה עבר הכשרה? אם התשובות שתקבלי לא יהיו מספקות מבחינתך, תוכלי לבצע שינויים.
בדיקה נאותה תקל על החרדה שלך, כי ברגע שתדעי שעשית את כל מה שאת יכולה, תוכלי להרפות יותר בקלות (נו, לא אמרתי להרפות לגמרי, אבל לפחות לנסות). אלזה כבר אמרה זאת לפניי - לט איט גו.
אז נכון שהוא עוד ממש קטן וזקוק לך, ושאת זו שמאכילה אותו, מרדימה אותו ונמצאת איתו רוב הזמן. אבל אם יש בן או בת זוג, סבתא, סבא, אחות, גיסה או חברה טובה - תרשי לעצמך להתנתק לכמה שעות: לכי ליוגה, לקניות, לסרט טוב עם חברה, להופעה, או סתם רדי לקרוא עיתון בקפה מתחת לבית.
הפעם הראשונה שאת יוצאת מהבית בלעדיו - או נפרדת ממנו לכמה שעות - היא מלחיצה ומבלבלת, אבל חשובה מאוד עבורך וגם עבורו. חשוב להכיר בכך שהתחושות והרגשות, העצב או החרדה שאת אולי חשה עכשיו, הם לא שלו.
גם אם את רק סוגרת את הדלת ובטוחה שאת שומעת אותו בוכה, סביר להניח שתוך חמש דקות מהרגע שיצאת הוא ירגע וישכח. חשוב לזכור שהאתגר בהסתגלות לסביבה חדשה בה את לא נמצאת, הוא אחת מאותן חוויות חיים שיעזרו לו לגדול ולהתפתח לילד מאושר ועצמאי.
הרי לא עוד הרבה זמן את תלווי אותו לגן או לבית הספר בעיניים דומעות והוא זה שיילחש לך באוזן – "לכי אמא, אל תדאגי. אני אהיה בסדר. גם את תהיי בסדר נכון?". ואת תחייכי, תנשקי אותו - ותחזיקי את עצמך כדי לא לפרוץ בבכי מול שאר ההורים. בדיוק בשביל זה המציאו את הנסיעה באוטו בדרך לעבודה.
אקו"ם