ראשי » סגנון » יחסים

לכבוד ט"ו באב: 5 זוגות מדברים על החיים בשניים

לרגל יום האהבה, זוגות בשלבים שונים מדברים על הקושי והיופי שבזוגיות. הראיון המלא יתפרסם במוסף מוצ"ש של "מקור ראשון"

 

נשואים חודש. הוא לומד במכינת יתיר, לפני גיוס; היא עובדת במפעל ביישוב כרמל, שותפה עם אמה בעסק משפחתי בתחום האוכל והאירועים.

עוד כותרות ב-nrg:
- "רוצחת": איומים על בת 12 שצדה ג'ירפות וזברות
- סרט על אנה פרנק שצולם בעזה הוקרן בחשאי באיראן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

דייט ראשון: אצל חברים. שני: "בהתחלה לא כל כך דיברנו, בהמשך שלחתי לו הודעה ודיברנו קצת, ואז לא היינו בקשר בערך שנה וחצי. יום אחד אלקנה התקשר והציע לי עבודה, ומשם הקשר התפתח".

ההחלטה: שני: "מהר מאוד ידענו ש'זה זה', אבל החלטנו לחכות עם החתונה עד אמצע השירות הצבאי של אלקנה. ביום העצמאות הוא הפתיע והציע נישואין, וכמובן שהסכמתי".

החתונה: חוות ארץ האיילים. שני: "כל החתונה הייתה מאוד שמחה ומרגשת - בזכות להקת 'רוקדים', הצלם ניר שמול והמקום. ממליצים על כולם בחום ובאהבה".

הוויכוח הראשון: מי ישטוף כלים. בדרך כלל מתווכחים על השאלה מתי קמים בבוקר, "אבל אנחנו משלימים בחיוך ובאהבה".

מה אתה אוהב בה? אלקנה: "את הלב הענק שיש לה".

מה את אוהבת בו? שני: "את הנתינה האינסופית שלו בלי לחכות לתמורה".

תכונה רעה שלו שלמדת להשלים איתה: שני: "ברוך השם אין".

תכונה רעה שלה שלמדת להשלים איתה: אלקנה: "ברוך השם אין".

איך את משמחת אותו? שני: "פתק עם משהו מתוק ליום מתוק".

איך אתה משמח אותה? אלקנה: "זר פרחים ביום שישי".

בילוי אהוב: "יום שישי בשוק מחנה יהודה".

תובנה על זוגיות: "אנחנו אמנם נשואים חודש, אבל למדנו שאהבה היא ללא תנאי גם במצבים קשים".

 

נשואים כשנה. היא יזמית, נולדה וגדלה בצרפת; הוא שותף בחברת סטארט־אפ ויועץ, נולד וגדל בברזיל.

דייט ראשון: יעקב: "זה היה ראש חודש".

אליענה: "לא נכון, זה היה שושן פורים. יעקב לא מאוד רצה להיפגש איתי ואיחר לפגישה, ואז הוסיף חטא על פשע והעביר ביקורת על בני עקיבא בלי לדעת שבעבר שימשתי כראש התנועה בצרפת".

רק לקראת סוף הפגישה, כשאליענה הזכירה בדבריה את מחבר הספר "האדם מחפש משמעות" ויקטור פראנקל ואת "ערוך השולחן", יעקב הבין שמדובר באשתו לעתיד. אליענה: "אבל לי לקח עוד המון זמן להבין את זה".

חתונה: מעלה החמישה. אליענה: "ביקשנו מכל הקהל לשיר יחד את תפילת 'אדרבה'. היה מרומם".

יעקב: "ההורים של שנינו גרים בחו״ל, ולכן המשמעות של החתונה עבורנו הייתה להקים בית בארץ ישראל, במובן הכי פשוט של המילה. מכיוון שאנחנו לא מוזמנים בכל שבת שנייה למשפחה אנחנו מנסים להיות משפחה לחברים העולים שלנו, כמו שחברים אחרים היו עבורנו בעבר.

"בבית שלנו יש תמיד המון שפות זרות, בכל ארוחה יש לפחות שלוש: אנחנו מדברים ביחד בעברית ובספרדית, ומתכתבים המון באנגלית". במקביל, יעקב לומד צרפתית וכבר מבין לא מעט מהשפה, והפורטוגזית של אליענה נמצאת במגמת שיפור מתמדת.

מה אתה אוהב בה? יעקב: "אליענה היא אישה עם לב גדול והיא מאוד חכמה. אנחנו חושבים בצורה שונה וזה נותן המון איזון ופרספקטיבה לחיים".

מה את אוהבת בו? אליענה: "יעקב הוא מצחיק, והאדם הכי נחמד שאני מכירה. הוא תמיד מתאמץ ותמיד לומד, ואני אוהבת את יראת השמיים שלו".

תכונה רעה שלו שלמדת להשלים איתה: אליענה: "הדרך המיוחדת שהוא מסדר בה את הבית".

יעקב: "אליענה אלופה בלעשות דברים בדקה התשעים, ההפך ממני".

בילוי אהוב: "לצאת לסיבוב בשכונה, להסתכל על ספרי אמנות ולדבר על הספה ביחד".

תובנה על זוגיות: יעקב: "כל מה שחשבתי לפני החתונה, לא באמת קרה. אבל כל מה שהיה, היה טוב".

אליענה: "טובים השניים מן האחד".

 

נשואים עשר שנים, הורים למעיין (8), גיליה (5.5), ונעמי (2.5). הוא מורה לחינוך מיוחד; היא מורה לתנ"ך, דוקטורנטית, עובדת במכינת "כנפיים" לבעלי מוגבלויות.

הפגישה הראשונה: בסופרמרקט בפוקרה, נפאל.

רגע ההתאהבות: ליבת: "לא מאמינים בהתאהבות. מערכת יחסים היא דבר שנבנה באופן הדרגתי".

מתי ואיך החלטתם להתחתן? יונתן: "אחרי שנתיים וחצי של קשר, ליבת אזרה אומץ והציעה נישואין". ליבת: "הצעת הנישואין הייתה בסטקייה בגבעה הצרפתית בירושלים, למרות ששנינו צמחונים. הפתעתי את יונתן עם קופסה של טבעת, מרוב הלם הוא לא הבין בכלל מה יש בפנים והיה נבוך ומבולבל. שנינו היינו מאוד נרגשים".

איפה התחתנתם? ליבת: "לא זוכרים. משהו עם שם של פרחים באזור השרון, והייתה גם הופעה של רולנדה וג'וליאן שגרן - כן, זה ממסיבת גן". יונתן: "הצד של ליבת צחק ונהנה. הצד שלי רצה לקבור את עצמו. אבל הייתה הופעה מעולה".

ההתחלה: ליבת: "חצי שנה אחרי החתונה (וחמישה חודשים בהודו מתוכה), חזרנו לארץ ויונתן חטף דום לב באמצע משחק כדורסל. השנה הראשונה של הנישואין עברה עלינו בקומה חמש של בית לוינשטיין. היום הכול בסדר, טפו טפו טפו".

הוויכוח הראשון: ליבת גדלה בבית חילוני, יונתן מבית דתי מהושעיה, ועל כן הוויכוח הראשון היה סביב הסוגיה הבוערת גופיית ספגטי/ ציצית בחוץ – כן או לא. ליבת: "בסוף הוחלט: לא ולא".

איך משלימים? ליבת: "הכלל הוא: כיור ומריבות לא משאירים לבוקר. טוב, כיור בעצם כן".

מה אתה אוהב בה? יונתן: "את היכולת להתפייס ואת הסקרנות האינטלקטואלית".

מה את אוהבת בו? ליבת: "הומור וצניעות. ואת זה שאחרי ארבע שנים היה לו מספיק חשוב לשים מדבקה עם השמות שלנו על תיבת הדואר ולהוסיף ציור קטן של פרח".

משהו שלמדתם לאהוב זה בזו במשך השנים: יונתן: "את זה שליבת למדה להתעלם מההערות שלי תוך כדי נהיגה". ליבת: "את זה שיונתן לא מקפל כביסה כמו שצריך אבל לפחות עושה אותה".

תכונה רעה שלו שלמדת להשלים איתה: ליבת: "חפיפניקיות". 

תכונה רעה שלה שלמדת להשלים איתה: יונתן: "פרפקציוניזם".

איך את משמחת אותו? ליבת: "מפנה לו את הבית לערב פלייסטיישן עם חברים".

איך אתה משמח אותה? יונתן: "הפתעות קטנות, כמו פתק על הדלת".

בילוי אהוב: "ארומה בבוקרי יום שישי של שנת הלימודים".

 

נשואים 23 שנה, הורים לרועי (22), תאיר (20), עמוס (17), יהונתן (13), יואב (4) ואור–יה (3). הוא נהג משאית; היא מורה בבית ספר יסודי ומנהלת צהרון פרטי.

הפגישה הראשונה: במוצאי תשעה באב. מירה: "יעקב היה נהג הסעות ואני סטודנטית בירושלים. הוא הסיע אותי, ולפני שירדתי הוא ביקש את מספר הטלפון שלי. סירבתי, כי באותו זמן נפגשתי עם מישהו. יעקב לא התייאש, הוציא פתק וכתב את המספר שלו. חשבתי לעצמי: 'איזה חוצפן', ובבית זרקתי את פיסת הנייר לפח. באותו הלילה לא נרדמתי, ובבוקר רצתי לפח וחיפשתי בבהלה את פיסת הנייר המקומטת. השאר היסטוריה".

ההחלטה: כעבור שמונה חודשים. "היה לנו ריב גדול, ובמקום להיפרד החלטנו להתחתן".

החתונה: אולם שמחות בחצור הגלילית. "אחרי החתונה פתאום שמנו לב בתמונות שבאולם היה טפט ענק עם ציור של נוף. גם לפני עשרים ושלוש שנה זה היה מצחיק ומיושן". בחופה, הדי־ג'יי ניגן את השיר "תותים" של אתניקס במקום שיר אהבה מרגש. מירה: "זה אמנם היה להיט, אבל לא ממש התאים".

הוויכוח הראשון: יעקב: "יום אחרי החתונה - בשאלה אם ללכת להורים שלי או להורים שלה".

על מה מתווכחים בדרך כלל? על חינוך הילדים.

מה אתה אוהב בה? יעקב: "את האמונה החזקה ואת העובדה שהיא לא מפחדת לעשות שינויים כדי להתקדם בחיים".

מה את אוהבת בו? מירה: "שהוא מגבה אותי והולך אחריי גם אם לפעמים נדמה לו שיש לי רעיונות מופרכים. וגם את היכולת לסלוח".

תכונה רעה שלו שלמדת להשלים איתה: מירה: "תמיד הוא קודם אומר 'לא', ורק אחר כך מקשיב ומתפשר".

תכונה רעה שלה שלמדת להשלים איתה: יעקב: "קשה לה לסלוח מהר ולהפשיר אחרי מריבות".

איך את משמחת אותו? מירה: "בכך שאני מכניסה את כל השיער לכיסוי ראש".

איך אתה משמח אותה? יעקב: "אני בא איתה לשופינג, למרות שאני שונא את זה".

תובנה על זוגיות: "זוגיות זה לא דבר טבעי, וצריך לעבוד קשה כדי שהיא תצליח. ולהתפשר, כל הזמן להתפשר. אנחנו שונים מאוד אחד מהשנייה, ובכל זאת צלחנו יותר מעשרים שנות נישואין באושר".

 

נשואים 57 שנה, הורים לאורון (56), עירית (54), ועמיר (52), וסבים לעשרה. הוא גמלאי. שימש פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ממשיך לעסוק במחקר עד היום. היא גמלאית, לשעבר מנתחת מערכות במל"ם.

הפגישה הראשונה: 1956, על האונייה "ירושלים" שעשתה את דרכה מישראל לאיטליה. עפרה: "יצחק נסע לאירופה לחילופי סטודנטים, ואני נסעתי לטייל עם חברות. זו הייתה הפעם הראשונה של שנינו בחו"ל".

לאחר הפגישה על האונייה נפרדו כידידים. פגישתם השנייה התרחשה במקרה, על רכבת בהולנד. בפעם השלישית נפגשו בישראל, כשעפרה למדה למבחנים עם חבר של יצחק. עפרה: "אחר כך למדתי מתמטיקה ופיזיקה ולא כל כך הלך לי, אז יצחק עזר לי. ככה הוא נתפס ברשת".

ההמשך: החברות נמשכה כשנה, "עם הרבה און־אנד־אוף". יצחק: "אחרי שלוש פגישות אקראיות, הבנו שזה כנראה גורל ושאי אפשר להתחמק".

החתונה: בבית הוריה של עפרה, בחברת המשפחה הקרובה. מסדר הקידושין היה רב צבאי, מכיוון שיצחק העתודאי עוד שירת בצבא. אפילו צלם לא היה.

אחרי החתונה עברו שני התל־אביבים לגור בחיפה, שם למד יצחק. משם עברו לארה"ב לכמה שנים, חזרו לארץ לירושלים, ובשנים האחרונות התגוררו במושב בצרון. לפני כשנה עברו להתגורר בדיור מוגן, באחוזת רובינשטיין בראשון־לציון.

על מה מתווכחים? עפרה: "יצחק מצליח להרגיז אותי כשהוא לא מקשיב לי. אבל אחרי הוויכוח אנחנו מיד משלימים". יצחק: "ככה זה, לעפרה יש פתיל קצר, אבל לזכותה ייאמר שהיא נרגעת מהר".

תובנה על זוגיות: עפרה: "אני לא חושבת שיש תפריט לזוגיות מוצלחת. זה עניין אישי, של כימיה. מה שכן, צריך מדי פעם להתפשר".

יצחק: "אין תחליף לקשר רב שנים בין שני אנשים".
***
הכתבה המלאה תתפרסם בסוף השבוע במוסף מוצש של "מקור ראשון".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg