ריאיון עם ביצים
"אני הכי שונא שמנסים להגדיר את המגדר שלי. אני זה אני. אני מיקי". בדרך לכבוש את מסך הטלוויזיה שלכם, מיקי בוגנים עוצר ועונה על כל מה שרציתם לדעת עליו ולא העזתם לשאול
מיקי בוגנים, מה אתה יותר: חכם או ערמומי?
"ערמומי".
נו, לא חשבתי אחרת.
"יש מיקי שמתקיים בתוך המוח שלי, ביני לבין עצמי, ויש מיקי של בחוץ. המיקי הראשון רוצה רק שקט, שיהיה נעים ושלא יהיו ויכוחים עם אף אחד. מיקי של בחוץ, מכורח המציאות, למד לשרוד כילד שהסתכלו עליו וצחקו, והפך להיות לוחמני ותוקפני. במשך השנים הוא בנה לעצמו ביטחון חדש באמצעות כוח, הצלחה, כסף וכל מה שקשור לזה. אני אוהב את משחק האסוציאציות הזה".
זה לא קצת מבלבל?
"אני לא מתבלבל בין שני המיקים, וזה מה שהופך אותי לאדם ערמומי. זו לא תכונה שלילית בעיניי. אדם ערמומי הוא אדם שיודע לשרוד ולמצוא את דרכו. חוכמה? להגיד על עצמי שאני חכם נשמע לי נורא".
בחודש שעבר עלתה על מסכי הטלוויזיה בישראל הפרסומת לרשת מחסני תאורה בכיכובו של בוגנים, אשר עוררה מהומה בביצת הפרסום ובעיקר בקרב חברי דירקטוריון מועצת השידור של הרשות השנייה. זאת לאחר שצופים התלוננו על הרמיזות המיניות הבוטות בסרטון.
"זה מפליא אותך?", שאל אותי בוגנים בשיחת טלפון בערב פרסום הידיעה על המהומה שחוללה הפרסומת. "הרי זה היה די ברור, לא?". באותו רגע, מיקי הראשון, זה שרוצה שקט, נשמע מעט נסער. מנגד, מיקי השני, זה עם הפה הגדול, ההומור המושחז והסרקזם הבלתי נדלה, כבר שלף ציפורניים, אבל באלגנטיות.
כמי שפילס את דרכו כמעצב שיער בתעשיית האופנה הישראלית, ומשם חדר אל לב לבו של המיינסטרים, הקמפיין הטלוויזיוני הראשון
"אין פה שום סיפור סינדרלה", הוא שב ומדגיש שוב ושוב במהלך פגישותינו. "הכול זה מעבודה קשה. זה הניצחון שלי על המיינסטרים".
ניצחון?
"לגמרי ניצחון. אני רואה בקמפיין הזה התקדמות מדינית. זה הכי פוליטי שיש, במיוחד לאור העובדה שחברה שמגלגלת מיליוני שקלים בוחרת בדמות שנויה במחלוקת כמוני לייצג אותה".
לכל מי שפספס, הנה עלילת הפרסומת בקצרה: בוגנים מגיע אל אחת מחנויות הרשת, ומפלרטט עם חבורת המוכרים בחנות, תוך שהוא משחרר לעברם קריאות כמו "גם ב-69 הייתי לוקח!", או "49 שקלאת (שקלים, א.י), ועוד מתכופפת!".
התגובות לא איחרו להגיע. רענן שקד, לדוגמה, כתב בטורו שבמוסף7 לילות של ידיעות אחרונות: "... הגיע הזמן להוציא את האוחצ'ות (הומואים נשיים ומחוצנים, א.י) לאוורור ממושך".
"הנטיות המיניות שלו לא עניינו אותנו", אומר איציק חיימוב, מבעלי מחסני תאורה. " הכרתי את מיקי דרך פרק אחד או שניים של 'הדוגמניות' (תוכנית הריאליטי בה משמש בוגנים כשופט, א.י), והוא הצטייר לי כאיש מצחיק ושנון".
"אני שונא בחירות צפויות", מוסיף הפרסומאי ספי שקד, ממשרד הפרסום ענבר-מרחב-שקד, האחראי לקמפיין. "יאיר לפיד לבנק הפועלים, למשל, זו בחירה שמשעממת אותי. אני אוהב להביא את הדבר הלא צפוי. בעיניי מיקי מאוד רלוונטי, כיוון שהוא מדבר אל כל פלחי העם, ומההיכרות שלי איתו ב'הדוגמניות', הוא אישיות טלוויזיונית ענקית. אני לא מבין איך לא לקחו אותו קודם. סקרים שעשינו גילו ש-40 אחוז מהציבור אוהב אותו ו-40 אחוז לא. 20 הנותרים ילמדו לאהוב אותו".
אל תיתנו לשקד לבלבל אתכם. בוגנים אומנם זקוק לאהבה הבלתי פוסקת שמרעיפים עליו האנשים ברחוב, הכלות שמשאירות אצלו 2,500 שקל ביום כלולותיהן והקופאית בסופר שמתעניינת במבוכה מה מתאים לה יותר: בלונד או חום אגוז, אבל רק היום, אחרי שנים של שנאה עצמית וטיפול הילינג ממושך, הוא יכול לזכות באמת באהבה הזאת.
"אני נמצא היום במקום שבו אני לא מאשים אף אחד, גם לא את עצמי", הוא אומר. "אני לא אומר לעצמי 'אכלתי כי הייתי צריך הגנה'. דברים קורים מבחינתי כי ככה הם היו צריכים לקרות. אני מנסה לחיות היום חיים רגילים: לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחפש אהבה או יותר נכון, לרצות אהבה בפעם הראשונה בחיים שלי, והדבר הכי משמח שקרה לי הוא שנרגעתי. כסף, פרסום ועבודה טובה לא מבטיחים רוגע. אני אוהב את הסטרס של החיים, אבל נרגעתי ואני חושב שגם רואים את זה עליי".
על סט צילומי הפרסומת בסניף של מחסני תאורה באזור התעשייה של ראשון לציון, ניתן להתרשם מהשלווה שבוגנים מקרין, הודות לכדור הרגעה הומיאופתי שהפך אותו לדבריו ל"אדם רגוע וטוב". "הדבר היחיד שאמרתי לעצמי היום בבוקר זה שעליי להיות רגוע וסבלני", הוא אומר באחת ההפסקות בפינת האיפור, שעה שהוא נוגס בכריך מלחם קל.
"היה לי מאוד חשוב לא להתנהג כמו הכוכבות שראיתי כל החיים בצילומים, שתמיד אומרות לבמאי מה לעשות וחושבות שהן יודעות יותר טוב מכולם מה נכון". מצד שני, דקות אחדות קודם לכן, הצליחה להרגיז אותו כתבת של אחד מאתרי האינטרנט. "היא שאלה אותי אם אני דיווה", הוא מסביר. "ואני עניתי לה בשאלה 'מה זה דיווה?'. היא פשוט חתיכת מטומטמת. דיווה זה מושג שהוזנה בארץ. כל אחת שהופיעה שתי דקות בטלוויזיה מוכתרת כדיווה".
בוגנים, 34, נולד וגדל ברמלה, כבן זקונים לאחר שלוש בנות, לאמו הספרית ולאביו, סגן ראש עיריית רמלה, שנפטר כשמיקי היה בן 20. את בית הספר נטש בכיתה ח', וכבר מגיל 13 בילה במועדונים בתל אביב, שם הכיר את דנה אינטרנשיונל, חברתו הטובה עד היום. בגיל 16 פתח בוגנים מספרה ברמלה, אולם מאוחר יותר עבר עם הוריו לתל אביב והחל לעבוד במספרת שרתון בעיר.
בשנת 1998 חל המפנה הגדול בחייו. הוא הצטרף למשלחת של דנה אינטרנשיונל לאירוויזיון עם השיר דיווה, ובעקבות הזכייה הצטרף לסיבוב ההופעות הבינלאומי של הזמרת, בו שימש כספר האישי שלה.
באותה שנה, לקח בוגנים חלק גם בפרויקט משותף וחשוב של צלם האופנה רון קדמי והאמן ניר הוד. "היה בפרויקט הזה תעוזה", מסביר בוגנים. "הגעתי לרון קדמי צעיר, אפילו בוק לא היה לי. כל מה שעשיתי עד אז היה לעצב את שיערה של דנה באירוויזיון, ובאותה תקופה היה קשה להתברג לתעשייה. זה לא כמו היום, שכל פניסט מתחיל מקבל שער של מגזין".
העבודה, שהציגה דימויים של חייל וחיילת וזכתה להכרה גם בחו"ל, הפכה את בוגנים לשם מוכר בתעשייה, והוא החל לעבוד כמעצב שיער בסטים של צילומים לשערים, קטלוגים והפקות אופנה.
הקהל בבית התוודע אליו רק כעבור כמה שנים, כשבשנת 2001 עלתה בערוץ 2 התוכנית המהפך עם אורנה דץ, שם הופיע מדי שבוע על תקן מעצב השיער. מאז הוא הופיע לא מעט בתוכניות אירוח בטלוויזיה, ואף זכה לתוכנית לייף סטייל משלו בערוץ החיים הטובים - בסלון של מיקי - שלא שרדה לאורך זמן והורדה מן המסך.
היום בוגנים חולש על אימפריה של איש אחד, הכוללת מספרה אופנתית ברחוב פנקס בתל אביב. פרט לזה, הוא משתתף קבוע בפאנל השופטים של תוכנית הריאליטי הדוגמניות, שעונתה השלישית תעלה לאוויר בערוץ 10 באמצע החודש הבא. "אני לא מתכוון להיכנס כאן לשיקולי עריכה", הוא עונה כשאני שואל לדעתו על תדמית המבקר הבוטה שנבנתה סביבו בתוכנית.
"כשאתה מביע דעות על אנשים, אתה מדבר בשפה מסוימת. לא באמת תכננתי לקטול מישהו, אבל לא אמרתי דברים שלא נאמרים לדוגמנית מן השורה שמגיעה לאודישנים. בטי רוקאווי אמרה כל חייה לאנשים איך הם נראים, וגם אני. לא אמרתי על מישהי שהיא שמנה או מכוערת. לא תמצא בתוכנית משפט כזה, ואני מוכן לחתום על זה. אתה כן תשמע אותי אומר שהיא דומה לבת של סאלח שבתי או משפט כמו: היא יכולה לחזור למכור בבורגר ראנץ'. זה לא נראה לי רוע, אלא דרך חמודה ומשעשעת להתמודד עם הביקורת שצריך לתת.
"אנשים נורא נרעשו אז ואמרו: מה פתאום השמן הזה מביע דעה על אופי? מה הברבאבא הזה צוחק על אנשים? בכל מקרה, לא באתי לצחוק על אף אחד. אם הייתי מביע את הדעה המקצועית שלי, אנשים היו עוברים לתוכנית הבאה. הדבר הכי מוזר ומצחיק שקרה לי באותו עניין היה במינימרקט השכונתי שלי, יום אחרי שעלתה העונה החדשה של 'המהפך'.
"הופעתי שם עם סנדרה (רינגלר, א.י) והבאנו לאורנה (דץ, א.י) מתנה. שום דבר ציני או תוקפני. ואז המוכר במינימרקט אומר לי: 'איזה מגניב היית עם אורנה דץ. איך ירדת עליה'. נורא התפלאתי, כי לא ירדנו עליה בכלל. ואז אישה שעמדה שם בלוק של מתוחכמת אמרה: 'מה זאת אומרת, הוא מתפרנס מלהתעלל באנשים!'.
הסתכלתי עליה והייתי בשוק, כי אני בחיים לא פונה אל אנשים ברחוב ומחווה עליהם דעה. 'לא זכור לי שדיברתי איתך או שפניתי אלייך', אמרתי לה, והיא השיבה: 'זה לא מעניין אותי. אני בכל זאת אביע את דעתי עליך'. התחיל בינינו חצי ויכוח, ואז המשכתי הלאה".
מדי בוקר הוא מתעורר בשעה שבע לטובת הליכה של שעה וחצי על חוף הים, אחריה הוא מתחיל יום עבודה מפרך שכולל, מלבד ביקור במספרה שלו, גם פגישות בנוגע לקו מוצרי הטיפוח שהוא מתכוון להשיק בקרוב. מדובר בקו מוצרי שיער במחירים עממיים, שכבר נמצא בתהליך פיתוח ויימכר, לדבריו, במכולות ובסופרמרקטים. בנוסף לכל אלה, הוא משתתף בצילומים לעונה החדשה של הדוגמניות ולערוץ הבידור, שם הוא מציף את המסך בדעותיו על סלבס ואופנה בתוכניות כמו המצעד.
אל ההתבגרות הנוכחית שעליה הוא מעיד, הגיע בוגנים לאחר שנים רבות של קונפליקטים מייסרים, אשר עם הזמן למד לחיות איתם בשלום. "אני גם אישה וגם גבר, גם קשוח מאוד בעסק שלי וגם אדם רגיש, אבל מעל הכול אני אדם עממי", הוא מנסה להסביר.
"זה לא סותר. אני הכי שונא שמנסים להגדיר אותי ובמיוחד את המגדר שלי. אנשים שואלים אותי: אז מה אתה בעצם? אתה לא גבר, לא אישה ולא טרנסקסואל, אז מה אתה? אני זה אני. אני מיקי. למה צריך כותרות? אני חי עם הקונפליקטים האלה נהדר. אני משתדל לעשות מה שנעים לי ומה שטוב לי. "אני מיקי-קונפליקט", הוא מסכם בשיחתנו בצהרי שבת במרפסת של מלון "הילטון" בתל אביב.
עושה רושם שאתה ממש מייצר את כל הדרמה הזאת סביבך, עם כל הקונפליקטים האלה.
"אני כל כך לא טיפוס כזה. אני הכי לא הולכת וקונה חולצות וינטג' כדי שיכתבו שאני שיק. אחרי שרזיתי היתה לי תקופה שהלכתי וקניתי את הבגדים הכי צבעוניים. הגשמתי לעצמי את כל החלומות.
"אין לי בעיה עם כל מיני דורין אטיאסיות שיושבות ומבקרות. זה התפקיד שלה, וגם כשהיא העבירה עליי ביקורת לא טובה, אמרתי 'בואנ'ה, היא צודקת'. אבל היא, או אנשים אחרים שמבקרים, לא יודעים שבאותו רגע הרגשתי הכי יפה בעולם, אחרי שנים שנראיתי כמו אוהל מהלך, פיל ששוקל 154 קילו.
"כנראה שעד גיל 31 הייתי צריך את שריון ההגנה הזה, והיום כבר לא", הוא ממשיך. "כל החיים עשיתי דיאטות. היום אני בדיאטה כי אני רוצה להרגיש טוב יותר. זה קשור למודעות עצמית, לאהבה עצמית.
"לא שנאתי את עצמי בעבר, פשוט לא הייתי מחובר לגוף שלי. הייתי מלא בפחדים. יש אנשים שנהיים מהמרים או נופלים לסמים, ויש אנשים שחונקים את הפחד באוכל. השומן היה השריון שלי מפני הסביבה".
הפרסום והתהילה לא הרגיעו אותך?
"אין שום קשר. כשאתה חי חיים הומוסקסואליים במלוא מובן המילה, הפחד הוא דפוס התנהגותי שמלווה אותך. גם היום אנשים יכולים להעיר לי או לצחקק. אבל היום אני לא רואה את זה".
חברים לא ניסו לעזור לך או לאפס אותך?
"למה אנשים צריכים לאפס אנשים אחרים? או ממתי יש לבנאדם חוקים וזמנים להתאפסות עצמית? יש אנשים שלא מתאפסים כל החיים. אני שמח שעשיתי דיאטה, ובעיקר מהיכולת שלי ללמוד להתמודד. שומן זו מחלה כמו כל מחלה אחרת. למדתי לעשות באלנס, להציב לעצמי גבולות ולא כל היום לחפש בעיות".
החלפת גם את מעגל החברים שלך באותם ימים.
"ממש לא, נוספו לי עוד מלא חברים חדשים בדרך".
אתה מתכוון לחברים שאוחזים בעמדות כוח: עיתונאים ואנשי תקשורת כמו אורי סלעי, גל אוחובסקי, תמר גלבץ ואחרים.
"אני לא בוחר חברים בגלל העמדה שלהם ולא מחפש חברים עם עמדות כוח. אצלי זה לא עובד ככה. באופן טבעי, אתה יוצר חברים בסביבה שלך. ואם אתה נמצא בעמדה בולטת, אז מן הסתם אלו יהיו החברים שלך. אני לא אתחנף לאדם חזק או אהיה מגעיל לאדם חלש. אני מודע לכך שסביבתי היא חזקה ומגינה ואין לי שום בעיה עם זה".
ברור שלא תהיה לך בעיה - הרי אתה בצד החזק.
"מי שמכיר אותי באמת יודע שאני לא כזה. לא היו לי חלומות להיות איש עשיר או חזק. כל חיי רציתי להיות ספר".
לילה לפני צילומי הפרסומת הגיע בוגנים לפתיחת התערוכה של האמן איציק בדש בחלל בית בנמל בתל אביב, כשהוא לבוש בחליפת פסי סיכה אלגנטית ושיערו משוח לאחור ואסוף לקוקו. בוגנים היה נותן החסות של התערוכה המדוברת, בה מצולם בדש, החולה באיידס, יחד עם אמו וסבתו.
מלבד התערוכה, שלוותה בהופעתה של הזמרת דקלה ובים של מזרחים גאים שביקרו בה, מעניין היה לצפות דווקא במנעד הדמויות המוכרות שפקדו את האירוע: החל מבנות עם אג'נדה כמו ד"ר רוני הלפרן, מרב מיכאלי וסיביל גולדפיינר, בעלת המקום, לצד בנות עם "אג'נדל'ה", כמו חברותיו הטובות של בוגנים: אילנית לוי, אורנה דץ וגלית גוטמן.
"זה משהו שניסיתי למנוע את הפרסום שלו", מצטנע בוגנים. "איציק ניסה למכור לי עבודה, ומאוד התרגשתי מהתצלומים. כששאלתי אותו כמה עולה התערוכה, הבנתי שלא יקרה לי כלום אם אני ארכוש את הכול. מימנתי את ההדפסה, את האוצרת ואת אתר האינטרנט, ואז נתתי לו למכור אותה כאילו היא שלו. מאוד כעסתי שהוא פרסם את השם שלי בכתבה שהתפרסמה עליו בידיעות אחרונות".
אתה מנסה להתהדר בכובע של אספן אמנות?
"אני כל כך נגעל מזה. יש לי עבודה אחת בבית, של ניר הוד, שהוא חבר טוב מזה שנים. אני לא מבין באמנות ואני לא מתיימר להיות עסקן אמנות. הפלצנות הזאת של אספני אמנות לא מעניינת אותי. אני יכול לקנות מה שיפה בעיניי, צילום, ציור וגם תיק".
אתה מכור לתיקים.
"יש לי אובססיה לתיקים, שאני לא יכול להסביר אותה. אני מת על תיקים".
זה נראה לך מוסרי להוציא 15 אלף שקל על תיק?
"בטח, אם אתה עובד מספיק קשה. אני מכבד אנשים שאין להם והם נהנים מתיק שעלה 200 שקל. אני לא מתנצל על זה שיש לי, אבל אני לא סובל אנשים שחיים חיים מזויפים. כאלה שיש להם מיליארדים, והם נוסעים באוטובוס לעבודה. אני מקיא עליהם.
"אם אתה אדם מוסרי, שעושה עם הכסף שלו מעשים טובים, זה בסדר. מצד שני, נותנים לי את התחושה שאסור לי ליהנות מהכסף שלי. בחיים לא קניתי רכב בהנחה או קיבלתי הנחה בבוטיקים בכיכר המדינה. יש משהו בעניין הכספי שמוציא אנשים מדעתם".
מאיפה זה מגיע?
"זו תכונה ישראלית ושנינו חונכנו ככה. אני קורא לזה צביעות מזויפת. זה לא שאני מזלזל ברכב זה או אחר, אבל אם יש לי אפשרות לרכוש משהו שאני אוהב, זה בסדר".
אפרופו "משהו שאני אוהב", אחרי שנים לבד, בוגנים מחפש אהבה. "אהבה מגיעה ברגע שאתה לומד לאהוב את עצמך", הוא שוטח לראשונה את משנתו בעניין מערכות היחסים שלו, שנותרו עד היום כאניגמה בפני חטטנים כאלה ואחרים ממדורי הרכילות והברנז'ה.
"מערכת היחסים האחרונה שלי הסתיימה לפני שלוש שנים, לאחר שבע שנות חברות. נפרדנו כי נגמרה האהבה. גם עכשיו אין אהבה, אבל יש אהבה עצמית. יש לך מישהו להכיר לי? תחשוב על מישהו שיכול להתאים לי".
מה אתה מחפש?
"בחור, גבר, מישהו רגיל, שיצחיק אותי. לא מחפש חתיכים. מישהו שפשוט יאהב אותי ואני אותו. אבל הוא צריך להיות גבר באישיות שלו, כי גם אני גבר".
אתה יוצא לדייטים?
"כן, וגם חברים מכירים לי. פעם הייתי בבוטיק בכיכר המדינה, ונכנס לשם בחור בלגי שהזמין אותי לארוחת ערב. זה לא הלך מסיבות כאלה ואחרות, אבל זה היה דייט לכל דבר. מה זאת אומרת האם אתה יוצא לדייטים? למה לא? אני קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר הביתה ויוצא לדייטים. אתה יוצא לדייטים? ההוא יוצא לדייטים? ההיא גם? אז גם אני".
איך מתחילים איתך?
"למה נראה לך שמתחילים איתי באופן אחר? אנשים לא אמיצים לא מתחילים איתי. מה, אנשים מפורסמים לא מתאהבים? לא מפתחים מערכות יחסים? זה קשה ליצור קשרים. נקודה. לכולם קשה. הומואים וסטרייטים. וגם כאדם מפורסם, כשאתה מגיע לדייט זה נהיה מסובך. אבל אנשים נכנסים למערכות יחסים עם כל הקשיים, גם אם הם מאוד מפורסמים".
קל וחומר כשאתה מיקי בוגנים.
"למה? מה זה מיקי בוגנים, תגדיר".
אדם רגיש, מוחצן ומלא קונפליקטים.
"אני לא רוצה אף אדם שמפחד להיות איתי. אין אדם שלא רוצה אהבה ולא תהיה לו. בסך הכול לא שמתי על זה דגש עד היום. בניתי קריירה, בניתי את הנפש שלי והתמודדתי עם הרבה דברים אחרים. היום אני פנוי בראש לזוגיות. אני יכול להבטיח לך שברגע שהיא תגיע - היא לא תהיה עניין לציבור. אני לא ארביץ לצלמי הפפראצי שיצלמו את החבר שלי או אעטוף אותו במעיל, אבל אני כן יכול להבטיח לך שהאהבה שלי תהיה פרטית ואישית".
נא להמתין לטעינת התגובות
