 |
/images/archive/gallery/178/615.jpg אריק בנדר דעות
 |
|
|
|
|
| לא מכבדים את שרון, שוכחים את שמיר, זונחים את נאות, משפילים את הרבנים ומתנתקים מהעם. כך נראה השבוע ההיסטורי בבית הנבחרים שלנו |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אריק בנדר
28/10/2004 11:01 |
|
|
|
|
|
|
|
ומה שלומו של הראיס השבוע? את השבוע השלישי, והדרמטי ביותר עד כה של מושב החורף, פתחנו עם סימני שאלה גדולים המרחפים סביב מנהיגותו של אריק שרון. האם יצלח או לא יצלח בשלום את ההצבעה על ההתנתקות? האם יגבר על המורדים? האם ינצח בקולות הערבים? האם יספוג מפלה
שתוביל אותנו בדהרה אל הקלפיות? אנו מסיימים אותו עם סימן שאלה גדול לא פחות סביב עתידו של הראיס ערפאת, השוכב על ערש דווי ומכניס למתח את המערכת הביטחונית, המדינית והפוליטית בישראל. בחייו כמו גם במותו לערפאת השפעה מכרעת על ההתנהלות במדינת היהודים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מה שלום הראיס א'?
|
|
|
 |
|
|
|
אריק שרון הוא המנצח הגדול של השבוע הפוליטי הסוער. צריך היה לראות את פניו החיוורות והמיוזעות של בנימין נתניהו, שניסיון הפוטש הכושל שלו, התקפלותו ברגע האחרון והצבעתו בעד ההתנתקות, זכו לשלל סופרלטיבים זיאולוגיים בנוסח "ליל כל השפנים" או "מבצע שפן", ולעומת זאת לראות את שרון יושב בראש שולחן הממשלה במליאה, רגוע, שליו, אפילו אדיש משהו לנוכח כל המבוכה והמבולקה הרוגשת סביבו, כדי להבין איזה "שוס" פוליטי הנחית זקן השבט, השועל הפוליטי והערמומי, על יריבו הקשה ומה גדול היה הישגו.
נתניהו ששופד מכל עבר, וזכה לטונות של לעג וקלס, יצא בסוף השבוע לחו"ל לאסוף את השברים. אבל, מציעים לנו שוחרי טובתו, אל תספידו אותו בטרם עת. כפי שאמר הגנרל מקארתור בעת שעזב את הפיליפינים בשלהי מלחמת הועלם השנייה, ונקרא לתת הסברים לפוליטיקאים בוושינגטון, "אני עוד אשוב", הוא עוד לא אמר את המלה האחרונה. ואומנם התבשרנו שנתניהו מקים מחנה ומתכוון להתמודד בכל הכח מול שרון על מנהיגות הליכוד.
בכל מקרה, בשורה התחתונה, בסופו של יום, כששאון התותחים הפוליטי נדם ואבק הקרבות שקע, נותרנו עם עובדה היסטורית אחת בלתי ניתנת לערעור: כנסת ישראל אישרה ברוב גדול של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים את תוכנית ההתנתקות ולמעשה הצביעה בעד סוף עידן הנוכחות הישראלית ברצועת עזה ופינוי כל ההתנחלויות בה, ובצפון השומרון. רשמו לפניכם את היום הזה: 26 באוקטובר 2004 למניינם, י"א חשון תשס"ה למנייננו. רגע היסטורי. הכנסת אמרה לא לעזה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"הוא עוד ישוב". בנימין נתניהו. צילום ארכיון אלי דסה
|
|
|
|
|
|
|
מה שלום הראיס ב'?
|
|
|
|
|
|
|
מה שלומו של מנהיג המפד"ל, אפי איתם, בסיומו של השבוע הפוליטי הסוער? על הפנים, בערך כמו המצב של מפלגתו. איתם ניהל במשך כל השבוע קרבות רחוב קשים עם יריבו הגדול זבולון אורלב, בניסיון לדחוק אותו לפינה ולהביא לאלתר לפרישתו מן הממשלה.
אורלב הפתיע כשיצא דקות אחדות לפני ההצבעה הגורלית על ההתנתקות עם "מכתב הרבנים", הנותנים את הסכמתם לכך שהמפד"ל תישאר בממשלה גם בעת פינוי ישובים, תמורת הבטחה לקיום משאל עם. מסמך זה שימש משענת קנה רצוץ לניסיון הפוטש של נתניהו, לבנת וחבריהם נגד שרון.
אבל מה שקרה אחר כך מעלה סומק של ביישנות אפילו על לחייהם אלופי התככים בליכוד הקרוע. איתם ומקורביו האשימו את אורלב וסביבתו בזיוף חתימות הרבנים ובכך שהוא לא רשאי לדבר בשם המפד"ל. אורלב הסיר את הכפפות. כינה את איתם "שקרן" ו"נוכל". שאולם יהלום האשים את איתם ב"חילול השם" וקרא לו לעזוב את המפד"ל. וכל זה כאין וכאפס לעומת מה שהם אומרים בחדרי חדרים איש על רעהו, אוזניים תצילנה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"קרבות רחוב". איתם ואורלב. עיבוד מחשב. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
מה שלום הראיס ג'?
|
|
|
|
|
|
|
מנהיג "המורדים" עוזי לנדאו גמר את השבוע בחוץ, עם מכתב פיטורין ביד, אבל הוא לפחות עשה זאת בהדר ביתרי, בדרך מעוררת כבוד.
לנדאו, אולי מאחרוני הרוויזיוניסטים האמיתיים, תלמיד מובהק של ז'בוטינסקי, ניהל מאבק מעורר כבוד. לא איש של פשרות הוא, אבל סגנונו מזכיר מאוד את זה של בני בגין. הוא לא מתלהם, הוא לא גס רוח, הוא לא יורד נמוך. הוא דבק באידיאולוגיה, אבל לא בכסא. הוא לא עושה פליק פלאק לאחור בדקה התשעים. פיו ולבו שווים. מצרך נדיר בפוליטיקה הישראלית.
גם אצל מקורבי שרון קשה היה למצוא מישהו שיגיד מלה רעה על לנדאו. כמוהו גם סגן השר מיכאל "מיכי" רצון, שכל התנהלותו בסביבת המורדים אומרת כבוד. גם הוא קיבל מכתב פיטורין והודיע כי יתלה אותו בחדרו בכנסת עם מסגרת מוזהבת, כאות כבוד לכך שלא בגד בארץ ישראל ובאמונתו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אחרון הבית"רים. השר המפוטר עוזי לנדאו. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
מה שלום הראיס ד'?
|
|
|
|
|
|
|
שאלה פילוסופית, חברתית הומניטרית מעניינת עלתה השבוע על סדר יומנו הציבורי. האם מדינת ישראל צריכה לנהוג כבוד מיוחד במנהיגיה הקשישים בערוב ימיהם? האם המדינה צריכה לתת להם סעד ולממן את כל צורכיהם ובה בעת היא אינה חומלת על גורלם של עשרות אלפי קשישים החיים מן היד אל הפה, על סף רעב ממש, נעזבים לעת זקנה.
הוויכוח הזה פרץ בעקבות פנייה של משפחת ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר. המשפחה מבקשת לממן אשפוז סיעודי עבור שמיר, בן 89, בעלות של 30 אלף שקל בחודש, למרות שעל פי החוק כיום לא מגיעה לו הטבה כזו, להבדיל מנשיאים לשעבר. הנושא עלה שולחנה של ועדת משנה של ועדת הכספים, העוסקת בהטבות ותנאים נלווים הניתנים לנשיאים וראשי ממשלות לשעבר. לא כל חברי הועדה מחזיקים בדעה שיש לממן אשפוז סיעודי לשמיר. ההחלטה על כך צפויה בשבועות הקרובים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לא נותנים כבוד. יצחק שמיר. צילום ארכיון: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
ומה שלום הראיס ה'?
|
|
|
|
|
|
|
וכאן מופנה הזרקור לעבר יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין ולעבר יו"ר הקואליציה, גדעון סער. שניהם מחזיקים בתפקידי מפתח בכל הקשור ליחסי כנסת-ממשלה.
נושאי התפקידים אלה באים בדרך כלל מקרב מעגל התומכים הקרוב של ראש הממשלה, משום שחוסר שיתוף פעולה שלהם מקשה על ראש ממשלה לתפקד. ראש המערכת האקזקוטיבית, הרשות המבצעת, חייב סינכרון מלא ביחסיו עם הפלרמנט, שלא לדבר על שיתוף פעולה מלא עם יו"ר הקואליציה, שאמור להיות המוציא והמביא בכל הקשור לפעילות הממשלה בכנסת, אם בגיוס קולות להצבעות, אם בפעולות חקיקה וכדומה. אלא שגם ריבלין וגם סער הפכו לגורמים "לעומתיים".
ריבלין יצא בסוף השבוע בהתקפה חריפה ביותר על ראש הממשלה ואמר כי הוא לא נאמן עוד לארץ ישראל. הוא שלח מכתב נרגש ל-3,000 חברי מרכז הליכוד שבו תקף את שרון והביע התנגדות חריפה לתכנית ההתנתקות. לזכותו של ריבלין יאמר כי הוא לא הסתיר מעולם את דעותיו וכי הבהיר חזור והבהר כי לעולם לא ירים את ידו נגד ארץ-ישראל.
יו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון, אף הוא איש ליכוד, אמר השבוע כי ריבלין חייב להתפטר ולא לנהל את מאבקו במדיניות ראש הממשלה ממרום מושבו כיו"ר כנסת וממלא מקום נשיא המדינה. לגבי סער הביעו השבוע אחדים מחברי סיעת הליכוד תמיהה מדוע האיש מתחפר בתפקידו ואינו מתפטר.
שרון לא יכול היה, באחד השבועות הפוליטיים המכריעים בקריירה הציבורית שלו, להסתייע בראש הקואליציה המשתייך לחבורת המורדים. וכך נוצר מצב מוזר שבו על מלאכת גיוס הקולות לטובת תכנית ההתנתקות ניצחו יו"ר סיעת העבודה, ח"כ דליה איציק, בסיועו של ח"כ חייים רמון. סער בחר להיאחז בתפקיד ולא להרפות. כשנשאל מדוע אינו מתפטר הסתפק בתשובה: "אם מישהו יבקש ממני להתפטר אעלה זאת מיד על סדר יומה של הסיעה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עזרה ממקום לא צפוי. ח"כ דליה איציק. צילום ארכיון: יוסי אלוני
|
|
|
|
|
|
|
"מדד השפל" השבועי
|
|
|
|
|
|
|
מה שהבטחנו אנחנו מקיימים. הבטחנו כשרות חינם ליו"ר הכנסת להציג לפניו מידי שבוע את מדד השפל השבועי של הכנסת. השבוע לא מדובר בהברחת סיגריות או הצבעות כפולות.
השבוע מדובר בהתנהגות בלתי מובנת של חברי הבית. מבין 119 חברי הכנסת לא נמצא אפילו צדיק אחד שהיה מוכן להתקזז עם ח"כ יהודית נאות (שינוי), החולה במחלת הסרטן, בעת ההצבעה על תכנית ההתנתקות.
"זה שפל מוסרי וביזיון", אמר חברה לסיעה, ח"כ רוני בריזון. הפנייה הראשונה בעניין הקיזוז נעשתה לש"ס, אבל נענתה בשלילה, בטענה שאין אישור מהרב עובדיה יוסף. גם פניות לסיעות נוספות נדחו.
קשה להבין את התנהגותם של חברי הכנסת, מה גם שהרוב בעד תכנית ההתנתקות לא הוטל בספק אפילו לרגע אחד. אי אפשר באותה נשימה שלא להביע הערכה מלאה לח"כ אלי אפללו, שהגיע להצבעה על ההתנקות מבית החולים איכילוב, שם עבר ניתוח להסרת גידול בראשו. "זה קשה לי, כואב לי, אבל ההתנתקות יותר חשובה לי מהבריאות", אמר אפללו שהגיע למליאה על כסא גלגלים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אפללו. הגיע על כיסא גלגלים. צילום: ערוץ הכנסת
|
|
|
|
|
|
|
הפרובוקציה של השבוע
|
|
|
|
|
|
|
לקראת השבוע הונח על שולחן הבית חוק "פינוי-פיצוי", המבטיח פיצויים למתנחלים שיפונו מבתיהם ביישובי גוש קטיף וצפון השומרון. ח"כ אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל) מתכוון להגיש הסתייגות לחוק לפיה היחידים שיהיו זכאים לפיצויים יהיו התושבים הפלשתינים של רצועת עזה וצפון השומרון. הוא גם מציע לצורך העניין שפלשתינים שנפגעו במהלך האינתיפאדה באזורים אלה יוכרו כ"נפגעי פעולות איבה", ויזכו לסיוע על פי הקריטריונים של הביטוח הלאומי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פיצויים להמונים. ח"כ אחמד טיבי. צילום ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
הוויכוח של השבוע
|
|
|
|
|
|
|
בישיבת המיוחדת לציון 9 שנים להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל חלק ח"כ ישראל אייכלר מיהדות התורה על דברי קודמיו וכפר בהיותה של הכנסת מקור הסמכות העיקרי של עם ישראל במדינת ישראל.
"היות שנשמעו פה הרהורי כפירה במקור הסמכות של עם ישראל, ולא יאמרו 'מדשתקו רבנן שמע מיניה ניחא ליה הוא', אני רוצה לומר שהכנסת היא ועד בית משותף של כל אזרחי הארץ, וצריך לכבד את חוקיה ואת סדריה כדי לשמור על שלום הציבור, אבל היא לא מקור הסמכות של עם ישראל. התורה וחוקתה היא מקור הסמכות של עמנו, מאז היותנו לעם, והיא לא תהיה מוחלפת לעולם", הצהיר אייכלר, שביכה את התנתקותו של העם היושב בציון ממורשתו. הוויכוח הזה שנותיו כשנות המדינה, ובניגוד לוויכוח על תוכנית ההתנתקות ניתן לומר בוודאות גמורה שהוא לא יסתיים לעולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ועוד דבר
|
|
|
|
|
|
|
הדיון המרתוני על תוכנית ההתנקות, שנמשך יומיים תמימים, וההצבעה הדרמטית בסיומו עברו בשלום. אבל באיזה מחיר? משכן הכנסת הפך ליעד מבוצר לכל דבר. הביקורים והסיורים בו בוטלו, מאות שוטרים סגרו אותו מכל עבר, מחסומים הוצבו בכל פינה ואפילו המרחב האוירי באזור הכנסת נסגר לתעופה אזרחית. על פי הוראת יו"ר הכנסת יכול היה כל ח"כ להזמין רק שני אורחים למשכן.
התוצאות ניכרו היטב בשטח. המסדרונות שממו, יציע האורחים היה ריק. הדיון הגורלי על תוכנית ההתנתקות התנהל ברובו בפני מליאה ריקה, כמו משחק רדיוס ללא קהל. הכנסת התנתקה מן העם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "הנבחרים"
|
|
|
|
|
|
|
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי יום חמישי את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
