 |
/images/archive/gallery/178/615.jpg אריק בנדר.
 |
|
|
| השב"כ, המלמ"ב והרימונים בשיחים |
|
| השבוע הכנסת יצאה לחופש, לרגל עיד אל-פיטר.
כלומר, רק לחצי חופש, ורק לחצי שבוע, אבל רוב
הח"כים עשו גשר. גם מי שנשאר לא עשה הרבה |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אריק בנדר
18/11/2004 13:54 |
|
|
|
|
|
|
|
אי אפשר שלא לפתוח בכך. הכנסת דמתה השבוע למוקטעה בימי השפל שלה. המסדרונות שממו, אולם המליאה דמם, הוועדות התרוקנו ואפילו מזנון הח"כים נראה כמו בסרט "היום שאחרי", קפוא, נטוש, עזוב. וכל זאת למה? התירוץ הרשמי היה עיד אל-פיטר. יו"ר סיעת העבודה, דליה איציק, הודיעה בשבוע שעבר בגאווה כי הכנסת נעתרה לבקשתה ולא תקיים "הצבעות משמעותיות" במהלך השבוע הנוכחי, בשל החג המוסלמי. הח"כים שמעו על ההחלטה ונפוצו לכל עבר, איש איש לענייניו.
אלא מאי? החג הסתיים ביום שלישי. אפילו מוסלמי הדוק כמו ח"כ עבדל אלמלכ דהאמשה טרח להגיע למשכן עוד בטרם הסתיים החג, אבל בכנסת הקפידו על קלה וחמורה ואפילו ביום רביעי שבתה המליאה מהצבעות ולא הביאה חוקים לאישור. מישהו בהנהלת הכנסת אמר ספק בצחוק ספק ברצינות כי הפגרה הקצרה הזו מאונס נמשכה גם ביום רביעי בגלל "איסרו חג".
בשעה שההודעה של ח"כ איציק עשתה את דרכה לזימוניות של כתבי הכנסת, היא עצמה הייתה כבר בדרכה לארצות הברית. איציק הצטרפה כאורחת לפמלייתו של שר החוץ סילבן שלום, שעוד לא הספיק לפרוק את המזוודות מביקורו האחרון
בסין, וכבר המריא לכנס הפדרציות היהודיות בקליבנלד. בכנסת התבדחו ששלום לקח אתו את הקיזוז, את יו"ר האופוזיציה. גם שמעון פרס היה השבוע בחו"ל, וכך, כשהאופוזיציה מושבתת והכנסת שובתת, יכלו הפוליטיקאים להתעסק בדברים "החשובים" באמת בעיניהם: הבחירות הפנימיות למזכירות הליכוד, הבחירות הפנימיות בשינוי, ההתארגנות בעבודה ועוד כהנה וכהנה.
יו"ר סיעת האיחוד הלאומי, שנושא ההתנתקות בוער כאש בעצמותיו, זעם על ההשבתה-בפועל של הכנסת ודרש להדיח את יו"ר האופוזיציה. דמוקרטיה לא יכולה לתפקד בלי אופוזיציה, כתב ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הכנסת חוגגת את עיד אל-פיטר. צילום: פלאש 90
|
|
|
 |
|
 |
|
טלטלת השב"כ
|
|
|
 |
|
|
|
סוף סוף, לאחר הליך חקיקה ארוך ומייגע שנמשך למעלה מעשר שנים, יצא השבוע לדרך חוק השב"כ, המכניס רשמית את השרות למסגרת פעולה חוקית. כעת, בניגוד לפרשת "קו 300" , לא יוכלו אנשי שב"כ לומר בעתיד לא ידענו מה מותר, לא הבנו מה אסור. הסתיימה תקופת הדמדומים, הגחמות והקריצות, הצהיר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בטקס החגיגי של השקת החוק שהתקיים בחדר ועדת החוץ והביטחון. אבל אליה וקוץ בה. החוק אינו מתייחס כלל לסוגייה המרכזית שהעסיקה את השב"כ בשנים האחרונות - הצורך בהפעלת כח פיזי לא מתון לצורך חילוץ מידע ממחבלים הנחשבים ל"פצצה מתקתקת". המחוקק נרתע מלכלול בספר החוקים סעיף המתיר עינויים באיצטלה כזו או אחרת, כך שכיום חוקר שב"כ שנזקק לטלטולים או לאמצעי חריג אחר כדי לחלץ מידע מהנחקר, יצטרך לחשוב היטב לפני מעשה ולהשען לאחר מעשה על עקרון "הגנת הצורך" ואישור בדיעבד של היועץ המשפטי לממשלה. מכל מקום, אישור כזה, שימנע את העמדתו של אותו חוקר לדין פלילי, לא יינתן באופן אוטומטי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ראש השב"כ דיכטר, תום תקופת הדמדומים. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
קרב שריד-יתום
|
|
|
|
|
|
|
ח"כ אהוד יתום, לשעבר בכיר בשב"כ, הוא אחד מגיבורי פרשת "קו 300" , שבה הורה ראש השב"כ דאז אברהם שלום לאנשיו לחסל שני מחבלים לאחר שנלכדו חיים, ולאחר מכן הדיח את אנשיו לשקר לועדות החקירה שבדקו את הפרשה. יתום אמר השבוע כי אם "חוק השב"כ, על התקנות והכללים הקובעים מה מותר ומה אסור, היה קיים בשנות ה-80 הייתי נוהג אחרת וכל פרשת קו 300 היתה נחסכת ממני. בתקופה ההיא לא היו כללים, לא היו תקנות, לא היה ברור מה מותר ומה אסור. אני פעלתי עם חבריי בהתאם לנורמות שהיו נהוגות אז בשב"כ".
כזכור, יתום היה אחד מ-11 אנשי שב"כ שקיבלו חנינה מהנשיא על חלקם באותה פרשה. הדברים הרתיחו את ח"כ יוסי שריד, המנהל זה שנים מאבק נגד יתום בשל אותה פרשה. שריד עתר בשעתו לבג"צ והצליח לטרפד את מינויו של יתום לתפקיד יועץ ראש הממשלה לטרור ואחר כך גם לקצין הכנסת. השבוע אמר שריד: "אוי לחברי הכנסת ואבוי לנו אם מחוקק זקוק לחוק כדי לדעת שאין הורגים אדם פצוע וחסר אונים שכבר הניח את נשקו, אפילו אם הוא מחבל".
יתום לא נשאר חייב. כפעולת תגמול הוא הפיץ בין חברי הכנסת צילומים מתוך הספר "הנחש", שחיבר פעם יאיר קוטלר על יוסי שריד ובו הוא מציג את שריד כאחד מגדולי המנוולים עלי אדמות. "לפניכם ח"כ ותיק מאוד המשרת בכנסת, המבקש להראות יפה נפש אך דמותו האמיתית המתוארת בקטעים המצורפים בזאת. קשה מאוד לבחור קטעים מהספר המתארים את דמותו של ח"כ שריד ואני מציע לכם להשיגו גם אם כמעט שלא ניתן, ולקוראו במלואו על מנת להיווכח ולראות את פרצופו האמיתי. לצערי הדברים לא היו עולים אך לאור רדיפתו האובססיבית של שריד אותי, לא נותרה בידי הברירה מלחשוף את דמותו האמיתית של המשמיץ הלאומי", כתב יתום בהודעה אותה הפיץ בקרב כתבי הבית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יתום ושריד, מי ירוצץ את ראש הנחש? צילום: עיבוד מחשב
|
|
|
|
|
|
|
טלטלת המלמ"ב
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שגמרו לטפל בשב"כ מסתערים כעת בכנסת על אחד הארגונים החשאיים החזקים ביותר במדינה, מלמ"ב, ארגונו של יחיאל חורב הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. את היוזמה לחוקק חוק שיסדיר את פעולת המלמ"ב מוביל חבר ועדת המשנה לפיקוח על השירותים החשאיים, ח"כ אילן ליבוביץ (שינוי). חורב חולש מזה למעלה מ-18 שנה על גוף שצמח ותפח והגיע לעוצמות מבהילות,
הרחק מעין הביקורת הציבורית. המלמ"ב אחראי על אבטחת משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות, הקריה למחקר גרעיני בדימונה, המכון הביולוגי בנס ציונה, המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק ועוד, והוא אינו נתון כלל לפיקוח פרלמנטרי.
"לגוף הזה יש סמכויות מרחיקות לכת שלא מופיעות כלל בחוק, מאישורים לחברות בטחוניות ישראליות לסחור בחו"ל ועד לתחקיר בטחוני של כל עובדי מערכת הביטחון", הסביר ח"כ ליבוביץ'. "המלמ"ב מנהל מערך פיקוח, בקרה וחקירות משלו. אנחנו לא מדינת עולם שלישי. אי אפשר להשאיר גוף כזה ללא פיקוח פרלמנטרי".
ליבוביץ יודע כי הוא צפוי למערכת לחצים אדירה כדי שיסתלק מהחוק - בדיוק כפי שקרה לחברתו לסיעה, ח"כ אתי לבני, שהגישה הצעת חוק להגביל את תקופת כהונתו של ראש המלמ"ב ל-4 שנים בלבד. "במצב כיום מוענק לממונה על הביטחון במשרד הביטחון כוח רב, גדוש בסמכויות ותחומי אחריות. כיוון שהממונה אחראי על מגוון של נושאים רגישים במערכת הביטחון, מן הראוי שעל פי כללי
המינהל התקין תוגבל כהונתו לתקופת זמן קצובה, כפי שנעשה בתפקידים אחרים", אמר ליבוביץ'.
ח"כ לבני סיפרה שמייד לאחר שהודיעה על כוונתה לחוקק את החוק נחשפה ללחצים שונים ומשונים. "פנו אלי גורמים שונים והפעילו עלי לחצים כבדים שלא אתעסק עם זה", אמרה, "אבל דחיתי את כל הלחצים. זה חוק הגיוני, נכון וראוי. המלמ"ב פועל במחשכים וצבר כח רב מדי. צריך להסדיר את פעולתו בחקיקה כמו גם להגביל את כהונת העומד בראשו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יחיאל חורב, מחזיק ג'וב 18 שנה. צילום: ארכיון מעריב
|
|
|
|
|
|
|
מה עשית בשביל מדינה?
|
|
|
|
|
|
|
במסגרת מדורנו 'מה עשית בשביל מדינה' אפשר לענות השבוע בשמם של מרבית הח"כים, ולומר "כלום". מרבית הצעות החוק הנערמות בהמוניהן על שולחן הכנסת לא זוכות לעבור אפילו בקריאה טרומית ולרוב הן נשארות בגדר "הצהרות חוק" בלבד, אך מצטברות בטור הסטטיסטי של מגיש ההצעה ומצביעות על פעילות חקיקתית עניפה כביכול ולעיתים אף זוכות בכותרת נאה שגוררת בעקבותיה כמה ברבורים ב"טוק שואוס" הרדיופוניים. אחת ההצעות שצצה השבוע, אך ספק אם תאושר בכנסת ישראל, היא זו של ח"כ רוחמה אברהם (ליכוד), המציעה לקצר את "החופש הגדול" בחודש. לדבריה החופשה ארוכה מדי והיא מגבירה את תופעת האלימות בקרב הנוער ואת חשיפתו לסמים.
הצעת חוק אחרת שהונחה השבוע היא של ח"כ חיים כץ, שקובעת כי חברות שיש להן מעל ל- 100 אלף לקוחות יחוייבו בקו חינם 1-800 שישרת את ציבור הלקוחות. מדובר בעיקר בחברות כמו הסלולר, הטלפון, האינטרנט, הכבלים והלווין, חברות הגז וחברת החשמל. אין שום סיבה שהצרכנים שמוציאים מידי חודש כסף רב מכיסם ישלמו גם עבור שיחות וזמני המתנה ארוכים כשהם בסך הכל מבקשים לדווח על תקלות, אמר כץ. מה יש לומר, צודק הבן אדם.
לעומת הצהרות החוק, אפשר לציין השבוע הצעת חוק שכן אושרה סופית: חוק הקולנוע, המבטיח הזרמת 58 מיליון שקלים לענף בכל אחת מחמש השנים הבאות. סכום זה לא יהיה כפוף לשום קיצוץ תקציבי או הפחתה בתקציבי המדינה. שאפו לשרת החינוך, לימור לבנת, שסגרה את ההסכם עם שר האוצר נתניהו. אחד ממתנגדי החוק היה ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי) שאמר: "המדינות האחרונות שסיבסדו תרבות היו המדינות הקומוניסטיות. חוץ מזה, גם לצפות בקולנוע ישראלי שברובו הוא פרו-פלשתיני וגם לשלם על זה מכספי ציבור, נראה לי לא במקום".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רוחמה אברהם, תקצר את החופש הגדול. צילום: ששון תירם
|
|
|
|
|
|
|
גיבורת השבוע
|
|
|
|
|
|
|
תסלחו לי, כן, עם כל הכבוד, ולפעמים יש כבוד, גיבורת השבוע בעיניי היא מוכרת הכעכים והפלעצלך אורה יאירוף, שגילתה באזור משכן הכנסת תיק ובו 11 רימוני גז, הלם ועשן. הגילוי הקפיץ את המשטרה, משמר הכנסת נכנס לכוננות והפעיל נוהל חרום. יאירוף סיפרה כי בשעה שהחנתה את דוכן המכירות הנייד שלה סמוך ל"עיר האוהלים" של מפגיני כיכר הלחם, במתחם שבין משרד האוצר
למשכן הכנסת, הבחינה באשה היורדת ממכונית ומשליכה תיק לפח האשפה. חשדה של יאירוףהתעורר, היא ניגשה לפח האשפה, פתחה את התיק ונדהמה לגלות בו מצבור רימונים. צל"ש על האזרחות הטובה והעירנות. מלה טובה מגיעה גם למשמר הכנסת שפעל כמכונה משומנת. שעות אחדות לאחר מכן נעצרה תושבת ירושלים שאינה מוכרת למשטרה, שהודתה כי היא השליכה את הרימונים, כדי להיפטר מהם. מצמרר לחשוב מה היה קורה אם הרימונים האלה היו מיועדים למטרות פח"עיות ואלמלא התמקמה יאירוף למכור בייגלעך דווקא מול משכן הכנסת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בייגלה ירושלמי, ייתכן שבזכותו ניצלה הכנסת. צילום: משרד התיירות
|
|
|
|
|
|
|
לימור ומלחמתה בחברי הכנסת
|
|
|
|
|
|
|
מלבד נטייתם להגיש מבול של הצעות חוק, שלרוב נותרות על הנייר, מרבים חברי הכנסת גם לשאול שאילתות. ישנם שרים שמתייחסים ברצינות לשאילתות, משקיעים וטורחים בתשובות ודואגים גם להתייצב בזמן באולם המליאה כדי להשיב לשואלים. אלא שלא אחת דווקא השואלים לא נמצאים כדי לשמוע את התשובה. הנוהג הוא שבמקרה כזה התשובה עוברת לפרוקוטול אבל בטור הסטטיסטי של חברי הכנסת נרשמת התשובה כעוד פעולה פרלמנטרית חיובית של אותו ח"כ, למרות שלא נכח כלל במליאה.
השבוע לא רצתה השרה לבנת לשחק את המשחק. כשהגיעה תורה להעביר לפרוטוקול תשובות לשאילתות ששאלו ח"כים שלא טרחו להגיע לאולם, היא סירבה בתוקף לעשות זאת. יתכבדו אותם חברי כנסת ויועילו להטריח עצמם למליאה. לא מגיע להם פרס על כך שהם אינם באים לשמוע את התשובות לשאלות שהגישו, אמרה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לימור לבנת, סדרת חינוך לח"כים. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
טיבי מנציח את הראיס
|
|
|
|
|
|
|
ח"כ אחמד טיבי הצליח השבוע להרגיז את יו"ר שדולת יש"ע בכנסת, יחיאל חזן. טיבי, לשעבר יועצו של ערפאת, החליט להנציח את זכרו של הראיס ותלה על דלת חדרו במשכן פוסטר צבעוני בה נראה המנוח חבוש בכאפיה הנצחית ומתחת לתמונתו מתנוססת הכתובת "אבי האומה". ח"כ חזן דרש מיו"ר הכנסת לפעול להסרת התמונה. "כל עוד אני בכנסת איש לא יכריח אותי להוריד את התמונה", אמר ח"כ טיבי. ריבלין העדיף שלא להתערב וח"כ חזן מיהר להגיש הצעת חוק לפיה אסור לתלות ברחבי הכנסת תמונות של אוייבי ישראל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אחמד טיבי, תולה את ערפאת. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
"מסכן פריצקי"
|
|
|
|
|
|
|
למי שכבר הפך מכור לטלנובלה הבלתי גמורה "מסכן פריצקי", המתעדת את עלילות הסכסוך המתמשך בין פריצקי לבין סיעת שינוי, עלינו להודיע בצער שהשבוע לא שודר פרק בסדרה. הסיבה: פריצקי בחו"ל, והמשך הכסאח בינו לבין חבריו לשעבר נדחה למועד אחר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פריצקי. גם הוא חוגג את עיד אל-פיטר? צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
סגן ראש עירית רעננה
|
|
|
|
|
|
|
מפגש פסגה משעשע התרחש השבוע בכנסת. סגן ראש עיריית רעננה, עוזי כהן, שדמותו מככבת בתכנית הטלויזיה "ארץ נהדרת", שם הוא מופיע כ"סגן ראש עיריית...ננה", נתקל במסדרון של קומת הוועדות ביועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ונתן לו על הראש.
"אני עוזי כהן. אני יכול לדבר איתך לרגע?", התקיל כהן את מזוז המופתע. "בוודאי", השיב היועמ"ש.
"למה אמרת שבשלטון המקומי יש יותר שחיתות מאשר בשלטון המרכזי?", אמר כהן, "למה לא שמעת אותנו לפני שדברת? אפילו שופט שומע שני צדדים, אז למה אתה עושה הכללות?".
היועץ הקשיב נבוך. "אם יש לך משהו נקודתי, תטפל בו", המשיך כהן, "אבל למה אתה מאשים את כל מרכזי המפלגות בשחיתות? למה אתה אוסר על שרים לטפל בפניות של חברי מרכז? עשית עליהום עלינו. אתה יושב שם למעלה ומאשים את הקטנים למטה. הפכת את כולנו לקן צרעות בלי לתת לנו אפשרות להגיב".
כהן, אגב, סיפר לכל מי שרצה לשמוע כי הוא מבסוט עד הגג מדמותו הטלוויזיונית בתכנית "ארץ נהדרת". "אני בכלל לא נעלב, להפך. אני שמח שאני תורם לבידור וככה מעלה את המוראל בעם. אני מכיר ח"כים שמקנאים בי. הם היו מוכנים להצטלם אפילו בספארי בתנאי שמישהו יהיה מוכן לצלם אותם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מזוז וכהן, עליהום. צילום: עיבוד מחשב
|
|
|
|
|
|
|
על ''הנבחרים''
|
|
|
|
|
|
|
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי יום חמישי את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת. | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
