ראשי > חדשות > הנבחרים
בארכיון האתר
הידיים - ידי שרון; הקול - קולו של ברכה
בעוד שרון לוחץ ידיים בשארם, סידר לו ח"כ ברכה את חוק פינוי-פיצוי. וגם: איך חצה רובי את הרוביקון ולמה אבו-מאזן רציני? אריק בנדר מסכם עוד שבוע בכנסת
לכתבה הקודמת דפדף בחדשות לכתבה הבאה
אריק בנדר
10/2/2005 15:01
המפץ הגדול בשארם, נפץ הקטן במשכן, סערות בוועדת הכספים ובוועדת החוץ והביטחון, הופעת יחיד של אריאל שרון במזנון וחציית הקווים של ראובן ריבלין. כל אלה העסיקו השבוע את נבחרינו בעוד שבוע סוער של חורף.
הפינוי והקול הערבי
בעוד ראש הממשלה, אריאל שרון, לוחץ בחמימות את ידי הנשיא המצרי, חוסני מובארק, יו"ר הרשות אבו-מאזן ועבדאללה מלך ירדן בפסגת שארם, סיפקה לו ועדת הכספים "מתנה" בדמות חוק פינוי-פיצוי, שמסדיר את גובה וסדרי הפיצוי שיקבלו המתנחלים שיפונו מבתיהם במסגרת ההתנתקות.
 
החוק אושר ברוב של עשרה תומכים מול תשעה מתנגדים. את הדרמה סיפק יו"ר סיעת חד"ש-תע"ל, מוחמד ברכה, שבקולו הועבר החוק. כמה חברי כנסת מהימין זעמו על כך ש"ההחלטה על טרנספר של יהודים התקבלה על חודו של קול ערבי", כדברי ראש שדולת יש"ע, ח"כ יחיאל חזן. ח"כ מיכאל גורלובסקי, תושב ההתנחלות נוקדים, קרא באותו דיון סוער לעבר ברכה: "לך לסוריה" וזה השיב לו "לך לרוסיה". 

השרה לימור לבנת הביעה אף היא אי-נחת מהעברת החוק בקולו של חבר כנסת ערבי: "אני מרגישה עם זה רע מאוד. הקול הזה הוא חוקי, השאלה אם זה לגיטימי - זו שאלה גדולה". שרת החינוך כבר אמרנו? 

במפד"ל ובאיחוד הלאומי, לעומת זאת, מיהרו להתנפל על ראש הממשלה שלטענתם מיישם את ההתנתקות כשהוא נשען על קולות ערבים. בסוף ברכה היה זה שאמר את המילה האחרונה. "הקול שלי לגיטימי", אמר, "מה שלא לגיטימי הוא המשך הכיבוש של המתנחלים".
שטייניץ והשד המצרי
ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יובל שטייניץ, יש "סדר יום" מצרי קבוע. מדי ישיבה ומדי פעם שנזדמן לו הוא תוקף את המצרים על כך שהם מעלימים עין מהברחות הנשק מתחומם לרצועת עזה, על כך שהם מתחמשים ומצטיידים במיטב הנשק המערבי ועל כך שהם מאפשרים הסתה אנטישמית חריפה וארסית בכלי התקשורת בארצם.
 
אבל לטעמם של רבים שטייניץ הלך צעד רחוק מדי כשבחר לכנס דיון מיוחד בסוגיית "האנטישמיות
במצרים", דווקא יום לאחר ועידת שארם.
 
שטייניץ כינס בחדר הוועדה מסיבת עיתונאים שבה ביקש להציג את הפרסומים האנטישמים במצרים.
שר החוץ לשעבר, ח"כ דוד לוי, ביקש את רשות הדיבור. שטייניץ היה משוכנע שיזכה לגיבוי מוחלט באג'נדה האנטי-מצרית שלו מלוי, שמתנגד למהלכים המדיניים של שרון, אך זה בחר לתקוף אותו: "אני לא יכול שלא להעיר כי מוזר מאוד בעיני שדווקא כעת, כשיש התקרבות והפשרה של המתח ביחסים בין שרון לנשיא מצרים, אתה מוצא לנכון לקיים פה דיון כזה, מה גם שהחומר שמוצג כאן אינו חדש".
 
שטייניץ ההמום ניסה לקטוע את לוי, אך זה המשיך בביקורתו. "מובארק גילה כלפינו פתיחות וערך קבלת פנים חמה לשרון. איך לדעתך יתפרשו הדברים במצרים?", שאל את שטייניץ.
 
ביקורת קשה מתחו גם ח"כ יוסי שריד (יחד) ומגלי ווהבה (ליכוד). שריד, שהאשים את שטייניץ בכך שהוא "מוכה אמוק" בכל הקשור למצרים, אמר כי בקהיר יהיו משוכנעים שממשלת ישראל היא שיזמה את הדיון בועדה והוסיף כי עיתוי הדיון הוא "הזוי ואומלל".
 
שטייניץ הסביר כי הדיון נקבע כבר לפני כחודש, אבל לא הצליח להשקיט את הביקורת. גם הסבריו הסבריו, שלפיהם  הוא תומך בהתנתקות ומברך על ההתחממות ביחסי ישראל-מצרים, לא עזרו לו.
רובי חוצה את הרוביקון
לא בכל יום תומך יו"ר פרלמנט במהלך שמעביר את ההכרעה מידי הפרלמנט לידי הציבור בכיכר העיר. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, עשה זאת השבוע.

בעבר אמר ריבלין שהוא מתנגד בתוקף למשאל עם בטענה שהדבר פוגע קשות בסמכות הכנסת ומהווה צעד שאין לו מקום במשטר פרלמנטרי. אתמול הוא הפתיע כשהכריז על שינוי בעמדתו והודיע שמעתה הוא תומך במשאל עם.
 
ריבלין הסביר במסיבת עיתונאים כי עקרונית הוא עדיין מתנגד לעצם הרעיון של משאל עם, אך ביקוריו האחרונים בגוש-קטיף לימדו אותו עד כמה גדול הקרע בעם. "אני חושב שמשאל עם יערער את הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו, אבל זהו בעיני הרע במיעוטו מכיוון שמלחמת אחים היא גרועה פי כמה ועלולה להיות מכה אנושה לדמקורטיה הישראלית".
 
בשמאל קראו לריבלין להתפטר. יו"ר סיעת יחד זהבה גלאון, יו"ר סיעת העבודה איתן כבל וח"כים נוספים האשימו אותו במתן יד לתהליך של דה-לגיטימציה לכנסת ודרשו ממנו להסיק את המסקנות. ריבלין השיב בציניות: "אם אגיע למסקנה שישנה דרישה רצינית של רבים מחברי הבית לכך שאתפטר,
אשקול את הבקשה".
צמד רועים
כשלראש הממשלה יש מצב רוח טוב במיוחד, הוא נוהג "לפתוח" שולחן במזנון ולהחליף מילים עם צבא העיתונאים שעוטף אותו מכל עבר. אתמול, למחרת הפסגה המוצלחת בשארם, הגיע שרון זחוח מחויך למזנון.
 
הוא פתח שולחן והפעם היה שופע כרימון. על השינוי בעמדתו של ריבלין בעניין משאל העם אמר: "לא שמעתי על כך. זה חשוב?". לכל מי שרק ביקש לשמוע הוא הבהיר: "לא יהיה משאל עם. אני מודיע לכם, לא יהיה משאל!".
 
באותו הקשר הוסיף ראש הממשלה: "מי שחושב שניתן לקיים חיים פוליטיים תחת איומים פשוט טועה. לא נכנעתי אף פעם לאיומים ואני לא מתכוון להתחיל עכשיו". על הפסגה אמר "היה נחמד". כשנשאל אם הוא לוקח ברצינות את הבטחותיו של אבו מאזן, אמר שרון, ספק בצחוק ספק ברצינות: "במהלך השיחה אתו הסתבר לי שסבא שלו היה רועה צאן. לא יכול להיות שנכד של רועה צאן לא יהיה רציני".
הנפץ שהקפיץ את הכנסת
דימויה של כנסת ישראל נמצא כבר כמה שנים בשפל המדרגה. תורמת לכך במידה מכרעת התנהגותם של חברי כנסת לא מעטים, שמוציאים שם רע לבית עם תרבות דיון, תרבות דיבור ותרבות שלטונית שממיטה קלון על המערכת הפוליטית כולה.
 
אז מה הפלא שתלמיד מבית הספר המקיף "עתידים" באור עקיבא, שבא לכנסת ללמוד פרק בדמוקרטיה, חשב שאין מקום ראוי ממשכן הכנסת לזרוק נפץ שיתפוצץ בקול גדול ויעורר במקום מהומה רבתי?
 
"היו קטעים", אמרו אחר כך כמה מחבריו, מבסוטים עד הגג. את היו"ר ריבלין, שפעם ספג במסדרונות הכנסת עוגת קרם היישר לפרצופו, המקרה לא הצחיק כלל. הוא הורה לקצין הכנסת לחקור כיצד הצליח נער להחדיר נפצים למשכן וכיצד ניתן למנוע השנות מקרים כאלה בעתיד.
 
גורמי הבטחון בכנסת הביעו דאגה עמוקה. ראשית, משום שמקרים כאלה בדרך כלל זוכים לתהודה ומגבירים את החשק אצל מישהו אחר לחזור על המעשה. שנית, בפעם הבא עלולים להשליך בכנסת משהו רציני יותר, כמו חזיז או חס וחלילה חומר קטלני יותר, אם זה לא יתגלה בבדיקה.
מסכן פריצקי
השבוע אנחנו שמחים לבשר סוף סוף על הפרק האחרון (אולי) בטלנובלה סוחטת הדמעות "מסכן פריצקי". מיודענו, ח"כ יוסף פריצקי, קיבל גט סופי מסיעת שינוי, לאחר שהגיע להבנות עם יו"ר הסיעה, ח"כ רשף חן.
 
על פי ההבנות, שהושגו בתיווכחו של יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ רוני בר-און, יוותר פריצקי על השם "שינוי" וגם על אחת משתי יחידות מימון המפלגות שהגיעו לו.
 
לעומת זאת הוא יקבל על עצמו את חלקו היחסי (1/15) מחובותיה של שינוי בעקבות הבחירות לרשויות המקומיות, מה שיחייב אותו להשליש כ-200 אלף שקל לקופת המדינה.
 
אבל מה זה מינוס של 200  אלף שקל בכיס לעומת החופש המיוחל? פריצקי יזכה למעמד של סיעה עצמאית ומחירו בשוק הפוליטי ירקיע שחקים. הקואליציה משוועת לכל קול, ופריצקי פתוח להצעות.
מה עשית בשביל מדינה?
כמעט בלי ששמנו לב עברה השבוע בקריאה סופית במליאה הצעת חוק ממשלתית שתאפשר לחיילים לשרת שירות סדיר מלא במסגרת שירות בתי הסוהר, כמאבטחים של מתקני כליאה שבהם מוחזקים אסירים בטחוניים.
 
מי שמשאת חייו בצה"ל היא לאבטח מחבלים כלואים יוכל להתנדב לתפקיד. החוק קובע במפורש כי לא ניתן יהיה לחייב חיילים לשרת במסלול החדש. גם מי שיתנדב מרצונו יוכל בתוך כחודשיים להתחרט ולחזור למסגרת צה"לית רגילה.
 
ח"כ שאול יהלום (מפד"ל) דואג לא רק לבריאותם ולרווחתם של המתנחלים אלא של כל אזרחי ישראל. עובדה, השבוע אישרה המליאה בקריאה טרומית הצעת חוק שלו הקובעת כי סדרנים מיוחדים, שיוכשרו לצורך התפקיד בבתי חולים, ירשמו דוח"ות למי שיעשן בתחומי בית החולים.
 
ח"כ יהלום הסביר כי לעתים תכופות הצוותים הרפואיים עומדים חסרי אונים מול מטופלים ובני משפחותיהם שמעשנים בתוך בית החולים, גם לאחר שהצוות הרפואי מעיר להם. 
 
כמעט באותו עניין: ח"כ מלי פולישוק בלוך (שינוי) הגישה הצעת חוק שאוסרת על עישון בפאבים ובמועדוני ריקודים. על פי ההצעה, אכיפת איסור העישון תוטל על בעלי המועדנים והפאבים עצמם. הצעת דומה אושרה לאחרונה באיטליה וגם שם האחריות על האכיפה הוטלה על בעלי המסעדות, בתי הקפה והמועדונים. 
 
ח"כ אהוד רצאבי (שינוי) העביר השבוע בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית שיכולה לעשות לרבים מאיתנו את החיים קלים יותר. כיום, כשאדם עובר דירה, מוטלת עליו החובה להודיע לרשויות על כתובתו החדשה. בא ח"כ רצאבי וקבע כי האזרח יהיה חייב לעדכן את כתובתו רק ברישומי משרד הפנים ואילו משרד הפנים הוא זה שיצטרך לדאוג לעדכן את הכתובות בכל שאר משרדי הממשלה והרשויות השונות, מה שיחסוך מאיתנו האזרחים הרבה התרוצצויות, טרחה וכאבי ראש. 
על "הנבחרים"
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי יום חמישי את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
 
גלעד חוזר הביתה
חוזרים לליל הרצח
טוקבק של סליחה
נבחרת העשור
אסף רמון
מותו של טופז
עד כאן!
חברה
בעולם
פוליטיקאים
בחירות 2009
תמונות
פוליטי מדיני
חדשות בארץ
  מדד הגולשים
נעצר חשוד בפרשת...
                  18.84%
היעלים הבורחים...
                  11.58%
רצח מרגריטה...
                  8.28%
עוד...

השרה לימור לבנת. ''מרגישה רע מאוד''

מוחמד ברכה. הקול שלי לגיטימי, הכיבוש לא

ח''כ יובל שטייניץ. אג'נדה מצרית

ח''כ יוסי שריד. ''עיתוי אומלל והזוי''

ריבלין. להתפטר? אולי אשקול בעתיד

שרון. נכד של רועה צאן תמיד רציני

ח''כ פריצקי. 200 אלף שקל תמורת החופש

מלי פולישוק-בלוך. מכבה את הסיגריות


הנבחרים
כשראש הממשלה הלך עם הראש בקיר  
התקציב עבר, פנו דרך למלשינון הפרלמנטרי  
סטיקרים ושאר ירקות – על השבוע של נתניהו  
עוד...