 |
כל הסופרלטיבים שרק ניתן להעלות על הדעת יהיו מוצדקים. שבוע היסטורי, דרמטי, גורלי, הכל נכון. כנסת ישראל, שאישרה אתמול את חוק פינוי-פיצוי ונתנה אור ירוק לפינוי היישובים ברצועת עזה ובצפון השומרון, הכניסה את השבוע הזה לספר ההיסטוריה של המשכן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ואלה שמות
|
|
|
 |
|
|
|
רשמו לפניכם: ב-16 בפברואר 2005, בשעה 8 בערב, אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את "חוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005" , המוכר יותר כ"חוק פינוי-פיצוי". 59 ח"כים תמכו, 40 התנגדו וחמישה נמנעו.
כדאי גם שתרשמו לפניכם כיצד הצביעו הח"כים. 59 מהם תמכו בחוק: אריאל שרון, בנימין נתניהו, לימור לבנת, ישראל כץ, אברהם הירשזון, גדעון עזרא, ציפי לבני, צחי הנגבי, אהוד אולמרט, מאיר שטרית, זאב בוים, מגלי והבה, מיכאל איתן, מרינה סולודקין, עמרי שרון, רוני בר-און, יעקב אדרי, ענבל גבריאלי ורוחמה אברהם (ליכוד), שמעון פרס, חיים רמון, יצחק הרצוג, אופיר פינס, שלום שמחון, עמיר פרץ, אברהם שוחט, אפרים סנה, אילנה כהן, בנימין בן-אליעזר, דליה איציק, אורית נוקד, איתן כבל, דני יתום, מיכאל מלכיאור, מתן וילנאי, עמרם מצנע, קולט אביטל, יולי תמיר, אלי בן מנחם, ראלב מג'אדלה (עבודה), אהוד רצאבי, מלי פולישוק בלוך, אילן שלגי, אליעזר זנדברג, אתי לבני, יגאל יאסינוב, אראלה גולן, רוני בריזון, אילן ליבוביץ, ויקטור בריילובסקי (שינוי), זהבה גלאון, יוסי שריד, רומן ברופנמן, חיים אורון, רן כהן, אבשלום וילן (יחד), יוסי פריצקי (עצמאי), מיכאל נודלמן (האיחוד הלאומי), עבד אלמאלכ דהאמשה (רע"ם).
40 הח"כים שהצביעו נגד: ראובן ריבלין, עוזי לנדאו, אהוד יתום, גלעד ארדן, מיכאל רצון, גדעון סער, חיים כץ, יחיאל חזן, משה כחלון, איוב קרא, גילה גמליאל, דוד לוי, לאה נס, נעמי בלומנטל, דניאל בנלולו, יולי אדלשטיין, מיכאל גורלובסקי (ליכוד), אלי ישי, יצחק כהן, ניסים דהן, אמנון כהן, דוד אזולאי, נסים זאב, יצחק וקנין, שלמה בניזרי, יאיר פרץ, יעקב מרגי, משולם נהרי (ש"ס) אליעזר כהן, יורי שטרן, צבי הנדל, אורי אריאל, אריה אלדד, בני אלון (האיחוד הלאומי), זבולון אורלב, אפי איתם, יצחק לוי, גילה פינקלשטיין, ניסן סלומיאנסקי, שאול יהלום (מפד"ל).
חמישה ח"כים נמנעו: עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה, וואסל טאהא (בל"ד), מוחמד ברכה, עסאם מחול (חד"ש).
אבל חשוב מכל שתרשמו לפניכם מי לא השתתף בהצבעה ומדוע. בשעה שהכנסת קיבלה את אחת ההכרעות הגורליות בתולדות המדינה בילה לו יו"ר סיעת שינוי, ח"כ רשף חן, בנעימים בסקי בפסגות הרי האלפים המושלגות. הדבר עורר תמיהה גם בקרב חברים בסיעתו.
בתגובה מסר באמצעות יועצת התקשורת של חן את התגובה הבאה: "אני מזמין כל אחד לבדוק את גיליון הנוכחות שלי ולהשוות אותו עם נוכחות של כל חבר כנסת אחר. השאלה אם אני נמצא מחוץ למשכן לצורך חופשה או כדי להיפגש עם חבר מרכז היא לא רלבנטית וקנטרנית".
מההצבעה ההיסטורית נעדרו גם יו"ר האופוזיציה ומפלגת שינוי, השר יוסף לפיד, וח"כ אברהם פורז. לשניים היו נסיבות מקלות יותר: פורז חיתן אתמול את בנו. הוא נכח ברוב שעות הדיון, אך כשראה כי הוא מתארך הוא נאלץ לוותר על "שמחה אחת" ולרקוד בשמחה האמיתית של בנו. ח"כ לפיד, חברו הטוב של פורז, הצטרף אליו כדי להגיע לחופה - לאחר שנוכח לדעת כי מובטח רוב מוצק בעד חוק פינוי-פיצוי.
כמו כן בלט בהיעדרו שר החוץ סילבן שלום, שמצא לעצמו תירוץ נוח: שליחות מדינית בחו"ל.
מעבר לים ניתן היה למצוא גם את שר הבריאות דני נוה, שיצא בשליחות משרדו. הנסיעה, אגב, אומרים בלשכתו "תואמה זמן רב מראש". עוד נעדרו, שלא במפתיע, כל חברי הכנסת של יהדות התורה והח"כים אחמד טיבי וטאלב אל-סאנע.
מקרה לא נעים קרה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח''כ יובל שטייניץ (ליכוד). הוא עמד במסדרון בכנסת, והתראיין לערוץ הראשון. כשנשמע צלצול ההצבעה עוזריו שכחו לקרוא לו, והוא פספס את ההצבעה.
לאחר מכן היה צריך שטייניץ לתת הסברים אחר כך ללשכת ראש הממשלה. את השאגות ששאג על עוזריו היה ניתן לשמוע מקצה המסדרון ועד קצהו. עוד נעדרו מההצבעה הח"כים חמי דורון (שינוי) ודוד טל (לשעבר עם אחד).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיה של תזמון
|
|
|
|
|
|
|
ההצבעה ההיסטורית התנהלה על מי מנוחות. הדיון התנהל בעצלתיים והפיל תנומה על כל שומעיו. היחידים שהצליחו לעורר עניין כלשהו היו השר חיים רמון (עבודה), שנשא נאום חוצב להבות והתנצח עם יושבי ספסלי הימין במליאה; ח"כ אפי איתם (מפד"ל), שנשא נאום תוכחה חריף; ואריה אלדד (האיחוד הלאומי), שחזר על התרגיל הפרלמנטרי שלו עם קריאת שמות המתנחלים מגוש-קטיף שעומדים להיעקר מבתיהם.
לפעולות המחאה ההמוניות של המתנחלים לא היה זכר. מאהל המחאה שריכז אלפים, פורק בטרם עת ונראה שגם ההפגנה הגדולה שבה השתתפו רבבות מתנחלים ואנשי הימין מול הכנסת, הקדימה את זמנה. בעת ההצבעה מסדרונות הכנסת היו שוממים, וכך גם רחבת ההפגנות מול המשכן והדרכים המובילים אליו. המתנחלים לא תזמנו כראוי את פעולות המחאה ונראה היה שהרימו ידיים. כל שנותר להם הוא לנסות ולמשוך מעט תשומת לב במעמד של קריעת הנוסח המודפס של הצעת חוק פינו-פיצוי לגזרים.
לפחות לחבר כנסת אחד נגעה ההחלטה ההיסטורית שהתקבלה אתמול באופן אישי: צבי
הנדל (האיחוד הלאומי), תושב גני טל שבגוש-קטיף. אם התוכנית תצא לפועל, ייאלץ הנדל לפנות את ביתו ואת החממות הגדולות שבבעלות משפחתו, לקפל את הפקלאות ולמצוא לעצמו מקום מגורים חדש. ניכר היה בו שהמעמד קשה לו מאוד.
דקות לפני ההצבעה ביקש הנדל מיו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, למסור הודעה רשמית, משום שהפינוי נוגע ישירות לו ולבני משפחתו. ריבלין, כמצוות התקנון, סירב. יו"ר הכנסת עצמו היה על סף דמעות. לאחר ההצבעה הוא אמר בקול חנוק מדמעות: "אילו זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, ראשי התנועה הציונית הלאומית, היו חיים כיום - הם היו קורעים קריעה ולובשים שק ואפר".
אישור חוק פינוי-פיצוי סתם למעשה גם את הגולל על האפשרות למשאל עם. כהמה חברי כנסת ניסו להעביר באמצעות החוק הסתייגות המעכבת למשך 21 יום את הוצאת הצווים למתנחלים בדבר קבלת מקדמות פיצוי, כדי לנסות ולקבל בתקופה הזאת החלטה בדבר קיום משאל עם. ואולם הממשלה הציגה הסתייגות נגדית שביטלה את הסעיף המוצא. עמדת הממשלה זכתה ברוב עצום ורעיון המשאל נהפך להיסטוריה. כעת הקרב האחרון לפני הקרב על הבית הוא תקציב המדינה. אם המורדים בליכוד יצליחו למנוע את אישור התקציב הממשלה תתפרק ויוכרזו בחירות חדשות בתוך שלושה חודשים.
האופציות העומדות בפני שרון כדי להעביר את התקציב אינן רבות: או שיצליח להכניס לממשלה את ש"ס (על אף שמנהיגה, ח"כ אלי ישי הודיעאתמול כי לא תצטרף לממשלה), או שייאלץ לסמוך על חסדיהן של סיעות שינוי ויחד מהאופוזיציה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תוצאות ההצבעה על חוק פינוי-פיצוי. צילום: ערוץ הכנסת
|
|
|
|
|
|
|
איום חולני
|
|
|
|
|
|
|
חוץ מפינוי-פיצוי היו לנו עוד עניינים דברים השבוע. השרים וחברי הכנסת ניהלו השבוע תחרות סמויה, או בעצם גלויה, בשאלה מי קיבל מכתב איום ושטנה ארסי יותר, מאיים יותר, מפחיד יותר. השר מאיר שטרית חשף בישיבת הממשלה מכתב שבו איימו לפגוע בו ובבני משפחתו; השר שאול מופז קיבל מכתבשבו איימו לעשות לו פולסא דנורא ואנקול ענק המיועד לתליית פרות שחוטות; ח"כ יובל שטייניץ קיבל מכתב שבו הוזהר כי סופו יהיה "כמו של רבין" בגלל תמיכתו בהתנתקות, ואילו סגן השר זאב בוים קיבל מכתב איום מלא גסויות.
ואולם האיום המזעזע ביותר התקבל בלשכת ראש הממשלה. אלמונים איימו להוציא את גופתה של לילי, רעייתו המנוחה של אריאל שרון, מקברה. קצין הכנסת העביר השבוע לח"כים הנחיה להעביר אליו מידית כל איום אלקטרוני, מודפס או בעל פה ולדווח לו על כל אירוע פומבי, פרטי או ציבורי, שבו חברי הכנסת אמורים להשתתף. במקביל הוגברו סידורי ההבטחה במשכן, כולל חיפוש בגופם ובכליהם
של הבאים בשערי הבית. שלא נדע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מאיר ורותי שטרית. צילום ארכיון: ברקאי וולפסון
|
|
|
|
|
|
|
הזובור של מופז
|
|
|
|
|
|
|
בבוקר היום שבו בישר שר הביטחון לרמטכ"ל כי הוא לא מאריך את כהונתו, הופיע הרמטכ"ל, רב-אלוף משה (בוגי) יעלון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. גם אם ידע משהו על כוונותיו של מופז, הוא לא שיתף את הועדה אפילו ברמז הקל שבקלים. יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד), למד על סיום כהונתו של יעלון מעיתונאים שהתקשרו לביתו לבקש תגובה סמוך לחצות. למחרת לא הסתיר שטייניץ את כעסו. הוא אמרכי אין זה תקין ששר הביטחון לא מצא לנכון לעדכן את הוועדה או לפחות את ראשה.
פעולת התגמול לא איחרה לבוא. בימים הקרובים יופיע מופז בפני חברי הוועדה הכועסים ויצטרך להסביר מדוע לא עדכן אותם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מופז ויעלון במהלך סיור בשומרון ימים טובים יותר. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
אבן שאין לה הופכין
|
|
|
|
|
|
|
ברחבת הטקסים של הכנסת, סמוך לשער השבטים, ניצבה במשך עשרות שנים אנדרטה קטנה לזכר הנופלים במערכות ישראל שבה בערה אש התמיד. כל מנהיג מדינה שהיה מגיע לביקור רשמי במשכן היה מתכבד בהנחת זר למרגלות אש התמיד.
אלא שבשל בניית החניון התת-קרקעי בכנסת הוצאה האנדרטה ממקומה. מתברר שאי אפשר היה להשמיש אותה מחדש משום שבלוני הגז אליהם היתה האנדרטה מחוברת, פונו לטובת מקום חניה לראש הממשלה וליו"ר הכנסת. כשרצו להחזיר את האנדרטה למקומה התברר כי אי אפשר לחברה לגז. כעת היא זרוקה כאבן שאין לה הופכין ליד קיר הכניסה החיצוני של משכן הכנסת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה עשית בשביל מדינה?
|
|
|
|
|
|
|
יו"ר הכנסת ריבלין עשה מעשה. לאחר ששמע כי יישום המלצותיה של הוועדה שאיתרה את פיקדונות קורבנות השואה בבנקים בישראל מתעכבים בגלל מחלוקת בין משרדי הממשלה השונים, הוא נזעק וכינס בשעת לילה מאוחרת את כל הצדדים כדי להביא אותם אל העמק השווה ולמנוע מצב שבו הכסף לא מגיע לקרובי הנספים בגלל ביורוקרטיה.
ריבלין הפגיש בלשכתו את שר האוצר בנימין נתניהו; מנכ"ל משרד המשפטים, אהרן אברמוביץ'; יו"ר ועדת הבדיקה, ח"כ קולט אביטל; וח"כ יוסף לפיד, שיזם חקיקה בנושא. והצליח לחלץ מכולם הסכמה לכך שהכספים שאותרו בחשבונות הבנקים, ושנאמדים ב-150 מיליון שקל יחולקו קודם כל לקרובי הנספים. שארית הכסף תחולק לניצולי שואה נזקקים בקרבנו ולא למוסדות שונים שלטשו את עיניהם לכסף. עוד סוכם כי החוק בעניין זה יובא מיד לקריאה ראשונה וכי עד לקריאה הסופית תתקבל הכרעה איזה גוף יופקד על כל פרויקט השבת הכספים לבעליהם - יחידת סמך במשרד האוצר או גוף מקצועי חיצוני.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מסכן פריצקי - הסוף
|
|
|
|
|
|
|
הפעם זה סופי בהחלט. לצד המעשה ההיסטורי הגדול של אישור חוק ההתנתקות נעשתה השבוע בכנסת גם היסטוריה קטנה בכל הקשור לגבי ההתנתקות של ח"כ יוסף פריצקי מסיעת שינוי.
פריצקי חתםעל הסכם המסדיר את תנאי פרידתו מסיעת שינוי; הוא יקבל יחידת מימון מפלגות אחת (במקום שתיים) יישא בחלק מחובות מפלגת שינוי ויילך לו לדרכו כסיעה עצמאית ומאושרת, שלה יצטרך למצוא שם חדש. המשמעות: הטלנובלה "מסכן פריצקי" מגיעה אל פרק הסיום שלה.
שני הצדדים, כמו זוג על מדרגות הרבנות, לא הסתירו את שביעות רצונם לנוכח סיום הפרידה הטראומתית. פריצקי ברך על המוגמר ואיחל לחבריו לשעבר "מה שהם מאחלים לי וקצת יותר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "הנבחרים"
|
|
|
|
|
|
|
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי יום חמישי את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת. | | | | | |
|
