קשה להאמין שנתגעגע
אריק בנדר עקב באומץ מדי שבוע אחרי מעלליהם של נבחרי הציבור. עכשיו, כשמכבים את האור, הוא מסכם תקופה שתיזכר אצל רבים כאחת המשפילות במשכן
יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, ניצל את מפגש הסיום עם הכתבים הפרלמנטרים, כדי לפנות ישירות לציבור: "חבר'ה, תבחרו חברי כנסת טובים יותר", ביקש, כמעט התחנן ריבלין. אבל לצד גלגול האחריות לפתחו של הציבור, האשים ריבלין את התקשורת בכך שהיא נותנת במה ל"תפוחים הרקובים" כלשונו, ומתעלמת מהעבודה הקשה, היסודית והעניינית שעושים רבים מחברי הכנסת.
אז קודם כל, בעיקרון זה נכון. התקשורת מבליטה את השלילי, אבל זה בדיוק תפקידה - להתלבש על המושחתים והגרועים שבחברי הכנסת, להלקות אותם ולא להרפות. שנית, כל חבר כנסת מצויד בשני עוזרים אישיים. אחד מהם הוא דובר, ותפקיד הדוברים לנסות ולעניין את התקשורת בפעילותו ובהישגיו של חבר הכנסת אותו הם משרתים. אם הם נכשלו, זה מעיד רבות על כישוריו של נבחר הציבור ועוזריו.
ולבסוף, בהזדמנות חגיגית זו רצינו להזכיר לריבלין, שהוא כידוע לכולם חבר בכיר בסיעת הליכוד, לה היתה תרומה מכרעת להידרדרות הכנסת ה-16, כי מי שבחר את הנבחרת המהוללת של הליכוד היו חברי המרכז. אבל ריבלין, כמו חברי כנסת אחרים, לא הזכיר אותם משום מה. הוא כנראה לא רוצה להסתבך איתם, שכן על פי עדותו הוא רוצה לשוב ולהיבחר גם לכנסת ה-17.
גולת הכותרת בפעילות הפרלמנטרית היא החקיקה. בישראל החקיקה הפרטית גדולה פי כמה מהנהוג במדינות דמוקרטיות כמו בריטניה - שם מלאכת החקיקה שמורה בעיקר לממשלה. מי שזכה לתואר
אלוף המחוקקים בכנסת ה-16 הוא ח"כ שאול יהלום (מפד"ל).
בדוח הסטטיסטי לסיכום פעילות הכנסת, שהפיץ השבוע היו"ר ריבלין, חלק יהלום את המקום הראשון יחד עם חברתו לסיעה, גילה פינקלשטיין. כל אחד מהם רשם לזכותו 14 חוקים. אלה שהדוח שפורסם לא התייחס לשני ימי החקיקה האחרונים, בהם הצליחה פינקלשטיין להוסיף לרקורד עוד חוק אחד
יהלום רשם לזכותו את ההישג מתוקף היותו יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מכסא זה הצליח לקדם הצעות חשובות ביותר, כמו חוק הנגישות לנכים, חוק המתות חסד, חוק כתוביות לחרשים בשידורי טלוויזיה, חוק הסדרי תנועה מיוחדים בקרבת בתי ספר, חוק סיוע לנפגעי פעולות איבה ועוד.
אצל פינקלשטיין נזכור בעיקר את חוק הפירסינג, המחייב קטינים להביא אישור מההורים בטרם ינקבו חורים בגופם.
את השבוע האחרון של הכנסת ניצלו חבריה כדי לנסות ולהעביר עשרות חוקים. שני מניעים מרכזיים עמדו מאחורי מבול החקיקה שנחת על המליאה בימים האחרונים: חברי הכנסת לשפר את הסטטיסטיקה האישית שלהם מחד, ולהותיר את חותמם בספר החוקים של מדינת ישראל, מאידך. אחד החוקים המעניינים שאושרו היה קופרודוקציה של גדעון סער, אתי לבני וזהבה גלאון.
החוק בא להיטיב עם הנשים ולקבוע שסיעה שלפחות שליש מחבריה יהיו נשים תזכה להגדלה משמעותית של מימון המפלגות. המימון השוטף עבור כל ח"כ עומד כיום על כ-60 אלף שקל לחודש. החוק החדש קובע כי אם שליש מחברי הסיעה יהיו נשים, עבור כל אשה תקבל הסיעה 90 אלף שקל. "עד היום נשים מודרו מהפוליטיקה שהתנהלה על טהרת הגברים, למרות שאנו 51 אחוז מהאוכלוסיה. הגיע הזמן לתקן את המצב", הסבירה ח"כ לבני את ההעדפה המתקנת.
את התרומה החשובה ביותר עבור ציבור האזרחים, או יותר נכון הצרכנים, רשמה ערב יציאת הכנסת לפגרה ועדת הכלכלה, בראשות חבר הכנסת אמנון כהן (ש"ס). כהן הוא חבר כנסת צנוע, לא זוהר במיוחד, אבל עובד קשה מאוד ומצליח לקדם נושאים חשובים באמת.
השבוע אישרה הוועדה בראשותו שורה של תקנות מהפכניות, שעשויות להכניס אותנו לעידן חדש מבחינת תרבות השירות לצרכן. התקנות עצמן יכנסו לתוקף בתוך כחודש, והן קובעות בין היתר כי לקוח לא ימתין יותר משעתיים לביקור בית של טכנאי, טכנאי שמאחר יהיה חייב להתקשר ולהודיע, כל איחור שני של טכנאי מטעם חברה מסוימת ייחשב לעבירה ומעתה תהיה חובה לצרף לכל מוצר ששוויו למעלה מ-150 שקל תעודת אחריות. עוד נקבע בתקנות כי חלק שנפגע יוחלף בחלק חדש לחלוטין, היצרן יתקן את המוצר בתוך לא יותר מעשרה ימים ויישא בהוצאות הובלת המכשיר לתיקון. וזאת רשימה חלקית בלבד.
בתקנות נקבע גם כי את המוצרים הבאים יש לתקן בבית הלקוחות בלבד: מקררים, מכונות כביסה, מייבשי כביסה, מזגנים, טוחני אשפה, מטהרי מים, רדיאטורים. כל חברה תחויב לספק חלקי חילוף למשך שש שנים לפחות לאחר תום האחריות למוצרים.
ממש ימות המשיח. אבל אליה וקוץ בה. נותני השירותים יוכלו להמשיך ולהסתתר גם בעתיד מאחורי הטענה לפיה הצרכן לא הפעיל כראוי את המכשיר שהתקלקל, שכן גם כעת תחול על הצרכן חובת ההוכחה שהפעיל את המכשיר כראוי.
הבחירות בשער ובכנסת כבר החלה להתרוצץ בורסת השמות לגבי יושב ראש הכנסת הבא, שעל פי הסקרים המנבאים ל"קדימה" ניצחון יבוא משורות מפלגתו של ראש הממשלה. עוד שלושה חודשים זה המון זמן אבל כבר כעת מוזכרים שמותיהם של השר אברהם הירשזון ושל סגן השר זאב בוים כמועמדים מובילים לתפקיד.
הירשזון אמר לנו השבוע כי יבקש להמשיך ולכהן כשר תיירות גם בממשלה הבאה, אך סירב להתייחס לשאלה "ומה אם לא". גורמים ב"קדימה" אומרים כי הוא עשוי להתמודד על תפקיד יושב ראש הכנסת. מי שכמעט ודאי שיעשה זאת, הוא סגן שר הביטחון, זאב בוים, השואף לשדרג את מעמדו ולהפוך בממשלה הבאה לשר במשרה מלאה. אם לא יצליח בוים לזכות במשרת השר, הוא יתמודד על תפקיד היו"ר.
עוד הזכירו השבוע ב"קדימה" את יושב ראש ועדת הכנסת, רוני בראון, כמועמד אפשרי. בראון שלל את האפשרות הזאת מכל וכל, וככל הידוע הוא אמור לכהן כשר בכיר בממשלת שרון. עוד הוזכרו השבוע באותו הקשר שמותיהם של חיים רמון ויעקב אדרי.
יש בכנסת קבוצה של חברי כנסת אפורים שעובדים קשה יומם ולילה, משקיעים את הנשמה אבל לא תמיד קוצרים פירות. אחד מהם הוא חבר הכנסת יורי שטרן (האיחוד הלאומי). בציבור הישראלי הוא אולי לא מוכר כל-כך, אבל אצל הארגונים החברתיים שטרן הוא מותג, כתובת ואחד שמרבים לדבר בשבחו.
אז בוא נעשה איתו קצת צדק. שטרן שימש בכנסת הנוכחית כחבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה, בוועדת המשנה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה וחבר בוועדת החקירה הפלרמנטרית שעסקה בנושא. הוא כיהן בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, היה חבר בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים, שימש כיושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וחבר בוועדת העלייה והקליטה.
בכל הוועדות הוא היה פעיל ובולט. בין היתר, סייע רבות לארגונים הפועלים למען העובדים הזרים, לארגוני הנכים, קידם חוקי עבודה ופעל לביטול גזירות חברתיות שהאוצר ניסה "להשחיל" דרך חוק ההסדרים.
עוד ח"כ "אפור" שעבד קשה מאוד בלי שזכה להדים הוא ג'מאל זחאלקה (בל"ד), שאפילו יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, טרח לציין אותו כח"כ חרוץ ומוצלח במפגש הסיכום של הכנסת היוצאת. באותה נשימה מן הראוי להזכיר את ניסן סלומיאנסקי (מפד"ל), רוני בריזון (שינוי) וניסים דהן (ש"ס).
לציון מיוחד ראוי ח"כ משה גפני, מחוקק פעיל וחרוץ שרשם על שמו עשרה חוקים שעברו בקריאה שניה ושלישית. גפני היה פעיל ביותר בוועדות בהן כיהן והוא נחשב לאחד הח"כים החרוצים ביותר במשכן, בעל מוסר עבודה גבוה והתנהלות אישית שיכולה רק להוות דוגמא לחברי כנסת אחרים.
במפלגות הערביות יש מי שמכנה בלעג את ח"כ אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל) בתואר "אחמד TV", בשל יכולתו המילולית הוירטואוזית ונגישותו כמעט לכל כלי התקשורת בעולם. אבל הכינוי הזה מעיד בעיקר על קנאה. טיבי, אין מה להגיד, הוא חביב העיתונאים בכנסת.
אינטלגנטי, רהוט, אמין, חריף לשון, נואם מעולה, בעל קשרים מעולים במרחב המזרח-תיכוני, בעל חוש הומור נהדר, בר פלוגתא ראוי, שיש לו חברים לאורך כל הקשת הפוליטית. ישנם חברי כנסת לא מעטים שאומרים כי אם טיבי היה חבר במפלגה יהודית, או יותר מכך, אם הוא יהודי, הוא היה היום אחד מהפוליטיקאים המובילים במדינה.
לטיבי אין בעיה לכנות את הרמטכ"ל רוצח, אבל מנגד הוא יבוא להשתתף בטקסי הזיכרון ליום השואה והוא יכיר בצערו ואבלו של האחר. אבל טיבי הוא לא רק יחצ"ן מעולה של עצמו, הוא גם מחוקק מצוין - מספר אחד מבין כל הח"כים הערבים, שהצליח להעביר על שמו חמישה חוקים, ועוד יותר מזה, ח"כ במפלגה ערבית קטנה שרבים לא סופרים אותה ורואים בה כמי שנמצאת מחוץ לגדר.
תתפלאו, אבל רבים מחברי הכנסת היהודים מחזיקים אצבעות ומאחלים לטיבי שיחזור ויחבוש את ספסלי הכנסת ה-17.
משפט המחץ של הכנסת ה-16, שהפך כבר לסלוגן הבלתי רשמי שלה, הוא הסברו המבולבל של חבר הכנסת יחיאל חזן (ליכוד) לאחר שנתפס על חם מוציא ללא רשות חלקים ממערכת ההצבעה הישנה שנשמרו במחסני הכנסת. "לא לקחתי את המוח. המוח נשאר במחסן".
איזה ביטוי פואטי, כמה מוצלח. אפילו משורר לא היה מוציא תחת ידיו ביטוי קולע יותר כדי לתאר את פעילותם השלילית של חלק מחברי הכנסת: "המוח נשאר במחסן". תודו שאם זה לא היה כל-כך עצוב זה גם היה מצחיק נורא. אז מה הפלא שאנחנו כבר עתה מתגעגעים קשות ליוסי שריד, שעוזב אותנו אחרי עשרות שנות פעילות. איפה יוסי ואיפה חזן. הכנסת ללא שריד היא כנסת מיותמת ומשעממת הרבה יותר.
הכנסת יצאה לפגרת בחירות, אבל המליאה תשוב ותתכנס לפחות עוד פעם אחת לפני הבחירות. יהיה זה בט"ו בשבט הקרוב - היום בו מציינת הכנסת את יום הולדתה. לרגל המאורע תתקיים ישיבת מליאה חגיגית, שבה יציג יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) לראשונה בפומבי את טיוטת החוקה לישראל, שעליה הוא עמל ושוקד מזה כשנתיים.
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, הביע השבוע תקווה שהכנסת הבאה תאמץ את הטיוטה ותמשיך לקדם את רעיון החוקה, מעין צוואה של הכנסת ה-16. הישיבה בט"ו בשבט תתקיים לאחר שיתפרסמו כבר רשימות המועמדים של המפלגות השונות לכנסת ה-17.
לח"כים היוצאים תהיה זו הזדמנות אחרונה להתרווח עוד פעם על הכורסאות במליאה. רבים מהם, על פי הערכות לפחות 40, לא ישובו. לא בטוח שלכולם נתגעגע אבל בטוח שאחדים מהם ממש נשמח אם לא ישובו לכאן.
היינו כאן שבוע-שבוע, ליווינו את כל האירועים הגדולים והקטנים, החשובים והביזאריים, השערורייתיים והמכובדים. את פרשיות השחיתות ואת הדרמות הפוליטיות, את ההשמצות והעלבונות, את הרגעים היפים והמכוערים. את דברי הרהב והבלע, לצד אירועים מרגשים ומרוממים. וכמובן, סיקרנו גם את ה"מפץ הגדול" שסימן את סיום כהונתה של הכנסת הנוכחית. להתראות בכסת ה-17.
נא להמתין לטעינת התגובות
