נגד ציר הזמן
שלומי וורונר מודאג מהקיפאון המדיני עם הפלשתינים כי הזמן פועל נגד שני הצדדים
בשבוע שעבר בסדנא השנתית "מבוא לפוליטיקה" אותו מעבירה ח"כ לשעבר וכיום ראש ביה"ס לממשל ומדיניות ציבורית – הפרופ' נעמי חזן, נסוב הדיון אודות התהליכים המדיניים שקרו במזה"ת בעשור האחרון. מעבר לציר הזמן בו תיארה האחרונה את ההחמצות לשלום שהיו ושהחלו לראשונה בועידת מדריד (- נובמבר 91') ועד לתוכנית ההתנתקות שאותה ביצע רוה"מ שרון לפני אשפוזו בלחץ אמריקאי, נדמה כי בכל הקשור לתהליכים אלו, מדינת ישראל והפלסטינאים כאחד חוזרים לאותו מעגל שמסתובב לו סביב עצמו. ולצופים מהצד, הסטודנטים הלומדים ממשל, הדבר מדיר שינה מענינו.
עוד בדיון הוגדרו ארבעת האסכולות שנמצאות בציבור הישראלי הרואות בתהליך השלום. מצדו האחד, קיצוניות וכפירה בראשותם של אפי איתם, ברוך מרזל וחבריהם. ומצדו השני, הטוענים כי האחריות למצב היא רק ישראלית בלבד ותו לא. ח"כ עזאמי בשארה, התנועה האיסלאמית ותומכיהם.
באמצע, קיימות שני אסכולות התומכות בתהליך השלום עם הפלסטינאים אך אחת מהן מצדדת בתחילה בקביעת עובדות בשטח, השלמת הגדר ותנאים מוקדמים למו'מ כדוגמת רוה"מ אולמרט, השר בראון וחלק מחברי "העבודה" הישנים - חדשים, לעומת האסכולה הדוגלת בקיום מו"מ מיידי שתנאיו חייבים להיות מוסכמים על שני הצדדים כאשר מוטלות על כתפיהם האחריות ההדדית לעיצוב המזרח התיכון. מה גם, שהקבוצה האחרונה זוכה לתמיכה בינלאומית ולכך יש לשאוף בכל הסדר קבע בין הישראלים לפלסטינאים.
במעבר לשיעור שאחריו הדן ב-"קונפליקטים לאומיים מתמשכים במדינות חצויות" בראשותו של הפרופ' אבישי ארליך, מעניין להווכח שאותן הסיבות לקונפליקט במזה"ת במדינות עליהם השיעור מתמקד: צפון אירלנד, קפריסין, הודו וקשמיר, תואמות לכאן. מרתק לדעת עד כמה התנאים הם אותם תנאים המאפיינים סכסוך אלים ומתמשך; צבא חזק, מחסומים, כיבוש שטחים, דמוגרפיה, ועוד פעולות שמתוארות יום ביומו מעל דפי העיתון. הוכח שרק בהידברויות כדוגמת הסכם "יום שישי הטוב" או בדיונים האין סופיים באיחודה של קפריסין כאשר שני הצדדים מכירים בקיומו של השני ולא נעשים פעולות חד צדדיות, מביאה ליציבות איזורית.
בנסיעתו האחרונה של רוה"מ אולמרט לארה"ב, הדגיש האחרון את המינוח שטרם נמצא לו ביטוי הולם באנגלית אוקספורדית והיא "ההתכנסות" שאותה בחר לשווק לאמריקאים. ספק אם בקביעתו זו השאיר פתח למו"מ, וספק גדול יותר לניסיון הידברות עם הפרטנר שרוצה ומצהיר מעל כל במה את חשיבות השלום עם הישראלים. במילים אחרות, האחד קובע עובדה והשני בכוחותיו הדלים מנסה להודפה. זו חזרה ברורה למעגל האיבה.
צריכה איפוא, להיות דעת הממשלה בתמיכת "העבודה" ליזום מהלכים מדיניים אם בחסות אקדמית כנוסח "אוסלו", ואם בנוסח רשמי ובחסות אמריקאית כ – "קמפ דויד" כאשר הצדדים באים מוכנים ורציניים ע"מ לדון בעיצוב עתידו של האיזור. הנוסחאות למו"מ כבר ברורות לצדדים וצריכות
משמע, שתי מדינות לשני העמים, חזרה לקווי 67', חלוקת ירושלים לשתי בירות ואי שיבת פליטים פלסטינים לתחומי ישראל. הסכם קבע שיביא לקביעת עובדות סופיות ומוסכמות שעליהם לא ניתן יהיה לערער, כדוגמת הסכם מצרים שנחתם בשעתו. לכך יש רוב בציבור הישראלי שנמצא באסכולה השלישית.
ציר הזמן פועל לרעת שני הצדדים; לא בטוח שכוונותיו של אולמרט בהכרזתו על תוכנית ההתכנסות תביא לרגיעה או הרצון לחתום הסכם קבע, ימים יגידו. מה שבטוח לסטודנטים הלומדים עכשיו ולאלה שיבואו אחר כך, לא תהיה הסימפטיה לטעויות שנעשו לאורך השנים על ידי הקברניטים להשארת המצב על כנו, בהיעדר הסכם.
הכותב הוא סטודנט שנה ב' לממשל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית ת"א – יפו
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
